תרבות חדר כושר ואימונים

  • פותח/ת השרשור kroif
  • פורסם בתאריך

kroif

משתמש קבוע
1,219
58
נק' מוניטין:
131
1,219
58
אני לא מדבר במישור המקצועי של בניית תוכניות אימונים
או טכניקה,
אלא יותר על המקום של האימונים וחדר כושר בתרבות הישראלית.
למשל בארה"ב יש תת תרבויות שלכל אחת יש סיפור משל עצמה
וייצוג ומשמעות.
זאת ממש דת שם.
למשל, יש סרטוני מוטיבציה של מתאמני הארדקור שונים,
לא מדבר על היוטיוברים של הפיטנס או מתחרים למינהם,
שלוקחים תובנות מהחיים ומהאימונים ומשלבים בינהם
באופן שממש גורם לך לחשוב.

נתקלתי בסירטונים מעניינים של בחור שהיה בכלא האמריקאי
וכעת הוא מאמן כושר כנראה והוא מספר על תקופת המאסר
ועל המנטליות שבנאדם מפתח ואיך לשלב אותה גם באימונים והמתאמנים שלו

אז, מה דעתכם מאפיין את התרבות של מתאמנים וחדר כושר בישראל?
 
שום דבר, בסופו של יום לדעתי תרבות הכושר מוכתבת מהגישה לציוד ומידע שיש בארץ, והרף מאוד נמוך. אם הייתי יכול להגדיר את תרבות הכושר בארץ בקצרה זה יהיה planet fitness
 
הייתי בחדרי הכושר בארה"ב.
אז בוא אפתח בפניך מה באמת תרבות הספורט האמריקאית.

אנשים שמנים שבכלל לא דורכים במכון כושר.

נערים צעירים על חומרים שההורים שלהם מבקשים מהרופא.
הרופא הוא סוחר סמים לכל דבר, כי אין רפואה ציבורית, או שהוא נותן לך את המרשם שאתה רוצה, או שאתה לא חוזר אליו.

לא צריך מאמן במכון כושר, אז אתה נכנס למכון כושר ויש מצב שלעולם לא תדע מה שאתה בכלל עושה או למי לפנות.

ארה"ב זה מקום ענק, לא כל מדינה ומכון כושר הוא עם אותו תרבות ספורט, זה מיעוט הזוי כמות המתאמנים.

בוא נוריד את מה שאתה רואה ברשת החברתית כתרבות הספורט האמריקאי, זה פשוט לא משקף כלום.


מה תרבות הספורט הישראלי?
יש לך אנשים שהשקיעו דם וזיעה על הספורט הספציפי של פאוורליפטינג, וזה גודל ויגדל. גל אדטו, אושר סופטי, יניב גופט, אליהו הנקין הם רק כמה שמות של אנשים שעיצבו ומעצבים את הספורט הזה.

אבל זה לא מתחיל ונגמר בפאוורליפטינג, פיתוח גוף טבעי יותר מפותח לדעתי מהמוזרק (מעולם לא הייתי בתחרות), זה משגשג.

מרתונים, אופניים, קרוספיט, ועוד...

תרבות הספורט הישראלי חי ונושם, ולא פחות מארה"ב, לא בהכרח ברשות החברתיות, אנחנו בישראל פחות אזרחים מארה"ב.

יש לי ביקורת על תרבות הספורט הישראלי, אבל הביקורת שלי היא על המדינה והתקציב שהיא נותנת, לא על האזרחים.
 
יש לי ביקורת על תרבות הספורט הישראלי, אבל הביקורת שלי היא על המדינה והתקציב שהיא נותנת, לא על האזרחים.
זה בדיוק זה, לא הגיוני שיש ענפים יותר מוצלחים מהכדורגל והכדורגל זה הענף היחידי שמקבל תקצוב ראוי, כדור יד לדוגמא זהו ענף ספורט קבוצתי השלישי בגודלו במדינה ורוב השחקנים אם לא כולם צריכים ללכת לעבוד בשביל שיוכלו להתקיים, לא נורמאלי. ואני לא מדבר בכלל על ענפי ספורט יחידנים שמרביתם מקבלים 0 תקצוב, לא נתפס
 
אל תשפוט לפי סרטונים מגניבים וערוכים בטיקטוק או יוטיוב..
זה לרוב בשביל למשוך את הצופה ולעניין את הקהל,
אבל הרמה שם גבוהה יותר אין מה לעשות, וזה מאוד תלוי איפה, זאת מעצמה גדולה, אז קשה להשוות לפעמיים
 
סך הכל המצב לא גרוע בארץ, אבל הוא לא ממש טוב. לדעתי גם יש חוסר גדול במודעות מאוכלוסיה שלא נגעה במשקולת בחייה בנוגע לאנשים שמתאמנים.
 
למדתי בתיכון בארה״ב. ההשקעה מתחילה בגיל צעיר ובתרבות של ספורט ומגיעה רחוק, הרבה יותר רחוק מכל דבר שקורה בארץ.. נכון יש שם הרבה מאוד שמנים. זה כי יש הרבה מאוד אנשים שם. יש גם הרבה מאוד רזים וספורטאים. וזה מתחיל בבית הספר ונמשך בכל מקום.

בערים עם קבוצות ספורט מוצלחות יש המון תרבות הערצה לספורטאים הגדולים. הליכה לאצטדיונים לראות משחקים - זה בילוי משפחתי נפוץ. לא רק ל״מכורים״.

בדוגמא שלי - קבוצת הבייסבול העירונית השקיעה כסף פסיכי בבתי הספר שלמדתי בהם (כנראה בכל העיר)
קבוצת ההוקי העירונית היתה רמה גבוהה - בכל מקום שיחקו מלא הוקי גם קרח גם רולרבליידס.
בכל מקום הספורט הוא תעשיה מטורפת ששופכת כספים גדולים.

מרחבים עצומים שמאפשרים מגרשים לכל ספורט.
בתיכון היה מגרש אתלטיקה קומפלט, פלוס מגרש בייסבול קומפלט, פלוס מגרש פוטבול קומפלט, וגם מגרשים לספורט משני כמו לקרוס וכיו״ב.

בתיכון עצמו בשיעורי ספורט ההבדל עצום - נכון לא כולם רוצים להשתתף, אבל זה אף פעם לא הגיע למצב שהמורה זורק כדור ואומר יאללה. יש חשיפה להמון תחומים.

ואחרי כל ההקדמה, פוקוס ולפואנטה -
החשיפה לחדרי כושר לספורטאים בתיכון מתחילה בבי״הס עצמו כמובן - יש חד״כ והפעילות בו מתקיימת בצורה מסודרת עם הדרכה בין אם זה כחלק מהמערכת לימודים או דרך חוגי ספורט העשרה (פוטבול, האבקות ושאר סוגי ספורט שמאמנים את הספורטאים גם דרך חד״כ).

*בצבא* של ארה״ב (הוא גדול ומשמעותי [כידוע] והרבה יוצאי צבא עובדים אחר כך בתחומי ספורט) - חדרי כושר ואימוני כח הם חלק אינטגרלי מהרבה מאוד מסלולים. הרבה נחשפים שם לרמה סבירה של הדרכה.

כמובן, שוב, מקום גדול - הרבה אנשים - יש גם הרבה את הצד השני הרבה שמגיעים לחד״כ שלא דרך מסגרות מסודרות. קשה לי להעריך את סדרי הגודל בהקשר הזה, זה קיים ובולט, אבל הרבה מאוד מאוד גם פשוט קורה בצורה ממוסדת.

פה בארץ לא ראיתי הרבה נסיונות לפתח כשרון בצורה ממוסדת - אם ההורים לא דוחפים אין מסגרות שמקדמות כלום.
 
אני לא מדבר במישור המקצועי של בניית תוכניות אימונים
או טכניקה,
אלא יותר על המקום של האימונים וחדר כושר בתרבות הישראלית.
למשל בארה"ב יש תת תרבויות שלכל אחת יש סיפור משל עצמה
וייצוג ומשמעות.
זאת ממש דת שם.
למשל, יש סרטוני מוטיבציה של מתאמני הארדקור שונים,
לא מדבר על היוטיוברים של הפיטנס או מתחרים למינהם,
שלוקחים תובנות מהחיים ומהאימונים ומשלבים בינהם
באופן שממש גורם לך לחשוב.

נתקלתי בסירטונים מעניינים של בחור שהיה בכלא האמריקאי
וכעת הוא מאמן כושר כנראה והוא מספר על תקופת המאסר
ועל המנטליות שבנאדם מפתח ואיך לשלב אותה גם באימונים והמתאמנים שלו

אז, מה דעתכם מאפיין את התרבות של מתאמנים וחדר כושר בישראל?

Wes?
 
תקנו אותי אם אני טועה , האם כרגע בארץ ILPL נחשב לאיגוד היחיד שמקיים תחרויות POWERLIFTING בארץ ?
או שיש בארץ איגודים פרטיים שמקיימים תחרויות גם כן ?
 
מה תרבות הספורט הישראלי?
יש לך אנשים שהשקיעו דם וזיעה על הספורט הספציפי של פאוורליפטינג, וזה גודל ויגדל. גל אדטו, אושר סופטי, יניב גופט, אליהו הנקין הם רק כמה שמות של אנשים שעיצבו ומעצבים את הספורט הזה
הכל נחמד ויפה כשאתה מדבר על חלק קטן מהאוכלוסייה בישראל..
המצב בארץ גרוע כאשר מסתכלים על כלל האוכלוסייה
 
הכל נחמד ויפה כשאתה מדבר על חלק קטן מהאוכלוסייה בישראל..
המצב בארץ גרוע כאשר מסתכלים על כלל האוכלוסייה
אני מחזיק אצבעות שהאיגוד ילך ויגדל , יותר אנשים יתחילו להיחשף לסוג הזה של הספורט וכמו בארה''ב יהיו אליפויות / MEETS כל כמה חודשים .
תחשוב על זה לרגע שפתאום יהיה MEET בישראל וביבי יהיה נוכח שם ויתן הסקווטה של 100 קילו ...
או נטע אלחמיסטר תירשם להתחרות ותרים +100 דדליפט
 
אני מחזיק אצבעות שהאיגוד ילך ויגדל , יותר אנשים יתחילו להיחשף לסוג הזה של הספורט וכמו בארה''ב יהיו אליפויות / MEETS כל כמה חודשים
מקווה גם
אבל היום זה עומד שרוב האוכלוסייה בישראל מאמינה לשטויות broscience וכו'
אמן זה ישתנה לאט לאט
 
בסופו של יום לדעתי תרבות הכושר מוכתבת מהגישה לציוד ומידע שיש בארץ
אני חושב שיותר עניין של מידע, כי היום אני חושב ברוב חדרי הכושר יש ציוד לא רע, אם מדברים על להרים אז גם בציוד הכי פח אתה יכול להרים סקוואט 140 קילו לצורך העניין אבל כשבנאדם חושב שמשקל כבד ישבור לו את הגב/יפגע לילד שלו בגדילה/יעשה אותו עקר או כל דבר כזה אז לא משנה איזה ציוד יש במכון.
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית