פיתוח הגוף הוא תחום אינדיבידואלי. כמפתח גוף, הצלחתך/כישלונך נקבע על ידי מאמצייך האישיים, מחוייבותך, מסירותך, נחישותך, וכיוצ"ב. במהלך מסע החיפוש שלך אל מסירותך, אתה עלול להרגיש בודד ומבודד משאר העולם. לעתים התחושה מכוונת, לעתים לא. למרות שהתחום נראה אישי, ישנם אנשים אחרים הלוקחים חלק בהתפתחותך (כמו בת זוג, שותף לאימונים, חברים, עמיתים) לרוע המזל, אותם אנשים "סובלים לטוב ולרע" את המצב, כמוך. במאמר זה, אשתי הביעה ברהיטות את דעותיה במשך הזמנים ה"הרעים" בהם הייתי "הטוב, הרע, ומפתח הגוף!"
"מותק, האם תיבלת את הבשר?" הוא שאל. "ריככתי אותו מעט", עניתי. הוא כמעט התפוצץ, "ביקשתי ממך לא לשים כלום על הבשר, עכשיו לא אוכל לאכול אותו." אני לא מתרגזת; אני מכניסה את כל הבשר במיכל בתוך המקפיא ומתחילה להכין משהו אחר.
לפני שאני מניחה את המצרכים על הדלפק, הוא שואל אותי, "מותק, קנית את הבשר הטחון הרזה?" הוא הזכיר לי לפחות תריסר פעמים לקנות את הבשר, עוד לפני שהלכתי אל החנות. למרות שמוחי צורח "כן, לכל הרוחות", אני לוקחת נשימה עמוקה ועונה ברוגע "כן מותק, קניתי."
אני יושבת על הספה ומביטה בו בסלבנות בעודו מבצע את הטקס של הכנת האוכל לארוחת הערב והצהריים שלמחרת. אני מביטה בו כשהוא מלכלך כמעט כל כלי מטבח שברשותנו, שלא לדבר על סירים, מחבתות וכלי כסף. אני שמה לב במיוחד אל הטקס כי אחרי שהוא יסיים לאכול, אני אצטרך לנקות את כל הכלים.
אני צוחקת בקול רם כשאני צופה בסקס והעיר הגדולה, נהנית. הוא עובר בסערה, מתעלם מהטלוויזיה וממני, ומדליק את מערכת הסטריאו. אחר כך הוא ממשיך אל עבר האח, שאת החלל מולה הפך למרכז אימוני הפוזינג שלו, ומתחיל את הטקס הלילי שלו .. פוזינג. זה לא יכול היה להיות דבר רע; יחד עם זאת, הוא מסתיר את הטלוויזיה. כעת אני לא יכולה לראות את הטלוויזיה, או לשמוע אותה. האם אני מתרגזת ומכבה את הסטריאו? לא, אני יושבת שם ומסתכלת עליו מבצע פוזות, ועוזרת לו על ידי הצעת ביקורת בונה.
כשאנו שוכבים על המטה, מתכוננים לישון, הוא נותן לי נשיקה מהירה, מכסה את שנינו בשמיכות ומרגיע את שנינו על ידי תנור הולנדי. אם אתם לא יודעים מה זה, החשיבו עצמכם כברי מזל, בואו נאמר שמדובר ביותר מדי חלבון.
האם בעלי אדם שפל, אכזר וחסר-רגישות? לא, הוא מפתח גוף בדיאטה לפני תחרות. לאלו מכם שאינם מכירים את חיים לצד מישהו בדיאטה לפני תחרות, אומר שלא מדובר בכיף! בעלי המתחשב והמתוק הופך לאיטו ל .. טוב, בואו נאמר שהוא יכול להיות סביל. בשנה האחרונה ראיתי כיצד הוא הופך לד"ר ג'קיל ובחזרה למר הייד, ותאמינו לי שזה מספיק כדי לרצות להרוג את שניהם.
בהתחלה לא הייתי מעורבת בעניין פיתוח הגוף, ותהיתי לעתים קרובות "מדוע מישהו ירצה לעבור את העינוי הזה, והאם זה שווה את זה?" בעלי עובד קשה ומשקיע 110 אחוז בכל דבר שהוא עושה, ותחום פיתוח הגוף אינו יוצא דופן. התחלתי להבחין כיצד גופו משתנה באופן דרמטי, משתפר אחרי כל מופע, והעובדה מתחיל להשתלם.
ככל שהתעניינותי בתחום פיתוח הגוף גברה, התחום הפך להיות חלק מחיי. אני יודעת מדוע חשוב שהוא יפעל לפי הדיאטה עד לקלוריה האחרונה, ומדוע הוא מבצע פוזות במשך שעות. הידיעה אינה מקלה את הסבילות (במיוחד כשמדובר בגזים), אך היא עוזרת לי להשגיח על רבות מהפעילויותיו ולנכס אותן למפלצת הדיאטה שלפני התחרות.
אז עכשיו אני יושבת על קצה המושב, רואה אותו ואת שאר המתחרים בקבוצת המשקל על הבמה מחפשים את הנקודה הטובה על הבמה בזמן סיבוב הפוזינג. אני צועקת אליו את כל הדברים שזכרתי מכל אימוני הפוזינג. אני צופה בגאווה כיצד הוא נותן את כל מה שיש לו, ורואה איך העבודה הקשה וההתמדה משתלמים. המוסיקה נפסקת והמתחרים חוזרים אל מקומותיהם המקוריים, ולבי רץ. הבטן שלי נופלת וידי קופאות כשאני חושבת (שוב), "האם זה היה באמת שווה"?
בסופו של דבר, אחרי מה שנראה כנצח, הכרוז צועק "הזוכה של 2000 Governor's Cup הוא ... דלברט היקמן!" אני כל כך גאה בו שאני מתחילה לבכות וחושבת ש"כן, זה היה שווה את זה".
ובכן, זה הכל. תודה לך, אהובי על התרומה והכנות הלבבית.
אשתו של דלברט.
http://www.bodybuilding.com/fun/hickman13.htm
"מותק, האם תיבלת את הבשר?" הוא שאל. "ריככתי אותו מעט", עניתי. הוא כמעט התפוצץ, "ביקשתי ממך לא לשים כלום על הבשר, עכשיו לא אוכל לאכול אותו." אני לא מתרגזת; אני מכניסה את כל הבשר במיכל בתוך המקפיא ומתחילה להכין משהו אחר.
לפני שאני מניחה את המצרכים על הדלפק, הוא שואל אותי, "מותק, קנית את הבשר הטחון הרזה?" הוא הזכיר לי לפחות תריסר פעמים לקנות את הבשר, עוד לפני שהלכתי אל החנות. למרות שמוחי צורח "כן, לכל הרוחות", אני לוקחת נשימה עמוקה ועונה ברוגע "כן מותק, קניתי."
אני יושבת על הספה ומביטה בו בסלבנות בעודו מבצע את הטקס של הכנת האוכל לארוחת הערב והצהריים שלמחרת. אני מביטה בו כשהוא מלכלך כמעט כל כלי מטבח שברשותנו, שלא לדבר על סירים, מחבתות וכלי כסף. אני שמה לב במיוחד אל הטקס כי אחרי שהוא יסיים לאכול, אני אצטרך לנקות את כל הכלים.
אני צוחקת בקול רם כשאני צופה בסקס והעיר הגדולה, נהנית. הוא עובר בסערה, מתעלם מהטלוויזיה וממני, ומדליק את מערכת הסטריאו. אחר כך הוא ממשיך אל עבר האח, שאת החלל מולה הפך למרכז אימוני הפוזינג שלו, ומתחיל את הטקס הלילי שלו .. פוזינג. זה לא יכול היה להיות דבר רע; יחד עם זאת, הוא מסתיר את הטלוויזיה. כעת אני לא יכולה לראות את הטלוויזיה, או לשמוע אותה. האם אני מתרגזת ומכבה את הסטריאו? לא, אני יושבת שם ומסתכלת עליו מבצע פוזות, ועוזרת לו על ידי הצעת ביקורת בונה.
כשאנו שוכבים על המטה, מתכוננים לישון, הוא נותן לי נשיקה מהירה, מכסה את שנינו בשמיכות ומרגיע את שנינו על ידי תנור הולנדי. אם אתם לא יודעים מה זה, החשיבו עצמכם כברי מזל, בואו נאמר שמדובר ביותר מדי חלבון.
האם בעלי אדם שפל, אכזר וחסר-רגישות? לא, הוא מפתח גוף בדיאטה לפני תחרות. לאלו מכם שאינם מכירים את חיים לצד מישהו בדיאטה לפני תחרות, אומר שלא מדובר בכיף! בעלי המתחשב והמתוק הופך לאיטו ל .. טוב, בואו נאמר שהוא יכול להיות סביל. בשנה האחרונה ראיתי כיצד הוא הופך לד"ר ג'קיל ובחזרה למר הייד, ותאמינו לי שזה מספיק כדי לרצות להרוג את שניהם.
בהתחלה לא הייתי מעורבת בעניין פיתוח הגוף, ותהיתי לעתים קרובות "מדוע מישהו ירצה לעבור את העינוי הזה, והאם זה שווה את זה?" בעלי עובד קשה ומשקיע 110 אחוז בכל דבר שהוא עושה, ותחום פיתוח הגוף אינו יוצא דופן. התחלתי להבחין כיצד גופו משתנה באופן דרמטי, משתפר אחרי כל מופע, והעובדה מתחיל להשתלם.
ככל שהתעניינותי בתחום פיתוח הגוף גברה, התחום הפך להיות חלק מחיי. אני יודעת מדוע חשוב שהוא יפעל לפי הדיאטה עד לקלוריה האחרונה, ומדוע הוא מבצע פוזות במשך שעות. הידיעה אינה מקלה את הסבילות (במיוחד כשמדובר בגזים), אך היא עוזרת לי להשגיח על רבות מהפעילויותיו ולנכס אותן למפלצת הדיאטה שלפני התחרות.
אז עכשיו אני יושבת על קצה המושב, רואה אותו ואת שאר המתחרים בקבוצת המשקל על הבמה מחפשים את הנקודה הטובה על הבמה בזמן סיבוב הפוזינג. אני צועקת אליו את כל הדברים שזכרתי מכל אימוני הפוזינג. אני צופה בגאווה כיצד הוא נותן את כל מה שיש לו, ורואה איך העבודה הקשה וההתמדה משתלמים. המוסיקה נפסקת והמתחרים חוזרים אל מקומותיהם המקוריים, ולבי רץ. הבטן שלי נופלת וידי קופאות כשאני חושבת (שוב), "האם זה היה באמת שווה"?
בסופו של דבר, אחרי מה שנראה כנצח, הכרוז צועק "הזוכה של 2000 Governor's Cup הוא ... דלברט היקמן!" אני כל כך גאה בו שאני מתחילה לבכות וחושבת ש"כן, זה היה שווה את זה".
ובכן, זה הכל. תודה לך, אהובי על התרומה והכנות הלבבית.
אשתו של דלברט.
http://www.bodybuilding.com/fun/hickman13.htm
