הגעת למגבלת הצפייה למשתמשים שאינם רשומים באתר
  • נשמח אם תצטרפו לקהילה שלנו. הרשמה לאתר תקנה לכם את האפשרות לשאול שאלות ולהגיב לשרשורים באתר ללא כל עלות
  • טופס ההרשמה לאתר נמצא כאן למטה ולוקח פחות מ-30 שניות למלא אותו (כן, בדקנו עם סטופר 🤓)

כבד על הלב

PowerPoint

משתמש קבוע
1,488
874
נק' מוניטין:
1,094
1,488
874
לקראת גיל 40..
אני מוצא את עצמי לפעמים,במהלך היום נופל לעצבות.
חושב על העתיד,אפילו לא שלי! של ילדי..
האם אצליח להעניק להם ערכים טובים?
האם אצליח לחסוך להם?
האם הם יצליחו בעולם הקשה שלנו?
וכו וכו
תחושת מועקה שאין לה הסבר!
ויתרתי על עוד הכנסה,כדי להיות איתם כמה שיותר.

ההורים מתבגרים וזה קשה,קשה לראות אותם לא כמו פעם,חלילה לא חולים!
אבל מתבגרים..

אני מבין שזו דרכו של העולם,יש כאלה שמדחיקים,ואני מאמין שיש כמוני שחושבים על זה.

תודה למי שקרא
 
גבר.. הכל זמני אל תיקח את החיים ברצינות.
אין לך מה ליפול לדיכאון, איננו רואים את הנולד..
אני מציע לך להנות מהחיים ולא לחשוב מחשבות שאינן מועילות..
 
  • פותח/ת השרשור
  • #3
גבר.. הכל זמני אל תיקח את החיים ברצינות.
אין לך מה ליפול לדיכאון, איננו רואים את הנולד..
אני מציע לך להנות מהחיים ולא לחשוב מחשבות שאינן מועילות..
תודה.
כתבת בדיוק את הרגשות שלי..
"אי אפשר לצפות את העתיד"
כנראה זה מה שמתסיס לי את המוח והלב.

אתן דוגמא ממשית..
אנחנו חוגגים להוריי יום הולדת,ובתוך הראש שלי,יש פינה אפלה שחושבת על זה,שיום אחד זה יכול להסתיים..
כי הם לא נעשים צעירים יותר
 
צר לי לבשר לך אבל יום אחד זה יסתיים!
זה דרכו של עולם...

תאמין לי שאני מבין לליבך, כולנו חיים עם החשש שמשהו עלול לקרות ליקירנו.
אבל ראוי שנתמקד בחיים ושנעריך את הקיים מאשר לחיות באותן מחשבות משתקות של 'מתי' ו'אם?'..
 
תודה.
כתבת בדיוק את הרגשות שלי..
"אי אפשר לצפות את העתיד"
כנראה זה מה שמתסיס לי את המוח והלב.

אתן דוגמא ממשית..
אנחנו חוגגים להוריי יום הולדת,ובתוך הראש שלי,יש פינה אפלה שחושבת על זה,שיום אחד זה יכול להסתיים..
כי הם לא נעשים צעירים יותר
תסתכל על המוות כמדריך לחיים.
אם תדחיק, ותתייחס לחיים כאילו הם נצחיים, אתה עלול לחוש חרטה עצומה של ממש, על שלא ניתן להשיב.
אבל דווקא את העבר, אי אפשר יהיה לקחת לך. והוא נוצר מהמעשים שלך עכשיו.
אז תבקר את ההורים יותר כשהם עוד כאן.
 
אולי תשקול גם טיפול מקצועי, לא כי מה שאתה אומר לא נורמלי, להפך. לדעתי לרוב האנשים נכון לראות איש מקצוע.
החיים לא פשוטים, טוב שיהיה מישהו לדבר איתו בלי פילטרים, ואם הוא גם יצליח להאיר את עינך, אז זה בכלל שווה.
 
החששות שלך כהורה נשמעות לי מאוד הגיוניות, אני לא שם כדי לבקר או להזדהות אך מניח שהן שכיחות למי שכן.

בהקשר לתפיסה הכללית שכללה את ההורים, לצערי בן דוד שלי הקטן, שהיה קרוב אליי יותר מאחיי הקטנים, נהרג לפני מספר חודשים בתאונת אופנוע כשיצא בסופש הביתה מהצבא, נכנס בו כלי כבד, שבר במפרקת, תוך דקה וחצי 21 שנים נעצרו.

באותה התקופה קראתי את הספר "כוחו של הרגע הזה" שמסביר, כי צורת החשיבה הנכונה היא "קבלה" בכל מה שמדובר בדברים שלא בשליטתנו, אסור לנו להתנגד לדברים שלא בשליטה שלנו, התנגדות תיצור לך סבל ותמנע ממך את היכולת להכלה, ברגע שתקבל את אירועי החיים שלא בשליטתנו אתה תבין איך לעבוד איתם, ללא סבל וכאב, ולעיתים גם תראה את השלמות באירועים האלו.

החוויה הזו לימדה אותי שיעור יפה על החיים האירוע וכל התהליך שאתה עובר בו עם עצמך ועם הסובבים גרם לי להסתכל על כל החיים כחוויה זמנית ומעט שטותית אפילו לפעמים בצורת ההסתכלות שלנו עליה ולא ממקום מפוחד או רע אלא ממקום מודע..
אנחנו גרגיר אבק, פסיק קטן בציר זמן ארוך מאוד ורבים מאיתנו שלא מבינים את זה עוברים חיים שלמים מבלי להגשים את החלומות שלהם בגלל פחדים, על אף שאם היו מגשימים אותם או לא זה לא באמת היה משנה משהו ברוב הפעמים בציר הזמן הזה.

ממה שעברתי אני יכול להגיד לך שהיום אתה פה, אף אחד לא מבטיח לך מה יהיה מחר, ובציר הזמן המחר הזה קרוב, וכך גם אני וגם אם אני או אתה נלך בטרם עת חס ושלום, כולם ימשיכו בחייהם בכל זאת באיזשהו שלב, גם אנשים שאנחנו אוהבים, שכנראה ימשיכו לצפות בסדרות שלהם בנטפליקס, לאונן ולהתעסק בתחביבים שלהם והציפורים עוד ימשיכו לצייץ בכל בוקר גם כן בעזרת השם.

אז תדע, שאנחנו לא כל כך מיוחדים כמו שהרבה פעמים נדמה לנו, שכל העולם סובב סביבנו, אנחנו רק גרגיר חול קטן, והזמן שלנו פה קצר וגם אפילו לא מובטח, אז למה שלא ננצל אותו בהגשמה מלאה במקום למלא אותו בפחדים? למה שלא תהנה מההורים שלך כל עוד אתה יכול במקום להיכנס לרצף המחשבתי הזה? למה שלא תיתן לילדים שלך את כל כולך גם אם יש סיכוי שזה לא יהיה מספיק במישור מסוים תוך כדי קבלה מלאה של החיים?
 
נערך לאחרונה:
החששות שלך כהורה נשמעות לי מאוד הגיוניות, אני לא שם כדי לבקר או להזדהות אך מניח שהן שכיחות למי שכן.

בהקשר לתפיסה הכללית שכללה את ההורים, לצערי בן דוד שלי הקטן, שהיה קרוב אליי יותר מאחיי הקטנים, נהרג לפני מספר חודשים בתאונת אופנוע כשיצא בסופש הביתה מהצבא, נכנס בו כלי כבד, שבר במפרקת, תוך דקה וחצי 21 שנים נעצרו.

באותה התקופה קראתי את הספר "כוחו של הרגע הזה" שמסביר, כי צורת החשיבה הנכונה היא "קבלה" בכל מה שמדובר בדברים שלא בשליטתנו, אסור לנו להתנגד לדברים שלא בשליטה שלנו, התנגדות תיצור לך סבל ותמנע ממך את היכולת להכלה, ברגע שתקבל את אירועי החיים שלא בשליטתנו אתה תבין איך לעבוד איתם, ללא סבל וכאב, ולעיתים גם תראה את השלמות באירועים האלו.

החוויה הזו לימדה אותי שיעור יפה על החיים האירוע וכל התהליך שאתה עובר בו עם עצמך ועם הסובבים גרם לי להסתכל על כל החיים כחוויה זמנית ומעט שטותית אפילו לפעמים בצורת ההסתכלות שלנו עליה ולא ממקום מפוחד או רע אלא ממקום מודע..
אנחנו גרגיר אבק, פסיק קטן בציר זמן ארוך מאוד ורבים מאיתנו שלא מבינים את זה עוברים חיים שלמים מבלי להגשים את החלומות שלהם בגלל פחדים, על אף שאם היו מגשימים אותם או לא זה לא באמת היה משנה משהו ברוב הפעמים בציר הזמן הזה.

ממה שעברתי אני יכול להגיד לך שהיום אתה פה, אף אחד לא מבטיח לך מה יהיה מחר, ובציר הזמן המחר הזה קרוב, וכך גם אני וגם אם אני או אתה נלך בטרם עת חס ושלום, כולם ימשיכו בחייהם בכל זאת באיזשהו שלב, גם אנשים שאנחנו אוהבים, שכנראה ימשיכו לצפות בסדרות שלהם בנטפליקס, לאונן ולהתעסק בתחביבים שלהם והציפורים עוד ימשיכו לצייץ בכל בוקר גם כן בעזרת השם.

אז תדע, שאנחנו לא כל כך מיוחדים כמו שהרבה פעמים נדמה לנו, שכל העולם סובב סביבנו, אנחנו רק גרגיר חול קטן, והזמן שלנו פה קצר וגם אפילו לא מובטח, אז למה שלא ננצל אותו בהגשמה מלאה במקום למלא אותו בפחדים? למה שלא תהנה מההורים שלך כל עוד אתה יכול במקום להיכנס לרצף המחשבתי הזה? למה שלא תיתן לילדים שלך את כל כולך גם אם יש סיכוי שזה לא יהיה מספיק במישור מסוים תוך כדי קבלה מלאה של החיים?

מקסים!
כל כך נכון!
 
  • פותח/ת השרשור
  • #12
שיחה ראשונה עם בעל מקצוע
אז כן.. יש לזה שם "משבר אמצע החיים"
קורה אפילו מוקדם יותר 35 ואלך..
בשיחה עלה הנושא של ההגשמה העצמית,אי הספק,והרדיפה להנות מהכל,והכל בורח כמו חול בין האצבעות.

יצאתי ממנו והרגשתי כאילו הורידו מעלי סלע..
אני כמובן רוצה להמשיך,אני יודע שזה לא יפתור הכל,אבל לפחות אנסה..
תודה
 
אני גאה בך שהלכת לאיש מקצוע, בריאות נפשית חשובה בדיוק כמו בריאות פיזית או אימון בחדר כושר.

לפעמים זה טוב לקבל משוב מאיש מקצוע או סתם 'לפרוק' אצלו מחשבות ורגשות שצברנו בתקופה/שנים האחרונות!

קבל ממני חיזוק חם!
ואתה תמיד מוזמן לשתף פה או בפרטי..
 
לקראת גיל 40..
אני מוצא את עצמי לפעמים,במהלך היום נופל לעצבות.
חושב על העתיד,אפילו לא שלי! של ילדי..
האם אצליח להעניק להם ערכים טובים?
האם אצליח לחסוך להם?
האם הם יצליחו בעולם הקשה שלנו?
אני שוקע בזה גם בגיל 25 ובלי ילדים.
אין לנו שליטה על הכל , אבל מה שכן בשליטתנו ננסה לעשות הכי טוב שאפשר.
חוץ מלהכווין את הילדים שלך למקום נכון וטוב , אין לך הרבה מה לעשות. זה מצער אבל זה גם העולם שאנחנו חיים בו.
הם יכירו , ישמעו ויגלו מיליון דברים מחברים/מביה"ס/מהרחוב/מהטלויזיה והכי טוב שאתה תוכל לעשות זה לגדל אותם למה מותר ומה אסור. מעבר לזה , כנראה אין לך שליטה

עולם מודרני מביא איתו גם המון קשיים חדשים,מחלות חדשות ובעיות חדשות(ולעזאזל , גם מגדרים שונים משום מה)
זה לא מה שאנחנו הכרנו וגדלנו לתוכו ולכן גם קשה לנו להבין את זה.

היום זה מאוד מקובל שילד בן 22 מרוויח יותר מההורים שלו
היום להישאר קצין בצבא זה לא כבוד וזה לא גאווה לאמא, אמא רוצה בן בהייטק שיושב במשרד.
היום לא צריך בגרות ופסיכומטרי , אנשים מתעשרים מטיקטוק ולחשוף חזה בחתונות.
לעזאזל, גם לא צריך 12 שנות לימוד.

מצד שני כל זה פותח לנו הזדמנויות חדשות שלא היו לפני , יש כלכך הרבה אופציות להכנסה שעוברות בהרבה את המשכורת החודשית. השיווק והפרסום (לעסק או עצמאי) נהיה קל ונגיש בטירוף. יש יותר מבחר ויותר הצעות לכל דבר. יש יותר אפשרויות להתפתח.

בתכלס? אני יכול להיות עורך דין ולעבוד מהמיטה רק במיילים
או תזונאי שעושה הכל מהווצאפ
או מתווך שפשוט מחבר בין קונה למוכר.

זה עולם אחר , הילדים מקדימים אותנו , אבל כן כדאי להתאים את עצמנו למציאות משתנה.


בגדול אחי , העולם קשה .. לנו. הילדים מסתגלים מהר מאוד. אם תחזור לתחילת התגובה שלי , לא נדיר לראות בן 22 שמרוויח כמו 2 ההורים שלו ביחד.
חוץ מלהכניס להם את הערכים הנכונים, אין לך מה לעשות.
 
  • פותח/ת השרשור
  • #16
תודה @frozen
עניין החינוך והענקת הכלים שלי אליהם,זה נושא חשוב בפני עצמו.
אין יום שאני לא עובד על זה איתם..

אתמול בפגישה נאמר לי,שהמשבר שחווים הוא גם כחלק מזה שההורים מתבגרים,זה באמת אחד הדברים שקשים לי.
אין לנו שליטה ולמוח וללב קשה לקבל את זה.
 
בעיניי אמרו לך כאן דברים שאני מאוד מאמין בהם.
רק רוצה להוסיף ולומר שאם יש לך חלום שתקוע במגירה זה הזמן לשייף אותו ולהוציא אותו לעולם.
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית