כלכלה מבוססת משאבים היא תחליף לכלכלה הנוכחית המבוססת על כסף. אם היינו לוקחים באופן היפותטי את כדור הארץ ומוחקים את כל ההיסטוריה האנושית, אך משאירים רק את התובנות המדעיות הכי עדכניות ואת המשאבים הפלנטאריים, בהנחה שיש צורך לבנות הכל מאפס, הדבר הכי הגיוני שהיינו צריכים לעשות הוא לעבור את השלבים הבאים:
1) להגדיר מטרה – מהי המטרה המשותפת לכל בני האדם?
"קיימות מקסימאלית"– לשרוד כמה שיותר זמן בלי לסבול תוך כדי. הבסיס לציוויליזציה הזו צריך להיות תומך ובר קיימא לחיי האדם, ויש לקחת בחשבון את צרכי האדם ולהסיר כל דבר שעלול להזיק לנו בטווח הארוך.
2) להגדיר שיטה – איך נשיג את המטרה הנ"ל?
באמצעות המדע. מדע- אומדנים מדויקים יותר של המציאות. השיטות בהן השתמשו במהלך ההיסטוריה האנושית הינם הדת והפוליטיקה, ואחד החסרונות המרכזיים בשיטות אלה הוא השימוש הבלתי פוסק באגו. היתרונות של המדע- כל רעיון נבחן ומשוחזר, וכל רעיון גם ניתן להפרכה תמיד. במילים אחרות, למדע אין אגו, הוא לא נאחז בדבר ומתפתח כל הזמן, ממש כמו הטבע.
* לאחר שיש לנו מטרה ושיטה, נשאלת השאלה- מה אנו צריכים בשביל לשרוד?
התשובה היא- משאבים פלנטאריים.
כיצד תהיה ההתנהלות סביב אותם משאבים?
3) סקירה – איזה משאבים יש, איפה הם נמצאים ומה הכמות שלהם?
א. לאתר- למצוא משאבים בכל רחבי העולם ולרשום אותם.
ב. לזהות- להבין אילו משאבים מצאנו ומה השימוש שלהם.
ג. לעקוב- מכיוון שבני אדם יצרכו את המשאבים הללו יש צורך באיזון דינאמי, הכולל בתוכו קצב שימוש, וקצב ההתחדשות של כדור הארץ.
* נשאלת השאלה- איך ניתן ליצור איזון דינאמי?
"תיאוריית המערכות"- כל המרקם של העולם הטבעי הוא מערכת ענקית אחת המחוברת באופן סינרגטי (חלקיה מקושרים במלואם בינם לבין עצמם). כלומר, ניתן ליצור מערכת אחת שתאתר, תזהה ותעקוב-
"מערכת ניהול משאבים גלובאלית"
4) ייצור – איך נייצר באופן אידיאלי (באופן שימקסם את הקיימות שלנו)?
נשתמש בשלוש אסטרטגיות חשובות:
א. אסטרטגיית שימור- לשמר את המשאבים ככל האפשר, שכן, הם הינם סופיים.
ב. אסטרטגיית בטיחות- להקטין השלכות שליליות. כלומר, להקטין ככל הניתן שימוש במשאבים הגורמים לנזק סביבתי וכתוצאה פוגעים בקיימות שלנו.
ג. אסטרטגיית יעילות- שלושה פרוטוקולים מרכזיים:
a . כל מוצר שאנו מייצרים חייב להיות מעוצב כך שיחזיק מעמד כמה שאפשר.
b . כשדברים כן מתקלקלים או לא ניתנים לשימוש מכל סיבה שהיא, זה קריטי שננצל או נמחזר אותם כמה שניתן. לכן, יש להתחשב בכך בתהליך הייצור עצמו- לייצר מוצר שניתן יהיה למחזר.
c . טכנולוגיות המתפתחות מהר כמו אלקטרוניקה, צריך שיהיו מעוצבות כך שניתן יהיה לצפות ולאפשר שידרוגים פיזיים. כלומר, כל רכיב יעוצב בנפרד, לפי תקן ובאופן אוניברסאלי, כך שיהיה ניתן להחליף ביניהם עפ"י המגמה הקיימת של השינויים הטכנולוגיים.
* שלושת האסטרטגיות הללו הינם נטולות דיעה אנושית או הטייה, ולכן ניתן לתכנת אותן לתוך מחשב שיכול לאמוד ולחשב את כל המשתנים הרלוונטים ויאפשר לנו תמיד להגיע לשיטה הטובה ביותר לייצור בר קיימא, בהתבסס על ההבנות הנוכחיות. אופי המידע הוא כזה שהמוח האנושי או קבוצה של אנשים לא יוכלו לעקוב אחר מה שצריך לעקוב- זה חייב להיעשות ע"י מחשבים, וזה יכול להיעשות כך. מערכת זאת תיקרא:
"מערכת ניהול הייצור"
5) הפצה – "המרחק הכי קצר בין שתי נקודות הוא קו ישר"
ולכן האסטרטגיה המתבקשת בשלב הזה היא:
"אסטרטגיית קירבה"- לצמצם את הובלת המוצרים כמה שניתן. למשל, להפוך את הייצור למקומי- הפצה פשוטה, מהירה וצורכת מינימום אנרגיה.
* חשוב לדעת אילו מוצרים אנו מפיצים ולמה?
6) ביקוש – מה אנשים צריכים כדי לחיות בריאים וכדי שתהיה להם איכות חיים גבוהה?
צרכים פיזיים החיוניים למחייה וצרכים חברתיים ורגשיים החיוניים לרוגע ולהנאה אישית. שני אלה מובילים לבריאות אנושית וחברתית. לשם כך יש לקחת בחשבון שני דברים:
א. סקירה- אנשים מתארים את צרכיהם, הביקוש מוערך והייצור מתחיל בהתבסס על הביקוש.
ב. אסטרטגיית נגישות- האם זה הגיוני ובר קיימא שעבור כל אדם נייצר פריט מכל דבר ללא קשר לשימושו? יש צורך לזכור שזה לא המוצר שבני אדם רוצים כי אם התכלית של אותו מוצר. במילים אחרות, "בעלות" על מוצרים מסוימים עלולה להיות בזבזנית באופן קיצוני ובלתי הגיוני סביבתית במובן בסיסי וכלכלי. אסטרטגיית נגישות תוודא שנוכל לעמוד בביקוש של צרכי האוכלוסייה לכל מה שהם צריכים ומתי שהם צריכים את זה.
*אם כך יש צורך במערכת המווסתת את הביקוש ואת ההפצה גם יחד, בכדי להימנע מעודפים וחוסרים, ובכדי לוודא אסטרטגיית נגישות. מערכת זו תיקרא:
"מערכת לניטור הביקוש וההפצה"
7) השגת המוצרים בפועל - מרכזי גישה מרכזיים ואיזוריים שימוקמו בקרבה לאוכלוסייה. כל אחד יוכל להיכנס ולקחת את הפריט המבוקש. אם זה פריט שיש צורך להחזירו, בסיום השימוש הפריט מוחזר (כמו איך שספרייה עובדת היום).
מערכת ניהול המשאבים הגלובאלית
+
מערכת ניהול הייצור
+
מערכת לניטור הביקוש וההפצה
=
כלכלה מבוססת משאבים
* התהליך הזה של כלכלה אמיתית (כלכלה מבוססת משאבים), ייצור משהו שלא נראה בהיסטוריה האנושית עד עכשיו- שפע של נגישות- לכולם, לא רק לחלק מהאוכלוסייה.
* הכלכלה הנוכחית המבוססת על כסף תקרוס במוקדם או במאוחר ע"י אבטלה טכנולוגית- אבטלה הנגרמת משינויים טכנולוגיים (למשל, אוטומטיזציה). במילים אחרות, המכונות יחליפו במוקדם או במאוחר את כל העבודות החוזרניות, ומה שיישאר הוא יצרנות בלבד, כאשר לא יהיו אנשים שיוכלו לקנות מהיצרנים את המוצרים שהם מייצרים. על כן, כולם יהפכו ליצרנים. בעולם שבו ישנם אך ורק יצרנים, אין צורך בכסף כלל וכלל.
1) להגדיר מטרה – מהי המטרה המשותפת לכל בני האדם?
"קיימות מקסימאלית"– לשרוד כמה שיותר זמן בלי לסבול תוך כדי. הבסיס לציוויליזציה הזו צריך להיות תומך ובר קיימא לחיי האדם, ויש לקחת בחשבון את צרכי האדם ולהסיר כל דבר שעלול להזיק לנו בטווח הארוך.
2) להגדיר שיטה – איך נשיג את המטרה הנ"ל?
באמצעות המדע. מדע- אומדנים מדויקים יותר של המציאות. השיטות בהן השתמשו במהלך ההיסטוריה האנושית הינם הדת והפוליטיקה, ואחד החסרונות המרכזיים בשיטות אלה הוא השימוש הבלתי פוסק באגו. היתרונות של המדע- כל רעיון נבחן ומשוחזר, וכל רעיון גם ניתן להפרכה תמיד. במילים אחרות, למדע אין אגו, הוא לא נאחז בדבר ומתפתח כל הזמן, ממש כמו הטבע.
* לאחר שיש לנו מטרה ושיטה, נשאלת השאלה- מה אנו צריכים בשביל לשרוד?
התשובה היא- משאבים פלנטאריים.
כיצד תהיה ההתנהלות סביב אותם משאבים?
3) סקירה – איזה משאבים יש, איפה הם נמצאים ומה הכמות שלהם?
א. לאתר- למצוא משאבים בכל רחבי העולם ולרשום אותם.
ב. לזהות- להבין אילו משאבים מצאנו ומה השימוש שלהם.
ג. לעקוב- מכיוון שבני אדם יצרכו את המשאבים הללו יש צורך באיזון דינאמי, הכולל בתוכו קצב שימוש, וקצב ההתחדשות של כדור הארץ.
* נשאלת השאלה- איך ניתן ליצור איזון דינאמי?
"תיאוריית המערכות"- כל המרקם של העולם הטבעי הוא מערכת ענקית אחת המחוברת באופן סינרגטי (חלקיה מקושרים במלואם בינם לבין עצמם). כלומר, ניתן ליצור מערכת אחת שתאתר, תזהה ותעקוב-
"מערכת ניהול משאבים גלובאלית"
4) ייצור – איך נייצר באופן אידיאלי (באופן שימקסם את הקיימות שלנו)?
נשתמש בשלוש אסטרטגיות חשובות:
א. אסטרטגיית שימור- לשמר את המשאבים ככל האפשר, שכן, הם הינם סופיים.
ב. אסטרטגיית בטיחות- להקטין השלכות שליליות. כלומר, להקטין ככל הניתן שימוש במשאבים הגורמים לנזק סביבתי וכתוצאה פוגעים בקיימות שלנו.
ג. אסטרטגיית יעילות- שלושה פרוטוקולים מרכזיים:
a . כל מוצר שאנו מייצרים חייב להיות מעוצב כך שיחזיק מעמד כמה שאפשר.
b . כשדברים כן מתקלקלים או לא ניתנים לשימוש מכל סיבה שהיא, זה קריטי שננצל או נמחזר אותם כמה שניתן. לכן, יש להתחשב בכך בתהליך הייצור עצמו- לייצר מוצר שניתן יהיה למחזר.
c . טכנולוגיות המתפתחות מהר כמו אלקטרוניקה, צריך שיהיו מעוצבות כך שניתן יהיה לצפות ולאפשר שידרוגים פיזיים. כלומר, כל רכיב יעוצב בנפרד, לפי תקן ובאופן אוניברסאלי, כך שיהיה ניתן להחליף ביניהם עפ"י המגמה הקיימת של השינויים הטכנולוגיים.
* שלושת האסטרטגיות הללו הינם נטולות דיעה אנושית או הטייה, ולכן ניתן לתכנת אותן לתוך מחשב שיכול לאמוד ולחשב את כל המשתנים הרלוונטים ויאפשר לנו תמיד להגיע לשיטה הטובה ביותר לייצור בר קיימא, בהתבסס על ההבנות הנוכחיות. אופי המידע הוא כזה שהמוח האנושי או קבוצה של אנשים לא יוכלו לעקוב אחר מה שצריך לעקוב- זה חייב להיעשות ע"י מחשבים, וזה יכול להיעשות כך. מערכת זאת תיקרא:
"מערכת ניהול הייצור"
5) הפצה – "המרחק הכי קצר בין שתי נקודות הוא קו ישר"
ולכן האסטרטגיה המתבקשת בשלב הזה היא:
"אסטרטגיית קירבה"- לצמצם את הובלת המוצרים כמה שניתן. למשל, להפוך את הייצור למקומי- הפצה פשוטה, מהירה וצורכת מינימום אנרגיה.
* חשוב לדעת אילו מוצרים אנו מפיצים ולמה?
6) ביקוש – מה אנשים צריכים כדי לחיות בריאים וכדי שתהיה להם איכות חיים גבוהה?
צרכים פיזיים החיוניים למחייה וצרכים חברתיים ורגשיים החיוניים לרוגע ולהנאה אישית. שני אלה מובילים לבריאות אנושית וחברתית. לשם כך יש לקחת בחשבון שני דברים:
א. סקירה- אנשים מתארים את צרכיהם, הביקוש מוערך והייצור מתחיל בהתבסס על הביקוש.
ב. אסטרטגיית נגישות- האם זה הגיוני ובר קיימא שעבור כל אדם נייצר פריט מכל דבר ללא קשר לשימושו? יש צורך לזכור שזה לא המוצר שבני אדם רוצים כי אם התכלית של אותו מוצר. במילים אחרות, "בעלות" על מוצרים מסוימים עלולה להיות בזבזנית באופן קיצוני ובלתי הגיוני סביבתית במובן בסיסי וכלכלי. אסטרטגיית נגישות תוודא שנוכל לעמוד בביקוש של צרכי האוכלוסייה לכל מה שהם צריכים ומתי שהם צריכים את זה.
*אם כך יש צורך במערכת המווסתת את הביקוש ואת ההפצה גם יחד, בכדי להימנע מעודפים וחוסרים, ובכדי לוודא אסטרטגיית נגישות. מערכת זו תיקרא:
"מערכת לניטור הביקוש וההפצה"
7) השגת המוצרים בפועל - מרכזי גישה מרכזיים ואיזוריים שימוקמו בקרבה לאוכלוסייה. כל אחד יוכל להיכנס ולקחת את הפריט המבוקש. אם זה פריט שיש צורך להחזירו, בסיום השימוש הפריט מוחזר (כמו איך שספרייה עובדת היום).
מערכת ניהול המשאבים הגלובאלית
+
מערכת ניהול הייצור
+
מערכת לניטור הביקוש וההפצה
=
כלכלה מבוססת משאבים
* התהליך הזה של כלכלה אמיתית (כלכלה מבוססת משאבים), ייצור משהו שלא נראה בהיסטוריה האנושית עד עכשיו- שפע של נגישות- לכולם, לא רק לחלק מהאוכלוסייה.
* הכלכלה הנוכחית המבוססת על כסף תקרוס במוקדם או במאוחר ע"י אבטלה טכנולוגית- אבטלה הנגרמת משינויים טכנולוגיים (למשל, אוטומטיזציה). במילים אחרות, המכונות יחליפו במוקדם או במאוחר את כל העבודות החוזרניות, ומה שיישאר הוא יצרנות בלבד, כאשר לא יהיו אנשים שיוכלו לקנות מהיצרנים את המוצרים שהם מייצרים. על כן, כולם יהפכו ליצרנים. בעולם שבו ישנם אך ורק יצרנים, אין צורך בכסף כלל וכלל.