נק' מוניטין:
2,107
- 927
- 811
קונטקסט, בשביל שיהיה יותר כיף:
-הסקוואט שלי עלה מ-175kg ל-192.5kg תוך כדי חיטוב. (כי לשם שינוי עבדתי עליו בנפח).
-חזרתי על התכנית, ונעצרתי ב-197.5 מאוד מאוד מכוער.
-נאלצתי להרים דגל לבן לבינתיים, ולהבין שלא יהיו 200kg. 😭
-עליתי על תכנית וויטליפטינג עם ממש קצת נפח, ונחלשתי בה.
-חטפתי ג'ננה והחלטתי לחזור למסה, למשוך כבד ולהסקוויט בנפח. (בד"כ עבודת הרגלים שלי היא בעיקרה משיכות).
-----
השבוע היה לי אימון שמתחיל ב-40 דק' וויטליפטינג, ואחריו קצת גועל נפש של 8 סטים דדליפט באחיזת קלין, ואז 8x6 סקוואט.
העניין הוא, שהייתי פשוט הפוך, חלש ו"לא פה"; זה לא היה היום שלי. *כמה* זה לא היה היום שלי? אשכרה חתכתי את הוויטליפטינג בחצי - והחצי הזה לקח לי פי שניים זמן. התבאסתי, אספתי אחריי (אין מצב שאני עושה ככה רגליים), ויצאתי לקניות. ("נשלים בפעם אחרת").
בדרך עודדתי את עצמי שיש ימים כאלה, ושאם אני לא במצב מתאים להתאמן - זה בסדר לדחות לפעם הבאה... ועדיין - התלבטתי אם אולי כדאי לי בכל זאת לחזור, רק להוריד את הדדליפט. כי משיכות אני אוהב, וגם כש"אין לי כוח", למשיכות אני יכול למצוא מוטיבציה
אז החלטתי לחזור, והתחלתי לדדלפט... ומסט לסט הרגשתי יותר חזק. הבנתי שלסקוואט לא יהיה לי זמן, אז החלטתי לדחוף חזק יותר את המשיכות, ובמקום לסיים עם שלשה על 175kg - עמדתי לסיים עם 190kg. כשעשיתי את החזרה הראשונה - הבנתי שמה שבא לי היום זה לעשות סינגלים. אולי כי היה לי אימון חרא, ורציתי "נצחון". הנחתי את המוט, נחתי, והרמתי 195 שהיו אפילו יוחר קלים מהסט הקודם. אחריו ניסיתי 200 (שזה PR לאחיזת קלין) שעלה אפילו יותר מהר:
שמח על הנצחון, הבטתי בשעון ונותרה חצי שעה לסגירה (8x6 סקוואט כבר לא יהיה היום), אבל אם גם ככה אני צריך להרים פלטות של 25kg בחזרה למקום, בואו נעשה טובה ונסקוויט קצת סינגלים לפחות "בשביל להרגיש".
-120kg עם עצירה - קל.
-140kg עם עצירה - קל.
-160kg ("אחרון להיום") - קל.
-אולי ננסה 170kg עם עצירה? - בסדר.
-"מה, ננסה 180kg? זה PR" - לא קל (בכל זאת PR)... אבל זה לא מקס.
אני לא אומר שזה נבון לחפש סינגל על גבול הכשל בסקוואט, ועוד באימון שהתחיל חרא והסתיים בשני PR-ים... אבל משהו בי רצה עוד.
אולי כי PR בסקוואט עם עצירה מעיד גם על PR בסקוואט, או אולי כי כבר כמה חודשים לא שמתי יותר מ-170kg על הגב.
עמדתי להכנס ל-190kg, והוא הרגיש רע עוד ישר כשהוצאתי אותו. החזרתי אותו למקומו: "אולי טענתי אותו לא מאוזן?" - "לא. פשוט לא נכנסתי טוב...
"שנוותר?" (גם ככה בסך הכל רציתי קצת "טבילה"; הייתי "אמור" להיעצר ב-160kg, והייתי "חוצפן" כשנכנסתי ל-170kg, לא כל שכן 180kg) -
לא ויתרתי (190kg):
עכשיו... כשהיה לי סקוואט 175kg עם עצירה - היה לי סקוואט של 192.5kg... אז אחרי כזו כניסה עם 190kg - לא ננסה 200kg?
הבטתי שוב בשעון; יש זמן לכניסה אחת.
אז נכנסתי בגישת "נו, טוב", ואולי קצת חושש (אבל בטוח סקפטי):
-ויצאתי עם כרטיס חבר במועדון ה-200. 😃
(ועכשיו אני רוצה להביא ל-180kg את הפרונט סקוואט. 🙄).
-הסקוואט שלי עלה מ-175kg ל-192.5kg תוך כדי חיטוב. (כי לשם שינוי עבדתי עליו בנפח).
-חזרתי על התכנית, ונעצרתי ב-197.5 מאוד מאוד מכוער.
-נאלצתי להרים דגל לבן לבינתיים, ולהבין שלא יהיו 200kg. 😭
-עליתי על תכנית וויטליפטינג עם ממש קצת נפח, ונחלשתי בה.
-חטפתי ג'ננה והחלטתי לחזור למסה, למשוך כבד ולהסקוויט בנפח. (בד"כ עבודת הרגלים שלי היא בעיקרה משיכות).
-----
השבוע היה לי אימון שמתחיל ב-40 דק' וויטליפטינג, ואחריו קצת גועל נפש של 8 סטים דדליפט באחיזת קלין, ואז 8x6 סקוואט.
העניין הוא, שהייתי פשוט הפוך, חלש ו"לא פה"; זה לא היה היום שלי. *כמה* זה לא היה היום שלי? אשכרה חתכתי את הוויטליפטינג בחצי - והחצי הזה לקח לי פי שניים זמן. התבאסתי, אספתי אחריי (אין מצב שאני עושה ככה רגליים), ויצאתי לקניות. ("נשלים בפעם אחרת").
בדרך עודדתי את עצמי שיש ימים כאלה, ושאם אני לא במצב מתאים להתאמן - זה בסדר לדחות לפעם הבאה... ועדיין - התלבטתי אם אולי כדאי לי בכל זאת לחזור, רק להוריד את הדדליפט. כי משיכות אני אוהב, וגם כש"אין לי כוח", למשיכות אני יכול למצוא מוטיבציה
אז החלטתי לחזור, והתחלתי לדדלפט... ומסט לסט הרגשתי יותר חזק. הבנתי שלסקוואט לא יהיה לי זמן, אז החלטתי לדחוף חזק יותר את המשיכות, ובמקום לסיים עם שלשה על 175kg - עמדתי לסיים עם 190kg. כשעשיתי את החזרה הראשונה - הבנתי שמה שבא לי היום זה לעשות סינגלים. אולי כי היה לי אימון חרא, ורציתי "נצחון". הנחתי את המוט, נחתי, והרמתי 195 שהיו אפילו יוחר קלים מהסט הקודם. אחריו ניסיתי 200 (שזה PR לאחיזת קלין) שעלה אפילו יותר מהר:
שמח על הנצחון, הבטתי בשעון ונותרה חצי שעה לסגירה (8x6 סקוואט כבר לא יהיה היום), אבל אם גם ככה אני צריך להרים פלטות של 25kg בחזרה למקום, בואו נעשה טובה ונסקוויט קצת סינגלים לפחות "בשביל להרגיש".
-120kg עם עצירה - קל.
-140kg עם עצירה - קל.
-160kg ("אחרון להיום") - קל.
-אולי ננסה 170kg עם עצירה? - בסדר.
-"מה, ננסה 180kg? זה PR" - לא קל (בכל זאת PR)... אבל זה לא מקס.
אני לא אומר שזה נבון לחפש סינגל על גבול הכשל בסקוואט, ועוד באימון שהתחיל חרא והסתיים בשני PR-ים... אבל משהו בי רצה עוד.
אולי כי PR בסקוואט עם עצירה מעיד גם על PR בסקוואט, או אולי כי כבר כמה חודשים לא שמתי יותר מ-170kg על הגב.
עמדתי להכנס ל-190kg, והוא הרגיש רע עוד ישר כשהוצאתי אותו. החזרתי אותו למקומו: "אולי טענתי אותו לא מאוזן?" - "לא. פשוט לא נכנסתי טוב...
"שנוותר?" (גם ככה בסך הכל רציתי קצת "טבילה"; הייתי "אמור" להיעצר ב-160kg, והייתי "חוצפן" כשנכנסתי ל-170kg, לא כל שכן 180kg) -
לא ויתרתי (190kg):
עכשיו... כשהיה לי סקוואט 175kg עם עצירה - היה לי סקוואט של 192.5kg... אז אחרי כזו כניסה עם 190kg - לא ננסה 200kg?
הבטתי שוב בשעון; יש זמן לכניסה אחת.
אז נכנסתי בגישת "נו, טוב", ואולי קצת חושש (אבל בטוח סקפטי):
-ויצאתי עם כרטיס חבר במועדון ה-200. 😃
(ועכשיו אני רוצה להביא ל-180kg את הפרונט סקוואט. 🙄).
נערך לאחרונה: