מישהו שאל אתכם?

שטויות מצחיקות.
האשימו אותי בכך שאני מניאק יותר מפעם אחת, זה כנראה בגלל שאני באמת מניאק, בתוספת העובדה שאני תמיד אומר את דעתי יותר מידי בקלות. אני מספר לכם את זה כדי לספק לכם רקע להערות הבאות, חלקן יגרמו לאנשים פחות צינים לא להיות שבעי רצון, אבל הנה זה בא.

יש הרבה עצות, מידע, חומר וכו' בתחום שאני עוסק בו, "אימון כוח", שהן פשוט שטויות מטופשות.
השטויות האלה באות מהרבה מאוד מקורות שונים: מקור עיקרי מבין מפיצי השטויות הללו הם רופאים שחושבים שהם גם מומחים להרמות, מגזינים של מפתחי גוף שמתפרסמים בעיקר לקדם מטרה זו, מומחים להורדה במשקל ותרגילים לבית, אתרי כושר ברשת, חוקרי ביו מכניקה, והמפגרים מכולם – המדיה הפופולרית.

.

רופאים

נתחיל ממומחים בתחום הרפואה עם עיסוקים מעבר לטיפול בחולים, רופאים המטפלים בתרגילים כאילו הם בעיה אורתופדית או קרדיולוגית (של הלב) הם יותר נפוצים מכאלה אשר מתייחסים אליה כתורה נפרדת הדורשת באמת למידה של התחום. החבר'ה האלה מאוד יהירים בנוגע לידע הרחב שהם מחזיקים, וכנראה יציעו לתקן לך את הטלוויזיה אם תזכיר שהיא התקלקלה, כאשר אתה במשרדם בבדיקה לדלקת. הנה דוגמה לעצה מרופא שלא הבין כמה נקודות מרכזיות. מאתרו של ד"ר גייב מירקין קיבלנו את פניני החכמה הבאים: "תרגילים לא גורמים לך להיות חזק יותר. אם הם היו גורמים לכך אז אצני מרתון היו בעלי השרירים הגדולים ביותר מכל סוגי האתלטים" (ציטוט זה מהווה תפיסה רווחת בקהילה הרפואית שפעילות גופנית בקצב מתון למרחקים ארוכים שווה לתרגילים); "האות שמפעיל את השרירים וגורם להם לגדול ולהתחזק זה מתיחה כאשר הם מכווצים" (ברור שזה לא אפשרי ולכן אני משער שהוא התכוון בשלב האקסצנטרי); "כאשר אתה מנסה להרים משקל כבד השרירים שלך מתחילים להימתח לפני שהמשקל מתחיל לזוז" (כן, הוא מתכוון לשלב האקסצנטרי); "ככל שהמתיחה יותר גדולה כך הנזק לסיבי השריר יותר גדול וכאשר הם מחלימים אחרי כמה ימים, הכוח שהרווחת מכך יותר גדול. המסקנה ממאמר זה נותנת מסר ברור: אתה נעשה חזק יותר על ידי הרמת משקלים גדולים יותר, לא על ידי יותר אימון."

מרתק. המשפט האחרון שלו נכון, אבל אם אני מפרש נכון את ההערות הלא-מבוססות שהוא העיר, ואני מאמין שאני אכן כן, הוא כנראה חושב שאף אחד לא נעשה חזק ללא שלב אקסצנטרי בהרמה שהוא מבצע. פוואר קלין, פוואר סנאץ' וזריקה של חפצים כבדים אינה יכולה לגרום לך להתחזק. הביטו בעוד מאמר הקשור לכוח עבור רוכבי אופניים: "רוכבי אופניים מקצועיים צוברים מסת שריר וכוח ברגליים רק מטיפוס גבעות והרים מאוד מהיר, שמפעיל אותו כוח על שרירי הרגליים כמו ביצוע הרמת משקולות וגורם להם להיות חזקים מאוד". האיש הזה לא מבין שרכיבה על אופנים לחלוטין איננה כוללת שלב אקסצנטרי, אבל הוא טוען שאתה עדיין יכול להתחזק על ידי טיפוס של גבעות. ופה הוא חוזר על הססמאות "כל האימונים של האתלטים נעשים על ידי מתיחה של השרירים על ידי אימון חזק, ביצוע אימון קל עד אשר כאבי השריר יחלפו, ואז ביצוע עוד אימון חזק" הרעיון שאימון תוך כדי כאב שרירים (דומס) הוא מזיק מופיע בהרבה מאמרים באתר שלו, ומשקף את חוסר ההבנה שלו כיצד אתלטים מתקדמים מתאמנים ומסתגלים לאימונים הללו. זו היא רמת ההבנה הנפוצה שרופאים מביאים לחדר הכושר. ההמלצה לחכות עד אשר כאבי השרירים יעברו מצביעים על חוסר ניסיון מוחלט בנוגע לאימוני התנגדות. ניסיון שהיה מלמד אותם שיש צורך לכל אתלט להתאמן כאשר הוא סובל מכאבי שרירים אם הוא רוצה להתקדם. חוסר ההבנה של ההבדלים בין כיווץ אקסצנטרי לקונצנטרי הוא מובן עבור אדם מן השורה, אבל לא כשמדובר ברופא בעל אתר של כושר. האין זה לא מרתק שרופאים תמיד ימליצו לך למנוע מילדך לעסוק בהרמת משקולות, פעילות שבכל חישוב אפשרי הרבה יותר בטוחה משאר הפעילויות שילדים בדרך כלל עושים. עם זאת אף פעם לא תשמע רופא ממליץ נגד כדורגל שהינו הספורט הכי מסוכן בעולם (תבדוק את זה, דוקטור!!). אנחנו צריכים להודות לרופאים על הרבה שטויות מטופשות. העצה שיש תמיד להתייעץ ברופא לפני שאתה (כן, אתה) מתחיל איזושהי תוכנית אימונים היא שירות עצמי לרופא, כשתחשוב על העובדה שהם אלו שגובים כסף עבור הפגישה איתם, והטיפשות ממשיכה בכך שמתעקשים שיש צורך על אדם בריא בן 35 לבצע בדיקות לפני שהוא מתחיל להתאמן בחדר כושר, גורם לך לתהות מה המטרה האמתית של הבדיקה. כמו שהוזכר קודם, הקהילה הרפואית מפורסמת בהמלצותיה לבצע פעילות אירובית כמו ריצה, הליכה, רכיבה, ופעילויות אירוביות אחרות הנמדדות על ידי הזמן אשר האדם מבצע אותן. בחדר ההמתנה של הרופא יש המון עלונים הממליצים על "20 דקות של התעמלות ליום, חמישה ימים בשבוע", כאילו הדרך היחידה למדוד עומס הגורם לשיפור הוא עם שעון הפולר RS 800 המהודר הכולל מכשיר למדידת דופק.

טומי סאגס, אחד מחבריי לאימונים, אמר פעם: "אם הייתי צריך לבחור בין להיראות כמו רץ מרתון לבין קבלת התקף לב, אעדיף לקבל התקף הלב". איך ריצה של 42 קילומטר בבת אחת הצליחה להיות מזוהה כמשהו בריא מדהימה אותי כל פעם מחדש. אבל עדיין זה נתפס על ידי כולם כפסגת האוורסט של ההישגים הספורטיביים. רפואת ספורט היא בעצם "טיפול בפציעות הקשורות לריצה מתמשכת". פעילות ארוכה ואיטית למרחקים, היא לא רק דרך גרועה לאבד שומן גוף ולשפר את יכולות הלב –ריאה; היא יכולה להיות הדרך הכי טובה (בייחוד כשהיא משולבת עם סגנון האכילה שממליץ משרד הבריאות) לאיבוד מסת שריר שאי פעם הומצאה, והיא אף פעם לא גרמה לאף אחד להיות יותר חזק (כמו שאפילו רופאים יודעים). למרות זאת רוב הפעילות המומלצת על ידי הקהילה הרפואית קשורה לפעילות מסוג זה. הפעילות המסורתית היא ג'וגינג (ריצה קלה), ואפילו אחיה הקטן הפחות יעיל הליכה, או הבן דוד הלא אפקטיבי אך היותר כיפי וסקסי רכיבה על אופניים. כל הפעילויות הללו יכולות להימדד על ידי דקות, מה שגורם לכך שקל להמליץ עליהם למטופלים אך גורם לכך שהם חסרי תועלת בגלל שאין שום חשיבות לעצימות בו הם נעשים. בדרך כלל מה שהכי מודגש בפעילויות מסוג זה הן האיטיות שבה שהן מתבצעות.

הבעיה העיקרית עם המלצות הכושר של הקהילה הרפואית שהן כל כך שמרניות שהן אינן מכילות מספיק עומס על מנת לגרום לגוף להסתגל ולהשתפר. פעילויות האירובי האיטיות אינן גורמות לצריכה מספיק גדולה של חמצן על מנת לגרום לשיפור ביכולת האירובית; אנשים נעשים יותר טובים בלהזיז את הרגליים שלהם והעברת החמצן בדם אבל אך ורק במסגרת הפעילות הקלה, חוזרת בטווח תנועה מוגבל ומספקת כוח נמוך ללא עומס על הגוף.
על ידי ביצוע פעולה כמו הליכה או ריצה קלה בקצב של מייל ל-15 דקות. שיפור כלשהו בצריכת החמצן המרבית (VO2 max) יכולה להיגרם רק על ידי מאמץ עצים מספיק שיגרום למחסור באספקת החמצן, וזה דורש מאמץ יותר עצים ממה שהרופאים מוכנים להמליץ עליו. בנוסף לזה מודל אימון הכוח שלהם פשוט מצחיק, הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט ממליץ לכל מי שמחשיב את עצמו כמבוגר בריא, 8 עד 10 תרגילים שכל אחד מהם מבוצע מינימום סט אחד (או שלושה אם אתה רציני באמת) של 8 עד 12 חזרות (10 עד 15 אם אתה שברירי, במקרה הזה אתה כנראה זקוק ליותר עבודה על סיבולת ופחות עבודה על כוח על מנת שתמשיך לשמור על המצב השברירי שלך) עד לנקודה שאתה חש תשוש, אימונים מסוג זה יש לבצע פעמיים עד שלוש בשבוע בדרך איטית ונשלטת לכל אורך ביצוע התרגיל "בטווח תנועה מלא". במילים אחרות הקולג' לרפואת ספורט רוצה שתעשה תרגילים במכונות אבל לא יותר מידי קשה, והכי חשוב אף פעם, והם מתכוונים אף פעם, אל תעצור את הנשימה, אלא אם אתה רוצה למות ולהצטרף לכל שאר הגופות ששוכבות על רצפת המכון שלי אחרי שהם ביצעו ולסלווה (Valsalva maneuver) תוך כדי ביצוע סט כבד של 5 חזרות של סקוואט. הגישה השמרנית מאוד הזאת של אימון כוח נובעת מן הדעה שהדרך היחידה ללמוד ביצוע "תרגיל" נלמד בבתי הספר לרפואה או פיזיותרפיה במסגרת שיקום. ההכשרה של רופאים, פיזיותרפיסטים, ומאמני חדר כושר לא כולל שום לימוד של אימון כוח, בייחוד לא כזה שהוא אפקטיבי, אחד הכולל שימוש במוטות (barbells) על ידי אתלטים הרציניים ברצון שלהם לשפר את הביצועים שלהם. הם מלמדים שיטה העוזרת לאנשים חולים או פצועים לחזור להיות "בריאים", לא כיצד לקחת אתלט בריא מתחיל אל הרמה של אתלט ברמת עלית, ואפילו לא כיצד לקחת אדם בריא (ולא אתלט תחרותי או חובב) ולגרום לו להיות חזק ובכושר יותר טוב. חוסר ההסכמה שלהם להכיר בהבדל הוא בעיה שהם לא יודעים שיש להם.

.

מגזינים של שרירים

בצד השני של הסקלה, יושבים החבר'ה שמפרסמים את המגזינים והם חייבים להיות בעליי ידע גדול יותר בנוגע לאימוני כוח וכושר כללי. ובאמת יש להם את הידע הזה היות וחלק גדול מהם היו אתלטים או מפתחי גוף.
פשוט לא אכפת להם (או יותר נכון, אכפת להם מהכמות שבתוך הארנק מאשר האיכות של הדפים במגזין). בארבעת העשורים האחרונים, התקשורת שעוסקת בכושר התקדמה (אני בכוונה לא אומר התפתחה) מכמה ירחונים בעלי מידע לגיטימי (איירון מן של פרי ריידר, מאסל של ג'ו ווידר, כוח ובריאות של בוב הופמן וכו' ..) וכמה עלונים, למפלצת של מידע שגוי שמטרתו העיקרית הינה למכור תוספי תזונה ושאר מוצרים. בגיליון של פלקס ביולי 2007 היו 56% פרסומות (179 מתוך 320 עמודים ), ומאמר אחד באורך 6 עמודים על חלבון מי גבינה (whey). המאמרים האחרים עסקו באותו תחום, התצלומים גם הם אותו דבר, והדגש הוא על מראה ולא על ביצועים.

המגזינים הללו הם האחראים לתפיסה הרווחת של נשים הצריכות באופן נואש לבנות מסת שריר אך נשארות רופסות בגלל התירוץ שאם הן ירימו משקולות הן יפתחו מסת שריר ענקית ויראו בדיוק כמו "רוני קולמן" (מפתח גוף מפורסם), או כמוני. הם חסרי אחריות כאשר הם מציגים את התמונות של מפתחות גוף שכנראה מוכנות לקחת מספיק סטרואידים כדי לגדל מסת שריר ענקית, ללא הסבר לכך. הרוב הגדול של הנשים (אם לא מוחלט) אינן יכולות לצבור מסת שריר כל כך גדולה לא יותר משהן יוכלו לשנות את אפן, הסנטר, האוזניים, הידיים, הורידים, הרגליים, הזקנים, הגבות ושאר המאפיינים המבדילים את הבנים מהבנות. עקרת בית שמנסה להחליט אם להתחיל תוכנית אימונים הכוללת הרמת משקולות, לא צריכה לראות תמונות של אישה שהחליטה לבצע את הצעד הדרסטי והלא אופייני הזה. התמונות האלו רעות עבור מכירת המנויים ואני חושב גם עבור מכירת התוספים. אבל עדיין המפרסמים בוחרים להתעלם מן העובדה שהם בחרו ליצור דימוי שיקשה על כל אישה החושבת להתאמן במשהו השונה מפילאטיס, יוגה, או פשוט הליכון.

תופעה מטומטמת נוספת שהמגזינים אחראים לה חלקית קשורה לילדים ונערים צעירים. אופנה חדשה התפתחה בקרב זבי החוטם הקטנים אשר גורמת לכך שמאוד קשה לשים עליהם איזושהי מסת שריר: כל "ילדי הריבועים" חושבים שהם צריכים להיות בעלי שרירי בטן נראים לעין, כלומר "קוביות", אפילו אם זה אומר להישאר רבע עוף במשקל 60 קילו. כולם רוצים בטן מלאה בקוביות למרות שהיא תבוא עם חזה שטוח לגמרי. הם לא יאכלו ארוחת בוקר, הם יאכלו איזה סוג של ג'אנק פוד לארוחת צהריים, ואם הם יאכלו ארוחת ערב זה רק כי אימא הכריחה אותם. התנהגות זו מכוונת והיא הגירסה שלהם "לדיאטה" על מנת לשמור על המראה הרזה והחטוב.

אל תשפטו לא נכון את הדאגה שלי בנושא: אני יודע שאנחנו חיים בחברה שנשלטת בעיקר על ידי אוכלוסיה של שמנים רופסים. אולי לא איפה שאתם חיים, אבל איפה שאני חי זאת האמת, ואני חושד שרוב מדינות ארצות הברית סובלות מהתופעה הזאת שעיקרה מהשגשוג הכלכלי. אז כל שינוי מהמגמה הזאת הוא טוב, נכון? תבינו, כאשר תלמידי תיכון או סטודנטים באים אליי ושואלים כיצד לשים מסת שריר על הגוף שלהם ואני לוקח את הזמן ומסביר להם, אך הם לא עושים זאת כי הם מפחדים לאבד את הריבועים הקטנים שלהם, זה מעצבן אותי לבזבז את הזמן על אנשים שמבקשים עצות אך לא מוכנים להקשיב למה שאני יודע שיעבוד עליהם עבור מה שהם טוענים שהם רוצים להשיג, ובוא נהיה כנים זה אכן מרגיז, אתם מבינים?
וכל זה בגלל שהם בעצם חושבים ש:
1. אם יהיו להם ריבועים הם יראו כמו רוני קולמן וכמוני.
2. בחורת מאוד אוהבות "קוביות".
3. מה בכלל ריפ מבין?

טוב, ריפ יודע שילד בן 18 במשקל 60 קילו על 175 ס"מ לא נראה כמו רוני קולמן או כמו ריפ, גם אם יש לו 6 קוביות או אפילו 12. ואם הם באמת רוצים לעשות משהוא בכיוון הזה, הם צריכים לשים על עצמם בערך 30 קילו. ריפ הזקן יודע יודע שנשים לא מתעניינות בקוביות, הן מתעניינות בדברים אחרים. ואחרי הכול, אתם שאלתם את ריפ; הוא לא שאל אתכם. אז תניחו את המגזין שאתם קוראים, תעשו את squat שלכם, תשתו את החלב שלכם, ותשימו לב יותר טוב לתשובות שאתם מקבלים כאשר אתם שואלים שאלות.

.

"אתם באמת חושבים שזה יביא לכם קוביות?"

.

מפרסמים

הבאים בתור בסדר היום הם המפרסמים: הסימפטום של מערכת כלכלה בריאה ומערכת חינוך מתפוררת, והיוצרים העיקרים של שטויות מטופשות בעולם המודרני. כרגע, בשנייה הזאת משודרת תוכנית טלוויזיה בת 30 דקות שמבוססת על העובדה שאתה מטומטם. תלוי באיזה מן התוכניות הללו אתה תצפה, יגידו לך שעל ידי ישיבה על כסא מסתובב תקבל קוביות בבטן, שלאכול את הוויטמינים (שהם מוכרים) ייתן לך קוביות, שקפיצה בחבל/ריקוד לצלילי מוזיקה מסוימת/להעמיד פנים שאתה עושה קיקבוקסינג/ועוד הרבה המצאות אחרות ייצרו לך קוביות. הם ינסו לשכנע אותך לקנות מליון סוגי מוצרים שמנסים להשיג את המטרה הנשגבת הזאת. חלק המוצרים נראים מאוד כיפים, אחד מהם נראה כמו רכיבה על סוס רק עם ריבועים, ויש אפילו את ה-Thigh Master (בעברית זה פשוט נשמע רע) שקנית לפני הרבה שנים (עדיין זמין היום! התקשר עכשיו!), שהיום יכול לגרום לך לקבל ריבועים.

לכל הפרסומות הללו יש דרך פעולה קבועה, ניסיון פתטי לנצל את כל אלו הרוצים בטן שטחה, שבעצם באמת באה מעבודה קשה, אכילה נכונה, ובחלק מהמקרים נטייה גנטית. האנשים חסרי הבושה הללו מציעים תוצאות לאנשים המוכנים לא לעשות יותר מלשלם כסף עבור המוצר, הוא תמיד קל, תמיד מהיר, לא דורש מאמץ ומאיזה שהיא סיבה תמיד מתעסק בשרירי הבטן. אפילו הגאדג'ט של צ'אק נוריס, שטוען שהוא יותר יעיל ממשקולות חופשיות מתמקד בלהשיג לך ריבועים. אבל על מנת להיות הוגנים, הוא מתעסק בעוד דברים חוץ מזה.

המכשירים הללו תמיד מבטיחים לקחת לך שומן מהבטן, וכמו שזה נראה – רק מהבטן. ירידת שומן נקודתית, הרעיון שאיכשהו השומן נספג מהרקמות שלו ישר אל השריר שאתה כרגע מפעיל, או הרעיון הלא פחות מגוחך שניתן לשחרר שומן ממקום ספציפי על ידי מכשיר או סוג של תרגיל ועל ידי כך לגרום לשומן לטייל ישר לכליות, ומשם הוא פשוט "נזרק החוצה". זאת למרות אף אחד לא ראה את השומן "מטייל" או "נזרק" במקום שמתואר… איבוד שומן נקודתי הוא די טיפשי, אבל אני אהיה מופתע אם 95% לא מקבלים זאת כעובדה. בעיקר בגלל שהם רוצים מאוד להאמין בזה, זה בערך כמו אמונה של ילד בן 9 בסנטה קלאוס.

אלו רק הדברים שמבטיחים ניסים עם סוג מסוים של "התעמלות". ישנן גלולות בשוק שניגשות ישר לעניין: איבוד שומן בלי עבודה בכלל. Cortislim, Zantrex-3, Leptoprin, Propolene, Relacore, Tetrazene, והרבה מאוד מוצרים אחרים שמבטיחים איבוד שומן ללא כל מאמץ בגלל שימוש בתערובות של עשבים. זה כל כך ברור שאם הייתה תרופת פלא שבאמת עובדת, והיא זמינה לקנייה. היו בערך רק שלושה אנשים שמנים בצפון אמריקה. כיון שחוץ מאותם שלושה שמנים שמופיעים אצל אופרה ומבקשים שנקבל אותם כמו שהם, כל האנשים האחרים רוצים להיות רזים וחטובים, וגלולה שתעשה את העבודה במקומם מתאימה להם בדיוק.

.

האינטרנט

אתרי "כושר" ברשת, אינם שונים מהכלל, הנה מומחית מאחד האתרים האהובים עליי במיוחד www.womensportsnutrition.com :
"העור הוא האיבר הגדול ביותר והוא סובב את כל הגוף. העור מהווה כ – 80%-90% ממשקל הגוף והאישיות שלנו. העור שלך מכיל טריליונים של תאים, אשר מוחלפים כל שנייה במילונים של תאים. חלופת התאים מאפשרת לך לשמור על המראה הצעיר שלך ולהימנע מתהליך ההזדקנות. כל תא מורכב מזיכרון, אינטליגנציה ואנרגיה הנמשלים בידי כימיה מזינה של ה-DNA וה-RNA. שליטה זו, בנוסף להמוגלובין, החלק המזין של הדם שלך שגורם לעור שלך לזרוח, הוא היוצר של הכימיה הגורמת למראה המיוחד, הצעיר ובנוסף להבדלי אישיות ומאפיינים בין נשים לגברים."

טוב תראו, אני לא חכם מספיק כדי להמציא כזו שטות מטופשת, זו העבודה של דונה.אף.סמית. אם אתם גרים במקרה באזור מפלי וייצ'סטה (החור בטקסס שריפ גר בו), אתם יכולים לבקר אותה לייעוץ תזונה קלינית וספורטיבית עבור 195$ או הערכה מקיפה של הבריאות שלך עבור 45$, או ניתוח של מעקב מונע עבור מחיר מציאה אמיתי של רק 250$. מה אתם חושבים שמישהו שחושב שעור מהווה 90% ממשקל הגוף יגיד לכם על תזונה? (כמו כן, היא אומרת שהעור מכיל 90% מהאישיות שלכם, ולכן אינטראקציה חברתית איתה יכולה להיות סיטואציה קצת מביכה). הקהילה הרפואית המסורתית שאת הסמכות שלה "דוקטור" סמית רוצה לערער, אין זכויות בלעדיות על האספקה של שטויות מטופשות.

.

התקשורת

אם התקשורת טובה במשהו זה הפצה של שטויות חסרות מחשבה ומשמעות. האנשים החשובים שעובדים עבור הרשתות המרכזיות, האלו שרוצים לעבוד שם אבל עובדים ברשתות מקומיות, בוגרי מגמת העיתונאות שכותבים עבור מקומונים שכוחי אל, והזקנים עם ה-BA בעיתונאות שכותבים עבור העיתונים הגדולים. הם מקור גדול לבולשיט. החבר'ה האלה באפן קבוע מעוותים מידע שהם לוקחים מכל מיני אנשים מקצועיים יותר או פחות, ולכן אנחנו אנשי הכוח וכושר לא צריכים להרגיש מיוחדים (הגודל של הנושא הזה עצום יותר מיכולתו של אדם צנוע אחד לדון בו, אבל אנחנו נדבר עליו על בירה בקרוב, רק אתה ואני).

חלק מן הכתבות שמפורסמות בעיתונים על מחקרים אקדמאים שומרות על התוכן והמסקנות של המחקר המקורי, בטח לא מספיק כדי שאפשר יהיה להבחין בהן תוך כדי מיון כל ההכללות והטעויות שעשה הכתב (שנשכר בגלל המראה המסוקס שלו) תוך כדי קריאת ג'יבריש וניסיון לסכם מחקר של 12 עמודים ב-4 שורות עבור קהל שבוי. מה שמתחיל כמחקר על: "כוח מקסימלי, כוחות תגובה של הקרקע ומהירות בזמן תרגיל squat כאשר מבוצע בעומסים שונים", נהפך ל: "מחקר חדש מצא שתרגילים עם משקלים כבדים צריכים להיעשות במהירויות נמוכות. הממצאים, על ידי דוקטור אטילה זינק מאוניברסיטת מיאמי, אשר פורסמו השבוע, קבעו שככל שהמשקל שמורם יותר כבד, כך הוא ינוע יותר באיטיות, וככל שהמשקל שמורם יותר קל, כך הוא יוכל לזוז יותר מהר". או יכול להיות כך: "מחקר חדש קבע שסקוואט מלא רע לברכיים שלך". ואם אתם חושבים שדיווחי החדשות הם מלאים בשטויות, אתם צריכים לקרוא את המאמר עצמו: מקרה קלאסי של זבל שלא שווה את הנייר שנכתב עליו.

.

אקדמאים

מה שבמביא אותנו לעוד נקודה חשובה: הקהילה האקדמאית שעסוקה בניתוח תנועות לא יכולים להבין שמחקר שתוכנן בצורה גרועה, כמו זה שהוזכר מקודם, לא רק שלא תורם כלום אלא גם גורם להעלאת רמת השטויות שמתקבלות כאמת מוחלטת. המחקר שהוזכר לדוגמה, תוכנן למדוד את האפקט של "סקוואט" על שיפור הניתור הנבדק מיד לאחר ביצוע התרגיל. squatים שנבדקו במחקר הם "חצאי סקוואט" ו"רבעי סקוואט". דבר ראשון, רק שיהיה ברור אין לי בעיה בשימוש בסקוואט חלקי במחקרים אם זה מה שהחוקרים רוצים לבדוק, אבל הם אפילו לא יכולים לכמת את התנועות; הם רק אומרים ש"התנועות בוצעו על פי איור 1 ו-2" באיור 1 רואים ילד עם הברכיים מכופפות בזווית בין 105-95 מעלות, ואיור מספר 2 נראה ילד שהאגן והברכיים שלו כמעט נעולות; אין שום אינדיקציה לעמוק, שום זווית לא נמדדה, כלום בעצם לא נמדד במחקר, רק תמונות. זהו חברים, אינו מדע, זוהי עבודת ניחוש. אולי זה יהיה יעיל למדענים אחרים על מנת לשחזר את המחקר הזה במקרה שהממצאים יהיו חריגים, מעוררי מחלוקת או חשובים (הם לא), אבל בלי שום סטנדרטים למבחן שהם ביצעו זה יהיה בלתי אפשרי להסיק ממנו משהוא. נקודה נוספת והכי מדהימה בעיניי היא שהם הלכו וחקרו חצאי ורבעי סקוואטים המבוצעים לחזרה אחת מקסימלית! אני נדהם מהטמטום שלהם. כל אחד שאי פעם התאמן עם משקלות, ואי פעם ביצע סקוואטים, ויש לו איזשהו ניסיון עם משקלים כבדים על הגב, יודע שרבעי סקוואט יכולים להתבצע עם בערך כל משקל שניתן יהיה להעמיס על המוט, בגלל שרבע סקוואט זה מה שאתם תרצו שזה יהיה. זווית של 5 מעלות יכולה להיות שווה עוד 20 קילו, כלומר זה משנה מה העמוק שחצאי ורבעי squat מבוצעים בו. ומכך זה לא באמת משנה מה היו תוצאות המחקר בגלל שהמחקר שטותי בהגדרה והתכנון שלו.

לדאבוני, זוהי האיכות של כמות מאוד גדולה של המחקרים המדעים העוסקים בניתוח תנועות. אחוז גדול של המחקרים שמפורסמים מכילים טעות בדרך שבה הם מתוכננים ומבוצעים מה שגורם לתוצאות שלהן להיות חסרות משמעות, או לפחות חשודות. והסיבה לכך היא שלחוקרים העורכים את הניסוי חסר הניסיון האישי בנושא על מנת להבין את כמות השטויות שהם יוצרים. מחקרים על רבעי סקוואטים אולי נראים טוב על הנייר, אבל אלא אם אתה מוצא גאווה על ידי סיפורי מלחמה שאתה עושה סקוואטים עם 350 קילו שבמציאות אתה עושה לג פרס בעמידה עם 350 קילו ובקושי יכול לשבור מקביל עם 180 קילו, אתה באמת לא יכול להבין למה המחקר בנושא כזה הוא שטות גמורה.

לאחרונה הנושא שתופס תאוצה בקרב חלק המתאמנים הוא "יציבה ושרירים פנימיים", שמסתבר שמשיגים זאת על ידי גלגול על כדורי גומי מתנפחים ועשיית תנועות א-סימטריות מעמדה של חוסר שיווי משקל עם משקל מאוד קל. זה נשמע מדעי, זה נראה מסובך, ואף פעם לא היית חושב לבצע את התרגילים האלה על דעת עצמך ולכן זה חייב להיות טוב, נכון? לא. זה מקרה קלאסי של בולשיט. ביצוע סקוואט מעל הראש מייצר יותר עבודה על יציבות ושרירים פנימיים, בייחוד כאשר אתה יציב שאתה מבצע את ההרמה. לא אכפת לי כמה קשה לעמוד על לוח מסתובב ומתנדנד למשך 30 דקות, אין לזה שום תועלת אלא מההקשר של שיקום פציעות וכל סוג של סקוואטים כבדים יעבוד יותר טוב. ואם אף פעם לא ביצעת סקוואטים כבדים, אז חסר לך הניסיון על מנת להבין למה זה נכון, להרבה אקדמאים ורב הפיזיותרפיסטים חסר ניסיון זה.

.

סיכום

מה הדחף שגורם להפצת כל השטויות האלו? הדחף מגיע מאינטרס מסחרי (כמובן) ואגו (מדהים!). דונה סמית צריכה את הכסף, גם לי יש שימוש טוב לו, ולכן אני מעריך את המוטיבציה שלה. אנשי המגזינים רוצים שתמשיך לקנות אותם, ולקנות את המוצרים שהם מפרסמים, ואם הן טורחים לשכור כותבים שליד השם שלהן יש כל מיני אותיות באנגלית זה בעיקר בשביל לכסות את התחת שלהם. האנשים הנפלאים שמביאים לך את ה"היפ–הופ קוביות", "גלגלי הבטן", ושאר תכשירים ומכשירים, בונים על העובדה שאתם כנראה תכשלו בעשיית שיעורי הבית שלכם. מצד שני דוקטור מירקין לא לחוץ להשיג מזומנים, הוא רק אוהב את הרעיון שלהיות מומחה כושר בנוסף להיותו רופא (ויכול להיות שהוא גם רופא טוב מאוד בתחומו). הסמכות שאומרת לכם שסקוואט מלא רע לברכיים שלך, יעצור את הגדילה שלך, ושאתה צריך לעשות רק עבודה עם משקלים קלים להרבה חזרות בגלל "שזה עובד על אותם דברים", לא מצפה שתשלם לו עבור העצות, הוא נותן לך אותן בחינם. הוא יודע שהוא מוכשר לכך בגלל שהוא דוקטור. החוקרים של הביומכניקה של התרגילים פשוט נתנו לעצם לגיטימציה. ולתקשורת לא אכפת מי נתן סמכות, הם רוצים רק סיפור שימלא עוד 45 שניות בזמן השידור.

הבעיה הזאת סבוכה, אך הפתרון פשוט, הוא תלוי בך, ורק בך. אתה צריך לקרוא וללמוד על מנת שתוכל להעריך ולנתח לבד את המחקר שאתה מקבל מאנשים בעלי סמכות. אתה אמור לדעת להפריד בין השטויות לבין הדברים בעליי הערך. ואני מצטער אם זה קשה לחשוב כל הזמן, אבל התוצאה של לתת לאנשים אחרים את האחריות תוכל לגרום שתמצא את עצמך עם ארון מלא במחטבי- ירכיים, מה שיגרום לך לחפש מקום אחר לתלות את החולצות שלך, כמו על המולטי-טריינר.

*כל הזכויות שמורות ל-Mark Rippetoe. אין להעתיק או לשכפל כל חומר ממאמר זה ללא רשות.