נק' מוניטין:
2,005
האם אימוני אינטרוולים יכולים להשפיע על תחושת הרעב?
בעת תהליך ירידה במשקל תחושת הרעב עלולה לגבור. עלייה בתחושת זו, יחד עם שינויים נוספים המתרחשים בתהליך, יכולים לצמצם את הגרעון הקלורי ולפגוע בתהליך הירידה במשקל. כדי להתמודד עם בעיה זו ננקטות טקטיקות שונות בקרב אנשים המעוניינים לרדת במשקל, ביניהן פעילות גופנית. אולם, הפעם היא נבחנת מהיבט מעניין – השפעה על תחושת הרעב ועל שני הורמונים המעורבים בתהליך (PYY וגרלין).
במחקר הנוכחי נכללו 26 נשים מבוגרות הסובלות מהשמנה שחולקו לאחת משתי הקבוצות:
א. אימוני אינטרוולים וגרעון קלורי
ב. גרעון קלורי בלבד
קבוצת הגרעון בלבד צרכה כ-1,362 קלוריות/יום ולא ביצעה אימונים כלל. לעמותה, קבוצת האינטרוולים צרכה כ-1,629 קלוריות/יום (כדי להשוות את הגרעון) וביצעה אימוני אינטרוולים בני שעה מדי יום, כל זאת במשך שבועיים. המזון בניסוי סופק בחלקו ע"י החוקרים או נבחר מתוך תפריט מוגבל ע"י המשתתפות, במטרה לנטר את הצריכה הקלורית. בנוסף, נמדדו קריטריונים שונים כמו משקל, הורמונים ותחושת רעב לפני הניסוי ואחריו.
התוצאות:
הורמונים: רמות ה-PYY, שנחשב להורמון מעודד שובע, עלו בשתי הקבוצות לאחר סיום המחקר, אך ללא הבדל מובהק ביניהן. רמות הגרלין, שנחשב להורמון מעודד רעב, עלו בקבוצת האינטרוולים בעת צום, אך היו נמוכות יותר לאחר העמסת סוכר (ששימשה כסוג של דימוי ארוחה).
רעב: קבוצת הגרעון דיווחה על תחושת רעב מוגברת בצום ביחס לקבוצת האינטרוולים, אך לאחר העמסת סוכר לא נצפתה השפעה כלשהי על הרעב בשתי הקבוצות.
משקל: המחקר היה קצר למדי ובהתאם הירידה במשקל בשתי הקבוצות הייתה מזערית (1-2%).
מה ניתן להסיק?
1. פעילות גופנית מסוג אינטרוולים יכולה להוריד את רמות הגרלין והרעב לאחר ארוחה וצום, בהתאמה. ייתכן כי השפעה זו תהיה רצויה מבחינתנו מאחר ובהגבלה קלורית הגרלין ורמות הרעב נוטות לעלות יחד. עם זאת, יהיה מעניין לראות איך פרוטוקול כזה היה נראה בטווח הארוך והאם פעילות גופנית הייתה גורמת לפיצוי בדמות אכילה מוגברת.
2. שילוב או הוספה של פעילות גופנית בדיאטה עשוי לאפשר צריכה קלורית גבוהה יותר תוך שמירה על גרעון בגודל מספק.
מה *לא* כדאי להסיק:
1. לא כדאי להחליף את הפעילות האירובית באינטרוולים – דבקו לפעילות שאתם יכולים להתמיד בה. זה מה שחשוב בטווח הארוך.
2. לא מספיק לעשות פעילות גופנית בלבד כדי להרזות – אלא אם מדובר בפעילות בעלת נפח גבוה בצורה קיצונית (לדוגמה, ריצה בנפחים של 60-70 ק"מ ומעלה – אינה מומלצת ללא ייעוץ מקצועי), לאנשים תהיה נטייה לפצות על פעילות גופנית באכילה נוספת ובכך לשמור על המשקל קבוע.
____________
רפרנס: Redirecting
הערה: כדי לקבל תמונה מלאה יותר על נושא פעילות גופנית והשפעה על רעב כדאי לקרוא את זה: Acute and Chronic Effects of Exercise on Appetite, Energy Intake, and Appetite-Related Hormones: The Modulating Effect of Adiposity, Sex, and Habitual Physical Activity
בעת תהליך ירידה במשקל תחושת הרעב עלולה לגבור. עלייה בתחושת זו, יחד עם שינויים נוספים המתרחשים בתהליך, יכולים לצמצם את הגרעון הקלורי ולפגוע בתהליך הירידה במשקל. כדי להתמודד עם בעיה זו ננקטות טקטיקות שונות בקרב אנשים המעוניינים לרדת במשקל, ביניהן פעילות גופנית. אולם, הפעם היא נבחנת מהיבט מעניין – השפעה על תחושת הרעב ועל שני הורמונים המעורבים בתהליך (PYY וגרלין).
במחקר הנוכחי נכללו 26 נשים מבוגרות הסובלות מהשמנה שחולקו לאחת משתי הקבוצות:
א. אימוני אינטרוולים וגרעון קלורי
ב. גרעון קלורי בלבד
קבוצת הגרעון בלבד צרכה כ-1,362 קלוריות/יום ולא ביצעה אימונים כלל. לעמותה, קבוצת האינטרוולים צרכה כ-1,629 קלוריות/יום (כדי להשוות את הגרעון) וביצעה אימוני אינטרוולים בני שעה מדי יום, כל זאת במשך שבועיים. המזון בניסוי סופק בחלקו ע"י החוקרים או נבחר מתוך תפריט מוגבל ע"י המשתתפות, במטרה לנטר את הצריכה הקלורית. בנוסף, נמדדו קריטריונים שונים כמו משקל, הורמונים ותחושת רעב לפני הניסוי ואחריו.
התוצאות:
הורמונים: רמות ה-PYY, שנחשב להורמון מעודד שובע, עלו בשתי הקבוצות לאחר סיום המחקר, אך ללא הבדל מובהק ביניהן. רמות הגרלין, שנחשב להורמון מעודד רעב, עלו בקבוצת האינטרוולים בעת צום, אך היו נמוכות יותר לאחר העמסת סוכר (ששימשה כסוג של דימוי ארוחה).
רעב: קבוצת הגרעון דיווחה על תחושת רעב מוגברת בצום ביחס לקבוצת האינטרוולים, אך לאחר העמסת סוכר לא נצפתה השפעה כלשהי על הרעב בשתי הקבוצות.
משקל: המחקר היה קצר למדי ובהתאם הירידה במשקל בשתי הקבוצות הייתה מזערית (1-2%).
מה ניתן להסיק?
1. פעילות גופנית מסוג אינטרוולים יכולה להוריד את רמות הגרלין והרעב לאחר ארוחה וצום, בהתאמה. ייתכן כי השפעה זו תהיה רצויה מבחינתנו מאחר ובהגבלה קלורית הגרלין ורמות הרעב נוטות לעלות יחד. עם זאת, יהיה מעניין לראות איך פרוטוקול כזה היה נראה בטווח הארוך והאם פעילות גופנית הייתה גורמת לפיצוי בדמות אכילה מוגברת.
2. שילוב או הוספה של פעילות גופנית בדיאטה עשוי לאפשר צריכה קלורית גבוהה יותר תוך שמירה על גרעון בגודל מספק.
מה *לא* כדאי להסיק:
1. לא כדאי להחליף את הפעילות האירובית באינטרוולים – דבקו לפעילות שאתם יכולים להתמיד בה. זה מה שחשוב בטווח הארוך.
2. לא מספיק לעשות פעילות גופנית בלבד כדי להרזות – אלא אם מדובר בפעילות בעלת נפח גבוה בצורה קיצונית (לדוגמה, ריצה בנפחים של 60-70 ק"מ ומעלה – אינה מומלצת ללא ייעוץ מקצועי), לאנשים תהיה נטייה לפצות על פעילות גופנית באכילה נוספת ובכך לשמור על המשקל קבוע.
____________
רפרנס: Redirecting
הערה: כדי לקבל תמונה מלאה יותר על נושא פעילות גופנית והשפעה על רעב כדאי לקרוא את זה: Acute and Chronic Effects of Exercise on Appetite, Energy Intake, and Appetite-Related Hormones: The Modulating Effect of Adiposity, Sex, and Habitual Physical Activity
