התרשמות
כשאנו חושבים על תחרות פיתוח גוף, רובנו חושבים על אירוע מטעם אחד מארגוני החובבים בארץ, ומרגישים טעם לא ממש טוב בפה. אוכל להעיד אישית על התרשמות לא ממש חיובית שלי על תחרויות, שהיו יבשות יותר מפרי יבש.
בתחרות כזו עומד על הבמה נציג של הארגון, שהוא בעל תפקיד רשמי, ומציג בפנינו עובדות יבשות לזכות הארגון. הוא מפאר את ארגונו, מציג את כל המפורסמים המקורבים לארגון ומנכס לו בלעדיות בתחום. תוסיפו לזה שהכרוז מנסה להציג את המתחרים והמממנים ברשמיות.
בתחרויות כאלה שורר חוסר ארגון ובלבול, והודות לצעקות מצד הקהל, הסיכוי שתבין משהו נמוך מאוד. כולנו מכירים מצבים שבהם רשימת המתחרים לא מתאימה למספר המתחרים על הבמה, המתחרים עולים אל הבמה שלא הזמן, יש כשלים טכניים (המוסיקה לרוטינה החופשית לא מתנגנת, התאורה לא מספיקה, וכו'). בקיצור, זה מתכון לבזבוז זמן וכסף.
אתמול ראיתי הצצה אל עתיד חיובי בתחום, ותאמינו לי שהוא אפשרי.
אולם האירועים של מתנ"ס דיונה באשדוד נראה מסודר ונקי להפליא. איזור הישיבה נראה קטן ביחס לבמה (ביחס לאולמות מתנ"ס אחרים שראיתי, כמובן) והוא לא הצליח להכיל את מספר הצופים. חלקם יכל לעלות אל השורות העליונות, אבל בחר להצטופף ליד הכניסה.
הגענו אל המקום מוקדם מאוד. במקום נכחו שני מתחרים והפמליות שלהם, וסטס עם חברים. סטס רשם משתתפים לפי קטגוריות משקל, ותיאם עמדות עם הסדרנים לגבי מי נכנס, מתי עולים על הבמה, ואיפה יושבים האח"מ. הוא שימש כמנחה בזמן שהמתחרים נכנסו אל הבמה.
כמה מלים על סטס: הוא פשוט ענק!!!! לפחות ביחס ל- 1.7 מ'.
בזמן השקילה והרישום ראיתי את החדרים הפנימיים. היו חדרי הלבשה נפרדים לגברים ולנשים. את קירות כל החדרים, כולל חדר הרישום, כיסו יריעות פלסטיק. בחדרי ההלבשה היו מראות על הקירות, ומשקוליות וגומיות לאימון טרום-הופעה.
המקום כולו היה נקי מאוד, ולא יהיה מוגזם לומר שנראה מבריק.
האווירה בחדרי ההלבשה של הגברים היתה רגועה, בהתחשב בעובדה שמדובר בתחרות. אנשים הגיעו מוקדם כדי להתכונן, ולקחו את הזמן. בדרך הספיקו לעזור אחד לשני בצביעת הגוף. אנטון קולומיץ חילק עצות ותזכורות כיד המלך כחלק מההכנות לתחרות.
לאחר הביקור בחדרי ההלבשה יצאתי אל האולם, והוא היה מלא. בין הצופים ישבו מתחרים בעבר ובהווה (ואולי גם בעתיד), משפחה, חברים, ספונסרים.
באירוע שפטו אלנה פרנקל, אלון בן-שחר, סרגיי מישנקו, אלון צוקרמן ואלכס סטוקונוב. מקווה שרשמתי נכון את שמותיהם.
את התחרות הנחה כרוז שאיני מכיר, והוא שינה את הגוון של האירוע מקצה לקצה. הוא היה רציני מספיק כדי להבהיר את חשיבות האירוע עבור המתחרים והמממנים, ולנהל את האירוע, אבל זה לא מנע ממנו מלבדר את הקהל בקטעי המעבר בין הקטגוריות השונות. הוא אפילו "ירד" על נציג עיריית אשדוד, שעלה מתנשף אל הבמה כדי להעניק פרסים, ואמר לו שאת הפעילות הגופנית שלו הוא עושה בתחרות הזו. כמובן שאמר זאת ברוח טובה, אחרת נציג העירייה היה תובע אותו, חח.
כמה מלים על ההנחייה. צורת ההתבטאות וזרימת הדיבור מצביעות על נסיון המנחה. קשה לומר שמנחי התחרויות של ארגוני החובבים הם בעלי ניסיון דומה, למרות שהם הנחו אירועים מטעם הארגונים. אני לא חושב שיהיה מוגזם לומר שההשוואה בין המנחה בתחרות אמש לבין מנחי תחרויות "מר ישראל" תדמה להשוואה בין מקצוען לבין חובב בעל נסיון בכל תחום שהוא.
כמו כן, לא ניסו לפמפם לצופים מידע על הספונסרים של התחרות, החשיבות של מיסיי חבר בארגון התחרות, כמה חשובה התרומה של המארגנים לקיומו של התחום.
מספיק היה להגיע ולצפות באירוע כדי להבין כמה הוא חשוב!! (למי שאכפת, כמובן).
ביחס לתחרויות חובבים אחרות (שנכחתי בהן בארץ, כמובן), התחרות כולה היתה סמל ומופת לסדר. כל מתחרה נכנס בזמן המיועד, ביצע את הפוזה המתבקשת, המוסיקה התנגנה כראוי, והאורות כוונו אל המתחרים ברגע שעמדו במקום הנכון על הבמה.
כמובן שאת מירב תשומת הלב משכו המתחרים הכבדים (הן המשקל, והן בקטגוריה): אנטון ובוגדן, שהופיעו לבדם בקטגוריות שלהם (עד 90, ומעל 90, בהתאמה).
ראויה לציון הרוטינה של מתחרה מספר 6 בקטגוריית הנוער (זכה במקום הראשון בקטגורייה שלו) הפוזות זרמו כמו מים, והוא היה קופצני כמו הארנב של אנרג'יזר. אגב הדיון על מבני הגוף, נראה לי שהוא אקטומורף. מתחרה מספר 2, שהיה בעל מבנה גוף טוב יותר, אבל אנרגטי פחות, הגיע אל המקום השני.
תמר קולומיץ עלתה אל הבמה כדי לתת הופעת ראווה, שהפגינה את הסיבות מדוע הגיעה אל המקום השני בתחרות האחרונה של נאב"א. ההופעה שלה היתה די מפתיעה, מאחר והביעה חוסר רצון לעלות אל הבמה זה היה גם די מאכזב לראות רק אותה על הבמה. לא שיש לי חלילה משהו נגד תמר, אבל עוד בנות היו יכולות לעלות אל הבמה, והן העדיפו לשבת בקהל.
בקטגוריית הגברים הבאה מתחרה מספר 3 (שהגיע למקום השלישי) הציג את הגב הטוב ביותר, ומתחרה מספר 7 (שהגיע למקום השני) הציג את הבטן הטובה ביותר בקטגוריה, ואולי בכל התחרות. למקום הראשון הגיע מתחרה מספר 1. מצטער, לא זוכר משהו מיוחד בו.
בקטגוריית עד 90 קילו עלה מתחרה מספר 3, אנטון. טוב, אין מה להוסיף 😃
מעל 90 קילו עלה מתחרה מספר 8, בוגדן.
לפני הקרב על "אלוף האלופים" עלו שני בחורים לתחרות ה"בטן הכי שרירית" המצחיק הוא, כפי שסטס אמר "זה לא בדיוק בטן, אבל לא משנה." הם היו מסיביים מכדי שיראו שבטן שרירית לתחרות.
הקינוח של הערב היה הופעת אורח של האשם מתואלי. קיבלתי את הרושם שהוא אמור להתחרות, אבל כנראה שינה את דעתו. החמצה נוספת לדעתי היא שסטס עצמו לא עלה על הבמה כמתחרה, או לפחות לתת הופעת ראווה.
הודעה ממארגני התחרות: באוגוסט מתכננים "מר ישראל ומיס ישראל". נחזיק אצבעות!!
אנטון, נשמח לדעת ה שמות המתחרים לפי הדירוג שלהם.
כשאנו חושבים על תחרות פיתוח גוף, רובנו חושבים על אירוע מטעם אחד מארגוני החובבים בארץ, ומרגישים טעם לא ממש טוב בפה. אוכל להעיד אישית על התרשמות לא ממש חיובית שלי על תחרויות, שהיו יבשות יותר מפרי יבש.
בתחרות כזו עומד על הבמה נציג של הארגון, שהוא בעל תפקיד רשמי, ומציג בפנינו עובדות יבשות לזכות הארגון. הוא מפאר את ארגונו, מציג את כל המפורסמים המקורבים לארגון ומנכס לו בלעדיות בתחום. תוסיפו לזה שהכרוז מנסה להציג את המתחרים והמממנים ברשמיות.
בתחרויות כאלה שורר חוסר ארגון ובלבול, והודות לצעקות מצד הקהל, הסיכוי שתבין משהו נמוך מאוד. כולנו מכירים מצבים שבהם רשימת המתחרים לא מתאימה למספר המתחרים על הבמה, המתחרים עולים אל הבמה שלא הזמן, יש כשלים טכניים (המוסיקה לרוטינה החופשית לא מתנגנת, התאורה לא מספיקה, וכו'). בקיצור, זה מתכון לבזבוז זמן וכסף.
אתמול ראיתי הצצה אל עתיד חיובי בתחום, ותאמינו לי שהוא אפשרי.
אולם האירועים של מתנ"ס דיונה באשדוד נראה מסודר ונקי להפליא. איזור הישיבה נראה קטן ביחס לבמה (ביחס לאולמות מתנ"ס אחרים שראיתי, כמובן) והוא לא הצליח להכיל את מספר הצופים. חלקם יכל לעלות אל השורות העליונות, אבל בחר להצטופף ליד הכניסה.
הגענו אל המקום מוקדם מאוד. במקום נכחו שני מתחרים והפמליות שלהם, וסטס עם חברים. סטס רשם משתתפים לפי קטגוריות משקל, ותיאם עמדות עם הסדרנים לגבי מי נכנס, מתי עולים על הבמה, ואיפה יושבים האח"מ. הוא שימש כמנחה בזמן שהמתחרים נכנסו אל הבמה.
כמה מלים על סטס: הוא פשוט ענק!!!! לפחות ביחס ל- 1.7 מ'.
בזמן השקילה והרישום ראיתי את החדרים הפנימיים. היו חדרי הלבשה נפרדים לגברים ולנשים. את קירות כל החדרים, כולל חדר הרישום, כיסו יריעות פלסטיק. בחדרי ההלבשה היו מראות על הקירות, ומשקוליות וגומיות לאימון טרום-הופעה.
המקום כולו היה נקי מאוד, ולא יהיה מוגזם לומר שנראה מבריק.
האווירה בחדרי ההלבשה של הגברים היתה רגועה, בהתחשב בעובדה שמדובר בתחרות. אנשים הגיעו מוקדם כדי להתכונן, ולקחו את הזמן. בדרך הספיקו לעזור אחד לשני בצביעת הגוף. אנטון קולומיץ חילק עצות ותזכורות כיד המלך כחלק מההכנות לתחרות.
לאחר הביקור בחדרי ההלבשה יצאתי אל האולם, והוא היה מלא. בין הצופים ישבו מתחרים בעבר ובהווה (ואולי גם בעתיד), משפחה, חברים, ספונסרים.
באירוע שפטו אלנה פרנקל, אלון בן-שחר, סרגיי מישנקו, אלון צוקרמן ואלכס סטוקונוב. מקווה שרשמתי נכון את שמותיהם.
את התחרות הנחה כרוז שאיני מכיר, והוא שינה את הגוון של האירוע מקצה לקצה. הוא היה רציני מספיק כדי להבהיר את חשיבות האירוע עבור המתחרים והמממנים, ולנהל את האירוע, אבל זה לא מנע ממנו מלבדר את הקהל בקטעי המעבר בין הקטגוריות השונות. הוא אפילו "ירד" על נציג עיריית אשדוד, שעלה מתנשף אל הבמה כדי להעניק פרסים, ואמר לו שאת הפעילות הגופנית שלו הוא עושה בתחרות הזו. כמובן שאמר זאת ברוח טובה, אחרת נציג העירייה היה תובע אותו, חח.
כמה מלים על ההנחייה. צורת ההתבטאות וזרימת הדיבור מצביעות על נסיון המנחה. קשה לומר שמנחי התחרויות של ארגוני החובבים הם בעלי ניסיון דומה, למרות שהם הנחו אירועים מטעם הארגונים. אני לא חושב שיהיה מוגזם לומר שההשוואה בין המנחה בתחרות אמש לבין מנחי תחרויות "מר ישראל" תדמה להשוואה בין מקצוען לבין חובב בעל נסיון בכל תחום שהוא.
כמו כן, לא ניסו לפמפם לצופים מידע על הספונסרים של התחרות, החשיבות של מיסיי חבר בארגון התחרות, כמה חשובה התרומה של המארגנים לקיומו של התחום.
מספיק היה להגיע ולצפות באירוע כדי להבין כמה הוא חשוב!! (למי שאכפת, כמובן).
ביחס לתחרויות חובבים אחרות (שנכחתי בהן בארץ, כמובן), התחרות כולה היתה סמל ומופת לסדר. כל מתחרה נכנס בזמן המיועד, ביצע את הפוזה המתבקשת, המוסיקה התנגנה כראוי, והאורות כוונו אל המתחרים ברגע שעמדו במקום הנכון על הבמה.
כמובן שאת מירב תשומת הלב משכו המתחרים הכבדים (הן המשקל, והן בקטגוריה): אנטון ובוגדן, שהופיעו לבדם בקטגוריות שלהם (עד 90, ומעל 90, בהתאמה).
ראויה לציון הרוטינה של מתחרה מספר 6 בקטגוריית הנוער (זכה במקום הראשון בקטגורייה שלו) הפוזות זרמו כמו מים, והוא היה קופצני כמו הארנב של אנרג'יזר. אגב הדיון על מבני הגוף, נראה לי שהוא אקטומורף. מתחרה מספר 2, שהיה בעל מבנה גוף טוב יותר, אבל אנרגטי פחות, הגיע אל המקום השני.
תמר קולומיץ עלתה אל הבמה כדי לתת הופעת ראווה, שהפגינה את הסיבות מדוע הגיעה אל המקום השני בתחרות האחרונה של נאב"א. ההופעה שלה היתה די מפתיעה, מאחר והביעה חוסר רצון לעלות אל הבמה זה היה גם די מאכזב לראות רק אותה על הבמה. לא שיש לי חלילה משהו נגד תמר, אבל עוד בנות היו יכולות לעלות אל הבמה, והן העדיפו לשבת בקהל.
בקטגוריית הגברים הבאה מתחרה מספר 3 (שהגיע למקום השלישי) הציג את הגב הטוב ביותר, ומתחרה מספר 7 (שהגיע למקום השני) הציג את הבטן הטובה ביותר בקטגוריה, ואולי בכל התחרות. למקום הראשון הגיע מתחרה מספר 1. מצטער, לא זוכר משהו מיוחד בו.
בקטגוריית עד 90 קילו עלה מתחרה מספר 3, אנטון. טוב, אין מה להוסיף 😃
מעל 90 קילו עלה מתחרה מספר 8, בוגדן.
לפני הקרב על "אלוף האלופים" עלו שני בחורים לתחרות ה"בטן הכי שרירית" המצחיק הוא, כפי שסטס אמר "זה לא בדיוק בטן, אבל לא משנה." הם היו מסיביים מכדי שיראו שבטן שרירית לתחרות.
הקינוח של הערב היה הופעת אורח של האשם מתואלי. קיבלתי את הרושם שהוא אמור להתחרות, אבל כנראה שינה את דעתו. החמצה נוספת לדעתי היא שסטס עצמו לא עלה על הבמה כמתחרה, או לפחות לתת הופעת ראווה.
הודעה ממארגני התחרות: באוגוסט מתכננים "מר ישראל ומיס ישראל". נחזיק אצבעות!!
אנטון, נשמח לדעת ה שמות המתחרים לפי הדירוג שלהם.