נק' מוניטין:
4,554
טוב עלו כמה בקשות שארשום איזשהו סיכום על הדרך שלי,
על ההתמודדות עם הקשיים וכל מה שעברתי ולמדתי מהתהליך המטורף הזה.
אז ככה,
קודם כל אמל"ק למי שירצה,
התחלתי להתאמן בגיל 23 ששקלתי 60 ק"ג, אחרי 6 שנים זכיתי במר ישראל במשקל במה של 72.2 ק"ג של שריר.
בגיל 23 הייתי עוד ילד שצוחק על מי שמבזבז את הזמן שלו בחדר הכושר, מתעסק בעיקר בלשחק כדורגל ולחפש בלאגן.
נסעתי לטיול של 4 חודשים במרכז אמריקה, שחזרתי הגעתי למצב שלא יכולתי להסתכל על עצמי במראה מרוב רזון.
בנוסף איזושהי פרידה קשה כן נתנה את הדרייב הקטן שהייתי צריך כדי לעשות שינוי בחיים.
תמונה ממרכז אמריקה, חודשיים לפני החזרה. מ.ג 60 ק"ג על 184 ס"מ.
התחלתי להתאמן, בעיקר מבוסס על ברו-סיינס.
לאט לאט צברתי קצת מסת שריר, קצת ידע, והגעתי לבד לאיזור ה75 ק"ג על 8-10 א.ש בערך בגיל 26-27.
אכלתי מכל הבא ליד, התאמנתי בכל דרך שראיתי ושמעתי.
תמונה מאותה תקופה.
החלום באותה תקופה היה פשוט להגיע ל80 ק"ג, לא מעניין אותי הדרך ולא איך זה יראה, העיקר להגיע למספר הארור הזה.
אחרי שראיתי שקשה לי לצאת מהתקיעה הזו החלטתי לפנות לייעוץ תזונתי, עברתי משהו כמו 3 תזונאים עד שהגעתי לנוכחי - אור דן מFIT-IL.
שהגעתי אליו באתי במטרה אחת - להעלות מסה. לא תחרויות ולא שום דבר, נטו עוד כמה קילוגרמים של שריר.
אחרי שיחה איתו והתייעצות עם הבת זוג (ארוסתי לימים) על כמה שיש לי פוטנציאל לנצח תחרויות ולייצג את המדינה בארה"ב עם ליווי קל השתכנענו שכדאי לצאת להרפתקה הזו וללכת איתו יד ביד כדי להשיג את מטרת העל- זכייה במר ישראל הטבעי.
כל זה היה תחת תנאי אחד מול בת זוגתי- לא רציתי שאף אחד ידע ממה שאני עושה, לא יודע אם מבושה או מהעדפה להיות מרוכז בעצמי.
בתחילת שנת 2020 התחלתי את הליווי, נכנסנו ישר לחיטוב במטרה לעלות לתחרות במאי 2020, תחרות אחת ויחידה כדי להוכיח לעצמי שאני יכול.
ההכנה הייתה מאוד קשה, לא עשיתי חיטוב יזום כזה רציני בחיי, המשמעת וההימנעות מדברים שפעם פשוט הייתי עושה בלי לחשוב פעמיים.
האימונים נהיו קשוחים ככל שהחיטוב המשיך, ההשפעות על המצב רוח התחילו להגיע, בקיצור הרגשה קשה ואחת התקופות הקשות שעברתי.
בערך בחודש מרץ באותה שנה לצערי פרצה הקורונה הארורה, וקיבלתי את הטלפון הכי מבאס שיש - עוברים למסה, מתחילים מחדש לקראת אוקטובר.
הרגשה נוראית, נפילת מתח, הייתי מאוד קרוב לייאוש ופרישה.
הייתי מתאמן בבית 5 פעמים בשבוע, עושה אירובי ברחוב שעות על גבי שעות, שום דבר לא היה נוח והכל הרגיש הרבה יותר מידי קשה ולא מתגמל.
כמו שחלקכם יודעים, החלטתי להמשיך ולעלות להתחרות באוקטובר בWNBF בחסות הקורונה, הגעתי בשייפ הכי טוב שם (לפי מה שאומרים)
על 71.5 ק"ג של שריר וא.ש אפסי, לצערי לדעתי נכשלתי במקצה שלי על פוזינג חלש (הייתי חסר ניסיון מידי) ולקחתי רק מקום 2.
מאותו הרגע שקיבלתי את המדליה של המקום ה2 פשוט הסתובבתי והלכתי הביתה עם דמעות בעיניים, באמת חשבתי שמגיע לי יותר.
ככל שעבר הזמן ואנשים אמרו לי "היית אמור לזכות", שאפילו מי שלקח מקום ראשון שלח לי הודעה ואמר "היית יותר גדול וחטוב, אין לי מושג איך ניצחתי".
המילים האלה גמרו אותי, שברו לי את הלב. זה היה כל כך קרוב- אבל לא.
כמה ימים אחרי התחרות המאמן שלי חייג אליי, אמר לי "תשמע, אני הולך להתקשר לבת זוג שלך, שנה הבאה אנחנו הולכים לקחת מקום ראשון",
האמת? לא רציתי להתחרות שוב.
ראיתי כמה הסביבה נפגעה מזה, כמה המשפחה לא הצליחה לעכל את מה שאני עושה ומה שעובר עליי, הבת זוג, החברים...
השגרה הזו הייתה חדשה לכולם ויצא מזה שפשוט הרגשתי חוסר פרגון מטורף בדמות "מה אתה צריך את זה", "תאכל כבר תעזוב שטויות" וכו'.
אחרי התייעצות חוזרת עם כל הגורמים הרלוונטים לקחנו את ההחלטה, הולכים להתחרות באוקטובר 2021 ולהביא רמה שלא נראתה בארץ.
אם להיות אמיתי לכל אורך התהליך חששתי מהמתחרים, הרגשתי שאני בפיגור ואני לא מספיק טוב בשביל לנצח, ארור תהיה אינסטגרם ופילטרים מחמיאים.
עברנו להתאמן 6 פעמים בשבוע במתכונת PPL, נפח מטורף לתקופת המסה, עבדנו בבלוקים של חודשיים בערך.
בסוף המסה המדדים השתנו כך-
היקף יד מ41 ס"מ על הבמה ל44 ס"מ בסוף המסה.
היקף רגל מ55 ס"מ על הבמה ל59 ס"מ בסוף המסה.
מ.ג מ71.5 ק"ג ל86 ק"ג בערך.
תמונות מסוף המסה.
לאחר מכן התחלנו תקופה של חיטוב למשך חצי שנה, התהליך זרם הרבה יותר בקלות הפעם בעקבות היכרות קודמת עם עצמי במצבים כאלה, התנתקתי קצת מהסביבה והמשפחה בתקופה הקרובה לתחרות כדי למנוע התנגשויות ולא להתפתות לנפילות קטנות.
החלטתי לעשות את זה פעם אחת כמו שצריך ב100%, בלי נפילות, בלי סודות, הכל כמו שצריך מההתחלה עד הסוף.
האמת שהחברים תמכו בצורה יוצאת דופן, נשארו איתי באירובי שעות על גבי שעות רק כדי להקל עליי.
בתחילת החיטוב הייתי מתאמן 6 פעמים בשבוע, חצי שעה אינטרוולים בסוף האימון.
לקראת התחרות עברתי ל6 אימונים בשבוע אבל הפעם בשילוב עם שעתיים אירובי בכל סוף אימון. (12 שעות שבועיות)
הגעתי עד למ.ג מטורף של 72.2 ק"ג של שריר, על א.ש יותר נמוך מהתחרות הקודמת.
שייפ שלא הייתי בו בחיים, מחמאות מכל עבר, באמת תענוג רצוף.
השיפור מ2020 ל2021 היה אומנם על המשקל רק כמה מאות גרמים, אבל הנראות - וואו, רמה אחרת.
השינוי מ2020 ל2021
ההיקפים בסוף החיטוב-
יד 42.5 ס"מ
רגל 57 ס"מ
למי שלא יודע ומכיר, 1.5 ס"מ של שריר על א.ש אפסי זה מטורף.
שבועיים לפני התחרות הגדולה בWNBF החלטתי ללכת לעשות ניסוי כלים בארגון NABBA, ארגון ללא פיקוח על חומרים.
התחרות נמרחה והייתה בארגון די ביזיוני, הייתי שם בערך 14 שעות.
שם לקחתי מקום ראשון ב2 המקצים שהתחרתי בהם, בפוסט הנ"ל יש סיכום קטן ותמונות בתגובות-
תמונה - סיכום תחרות Nabba 2021
הגביעים מהמקצים שהתחרתי בהם.
אחרי שבועיים הגעתי לWNBF עם רעל בעיניים ומטרה אחת, לא סיפרתי עלייה לאף אחד ולא באתי במחשבה שמגיע לי משהו לפני שהוכחתי את עצמי מול כל שאר המתחרים (שהיו מטורפים אחד אחד)
12 שעות הייתי שם, צביעה, חברים, מתחרים, באמת הייתה הפקה מעולה, כל האולם היה SOLD OUT (אולם דוהל)
עליתי לבמה בתחושות מעורבות, עם ידיעה שיש לי את הכלים להצליח אבל עם הכישלון של שנה שעברה מהדהד.
בסוף הצלחתי לקטוף את המקום הראשון בקטגוריה שלי ובנוסף את הקטגוריה של אלוף האלופים (לא ציפיתי ולא תכננתי לנצח שם) מה שהקנה לי כרטיס PRO ואת הזכות לייצג את המדינה שנה הבאה בתחרות בארה"ב באליפות העולם לפיתוח גוף טבעי.
סוף סוף השגתי את המטרה שלי, להיות מר ישראל הטבעי.
אני תכננתי לנצח בWNBF בקטגוריה שלי, בפועל ניצחתי 2 קטגוריות בNABBA ו2 קטגוריות בWNBF שכוללות זכייה באלוף האלופים.
כרגע מתחיל הכנה לקראת נובמבר 2022 לאליפות העולם בלוס אנג'לס, מקווה להצליח להביא רמה יותר גבוהה ממה שהיה.
תכנון- מסה עד סביבות יוני-יולי (משקל יעד- 88 ק"ג בערך), ואז חיטוב אגריסיבי לכיוון ה73-74 ק"ג.
כל הכבוד למי ששרד עד כאן, מקווה שכיסיתי את כל השאלות.
אם יש עוד משהו ספציפי שתרצו לדעת- בשמחה.
תודה לכולם 🙃
על ההתמודדות עם הקשיים וכל מה שעברתי ולמדתי מהתהליך המטורף הזה.
אז ככה,
קודם כל אמל"ק למי שירצה,
התחלתי להתאמן בגיל 23 ששקלתי 60 ק"ג, אחרי 6 שנים זכיתי במר ישראל במשקל במה של 72.2 ק"ג של שריר.
בגיל 23 הייתי עוד ילד שצוחק על מי שמבזבז את הזמן שלו בחדר הכושר, מתעסק בעיקר בלשחק כדורגל ולחפש בלאגן.
נסעתי לטיול של 4 חודשים במרכז אמריקה, שחזרתי הגעתי למצב שלא יכולתי להסתכל על עצמי במראה מרוב רזון.
בנוסף איזושהי פרידה קשה כן נתנה את הדרייב הקטן שהייתי צריך כדי לעשות שינוי בחיים.
תמונה ממרכז אמריקה, חודשיים לפני החזרה. מ.ג 60 ק"ג על 184 ס"מ.
התחלתי להתאמן, בעיקר מבוסס על ברו-סיינס.
לאט לאט צברתי קצת מסת שריר, קצת ידע, והגעתי לבד לאיזור ה75 ק"ג על 8-10 א.ש בערך בגיל 26-27.
אכלתי מכל הבא ליד, התאמנתי בכל דרך שראיתי ושמעתי.
תמונה מאותה תקופה.
החלום באותה תקופה היה פשוט להגיע ל80 ק"ג, לא מעניין אותי הדרך ולא איך זה יראה, העיקר להגיע למספר הארור הזה.
אחרי שראיתי שקשה לי לצאת מהתקיעה הזו החלטתי לפנות לייעוץ תזונתי, עברתי משהו כמו 3 תזונאים עד שהגעתי לנוכחי - אור דן מFIT-IL.
שהגעתי אליו באתי במטרה אחת - להעלות מסה. לא תחרויות ולא שום דבר, נטו עוד כמה קילוגרמים של שריר.
אחרי שיחה איתו והתייעצות עם הבת זוג (ארוסתי לימים) על כמה שיש לי פוטנציאל לנצח תחרויות ולייצג את המדינה בארה"ב עם ליווי קל השתכנענו שכדאי לצאת להרפתקה הזו וללכת איתו יד ביד כדי להשיג את מטרת העל- זכייה במר ישראל הטבעי.
כל זה היה תחת תנאי אחד מול בת זוגתי- לא רציתי שאף אחד ידע ממה שאני עושה, לא יודע אם מבושה או מהעדפה להיות מרוכז בעצמי.
בתחילת שנת 2020 התחלתי את הליווי, נכנסנו ישר לחיטוב במטרה לעלות לתחרות במאי 2020, תחרות אחת ויחידה כדי להוכיח לעצמי שאני יכול.
ההכנה הייתה מאוד קשה, לא עשיתי חיטוב יזום כזה רציני בחיי, המשמעת וההימנעות מדברים שפעם פשוט הייתי עושה בלי לחשוב פעמיים.
האימונים נהיו קשוחים ככל שהחיטוב המשיך, ההשפעות על המצב רוח התחילו להגיע, בקיצור הרגשה קשה ואחת התקופות הקשות שעברתי.
בערך בחודש מרץ באותה שנה לצערי פרצה הקורונה הארורה, וקיבלתי את הטלפון הכי מבאס שיש - עוברים למסה, מתחילים מחדש לקראת אוקטובר.
הרגשה נוראית, נפילת מתח, הייתי מאוד קרוב לייאוש ופרישה.
הייתי מתאמן בבית 5 פעמים בשבוע, עושה אירובי ברחוב שעות על גבי שעות, שום דבר לא היה נוח והכל הרגיש הרבה יותר מידי קשה ולא מתגמל.
כמו שחלקכם יודעים, החלטתי להמשיך ולעלות להתחרות באוקטובר בWNBF בחסות הקורונה, הגעתי בשייפ הכי טוב שם (לפי מה שאומרים)
על 71.5 ק"ג של שריר וא.ש אפסי, לצערי לדעתי נכשלתי במקצה שלי על פוזינג חלש (הייתי חסר ניסיון מידי) ולקחתי רק מקום 2.
מאותו הרגע שקיבלתי את המדליה של המקום ה2 פשוט הסתובבתי והלכתי הביתה עם דמעות בעיניים, באמת חשבתי שמגיע לי יותר.
ככל שעבר הזמן ואנשים אמרו לי "היית אמור לזכות", שאפילו מי שלקח מקום ראשון שלח לי הודעה ואמר "היית יותר גדול וחטוב, אין לי מושג איך ניצחתי".
המילים האלה גמרו אותי, שברו לי את הלב. זה היה כל כך קרוב- אבל לא.
כמה ימים אחרי התחרות המאמן שלי חייג אליי, אמר לי "תשמע, אני הולך להתקשר לבת זוג שלך, שנה הבאה אנחנו הולכים לקחת מקום ראשון",
האמת? לא רציתי להתחרות שוב.
ראיתי כמה הסביבה נפגעה מזה, כמה המשפחה לא הצליחה לעכל את מה שאני עושה ומה שעובר עליי, הבת זוג, החברים...
השגרה הזו הייתה חדשה לכולם ויצא מזה שפשוט הרגשתי חוסר פרגון מטורף בדמות "מה אתה צריך את זה", "תאכל כבר תעזוב שטויות" וכו'.
אחרי התייעצות חוזרת עם כל הגורמים הרלוונטים לקחנו את ההחלטה, הולכים להתחרות באוקטובר 2021 ולהביא רמה שלא נראתה בארץ.
אם להיות אמיתי לכל אורך התהליך חששתי מהמתחרים, הרגשתי שאני בפיגור ואני לא מספיק טוב בשביל לנצח, ארור תהיה אינסטגרם ופילטרים מחמיאים.
עברנו להתאמן 6 פעמים בשבוע במתכונת PPL, נפח מטורף לתקופת המסה, עבדנו בבלוקים של חודשיים בערך.
בסוף המסה המדדים השתנו כך-
היקף יד מ41 ס"מ על הבמה ל44 ס"מ בסוף המסה.
היקף רגל מ55 ס"מ על הבמה ל59 ס"מ בסוף המסה.
מ.ג מ71.5 ק"ג ל86 ק"ג בערך.
תמונות מסוף המסה.
לאחר מכן התחלנו תקופה של חיטוב למשך חצי שנה, התהליך זרם הרבה יותר בקלות הפעם בעקבות היכרות קודמת עם עצמי במצבים כאלה, התנתקתי קצת מהסביבה והמשפחה בתקופה הקרובה לתחרות כדי למנוע התנגשויות ולא להתפתות לנפילות קטנות.
החלטתי לעשות את זה פעם אחת כמו שצריך ב100%, בלי נפילות, בלי סודות, הכל כמו שצריך מההתחלה עד הסוף.
האמת שהחברים תמכו בצורה יוצאת דופן, נשארו איתי באירובי שעות על גבי שעות רק כדי להקל עליי.
בתחילת החיטוב הייתי מתאמן 6 פעמים בשבוע, חצי שעה אינטרוולים בסוף האימון.
לקראת התחרות עברתי ל6 אימונים בשבוע אבל הפעם בשילוב עם שעתיים אירובי בכל סוף אימון. (12 שעות שבועיות)
הגעתי עד למ.ג מטורף של 72.2 ק"ג של שריר, על א.ש יותר נמוך מהתחרות הקודמת.
שייפ שלא הייתי בו בחיים, מחמאות מכל עבר, באמת תענוג רצוף.
השיפור מ2020 ל2021 היה אומנם על המשקל רק כמה מאות גרמים, אבל הנראות - וואו, רמה אחרת.
השינוי מ2020 ל2021
ההיקפים בסוף החיטוב-
יד 42.5 ס"מ
רגל 57 ס"מ
למי שלא יודע ומכיר, 1.5 ס"מ של שריר על א.ש אפסי זה מטורף.
שבועיים לפני התחרות הגדולה בWNBF החלטתי ללכת לעשות ניסוי כלים בארגון NABBA, ארגון ללא פיקוח על חומרים.
התחרות נמרחה והייתה בארגון די ביזיוני, הייתי שם בערך 14 שעות.
שם לקחתי מקום ראשון ב2 המקצים שהתחרתי בהם, בפוסט הנ"ל יש סיכום קטן ותמונות בתגובות-
תמונה - סיכום תחרות Nabba 2021
הגביעים מהמקצים שהתחרתי בהם.
אחרי שבועיים הגעתי לWNBF עם רעל בעיניים ומטרה אחת, לא סיפרתי עלייה לאף אחד ולא באתי במחשבה שמגיע לי משהו לפני שהוכחתי את עצמי מול כל שאר המתחרים (שהיו מטורפים אחד אחד)
12 שעות הייתי שם, צביעה, חברים, מתחרים, באמת הייתה הפקה מעולה, כל האולם היה SOLD OUT (אולם דוהל)
עליתי לבמה בתחושות מעורבות, עם ידיעה שיש לי את הכלים להצליח אבל עם הכישלון של שנה שעברה מהדהד.
בסוף הצלחתי לקטוף את המקום הראשון בקטגוריה שלי ובנוסף את הקטגוריה של אלוף האלופים (לא ציפיתי ולא תכננתי לנצח שם) מה שהקנה לי כרטיס PRO ואת הזכות לייצג את המדינה שנה הבאה בתחרות בארה"ב באליפות העולם לפיתוח גוף טבעי.
סוף סוף השגתי את המטרה שלי, להיות מר ישראל הטבעי.
אני תכננתי לנצח בWNBF בקטגוריה שלי, בפועל ניצחתי 2 קטגוריות בNABBA ו2 קטגוריות בWNBF שכוללות זכייה באלוף האלופים.
כרגע מתחיל הכנה לקראת נובמבר 2022 לאליפות העולם בלוס אנג'לס, מקווה להצליח להביא רמה יותר גבוהה ממה שהיה.
תכנון- מסה עד סביבות יוני-יולי (משקל יעד- 88 ק"ג בערך), ואז חיטוב אגריסיבי לכיוון ה73-74 ק"ג.
כל הכבוד למי ששרד עד כאן, מקווה שכיסיתי את כל השאלות.
אם יש עוד משהו ספציפי שתרצו לדעת- בשמחה.
תודה לכולם 🙃
נערך לאחרונה:
