מה תפקידה של הגנטיקה בשיפור הכושר הגופני שלנו?

[Bar Weissbuch]

מרכיבי הכושר הגופני כגון סיבולת לב ריאה, יכולת פיתוח כוח וכוח מתפרץ חשובים מאוד למגוון רחב של ענפי ספורט. בנוסף, הם מהווים אינדיקציה למצב הבריאותי ואיכות החיים של האדם.

מספר מחקרים הראו שההסתגלות לאימון גופני מסוים שונה מאוד בין אנשים שונים. מחקרים אחרים הציגו שבתגובה לאימון גופני, המרכיב הגנטי יכול להסביר עד 80% מהשונות הבין-אישית בשיפור היכולת האירובית, כוח מרבי וכוח מתפרץ.

לכן, המטרה של המטא אנליזה הנוכחית, היא לזהות גנים אפשריים המעורבים בהסתגלות הגוף לאימון גופני, בדגש על סיבולת לב ריאה, כוח מרבי וכוח מתפרץ, ולהעריך את מידת תרומתם של הגנים לשונות הבין אישית.

האנליזה כללה 24 מחקרים ו-3,012 משתתפים לא מאומנים (בני 28 בממוצע), ובדקה את השפעותיהם של 13 גנים על שלושת מרכיבי הכושר הגופני הנ"ל.

המחקרים שכללו אימון אירובי נמשכו 12 שבועות בממוצע. המשתתפים ביצעו 3 אימונים בשבוע בעצימות של 74% מצריכת החמצן המרבית (צח"מ). צח"מ היווה גם את הפרמטר שמדד את השיפור ביכולת האירובית. מהאנליזה עולה שהצח"מ עלה ב- 11% בממוצע, וזוהו תשעה גנים אשר הסבירו 44% מהשונות הבין אישית בשיפור הצח"מ.

המחקרים שבדקו את ההשפעה הגנטית על כוח מרבי נמשכו 10 שבועות בממוצע, וכללו 3 אימונים בשבוע בעצימות של 75% מ-1RM.
השינוי בכוח המרבי במחקרים נמדד כשינוי ב-1RM בתרגיל לחיצת רגליים, והשיפור הממוצע במדד זה עמד על 22%. זוהו 6 גנים אשר הסבירו 72% מהשונות שנצפתה בשיפור הכוח המרבי בין המשתתפים. הגן בעל ההשפעה הגדולה הוא mTOR – גן המעודד סינתזת חלבונים.

הכוח המתפרץ נמדד במחקרים באימוני דיווש על אופניים ארגומטריות. המשתתפים ביצעו 3 אימונים בשבוע למשך 5 שבועות בממוצע, בעצימות של 110%-90% מהצח"מ. השיפור הממוצע היה כ- 12%, אך רק 10% מהשונות בין המשתתפים ניתנים היו להסבר בעזרת ארבעה גנים.

לסיכום, נראה כי הגנטיקה מסבירה חלק מהשונות בהסתגלות לאימונים שונים בין אנשים שונים, בעיקר באימונים המתבססים על יכולת אירובית ועל כוח מרבי. אולם, ההשפעה הגנטית לא נובעת מכל גן בנפרד, אלא מאינטראקציה בין הגנים השונים, פרמטר שלא נמדד במחקרים שנכללו באנליזה. כמו כן, סביר להניח שישנם גנים נוספים המשפיעים על הסתגלות לאימונים שאינם זוהו עדיין על-ידי המדע. לכן, על מנת שנבין טוב יותר את השפעת הגנים שלנו על אדפטציות לאימון, דרושים עוד מחקרים שיזהו גנים נוספים ושיבחנו את ההשפעה של האינטראקציה בין הגנים על ההבדלים בהסתגלות לאימון.



**
מאור פיצ'חדזה – B.Sc. Nutrition Science
צוות LBS
________________________________________________________________________

רפרנס: Do exercise-associated genes explain phenotypic variance in the three components of fitness? a systematic review & meta-analysis

 

[elchonon]

אם כבר בודקים את ההשפעה של גנים על האימונים, לא יהיה חכם לבדוק גם מיד אחרי המחקר הזה את הגנים של הספורטאים המיומנים?

אני יכול להבין שגנים מסוימים אולי ישפיעו על נקודת פתיחה טובה יותר, או התקדמות מהירה בהתחלה, אבל מי אומר שזה משפיע בכלל על הטופ, אולי כולנו שווים שם?

מה גם, שגנים "טובים" עם התקדמות מהירה, אולי לא משקפת יתרון. מתאמן שמקדם את השיא שלו ב20% ב6 שבועות לעומת הבחור שרק התקדם ב10%, אולי הוא פשוט התחיל חלש יותר. הגנים אולי לא הצביעו על עליה מהירה בכוח כי הוא מחונן גנטית, אלא בגלל שהוא מקולל גנטית והיה מאוד חלש עד שהשתתף במחקר.

באמת לא ברור לי, אם מצאו 6 גנים שאחראים על תוצאות טובות יותר בכוח, לכו תחפשו אותם אצל מתאמנים מיומנים, ותראו לנו שאכן בלי הגנים האלו אין לכם סיכוי להגיע לטופ.

אתם טוענים שזה משפיע עד כדי 80%, אני מצפה לראות 100% מהטופ עולמי עם הגנים האלו.

@hanan המחקר שחיכינו לו.

 

[hanan]

@elchonon מיפוי גנים זה ממש מורכב. אני מסתכל על מאפיינים גנטיים דוגמת גובה, כוח אחיזה, צריכת חמצן , זריזות ופחות מה הסיבות לכך.