אולי זה בגלל שמדינת קליפורניה התחילה להריץ את הרעיון עם קיום אליפות קליפורניה הראשונה לפיתוח הגוף נשים בשנת 1980. כמובן שבאותה העת חוף וניס והמכון של ג'ים גולד עלו לגדולה והעניקו לדרום קליפורניה מעמד של מעוז עבור אלו השואפים להגיע אל פסגת פיתוח הגוף. אך במשך שלושים השנה שעברו מאז אותה תחרות, אליפות קליפורניה הפכה לתחרות הארצית היוקרתית ביותר בתחום פיתוח הגוף לנשים.
כשהיא גודלת במהירות במשך חמש השנים הראשונות לקיומה, מפיקה מתחרות יוצאות מן הכלל שעשו את דרכן של שורות המקצוענים של ה-IFBB ואפילו האולימפיה, היתה זו התחרות שערך ארגון ה- NPC בשנת 1986 שעדיין יוצרת זכרונות חיים של תחרות שהיתה אחת התחרויות הכי רציניות בתחום. בין הסיבות, היו 42 מתחרות באותה תחרות.
למה? עיון ברשימת המשתתפות יספר את עיקר הסיפור, אך מבט מקרוב בתוצאות הסופיות יספר סיפור מעניין לא פחות.
כשהיא מבויימת היטב (ומתנהלת בהתאם) בעיר הבירה (של מדינת קליפורניה; המתר') סקרמנטו בשבעה-עשר במאי, בתיאטרון של המרכז הקהילתי של העיר, ומקודמת על ידי הזוג מיץ' וברנדה רנץ ( Mitch and Brenda Renz; המתר'), תחרות ה - NPC California של 1986 היתה אירוע רציני. המשתתפות בכל קטגוריית משקל היו בלתי נשכחות, חלקן עדיין כאלה.
קטגוריית המשקל הקל, אז והיום
קבוצה של אחת עשרה משתתפות קיימה את הקטגורייה, שתקרת המשקל בה הגיעה אל 108.5 פאונד (כ- 42.22 קילו; המתר'). בהינתן העובדה הזו, הפרש המשקלים בין המתחרות הגדולות לבין המתחרות הקטנות בקטגוריה היה כ-21 פאונד ( 9.52 קילו; המתר'), הפרש שלא נראה בקטגורייה זו בתחרויות של ימינו. בסופו של דבר ג'ודי הנסון ( Jodie Hanson ; המתר') מריוורסייד זכתה במקום הראשון לאותה קטגוריה. הנסון, שהגיעה אל התחרות כשהיא שוקלת 145.5 פאונד( כ- 66 קילו; המתר') נבחרה כמעט פה אחד על ידי השופטים. בטווח המשקלים שבין 87.5 פאונד (36.89 קילו; המתר') לבין 108.5 פאונד היתה נערה ששקלה כ-98 פאונד ( 44.34 קילו; המתר') שנאבקה להיכנס אל החמישיה המובילה, ונחתה לבסוף במקום הששי. שמה קלייר בוליס ( Claire Bullis ; המתר'), ויהיו לה ימים טובים יותר בעתיד בתחום. שני עשורים, למען האמת. קלייר בוליס בת השמונה עשר הפכה לקלייר אוקונל ( O'Connell; המתר'), וב- 2006 זכתה בתואר הכללי של אליפות ה-NPC. היא נותרה באותה קטגורייה, אך המראה שונה.
תקרת המשקל לקטגורית המשקל הקל בימינו היא 115 פאונד (52.16 קילו; המתר'), והמראה של אוקונל עבר שינויים גורפים. השינוי היה מספיק טוב כדי שהיא תקבל את התואר הכללי של אליפות קליפורניה והכתר של אליפות NPC הארצי קטגוריית המשקל הקל.
... ואז היו שלוש - המשקל הבינוני
קטגוריית המשקל הבינוני הפתיעה את כולם כאשר שלוש נשים בלבד ענו על דרישת המשקל. ב-1986 תקרת המשקל היתה 114.5 פאונד (51.94 קילו; המתר'), קרוב אל תקרת המשקל של קטגוריית המשקל הקל בימינו. הזוכה של אותה קטגוריה היתה מישל אייברס (Michelle Ivers; המתר'), ואם השם נשמע לכם מוכר, הוא אמור להיות, היא עדיין מתחרה אצל ה-NPC. אייברס, כיום נשואה ונקראית ברנט (Brent; המתר'), תודה ששום דבר לא בא לה בקלות במהלך הקריירה התחרותית, ובאירוע המדובר היא נאבקה קשות כדי לנצח את קרלה בלום ( Carla Bloom; המתר') בנקודה אחת. אייברס התחרתה בעקביות במהלך עשרים השנים האחרונות וצברה מיקומים גבוהים (בין חמשת המקומות הראשונים) בתחרויות ברמה הלאומית יותר ממתחרות אחרות ב-NPC. עכשיו, כשהיא מתקרבת אל גיל חמישים, היא נמצאית במצב הטוב ביותר שלה לאורך הקריירה הייחודית שלה בתחום פיתוח הגוף.
מאבק קטגוריה מרדים - The Light-Heavyweights
קבוצה של שש-עשרה מתחרות נכנסו לקטגוריה, אף אחד לא לדמיין את קרב הענקים שהיה אמור להתרחש בקטגוריה התחרותית מכל באירוע. מתוך אותה קבוצה בלטה שלישיה שהפגינה מראה שרירי מיוחד, וברמה גבוהה.
מתחרה מספר 19 היתה לורה קרוואל (Laura Creavalle; המתר'), 3 שנים לפני שתעבור אל שורות המקצועניות ב-IFBB. מתחרה מספר 24 היתה שריל מארשל (Sheryl Marshall; המתר') הרזה והחטובה. מספר 29 היתה רנה קאסלה (Renee Casella; המתר') המסיבית. רנה היתה המתחרה הכבדה בקטגוריה, 125.25 פאונד (56.81 קילו; המתר'), מארשל שקלה 124.25 פאונד (56.36 קילו; המתר') וקרוואל שקלה 122 פאונד (55.34 קילו; המתר').
הקרב החל, והשלישה שהוזכרה לא הקלה על החלטת השופטים. הדיונים להטו לפני ההחלטה הסופית.
רשמית, קאסלה זכתה. אך נצחונה הושג שלאחר שנשעה שימוש ב"שובר שוויון" בין השלוש. שיוויון בין שלושה מתחרים הוא אירוע נדיר בתחום פיתוח הגוף, ונדיר עוד יותר בתחרויות הנשים. כל מתחרה הציגה פיגורה מרשימה ייחודית. קאסלה הציגה שרירים עבים - במיוחד בפלג הגוף העליון- בבהשוואה לשתי האחרות. הדלטואידים שלה היו ברמה גבוהה, שלא לדבר על החיטוב של השריר התלת-ראשי. היא עברה שינוים מרשימים מאש שמוקמה במקום החמישי בתחרות הזו, שנה קודם לכן.
קראוול הציגה את ה"חבילה המושלמת" של איזון ויזואלי של השרירים מבין השלוש. פוזות ה-back double biceps והבטן הציגו רמה מעל כולן. קראוול כבר הגיעה לתהילה כאלופה הקנדית בקטגוריית המשקל הקל בשנת 1983, בעידן שבו החוקים הנוגעים להשתתפות זרים בתחרויות ארציות בארה"ב לא היו ברורים. המראה הכללי של קראוול היה כל כך טוב, שהיא זכתה הן במקום הראשון בקטגורית light-heavyweight , והן בתואר הכללי של אליפות ארה"ב של ה-NPC בשנת 1986. כתוצאה נקבע כלל, שבעתיד אזרחי ארה"ב בלבד יכולים להתחרות באירועים ארציים ברמה הגבוהה בארה"ב.
בגיל 25, שריל מארשל היא המתחרה הצעירה מהשלוש, והיא מביאה גוף שרירי ומאוזן, וחשה, ידיים וירכיים חטובים. השילוב הזה יצר הד בקרב הקהל בזמן ההשוואות של השיפוט המקדים. טקס הענקת הפרסים של הקטגוריה היה אחד מאותם אירועים שבו הקריין חזר על הקלישאה (הנכונה) "כולן נראות מנצחות".
מבין השלוש, קאסלה וקראוול המשיכו לפתח קריירה תחרותית. קאסלה זכתה בקטגורית light-heavyweight באליפות הארצית של ה-NPC בשנת 1987, וקיבלה מדלית זהב בקטגורית המשקל הבינוני באליפות העולם לחובבים של ה-IFBB בשנת 1987. היא התחרתה באולימפיה של שנת 1988 והגיעה אל המקום ה-12, וחזרה אל התחרות בשנת 2000 בקטגורית המשקל הקל, אז מוקמה במקום השלישי. ב-2001 הגיעה אל המקום הששי באולימפיה, ופרשה.
לעומתה קראוול הפכה לאחת הדמויות האגדתיות בהסטוריה של תחום פיתוח הגוף. היא זכתה בקטגורית המשקל הכבד של אליפות העולם לחובבים של ה-IFBB בשנת 1988, ולאחריה הגיעה קריירה שכללה 13 השתתפויות באולימפיה ושלושה ניצחונות בתחרות Ms. International של ה-IFBB. כהוקרה לפועלה, קראוול נבחרה להיכנס אל היכל התהילה של וידר בשנת 2007.
המשקל הכבד - קבוצה של 12, עם כמה עשיריות
כש-12 נשים עומדות המקום הלא-מעורר קנאה כדי לתת הדרן לנשות קטגורית light-heavyweight , נותר לקת'י פליו (Cathey Palyo; המתר') מסנטה רוזה לעשות מה שלא עשתה אף מנצחת קטגוריה, לקבל את זכייתה על ידי הסכמת פה-אחד של שבעת חברי פאנל השופטים. פליו הציגה גוף למוד נסיון ברמה שאף מתחרה בקטגוריה שלה הציגה.
עונת התחרות של 1986 היתה מוצלחת מאוד עבור פליו, שהתחרתה באליפות הארצית של ה-NPC וזכתה הן במסגרת הקטגוריה שלה, והן בתואר הכללי. לאחר הזכייה הזו התחרתה באליפות העולם לחובבים של ה-IFBB שנערכה בסינגפור, וזכתה בקטגורית המשקל הכבד.
כדמות מעוררת מחלוקת שחלקה את הפילוסופיה שלה באשר לספורט במשל הקריירה הקצרה שלה בשורות המקצוענים של ה-IFBB, פליו זכתה בתחרות Ms. International של 1988. בתחרות האולימפיה הגיעה אל המקום ה-14 בשנת 1988, והמקום ה-16 בשנת 1989. מאז היא פרשה מתחרויות.
המתחרה של פליו בקטגורית המשקל באליפות קליפורניה היתה המתחרה הגדולה ביותר בתחרות, קארן רודריגז (Karen Rodriquez; המתר'). כשהיא נראית כמו פסל מלכותי המתנשא לגובה של 5-9 רגל (כ-175 ס"מ; המתר') ושוקלת מתחת ל-160 פאונד ( 72.58 ק"ג; המתר'), תושבת ברלינגאם (Burlingame; המתר') היתה הבחירה הטבעית למקום השני. שלא כמו אחרות שסיימו במקומות נמוכים משלה, רודריגז לא המשיכה אל שורות המקצוענים, למרות שהיתה יכולה להטביע חותם רציני ברמתה.
כשמימי היצמן (Mimi Hitzman; המתר') תופסת את המקום השלישי, תשומת הלב עברה אל לורי ווקאפ גרין (Lory Walkup Green; המתר') שסיימה במקום הרביעי. לגרין, ששקלה 141 פאונד (כ-64 קילו;המתר') , היה גוף שרירי עם מראה של סופר-מודל, עם רגלים מפותחות להפליא. היא עיטרה את השער של המגזין Women's Physique World בסתיו 1984. אחת התוצאות של הקריירה בתחום פיתוח הגוף היתה הלקיחת חלק בפרוייקטים של דוגמנות ומשחק. באפריל 1986 הופיע על השער של Muscle & Fitness, ובאוגוסט 1986 הופיעה במגזין Strength Training for Beauty. ב-1987 הופיעה בסרט Hard Ticket to Hawaii של הבמאי אנדי סידאריס ( Andy Sidaris; המתר'). כמו רודריגז, גרין לא ניסתה להגיע אל המקצוענות התחום.
אל המקום החמישי הגיעה ליז קארפ (Liz Karp; המתר'). שלוש שנים אחרי ימי הזוהר התחרותיים שלה, קארפ הגיעה אל המקום השני אחרי לינדה מוריי (Lenda Murray;המתר') באליפות הצפון אמריקאית של ה-IFBB לשנת 1989. מאוחר יותר באותה שנה זכתה בקטגוריית המשקל הכבד באליפות הארצית של ה-NPC לשנת 1989, ובכך הפכה למקצוענית. היא רצתה להמשיך את המסע בין המקצוענים, אך פרשה מהזירה התחרותית כדי לעבור אל תחום הרכיבה על האופניים.
אל המקום הששי הגיעה דבי פרייטר (Debi Prater; המתר'). מעטים מזהים את השם, אך הפנים והגוף יראו מוכרים כשהיא תמשיך את הקריירה התחרותית שלה תחת השם דבי לי סטרן ( Debi Lee Stern; המתר'). לאחר שתחום פיתוח הגוף נדחק לטובת גידול משפחה לאחר התרחות בקליפורניה, סטרן החליטה להתחרות בתחום הפיטנס. לאחר נצחונה בתחרות Ms. Fitness California בשנת 1989 קיבלה את התואר היוקרתי Ms. Fitness USA בשנת 1993. היא הצטרפה אל המקצוענים (בתחום הפיטנס) ולקחה חלק באירועים שהתרחשו בצרפת, איטליה ודנמרק. היא התחרתה בשלוש תחרויות Ms. International , כשהמיקום הכי גבוה שלה הוא רביעי, בשנת 1999; פעמיים באולימפיה, שם הגיעה אל המקום התשיעי בשנת 1996, ומקום שביעי בשנת 1998. לאחרונה היא נישאה שוב, ומכהנת כשופטת בתחרויות של ה-IFBB.
קשה להתווכח עם העובדה שאליפות קליפורניה של ה-NPC לשנת 1986 היא אירוע מכונן עבור חלק מהדמויות שכיכבו בתחום. למרות שהימים שבהם היו 42 מתחרות על הבמה, בכל תחרות פיתוח הגוף שהיא, הם חלק מההיסטוריה זו תחרות שלא תישכח.
http://www.rxmuscle.com/the-women/61...pionships.html המאמר המקורי.
כשהיא גודלת במהירות במשך חמש השנים הראשונות לקיומה, מפיקה מתחרות יוצאות מן הכלל שעשו את דרכן של שורות המקצוענים של ה-IFBB ואפילו האולימפיה, היתה זו התחרות שערך ארגון ה- NPC בשנת 1986 שעדיין יוצרת זכרונות חיים של תחרות שהיתה אחת התחרויות הכי רציניות בתחום. בין הסיבות, היו 42 מתחרות באותה תחרות.
למה? עיון ברשימת המשתתפות יספר את עיקר הסיפור, אך מבט מקרוב בתוצאות הסופיות יספר סיפור מעניין לא פחות.
כשהיא מבויימת היטב (ומתנהלת בהתאם) בעיר הבירה (של מדינת קליפורניה; המתר') סקרמנטו בשבעה-עשר במאי, בתיאטרון של המרכז הקהילתי של העיר, ומקודמת על ידי הזוג מיץ' וברנדה רנץ ( Mitch and Brenda Renz; המתר'), תחרות ה - NPC California של 1986 היתה אירוע רציני. המשתתפות בכל קטגוריית משקל היו בלתי נשכחות, חלקן עדיין כאלה.
קטגוריית המשקל הקל, אז והיום
קבוצה של אחת עשרה משתתפות קיימה את הקטגורייה, שתקרת המשקל בה הגיעה אל 108.5 פאונד (כ- 42.22 קילו; המתר'). בהינתן העובדה הזו, הפרש המשקלים בין המתחרות הגדולות לבין המתחרות הקטנות בקטגוריה היה כ-21 פאונד ( 9.52 קילו; המתר'), הפרש שלא נראה בקטגורייה זו בתחרויות של ימינו. בסופו של דבר ג'ודי הנסון ( Jodie Hanson ; המתר') מריוורסייד זכתה במקום הראשון לאותה קטגוריה. הנסון, שהגיעה אל התחרות כשהיא שוקלת 145.5 פאונד( כ- 66 קילו; המתר') נבחרה כמעט פה אחד על ידי השופטים. בטווח המשקלים שבין 87.5 פאונד (36.89 קילו; המתר') לבין 108.5 פאונד היתה נערה ששקלה כ-98 פאונד ( 44.34 קילו; המתר') שנאבקה להיכנס אל החמישיה המובילה, ונחתה לבסוף במקום הששי. שמה קלייר בוליס ( Claire Bullis ; המתר'), ויהיו לה ימים טובים יותר בעתיד בתחום. שני עשורים, למען האמת. קלייר בוליס בת השמונה עשר הפכה לקלייר אוקונל ( O'Connell; המתר'), וב- 2006 זכתה בתואר הכללי של אליפות ה-NPC. היא נותרה באותה קטגורייה, אך המראה שונה.
תקרת המשקל לקטגורית המשקל הקל בימינו היא 115 פאונד (52.16 קילו; המתר'), והמראה של אוקונל עבר שינויים גורפים. השינוי היה מספיק טוב כדי שהיא תקבל את התואר הכללי של אליפות קליפורניה והכתר של אליפות NPC הארצי קטגוריית המשקל הקל.
... ואז היו שלוש - המשקל הבינוני
קטגוריית המשקל הבינוני הפתיעה את כולם כאשר שלוש נשים בלבד ענו על דרישת המשקל. ב-1986 תקרת המשקל היתה 114.5 פאונד (51.94 קילו; המתר'), קרוב אל תקרת המשקל של קטגוריית המשקל הקל בימינו. הזוכה של אותה קטגוריה היתה מישל אייברס (Michelle Ivers; המתר'), ואם השם נשמע לכם מוכר, הוא אמור להיות, היא עדיין מתחרה אצל ה-NPC. אייברס, כיום נשואה ונקראית ברנט (Brent; המתר'), תודה ששום דבר לא בא לה בקלות במהלך הקריירה התחרותית, ובאירוע המדובר היא נאבקה קשות כדי לנצח את קרלה בלום ( Carla Bloom; המתר') בנקודה אחת. אייברס התחרתה בעקביות במהלך עשרים השנים האחרונות וצברה מיקומים גבוהים (בין חמשת המקומות הראשונים) בתחרויות ברמה הלאומית יותר ממתחרות אחרות ב-NPC. עכשיו, כשהיא מתקרבת אל גיל חמישים, היא נמצאית במצב הטוב ביותר שלה לאורך הקריירה הייחודית שלה בתחום פיתוח הגוף.
מאבק קטגוריה מרדים - The Light-Heavyweights
קבוצה של שש-עשרה מתחרות נכנסו לקטגוריה, אף אחד לא לדמיין את קרב הענקים שהיה אמור להתרחש בקטגוריה התחרותית מכל באירוע. מתוך אותה קבוצה בלטה שלישיה שהפגינה מראה שרירי מיוחד, וברמה גבוהה.
מתחרה מספר 19 היתה לורה קרוואל (Laura Creavalle; המתר'), 3 שנים לפני שתעבור אל שורות המקצועניות ב-IFBB. מתחרה מספר 24 היתה שריל מארשל (Sheryl Marshall; המתר') הרזה והחטובה. מספר 29 היתה רנה קאסלה (Renee Casella; המתר') המסיבית. רנה היתה המתחרה הכבדה בקטגוריה, 125.25 פאונד (56.81 קילו; המתר'), מארשל שקלה 124.25 פאונד (56.36 קילו; המתר') וקרוואל שקלה 122 פאונד (55.34 קילו; המתר').
הקרב החל, והשלישה שהוזכרה לא הקלה על החלטת השופטים. הדיונים להטו לפני ההחלטה הסופית.
רשמית, קאסלה זכתה. אך נצחונה הושג שלאחר שנשעה שימוש ב"שובר שוויון" בין השלוש. שיוויון בין שלושה מתחרים הוא אירוע נדיר בתחום פיתוח הגוף, ונדיר עוד יותר בתחרויות הנשים. כל מתחרה הציגה פיגורה מרשימה ייחודית. קאסלה הציגה שרירים עבים - במיוחד בפלג הגוף העליון- בבהשוואה לשתי האחרות. הדלטואידים שלה היו ברמה גבוהה, שלא לדבר על החיטוב של השריר התלת-ראשי. היא עברה שינוים מרשימים מאש שמוקמה במקום החמישי בתחרות הזו, שנה קודם לכן.
קראוול הציגה את ה"חבילה המושלמת" של איזון ויזואלי של השרירים מבין השלוש. פוזות ה-back double biceps והבטן הציגו רמה מעל כולן. קראוול כבר הגיעה לתהילה כאלופה הקנדית בקטגוריית המשקל הקל בשנת 1983, בעידן שבו החוקים הנוגעים להשתתפות זרים בתחרויות ארציות בארה"ב לא היו ברורים. המראה הכללי של קראוול היה כל כך טוב, שהיא זכתה הן במקום הראשון בקטגורית light-heavyweight , והן בתואר הכללי של אליפות ארה"ב של ה-NPC בשנת 1986. כתוצאה נקבע כלל, שבעתיד אזרחי ארה"ב בלבד יכולים להתחרות באירועים ארציים ברמה הגבוהה בארה"ב.
בגיל 25, שריל מארשל היא המתחרה הצעירה מהשלוש, והיא מביאה גוף שרירי ומאוזן, וחשה, ידיים וירכיים חטובים. השילוב הזה יצר הד בקרב הקהל בזמן ההשוואות של השיפוט המקדים. טקס הענקת הפרסים של הקטגוריה היה אחד מאותם אירועים שבו הקריין חזר על הקלישאה (הנכונה) "כולן נראות מנצחות".
מבין השלוש, קאסלה וקראוול המשיכו לפתח קריירה תחרותית. קאסלה זכתה בקטגורית light-heavyweight באליפות הארצית של ה-NPC בשנת 1987, וקיבלה מדלית זהב בקטגורית המשקל הבינוני באליפות העולם לחובבים של ה-IFBB בשנת 1987. היא התחרתה באולימפיה של שנת 1988 והגיעה אל המקום ה-12, וחזרה אל התחרות בשנת 2000 בקטגורית המשקל הקל, אז מוקמה במקום השלישי. ב-2001 הגיעה אל המקום הששי באולימפיה, ופרשה.
לעומתה קראוול הפכה לאחת הדמויות האגדתיות בהסטוריה של תחום פיתוח הגוף. היא זכתה בקטגורית המשקל הכבד של אליפות העולם לחובבים של ה-IFBB בשנת 1988, ולאחריה הגיעה קריירה שכללה 13 השתתפויות באולימפיה ושלושה ניצחונות בתחרות Ms. International של ה-IFBB. כהוקרה לפועלה, קראוול נבחרה להיכנס אל היכל התהילה של וידר בשנת 2007.
המשקל הכבד - קבוצה של 12, עם כמה עשיריות
כש-12 נשים עומדות המקום הלא-מעורר קנאה כדי לתת הדרן לנשות קטגורית light-heavyweight , נותר לקת'י פליו (Cathey Palyo; המתר') מסנטה רוזה לעשות מה שלא עשתה אף מנצחת קטגוריה, לקבל את זכייתה על ידי הסכמת פה-אחד של שבעת חברי פאנל השופטים. פליו הציגה גוף למוד נסיון ברמה שאף מתחרה בקטגוריה שלה הציגה.
עונת התחרות של 1986 היתה מוצלחת מאוד עבור פליו, שהתחרתה באליפות הארצית של ה-NPC וזכתה הן במסגרת הקטגוריה שלה, והן בתואר הכללי. לאחר הזכייה הזו התחרתה באליפות העולם לחובבים של ה-IFBB שנערכה בסינגפור, וזכתה בקטגורית המשקל הכבד.
כדמות מעוררת מחלוקת שחלקה את הפילוסופיה שלה באשר לספורט במשל הקריירה הקצרה שלה בשורות המקצוענים של ה-IFBB, פליו זכתה בתחרות Ms. International של 1988. בתחרות האולימפיה הגיעה אל המקום ה-14 בשנת 1988, והמקום ה-16 בשנת 1989. מאז היא פרשה מתחרויות.
המתחרה של פליו בקטגורית המשקל באליפות קליפורניה היתה המתחרה הגדולה ביותר בתחרות, קארן רודריגז (Karen Rodriquez; המתר'). כשהיא נראית כמו פסל מלכותי המתנשא לגובה של 5-9 רגל (כ-175 ס"מ; המתר') ושוקלת מתחת ל-160 פאונד ( 72.58 ק"ג; המתר'), תושבת ברלינגאם (Burlingame; המתר') היתה הבחירה הטבעית למקום השני. שלא כמו אחרות שסיימו במקומות נמוכים משלה, רודריגז לא המשיכה אל שורות המקצוענים, למרות שהיתה יכולה להטביע חותם רציני ברמתה.
כשמימי היצמן (Mimi Hitzman; המתר') תופסת את המקום השלישי, תשומת הלב עברה אל לורי ווקאפ גרין (Lory Walkup Green; המתר') שסיימה במקום הרביעי. לגרין, ששקלה 141 פאונד (כ-64 קילו;המתר') , היה גוף שרירי עם מראה של סופר-מודל, עם רגלים מפותחות להפליא. היא עיטרה את השער של המגזין Women's Physique World בסתיו 1984. אחת התוצאות של הקריירה בתחום פיתוח הגוף היתה הלקיחת חלק בפרוייקטים של דוגמנות ומשחק. באפריל 1986 הופיע על השער של Muscle & Fitness, ובאוגוסט 1986 הופיעה במגזין Strength Training for Beauty. ב-1987 הופיעה בסרט Hard Ticket to Hawaii של הבמאי אנדי סידאריס ( Andy Sidaris; המתר'). כמו רודריגז, גרין לא ניסתה להגיע אל המקצוענות התחום.
אל המקום החמישי הגיעה ליז קארפ (Liz Karp; המתר'). שלוש שנים אחרי ימי הזוהר התחרותיים שלה, קארפ הגיעה אל המקום השני אחרי לינדה מוריי (Lenda Murray;המתר') באליפות הצפון אמריקאית של ה-IFBB לשנת 1989. מאוחר יותר באותה שנה זכתה בקטגוריית המשקל הכבד באליפות הארצית של ה-NPC לשנת 1989, ובכך הפכה למקצוענית. היא רצתה להמשיך את המסע בין המקצוענים, אך פרשה מהזירה התחרותית כדי לעבור אל תחום הרכיבה על האופניים.
אל המקום הששי הגיעה דבי פרייטר (Debi Prater; המתר'). מעטים מזהים את השם, אך הפנים והגוף יראו מוכרים כשהיא תמשיך את הקריירה התחרותית שלה תחת השם דבי לי סטרן ( Debi Lee Stern; המתר'). לאחר שתחום פיתוח הגוף נדחק לטובת גידול משפחה לאחר התרחות בקליפורניה, סטרן החליטה להתחרות בתחום הפיטנס. לאחר נצחונה בתחרות Ms. Fitness California בשנת 1989 קיבלה את התואר היוקרתי Ms. Fitness USA בשנת 1993. היא הצטרפה אל המקצוענים (בתחום הפיטנס) ולקחה חלק באירועים שהתרחשו בצרפת, איטליה ודנמרק. היא התחרתה בשלוש תחרויות Ms. International , כשהמיקום הכי גבוה שלה הוא רביעי, בשנת 1999; פעמיים באולימפיה, שם הגיעה אל המקום התשיעי בשנת 1996, ומקום שביעי בשנת 1998. לאחרונה היא נישאה שוב, ומכהנת כשופטת בתחרויות של ה-IFBB.
קשה להתווכח עם העובדה שאליפות קליפורניה של ה-NPC לשנת 1986 היא אירוע מכונן עבור חלק מהדמויות שכיכבו בתחום. למרות שהימים שבהם היו 42 מתחרות על הבמה, בכל תחרות פיתוח הגוף שהיא, הם חלק מההיסטוריה זו תחרות שלא תישכח.
http://www.rxmuscle.com/the-women/61...pionships.html המאמר המקורי.
