טוב אז ככה. בזמן האחרון אני חוקר את הנושא של GH ואיך הכי יעיל לקחת אותו/ מה בכלל GH עושה בגוף ואיך הגוף מייצר אותו' מה משפיע על הפרשת GH וכו'.
בקיצור לאחר הרבההההההה קריאה בנושא הגעתי למסקנות הבאות על איך לקחת אותו.
(זה לא דרך קונבנציונלית ובכלל אני לא מאלה שבולע כל מה שכתוב בכל הפורומים. בנוסף אני לא כזה שמקבל את מה שנחשב "כמקובל" רק כי זה מה שמקובל, אלא מעדיף לקרוא ולחקור ולהגיע למסקנות לבד, ככה אני חושב שצריך לעשות בכל תחום)
אז הנה זה בא. (אני כמובן אשמח לשמוע דיעות ולפתוח דיון פורה בעניין)
הפרוטוקול בנוי משבוע על GH ושבוע ללא GH. כאשר בשבוע שלוחקים GH, יש לקחת לפחות 3 יחידות (IU) בזריקה אחת (לא כל כך משנה מתי נניח על הבוקר או לאחר אימון) למשך שישה ימים.
התזונה בימים האלה צריכה להיות עתירת פחמימות. לאחר שישה ימים נכנסים לשבוע ללא GH וללא פחחמימות (אין צורך להכנס לקטוזיס), אבל להשתדל לשמור על רמות אינסולין נמוכות ככל שאפשר.
מה בעצם אנחנו עושים פה:
אנחנו בונים את ריכוז ה GH בציטופלזמה של תאי הכבד ובכל התאים בגוף. GH יקשר לחלבון ול DNA בתא וזה יגרום לכל האפקטים המטבוליים להניב את האפקט העיקרי של FG בכבד והוא ייצור של IGF1.
זמן מחצית החיים של GH תוך תאי הוא בין 3-4 ימים, יש לקחת לפחות 3 יחידות של GH על מנת להגביר את רמות הריכוז של GH תוך תאי, מפני שברגע שמגבירים את הריכוז התוך תאי של GH ההשפעה שלו מתמשכת לכמה ימים עד שבוע. אם לא מגעים לרמות ריכוז גבוהות של GH תוך תאי זה כאילו לא לקחנו GH בכלל.
GH נצמד ל DNA בתא וגורם לגירוי של ריבוזומים אשר בתורם מייצרים מולקולות של IGF. המולקולות האלה יוצאים מהציטופלזמה לתוך הפלזמה ובכך הופכים ל .circulating IGF
ל IGF יש זמן מחצית חיים של בערך 20 שעות.
IGF ואינסולין שניהם בעלי תפקידים מאוד דומים ושניהם נצמדים לרצפטורים בתאי השריר. הרצפטורים האלה מאוד דומים אחד לשני, כאשר הם חלק ממבנה הממברנה של התא. GH ואינסולין מגבירים את רגישות הממברנה לחומצות אמינו מסויימות ובכך מסייעות להעברה של אותם חומצות אמינו לתוך הסרקופלזם של תא השריר.
חומצות האמינו שאינסולין מסייע בהעברתם לסרקופלזם וחומצות האמינו ש IGF מסייע הם שונות.
ההפרופיל המלא של כל חומצות האמינו (גם שאינסולין מסייע להעביר וגם ש IGF מסייע להעביר) נדרש על מנת לגרום ל "proteo-genesis" (ייצור של חלבון חדש לשריר).
ללא הפרופיל המלא של אותם חומצות אמינו לא יתבצע תהליך של proteo-genesis
ריכוז גבוהה של IGF יחד עם רמות נמכות של אינסולין לא יגרום לתגובה אנבולית מפני שכמו שציינתי מקודם יש צורך בפרופיל המלא של כל חומצות האמינו גם שאינסולין מסייע להעברתם וגם אלו של IGF. זהו דבר נכון גם למצב שבוא יש רמות גבוהות של אינסולין ורמות נמוכות של IGF.
הגוף יכול לייצר ATP בכמויות מגלוקוז שומן או חלבון. אם סינטזה של IGF בכבד נמוכה באופן משמעותי בזמן של קטוזיס, אזי הדבר כנראה מקושר לשינוי של אנזימים הנגרמים עקב ריכוז נמוך של אינסולין. רמות נמוכות של אינסולין גורמות לשינוי מטבולי ניכר בגוף ע"י שינוי של מערך אנזימים מסויימים. למעשה רמות נמוכות של אינסולין גורם לסגירה או השבתה של proteo-genesis ללא קשר לרמות הפלזמה של IGF וזה הגורם העיקרי להפרשה גבוהה של GH בזמן רעב או מצב קיטוג'ני.
רמות נמוכות של אינסולין גורמות לניוד שומן מוגבר. אפקט שמוגבר ע"י רמות גבוהות של GH
מצב זה יכול להביא לרמות גבוהות של IGF עקב ריכוז גבוה של GH (מה שטיפה סותר את מה שאמרתי קודם לגבי רמות נמוכות של IGF במצב קיטוג'ני) אבל עם בכל מקרה קיים מצב של ריכוז נמוך של IGF מצב זה יכול להוסיף לדיכוי ה proteo-genesis.
GH נכנס גם לתאי בטא בלבלב, אשר אחראים להפרשה של אינסולין ובכך גורמים לייצור מוגבר של אינסולין. אלא אם צריכת המפחמימות ממש נמוכה ובמצב כזה הפרשת האינסולין לא מתרחשת.
במידה וכן, יכול להיווצר מצב של היפוגליקמיה. לא מצאתי חומר שמסביר מדוע זה קורה אבל כאשר GH מגיע ללבלב משהו גורם ללבלב לא להגיב לגלוקוז.
אנשים אשר סובלים ממצב של גיגהנטיסם בסופו של דבר נהיים חולים בסוכרת מסוג 1 מפני שההפרשה המוגברת של GH כל כך גירתה את הלבלב עד אשר תאי הבתא פשוט "נשרפו".
האפקט השני של אינסולין גורם לחוסר רגישות לאינסולין או התנגדות לאינסולין.
היופי במצב הזה הוא שיש ריכוז גבוה של אינסולין ללא מצב של היפוגליקמיה וביחד עם ריכוז גבוה של IGF אנחנו מקבלים את האפקט האנבולי המקסימאלי.
אבל חשיפה ארוכה לרמות גבוהות של אינסולין יחד עם התנגדות לאינסולין יכול להביא למצב של סוכרת מסוג 2. אז בשבוע ללא GH וביחד עם רמת נמוכות של פחמימות יביא אותנו לריכוז נמוך של אינסולין, וכתוצאה מכך יבייא לאיזון הרגישות לאינסולין, זה מחזיר את הריכוז של אנזימים מסויימים אשר מקדמים ניצול של שומן לאנרגיה במקום גלוקוז.
כל זה אומר שאנחנו צריכים לבצע סייקלים וזה אומר שבוע על GH והרבה פחמימות (ריכוז גבוה של IGF ואניסולין = תגובה אנבולית מקסימאלית) ושבוע ללא GH ופחמימות נמוכות (שיחזור הרגישות התאים לאינסולין).
דבר נוסף, GH יכול גורם ל A.D.H (הורמון אנטי דיורטי) אשר מיוצר בהיפותלמוס.
A.D.H הוא מכווץ עורקים מאוד חזק אשר מיוצר בהיפותלמוס ומגיע לבלוטת היותרת הקידמית.
בנוסף, A.D.H ואוקסיטוסין אשר מגיעים מבלוטת היותר הקידמית יכולות לעלות את רמות ה A.D.H עד פי 20 מהנורמה, במקרים של פחד כעס או מתח, אשר גורם להתקווצות עורקים בתוך דקות ויכול במקרים קיצוניים לגרום להתקף לב.
כמו שאמרתי A.D.H עולה כאשר יש רמות גבוהות של GH ואפקט ישיר של זה זה צבירת נוזלים
מה שגורם ללחץ דם גבוה. רמות A.D.H נגזרות מרמות המינון של GH ובגלל זה יש להוריד את מינון ה GH במידה ויש לחץ דם גבוה עד אשר המערכת הסירקלטורית מתאזנת ומתמודדת עם המצב. זאת התופעת לוואי היחידה לגבי חומר שמעבר לזה הוא נפלא בכל דבר ועניין.
במידה ויש לחץ דם גבוה יש אפשרות לקחת מינן נמוך של clonidine אשר גורמת לירידה של לחץ הדם.
לסיכום מומלץ לבצע סייקלים של GH במצב של ON/OFF, שבוע לקחת ושבוע לא לקחת. בשבוע שלקחנו GH נאכל תזונה עתירת פחמימות ובשבוע שאנחנו לא לוקחים GH נוריד את מינון הפחמימות, כך אנחנו מקבלים את האפקט הטוב ביותר מ GH מבלי להסתכן במצבים של אי רגישיות לאינסולין ורמות גבוהות של סוכר בדם.
אני אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.
אני חייב לציין שאני לא מפריך או מתנגד לכל הפרוקולים האחרים ללקיחת GH כמו מינון יומי של GH מחולק לבוקר ולאחר אימון או כל הורייציות של שלושה ימים על GH יומים לא וכו זה בסל הכל מסקנות שלי מקריאה מרובה על ההורמון וההשפעות שלו
יום טוב
בקיצור לאחר הרבההההההה קריאה בנושא הגעתי למסקנות הבאות על איך לקחת אותו.
(זה לא דרך קונבנציונלית ובכלל אני לא מאלה שבולע כל מה שכתוב בכל הפורומים. בנוסף אני לא כזה שמקבל את מה שנחשב "כמקובל" רק כי זה מה שמקובל, אלא מעדיף לקרוא ולחקור ולהגיע למסקנות לבד, ככה אני חושב שצריך לעשות בכל תחום)
אז הנה זה בא. (אני כמובן אשמח לשמוע דיעות ולפתוח דיון פורה בעניין)
הפרוטוקול בנוי משבוע על GH ושבוע ללא GH. כאשר בשבוע שלוחקים GH, יש לקחת לפחות 3 יחידות (IU) בזריקה אחת (לא כל כך משנה מתי נניח על הבוקר או לאחר אימון) למשך שישה ימים.
התזונה בימים האלה צריכה להיות עתירת פחמימות. לאחר שישה ימים נכנסים לשבוע ללא GH וללא פחחמימות (אין צורך להכנס לקטוזיס), אבל להשתדל לשמור על רמות אינסולין נמוכות ככל שאפשר.
מה בעצם אנחנו עושים פה:
אנחנו בונים את ריכוז ה GH בציטופלזמה של תאי הכבד ובכל התאים בגוף. GH יקשר לחלבון ול DNA בתא וזה יגרום לכל האפקטים המטבוליים להניב את האפקט העיקרי של FG בכבד והוא ייצור של IGF1.
זמן מחצית החיים של GH תוך תאי הוא בין 3-4 ימים, יש לקחת לפחות 3 יחידות של GH על מנת להגביר את רמות הריכוז של GH תוך תאי, מפני שברגע שמגבירים את הריכוז התוך תאי של GH ההשפעה שלו מתמשכת לכמה ימים עד שבוע. אם לא מגעים לרמות ריכוז גבוהות של GH תוך תאי זה כאילו לא לקחנו GH בכלל.
GH נצמד ל DNA בתא וגורם לגירוי של ריבוזומים אשר בתורם מייצרים מולקולות של IGF. המולקולות האלה יוצאים מהציטופלזמה לתוך הפלזמה ובכך הופכים ל .circulating IGF
ל IGF יש זמן מחצית חיים של בערך 20 שעות.
IGF ואינסולין שניהם בעלי תפקידים מאוד דומים ושניהם נצמדים לרצפטורים בתאי השריר. הרצפטורים האלה מאוד דומים אחד לשני, כאשר הם חלק ממבנה הממברנה של התא. GH ואינסולין מגבירים את רגישות הממברנה לחומצות אמינו מסויימות ובכך מסייעות להעברה של אותם חומצות אמינו לתוך הסרקופלזם של תא השריר.
חומצות האמינו שאינסולין מסייע בהעברתם לסרקופלזם וחומצות האמינו ש IGF מסייע הם שונות.
ההפרופיל המלא של כל חומצות האמינו (גם שאינסולין מסייע להעביר וגם ש IGF מסייע להעביר) נדרש על מנת לגרום ל "proteo-genesis" (ייצור של חלבון חדש לשריר).
ללא הפרופיל המלא של אותם חומצות אמינו לא יתבצע תהליך של proteo-genesis
ריכוז גבוהה של IGF יחד עם רמות נמכות של אינסולין לא יגרום לתגובה אנבולית מפני שכמו שציינתי מקודם יש צורך בפרופיל המלא של כל חומצות האמינו גם שאינסולין מסייע להעברתם וגם אלו של IGF. זהו דבר נכון גם למצב שבוא יש רמות גבוהות של אינסולין ורמות נמוכות של IGF.
הגוף יכול לייצר ATP בכמויות מגלוקוז שומן או חלבון. אם סינטזה של IGF בכבד נמוכה באופן משמעותי בזמן של קטוזיס, אזי הדבר כנראה מקושר לשינוי של אנזימים הנגרמים עקב ריכוז נמוך של אינסולין. רמות נמוכות של אינסולין גורמות לשינוי מטבולי ניכר בגוף ע"י שינוי של מערך אנזימים מסויימים. למעשה רמות נמוכות של אינסולין גורם לסגירה או השבתה של proteo-genesis ללא קשר לרמות הפלזמה של IGF וזה הגורם העיקרי להפרשה גבוהה של GH בזמן רעב או מצב קיטוג'ני.
רמות נמוכות של אינסולין גורמות לניוד שומן מוגבר. אפקט שמוגבר ע"י רמות גבוהות של GH
מצב זה יכול להביא לרמות גבוהות של IGF עקב ריכוז גבוה של GH (מה שטיפה סותר את מה שאמרתי קודם לגבי רמות נמוכות של IGF במצב קיטוג'ני) אבל עם בכל מקרה קיים מצב של ריכוז נמוך של IGF מצב זה יכול להוסיף לדיכוי ה proteo-genesis.
GH נכנס גם לתאי בטא בלבלב, אשר אחראים להפרשה של אינסולין ובכך גורמים לייצור מוגבר של אינסולין. אלא אם צריכת המפחמימות ממש נמוכה ובמצב כזה הפרשת האינסולין לא מתרחשת.
במידה וכן, יכול להיווצר מצב של היפוגליקמיה. לא מצאתי חומר שמסביר מדוע זה קורה אבל כאשר GH מגיע ללבלב משהו גורם ללבלב לא להגיב לגלוקוז.
אנשים אשר סובלים ממצב של גיגהנטיסם בסופו של דבר נהיים חולים בסוכרת מסוג 1 מפני שההפרשה המוגברת של GH כל כך גירתה את הלבלב עד אשר תאי הבתא פשוט "נשרפו".
האפקט השני של אינסולין גורם לחוסר רגישות לאינסולין או התנגדות לאינסולין.
היופי במצב הזה הוא שיש ריכוז גבוה של אינסולין ללא מצב של היפוגליקמיה וביחד עם ריכוז גבוה של IGF אנחנו מקבלים את האפקט האנבולי המקסימאלי.
אבל חשיפה ארוכה לרמות גבוהות של אינסולין יחד עם התנגדות לאינסולין יכול להביא למצב של סוכרת מסוג 2. אז בשבוע ללא GH וביחד עם רמת נמוכות של פחמימות יביא אותנו לריכוז נמוך של אינסולין, וכתוצאה מכך יבייא לאיזון הרגישות לאינסולין, זה מחזיר את הריכוז של אנזימים מסויימים אשר מקדמים ניצול של שומן לאנרגיה במקום גלוקוז.
כל זה אומר שאנחנו צריכים לבצע סייקלים וזה אומר שבוע על GH והרבה פחמימות (ריכוז גבוה של IGF ואניסולין = תגובה אנבולית מקסימאלית) ושבוע ללא GH ופחמימות נמוכות (שיחזור הרגישות התאים לאינסולין).
דבר נוסף, GH יכול גורם ל A.D.H (הורמון אנטי דיורטי) אשר מיוצר בהיפותלמוס.
A.D.H הוא מכווץ עורקים מאוד חזק אשר מיוצר בהיפותלמוס ומגיע לבלוטת היותרת הקידמית.
בנוסף, A.D.H ואוקסיטוסין אשר מגיעים מבלוטת היותר הקידמית יכולות לעלות את רמות ה A.D.H עד פי 20 מהנורמה, במקרים של פחד כעס או מתח, אשר גורם להתקווצות עורקים בתוך דקות ויכול במקרים קיצוניים לגרום להתקף לב.
כמו שאמרתי A.D.H עולה כאשר יש רמות גבוהות של GH ואפקט ישיר של זה זה צבירת נוזלים
מה שגורם ללחץ דם גבוה. רמות A.D.H נגזרות מרמות המינון של GH ובגלל זה יש להוריד את מינון ה GH במידה ויש לחץ דם גבוה עד אשר המערכת הסירקלטורית מתאזנת ומתמודדת עם המצב. זאת התופעת לוואי היחידה לגבי חומר שמעבר לזה הוא נפלא בכל דבר ועניין.
במידה ויש לחץ דם גבוה יש אפשרות לקחת מינן נמוך של clonidine אשר גורמת לירידה של לחץ הדם.
לסיכום מומלץ לבצע סייקלים של GH במצב של ON/OFF, שבוע לקחת ושבוע לא לקחת. בשבוע שלקחנו GH נאכל תזונה עתירת פחמימות ובשבוע שאנחנו לא לוקחים GH נוריד את מינון הפחמימות, כך אנחנו מקבלים את האפקט הטוב ביותר מ GH מבלי להסתכן במצבים של אי רגישיות לאינסולין ורמות גבוהות של סוכר בדם.
אני אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.
אני חייב לציין שאני לא מפריך או מתנגד לכל הפרוקולים האחרים ללקיחת GH כמו מינון יומי של GH מחולק לבוקר ולאחר אימון או כל הורייציות של שלושה ימים על GH יומים לא וכו זה בסל הכל מסקנות שלי מקריאה מרובה על ההורמון וההשפעות שלו
יום טוב
