נק' מוניטין:
2,005
כיצד צריכת סוכר או פחמימה תשפיע על מצב הרוח?
בעשרות השנים האחרונות חלה עלייה חדה בצריכת הסוכר במדינות מערביות שונות, כאשר אחד המקורות העיקריים לעלייה זו הוא השתייה המתוקה. על רקע זה, לא מפתיע לשמוע כי שתייה מתוקה משווקת לא פעם כמגבירת עוררות, אנרגיה, הרגשת אופוריה ועוד. המחקר בתחום, לעומת זאת, רומז כי המציאות עלולה להיות הפוכה: מחקרי תצפית הראו קשר בין צריכת פחמימות וסוכר לבין סימפטומים דיכאוניים, אך עקב המגבלות הטמונות בהם לא ניתן לגבש קשר סיבה-תוצאה: ייתכן שאנשים הנוטים לדיכאון פשוט בוחרים מזונות סוכריים יותר, בין היתר כי הם נתפסים כמעודדי מצב רוח.
המצדדים בהשפעה החיובית של פחמימות על מצב הרוח, מציגים מנגנון משוער לפיו צריכת פחמימה יכולה לגרום לשרשרת תהליכים המביאה לעלייה ברמות טריפטופן (חומצה אמינית) שזמין למוח. האחרון מהווה חומר מוצא למוליך עצבי בשם סרוטונין, שבתורו מעודד הרגשה טובה. אולם, סרוטונין אינו הגורם היחיד שמשחק תפקיד, משתנים כמו הרכב הארוחה, תזמון צריכת הפחמימה, כמותה, ואפילו עצם נוכחותה בפה יכולים להשפיע על התוצאה הסופית.
על מנת לשפוך יותר אור על הנושא, נותחו כ-31 מחקרים בהם האפקט של צריכת פחמימה (סוכרים פשוטים) על מצב הרוח הושווה לאפקט של צריכת תמיסת ביקורת (ללא פחמימה). המחקרים בוצעו תחת תנאים מגוונים: מנוחה, פעילות גופנית, נהיגה, משימות שדורשות משאבים קוגניטיביים (למשל משחק מחשב) ועוד. כדי למדוד את השינוי במצב הרוח המשתתפים דירגו רכיבים שונים של מצב רוחם על גבי שאלונים לפני ואחרי הניסוי.
התוצאות:
כאשר המשתתפים ביצעו משימות פיזיות, צריכת פחמימה גרמה לירידה בתחושת העייפות ב-30 הדקות הראשונות לאחר האכילה. אולם, בביצוע משימות קוגניטיביות לא נראה אפקט מטיב עבור הפחמימה בכל נקודת זמן. יתר על כן, כ-30 עד 60 דקות לאחר הצריכה נראתה פגיעה בתחושת הערנות בקרב המשתתפים שצרכו פחמימה.
דירוג שביעות הרצון, תחושת הכעס, דיכאון, והרוגע לאחר הארוחה לא נבדלו בין הקבוצות. במחקר סוכם כי לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות באפקט הכללי של מצב הרוח (תחושות רעות מול טובות).
האם התוצאות רלוונטיות לחיים האמיתיים?
המחקרים שנכללו בדקו בעיקר צריכת סוכרים פשוטים ללא אבות מזון נוספים ולרוב מצב זה אינו מתקיים אלא בעת צריכת שתייה מתוקה או ממתקים. בנוסף, ייתכן שהפחתת העייפות שנצפתה לאחר צריכת הפחמימה נבעה מעצם נוכחותה של הפחמימה בחלל הפה, ולא מספיגתה בגוף (ראוי לציין כי שטיפות פה בתמיסות פחמימתיות מהוות אסטרטגיה מבוססת לדחיית עייפות בקרב אתלטים כמו רוכבי אופניים ורצים).
__________________
רפרנס: Redirecting
בעשרות השנים האחרונות חלה עלייה חדה בצריכת הסוכר במדינות מערביות שונות, כאשר אחד המקורות העיקריים לעלייה זו הוא השתייה המתוקה. על רקע זה, לא מפתיע לשמוע כי שתייה מתוקה משווקת לא פעם כמגבירת עוררות, אנרגיה, הרגשת אופוריה ועוד. המחקר בתחום, לעומת זאת, רומז כי המציאות עלולה להיות הפוכה: מחקרי תצפית הראו קשר בין צריכת פחמימות וסוכר לבין סימפטומים דיכאוניים, אך עקב המגבלות הטמונות בהם לא ניתן לגבש קשר סיבה-תוצאה: ייתכן שאנשים הנוטים לדיכאון פשוט בוחרים מזונות סוכריים יותר, בין היתר כי הם נתפסים כמעודדי מצב רוח.
המצדדים בהשפעה החיובית של פחמימות על מצב הרוח, מציגים מנגנון משוער לפיו צריכת פחמימה יכולה לגרום לשרשרת תהליכים המביאה לעלייה ברמות טריפטופן (חומצה אמינית) שזמין למוח. האחרון מהווה חומר מוצא למוליך עצבי בשם סרוטונין, שבתורו מעודד הרגשה טובה. אולם, סרוטונין אינו הגורם היחיד שמשחק תפקיד, משתנים כמו הרכב הארוחה, תזמון צריכת הפחמימה, כמותה, ואפילו עצם נוכחותה בפה יכולים להשפיע על התוצאה הסופית.
על מנת לשפוך יותר אור על הנושא, נותחו כ-31 מחקרים בהם האפקט של צריכת פחמימה (סוכרים פשוטים) על מצב הרוח הושווה לאפקט של צריכת תמיסת ביקורת (ללא פחמימה). המחקרים בוצעו תחת תנאים מגוונים: מנוחה, פעילות גופנית, נהיגה, משימות שדורשות משאבים קוגניטיביים (למשל משחק מחשב) ועוד. כדי למדוד את השינוי במצב הרוח המשתתפים דירגו רכיבים שונים של מצב רוחם על גבי שאלונים לפני ואחרי הניסוי.
התוצאות:
כאשר המשתתפים ביצעו משימות פיזיות, צריכת פחמימה גרמה לירידה בתחושת העייפות ב-30 הדקות הראשונות לאחר האכילה. אולם, בביצוע משימות קוגניטיביות לא נראה אפקט מטיב עבור הפחמימה בכל נקודת זמן. יתר על כן, כ-30 עד 60 דקות לאחר הצריכה נראתה פגיעה בתחושת הערנות בקרב המשתתפים שצרכו פחמימה.
דירוג שביעות הרצון, תחושת הכעס, דיכאון, והרוגע לאחר הארוחה לא נבדלו בין הקבוצות. במחקר סוכם כי לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות באפקט הכללי של מצב הרוח (תחושות רעות מול טובות).
האם התוצאות רלוונטיות לחיים האמיתיים?
המחקרים שנכללו בדקו בעיקר צריכת סוכרים פשוטים ללא אבות מזון נוספים ולרוב מצב זה אינו מתקיים אלא בעת צריכת שתייה מתוקה או ממתקים. בנוסף, ייתכן שהפחתת העייפות שנצפתה לאחר צריכת הפחמימה נבעה מעצם נוכחותה של הפחמימה בחלל הפה, ולא מספיגתה בגוף (ראוי לציין כי שטיפות פה בתמיסות פחמימתיות מהוות אסטרטגיה מבוססת לדחיית עייפות בקרב אתלטים כמו רוכבי אופניים ורצים).
__________________
רפרנס: Redirecting
