פסיכוטרפיה

PowerPoint

משתמש קבוע
1,488
874
נק' מוניטין:
1,094
1,488
874
אהלן חברים
אני עובר משבר.
התפרצות של כמה גורמים,שממש מבאיסים עלי את החיים.
פניתי לרופא שלי,והוא הציעה פסיכוטרפיה(שיחות).
יש כאן מישהו שהולך לשיחות?
ומרגיש שזה עוזר?
בברכת בריאות הנפש
תודה שקראתם.
 
איזה מלך אתה שהלכת לרופא אחי , אמיתי אחי
פסיכוטרפיה נשמע מאוד מפוצץ אני לא הייתי משלם בשביל זה ... וואלה מוצא מישהו לחפור איתו ולדבר איתו על הכל
יכול להיות בת זוג או חבר או מה שתרצה ... חסר ? העיקר משרת את המטרה
אחי כולנו עם בעיות וכולם שבורים וכל אחד מתמודד אחרת ... כוס אומו
–– ההודעה אוחדה באופן אוטומטי ע"י המערכת: ––

זה עוזר , זה נותן עוד נקודת מבט.
אני אישית ממליץ.. אפילו לאנשים שלא מרגישים באסה..
לצערי אנחנו חיים בתקופה לא קלה , ומדינת ישראל בפרט היא מדינה שהחיים בה אינם קלים.
הפסיכולוגית של הפורום כפרות עלייך
 
לפי דעתי זה נורא תלוי בפסיכולוג שאתה נופל עליו. נפלתי על מישהו סבבה והייתי נפגש איתו במשך שנה (למרות שהתחלתי להרגיש מיצוי קצת אחרי חצי שנה). הוא שינה לי קצת את הפרספקטיבה והיה נחמד לפרוק אבל עדיין נדרשת ותידרש הרבה מודעות, עבודה ומאמץ מהצד שלך מחוץ לטיפול. ואל תצפה לשינוי גדול או שכל הבעיות שלך יפתרו.
 
לפי דעתי זה נורא תלוי בפסיכולוג שאתה נופל עליו. נפלתי על מישהו סבבה והייתי נפגש איתו במשך שנה (למרות שהתחלתי להרגיש מיצוי קצת אחרי חצי שנה). הוא שינה לי קצת את הפרספקטיבה והיה נחמד לפרוק אבל עדיין נדרשת ותידרש הרבה מודעות, עבודה ומאמץ מהצד שלך מחוץ לטיפול. ואל תצפה לשינוי גדול או שכל הבעיות שלך יפתרו.

בעיות לא נפתרות מעצמן.. זה מצריך עבודה של המטופל , המטפל הוא כלי עזר בתהליך.
 
  • פותח/ת השרשור
  • #7
אני חושב שזו בדיוק הנקודה..
לדבר עם מישהו ניטרלי!
לדבר עם הסובבים שלי ניסיתי,אך העלתי חרס.
אני גם קצת מפחד מעצמי,אני שם לב שיש לי ימים,שאני קם על רגל שמאל,ויש ימים שאני מרגיש שיש תקווה.

קיבלתי כבר הפניה,וצלצלו אלי מבריאות הנפש,ממתין שיקבעו לי מטפל.
 
ויש ימים שאני מרגיש שיש תקווה.
יש תקווה גם אם אתה לא רואה את זה, אבל אתה אפילו במקום עוד יותר טוב, שמסוגל לראות שיש תקווה. וזה בסדר לקום ברגל שמאל, יש דעה שאומרת שזה בעיקר גנטי בכל מקרה, השאלה היא האם אתה ממשיך לצעוד, כי אז רגל ימין מתחייבת לבוא.

אני חושב שטיפול יכול לסייע לך.
אתה משלם עבור מקום- ומקום בטוח.
עבור אובייקטיביות מסוימת, מזווית נוספת.
עבור תהליך שאתה מוכן לקחת על עצמך, ומישהו שיסייע לך לצעוד בדרך טובה.
ובכל מקרה, בשביל הנוחות לחיות בלי כל התשובות, לצד להמשיך לשאול שאלות.

כמובן, שלכל אדם מטרה שונה, ואפילו לא חייב לדעת מהי בדיוק- אפשר ביחד עם הפסיכולוג להגדיר.

בהצלחה לך, כל הכבוד שאתה עושה צעד, צעד ימין.
 
תמצא מטפל שאתה מתחבר אליו, פסיכולוג\ית או עו"ס\ית מוסמך (הימנע מפלצני תטא הילינג, NLP, מטפלים מטעם עצמם וכו'), תבין מה שיטת הטיפול שיכולה להתאים לך - CBT \ פסיכודינמי \ אחר (זה משהו שאתה יכול להחליט גם יחד עם המטפל אבל כדאי שתקרא לבד). במקביל, תכין לעצמך תכנית איך לצאת מהחרא - יש דברים שצריך לשנות בחיים כדי לשפר את המצב שלך.
בהצלחה!
 
  • פותח/ת השרשור
  • #12
הגעתי לגיל משמעותי
והידרדרות במצב הנפשי כבר כמה חודשים...
אני לא מרוצה מכלום,וכועס על עצמי ש "רק לזה" הגעתי (לא בקטע פיננסי)
קשה לקום בבוקר
השעות של הלילה עוברות נורא לאט.
אותה רוטינה של עבודה(שגם אותה אני שונא)

אני יודע שצריך לשנות דברים ולא רק לדבר,אבל במצב שלי עכשיו אין לי שום חשק

ישנו גם בקצה הפחד מהסוף,לא הפחד מהמוות,אלא שלא נהנתי לא הגשמתי וכו
 
הגעתי לגיל משמעותי
והידרדרות במצב הנפשי כבר כמה חודשים...
אני לא מרוצה מכלום,וכועס על עצמי ש "רק לזה" הגעתי (לא בקטע פיננסי)
קשה לקום בבוקר
השעות של הלילה עוברות נורא לאט.
אותה רוטינה של עבודה(שגם אותה אני שונא)

אני יודע שצריך לשנות דברים ולא רק לדבר,אבל במצב שלי עכשיו אין לי שום חשק

ישנו גם בקצה הפחד מהסוף,לא הפחד מהמוות,אלא שלא נהנתי לא הגשמתי וכו
קודם כל, תכניס לך לראש שאתה הכי צעיר שתהיה אי פעם.
ותבין שגם אנשים שהגיעו לדבר או שניים בחיים שלהם, חשבו לעצמם שיכלו לעשות יותר- כלומר אין הלימה בין מה שעשית לבין היכולת שלך להסתפק בזה(וזה בסדר, הרבה יופי היה נחסך לעולם אם היית מסתפק).

בשביל להיות יותר שבע רצון מחייך, לפעמים כלים כמו הודיה(להודות בכל יום על כמה דברים שכבר יש לך בחייך, אולי בשבילך עם דגש על מה שהשגת- תתפלא כמה זה יכול להיות, וכמה מעט מודעות יש לך או מעט מקום אתה נותן לזה), או reframing, כלומר להתחיל לחפש ולדבר צד אחר שיש לדבר, ולתפוס משמעות שגם קיימת לסיפור, שאתה עדיין לא מספר לעצמך.

כמובן יש דברים כמו מדיטציות, אימונים, פסיכולוג, תזונה 'בריאה', שמוכחים לשפר את מצב הרוח.

מבין כמה קשה זה יכול להיות, אבל לאט לאט ולאורך זמן, במודעות ונסיון, כדאי לנסות לצעוד לשם.

עם הפסיכולוגית אולי תנסה להבין מה אתה רוצה להשיג עוד, ומה מונע ממך, בעצם.
ואם פשוט יש חרדה סביב הגיל, שמביאה איתה מחשבות כמו- מה הספקתי וכמה נשאר לי להספיק,
אז זה סה"כ נשמע לי מאוד טבעי ונורמלי, ואתה יכול להיות בטוח שאתה לא לבד במה שאתה חווה ומרגיש.
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית