נק' מוניטין:
25,622
ספרות האמוראים
ספרות האמוראים נוצרה בבבל, התלמוד הבבלי והירושלמי מבוססים על המשנה.
מפרשים ומפתחים אותה, ומתייחסים לדברים שאינם מופיעים במשנה.
נהוג להניח שהתלמודים מייצגים פרוטוקול של הלימוד שהיה בישיבות בבל ובא"י.
המחקר המודרני אומר שמדובר בעריכה ולא בפרוטוקול, אחד הראיות לכך הוא בכך שמביאים קטעים של אנשים שההפרש ביניהם (בתקופת החיים שלהם) בזמן הוא גדול ולכן אין מצב שהם דיברו ביניהם. כך יצא שהם כאילו מדברים אך למעשה מדובר בעריכה מאוחרת יותר.
התלמוד הבבלי- נערך משנת 200 ועד 600 ככל שהמרכז הבבלי פרח אז התלמוד השתפר (כלומר ערכו אותו שוב ושוב).
התלמוד הירושלמי- משנת 200 ועד 400 לאחר שהסתיימה העריכה שלו, אז נפסקה הלמידה בו-הוא נזנח. הטקסט הוא גולמי למדיי.
למעשה יש כתב יד אחד מתוך התלמוד הירושלמי שנמצא כיום בהולנד.
קריאת התורה, המנהגים, התפילות הם על סמך המנהגים הבבלים.
בתלמוד הבבלי השמות הדומיננטיים כמו ר' שומן רבייב וכד'.
ובתלמוד הירושלמי השמות הדומיננטיים הם ר' יוחנן ותלמידיו שחיו בגליל, טבריה, ציפורי במאה השלישית לספירה.
בתלמוד הירושלמי והבבלי ניתן למצוא את אותה המחלוקת אך בצורה הפוכה,
וכמובן בשמות שונים.
התלמוד הבבלי- כתוב מארמית בבלית ולעומת זאת התלמוד הירושלמי- כתוב בארמית גלילית (ארץ ישראלית)
סוגיה מתוך התלמוד הבבלי (ע"מ 12 קטע 1)
אם אדם קיים קשר מיני עם שפחה (כלומר גויה) שהשתחררה מהעבדות שלה, אז אסור לו להתחתן איתה- כי אז הוא מאשר את השם הרע שיצא לו.
ובנוסף אם היא התגיירה בשבילו אז מתייחסים לזה כאילו זה לא תהליך אמיתי של התגיירות.
אם הוא כבר התחתן אז לא מחייבים אותו להתגרש- כלומר זה מראה על איסור שאיננו קריטי. זהו איסור בעייתי אבל לא נוראי.
בגלל שמתייחסים לאיסור הזה ככה אז זה גורר דיון בין החכמים.
התלמוד מבין שהגיור שהנשים הללו עברו הוא בסדר העובדה כי הרשו לבעל להישאר נשוי לה, כלומר הגרות שלה כשרה.
ר' נחמיה אומר כל אדם שהתגייר לתועלת מסוימת (מצב כלכלי, חתונה, פחד- בריחה ממדינה וכד') הגרות איננו כלובה (פסולה) יצא שיש פה סתירה בין השורות.
התלמוד אומר שאין סתירה, הוא מספר שיש מקורות חסרים.
המשנה אומרת ככה (הרעיון הראשון) ורבי נחמיה מוסיף, ולכן אומנם יש מחלוקת אבל יש גם מסקנה. מתוך הדיון הזה יצא שכל בית דין יחליט בעצמו.
ממשיכה הגמרא ושואלת, אם היא גרה למה שלא יתחתן איתה מלכתחילה?
והסיבה היא שאם הוא יתחתן איתה אז הוא יאשר את הלשון הרע שדבקה בו (לזות שפתיים) לא הי ביסוס קודם לכך שהיה ביניהם יחסים ועכשיו אחרי החתונה אז ברור שהיה ביניהם יחסים, מה גם שהנישואין יכולים לפגוע בילדים אולי יהיה קשה לחתן אותם בגלל שיוכלו לטעון אנשים שהילדים אינם יהודים ובגלל שאולי האם התעברה עוד כשהיא הייתה גויה בקיצור הסיבה הזו היא סוג של המלצה חברית.
כל הבעיה התחילה מהמילה "נטען" (מזה מסיקים שלבחור יצא שם רע שהוא מנהל רומן).
תלמוד בבלי וירושלמי
מקור מס' 1- קריאת שמע- מצווה מהתורה אומרים פעמיים כיום אומרים את זה במסגרת התפילות. שחרית + שמע וערבית + שמע.
המשנה שלפניו עוסקת בקריאת שמע. מתי עושים זאת? מתחילים לדון בקריאת שמע של הערב וזאת מפני שהיום נכנס בערב (לדוגמא ליל שישי).
הזמן שקבעו הוא מהרגע שהכוהנים אוכלים את התרומה ועד האשמורת הראשונה (כלומר עד 12 בלילה).
רואים שהזמן של ההתחלה תלוי בזמן אחר (של הכוהנים שאוכלים)
למרות הבעייתיות שבזה (בלתלות משהו בזמן אחר) יש בזה הגיון וזאת מכיוון שזה היה זמן משמעותי. כי הכוהנים היו משמעותיים (כמובן שהמשנה הזו היא בזמן בית המקדש)
מקור מקביל בתוספתא (קטע 2)- פה יש את אותה סוגיה של זמן לקריאת שמע בערב.
מוצג כאן 2 דעות:
1. ר' מאיר- בזמן שאתה אוכל בליל שבת.
2. חכמים- מביאים את אותו תשובה של המשנה, ניתן להבין שהמשנה בחרה את האפשרות (הדעה) הזו בתור הנכונה.
תלמוד ירושלמי (קטע 4)
התלמוד מביא בדיוק את אותם 2 דעות שהיו קיימות בתוספתא (כמובן בשינוי של שמות)
התלמוד חותר להרמוניזציה ואומר בעצם אין הבדל ביניהם, אינדיקציות לאותו זמן- 2 הדעות בעצם שוות, הזמן הוא אותו זמן. בירושלמי- אין קישור, לקוני וקצר.
סוגיה גולמית- אין עיבוד- 2 מקורות ותירוץ.
תלמוד בבלי (קטע 5)
התלמוד הבבלי התחיל עם אימות לאמת את המשנה עם הברייתא ואמר שהם שווים, התלמוד אומר מה פתאום הם לא שווים.
מה זה ברייתא? הברייתא טוענת שהזמן הוא משעה שעני אוכל פת במלח
אפשר להגיד ששני המקורות הם שווים אבל אי אפשר לומר ששלושת המקורות שווים.
התלמוד הירושלמי אמר שהזמנים שווים כי לא מדובר על אותם אנשים (הכוהנים הם לא סתם אנשים) אבל פה בברייתא יש עני הוא כן סתם איש, כמו כל האנשים (שאוכלים בליל שבת) ולכן הזמנים לא יכולים להיות שווים.
בתלמוד הבבלי יש מילות קישור, בניגוד לירושלמי יש מילות קישור התלמוד הבבלי יותר מסובך.
הבבלי משלב מקורות נוספים בתוך הסוגיה היה לו גם את הברייתא, הבבלי יוצר סוגיה מורכבת שיש בה יותר חומרים ומהלכים. בד"כ הבבלי יותר מורכב ועושה מהלכים יותר מורכבים מהירושלמי.
יש פה מישהו אמיץ בקהל שקרא הכל?😵
ספרות האמוראים נוצרה בבבל, התלמוד הבבלי והירושלמי מבוססים על המשנה.
מפרשים ומפתחים אותה, ומתייחסים לדברים שאינם מופיעים במשנה.
נהוג להניח שהתלמודים מייצגים פרוטוקול של הלימוד שהיה בישיבות בבל ובא"י.
המחקר המודרני אומר שמדובר בעריכה ולא בפרוטוקול, אחד הראיות לכך הוא בכך שמביאים קטעים של אנשים שההפרש ביניהם (בתקופת החיים שלהם) בזמן הוא גדול ולכן אין מצב שהם דיברו ביניהם. כך יצא שהם כאילו מדברים אך למעשה מדובר בעריכה מאוחרת יותר.
התלמוד הבבלי- נערך משנת 200 ועד 600 ככל שהמרכז הבבלי פרח אז התלמוד השתפר (כלומר ערכו אותו שוב ושוב).
התלמוד הירושלמי- משנת 200 ועד 400 לאחר שהסתיימה העריכה שלו, אז נפסקה הלמידה בו-הוא נזנח. הטקסט הוא גולמי למדיי.
למעשה יש כתב יד אחד מתוך התלמוד הירושלמי שנמצא כיום בהולנד.
קריאת התורה, המנהגים, התפילות הם על סמך המנהגים הבבלים.
בתלמוד הבבלי השמות הדומיננטיים כמו ר' שומן רבייב וכד'.
ובתלמוד הירושלמי השמות הדומיננטיים הם ר' יוחנן ותלמידיו שחיו בגליל, טבריה, ציפורי במאה השלישית לספירה.
בתלמוד הירושלמי והבבלי ניתן למצוא את אותה המחלוקת אך בצורה הפוכה,
וכמובן בשמות שונים.
התלמוד הבבלי- כתוב מארמית בבלית ולעומת זאת התלמוד הירושלמי- כתוב בארמית גלילית (ארץ ישראלית)
סוגיה מתוך התלמוד הבבלי (ע"מ 12 קטע 1)
אם אדם קיים קשר מיני עם שפחה (כלומר גויה) שהשתחררה מהעבדות שלה, אז אסור לו להתחתן איתה- כי אז הוא מאשר את השם הרע שיצא לו.
ובנוסף אם היא התגיירה בשבילו אז מתייחסים לזה כאילו זה לא תהליך אמיתי של התגיירות.
אם הוא כבר התחתן אז לא מחייבים אותו להתגרש- כלומר זה מראה על איסור שאיננו קריטי. זהו איסור בעייתי אבל לא נוראי.
בגלל שמתייחסים לאיסור הזה ככה אז זה גורר דיון בין החכמים.
התלמוד מבין שהגיור שהנשים הללו עברו הוא בסדר העובדה כי הרשו לבעל להישאר נשוי לה, כלומר הגרות שלה כשרה.
ר' נחמיה אומר כל אדם שהתגייר לתועלת מסוימת (מצב כלכלי, חתונה, פחד- בריחה ממדינה וכד') הגרות איננו כלובה (פסולה) יצא שיש פה סתירה בין השורות.
התלמוד אומר שאין סתירה, הוא מספר שיש מקורות חסרים.
המשנה אומרת ככה (הרעיון הראשון) ורבי נחמיה מוסיף, ולכן אומנם יש מחלוקת אבל יש גם מסקנה. מתוך הדיון הזה יצא שכל בית דין יחליט בעצמו.
ממשיכה הגמרא ושואלת, אם היא גרה למה שלא יתחתן איתה מלכתחילה?
והסיבה היא שאם הוא יתחתן איתה אז הוא יאשר את הלשון הרע שדבקה בו (לזות שפתיים) לא הי ביסוס קודם לכך שהיה ביניהם יחסים ועכשיו אחרי החתונה אז ברור שהיה ביניהם יחסים, מה גם שהנישואין יכולים לפגוע בילדים אולי יהיה קשה לחתן אותם בגלל שיוכלו לטעון אנשים שהילדים אינם יהודים ובגלל שאולי האם התעברה עוד כשהיא הייתה גויה בקיצור הסיבה הזו היא סוג של המלצה חברית.
כל הבעיה התחילה מהמילה "נטען" (מזה מסיקים שלבחור יצא שם רע שהוא מנהל רומן).
תלמוד בבלי וירושלמי
מקור מס' 1- קריאת שמע- מצווה מהתורה אומרים פעמיים כיום אומרים את זה במסגרת התפילות. שחרית + שמע וערבית + שמע.
המשנה שלפניו עוסקת בקריאת שמע. מתי עושים זאת? מתחילים לדון בקריאת שמע של הערב וזאת מפני שהיום נכנס בערב (לדוגמא ליל שישי).
הזמן שקבעו הוא מהרגע שהכוהנים אוכלים את התרומה ועד האשמורת הראשונה (כלומר עד 12 בלילה).
רואים שהזמן של ההתחלה תלוי בזמן אחר (של הכוהנים שאוכלים)
למרות הבעייתיות שבזה (בלתלות משהו בזמן אחר) יש בזה הגיון וזאת מכיוון שזה היה זמן משמעותי. כי הכוהנים היו משמעותיים (כמובן שהמשנה הזו היא בזמן בית המקדש)
מקור מקביל בתוספתא (קטע 2)- פה יש את אותה סוגיה של זמן לקריאת שמע בערב.
מוצג כאן 2 דעות:
1. ר' מאיר- בזמן שאתה אוכל בליל שבת.
2. חכמים- מביאים את אותו תשובה של המשנה, ניתן להבין שהמשנה בחרה את האפשרות (הדעה) הזו בתור הנכונה.
תלמוד ירושלמי (קטע 4)
התלמוד מביא בדיוק את אותם 2 דעות שהיו קיימות בתוספתא (כמובן בשינוי של שמות)
התלמוד חותר להרמוניזציה ואומר בעצם אין הבדל ביניהם, אינדיקציות לאותו זמן- 2 הדעות בעצם שוות, הזמן הוא אותו זמן. בירושלמי- אין קישור, לקוני וקצר.
סוגיה גולמית- אין עיבוד- 2 מקורות ותירוץ.
תלמוד בבלי (קטע 5)
התלמוד הבבלי התחיל עם אימות לאמת את המשנה עם הברייתא ואמר שהם שווים, התלמוד אומר מה פתאום הם לא שווים.
מה זה ברייתא? הברייתא טוענת שהזמן הוא משעה שעני אוכל פת במלח
אפשר להגיד ששני המקורות הם שווים אבל אי אפשר לומר ששלושת המקורות שווים.
התלמוד הירושלמי אמר שהזמנים שווים כי לא מדובר על אותם אנשים (הכוהנים הם לא סתם אנשים) אבל פה בברייתא יש עני הוא כן סתם איש, כמו כל האנשים (שאוכלים בליל שבת) ולכן הזמנים לא יכולים להיות שווים.
בתלמוד הבבלי יש מילות קישור, בניגוד לירושלמי יש מילות קישור התלמוד הבבלי יותר מסובך.
הבבלי משלב מקורות נוספים בתוך הסוגיה היה לו גם את הברייתא, הבבלי יוצר סוגיה מורכבת שיש בה יותר חומרים ומהלכים. בד"כ הבבלי יותר מורכב ועושה מהלכים יותר מורכבים מהירושלמי.
יש פה מישהו אמיץ בקהל שקרא הכל?😵
