אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב, הכמיהה לאוכל(בעיקר מתוקים) לאו דווקא באה כשאני רעב. רוב הזמן אני בכלל לא רעב אבל קשה לי מאוד להניא את עצמי מלאכול שוקולד וכדומה.
אני חושב שזה מגיע לה.
רק על המשפטים האלה שאותי אישית עצבנו : "הוא ישר אמר שנתחלק חצי חצי... עשיתי לו פרצוף ושאלתי אם הוא רציני", "כל כך ירד לי ממנו" והכי חשוב "להתנקם בו?"
החשיבה שלה פשוט מציקה לי.