עקבו אחר הסרטון הבא כדי לצפות כיצד להתקין את האפליקציה של האתר על מסך הבית של המכשיר שברשותכם.
תזכורת: This feature may not be available in some browsers.
עדיף להיסחף על ידי האופנה האחרונה, "בחר לך חבר דמיוני וצא להרוג את מי שאינו מאמין בו"?לכפור זה פאסה.
עדיף להיסחף על ידי האופנה האחרונה, "בחר לך חבר דמיוני וצא להרוג את מי שאינו מאמין בו"?
עדיף להיסחף על ידי האופנה האחרונה, "בחר לך חבר דמיוני וצא להרוג את מי שאינו מאמין בו"?
לא אחי, הטרנד הוא להמציא פרשנות שלפיה עטלפים הם נשרים.
מה שמביא אותי לעוד כשל לוגי: http://he.wikipedia.org/wiki/דיסוננס_קוגניטיבי.
ועוד אחד:
http://he.wikipedia.org/wiki/בורות_בלתי-מנוצחת
אני מאמין שאנחנו צריכים לדרוש שאנשים ינסו, בתוך הראשים שלהם, ליצור לעצמם תמונה עקבית יותר של העולם שהם חיים בו; שהם לא ירשו לעצמם את המותרות של חלוקת המוח שלהם לארבע חתיכות, או אפילו לשתי חתיכות, ובצד אחד הם מאמינים בזה ובצד השני הם מאמינים בהוא, אבל בלי לנסות בכלל להשוות בין שתי נקודות-הראות. כי למדנו שאם אנחנו מנסים לצרף יחד את נקודות-הראות שיש לנו בראש ולהשוות ביניהן, אנחנו מתקדמים קצת בהבנה ובהערכה של איפה אנחנו ומה אנחנו.
לא, עדיף לשבת על הגדר ולחכות שיהרגו אותך, חשיבה מבריקה.
חסרים באמת רוצחים אתאיסטים, שיהרגו אותך כי אתה בכלל מאמין במשהו.
פוסט זה מוקדש לכל הפרופסורים להסתברות.
קודם כל נציג מספר "הוכחות" הסתברותיות לקיום האל:
1. הסיכוי שחיים מורכבים יתפתחו שקול לסיכוי ששימפנזה שקופצת באופן אקראי על מקלדת תוציא מילה בעברית, כולל הניקוד.
2. צריך כל כך הרבה תנאים לקיום חיים תבוניים, כך שהסיכוי שהכל מקרי הוא כמו הסיכוי שהוריקן במגרש גרוטאות ייצר בואינג 747.
3. העין/המוח שלך יותר מורכבים מכל מחשב. האם תאמין שמחשב התפתח באופן אקראי גם לאורך מיליוני שנים ולא היה לו מתכנן? זה אגב, וריאציה של טיעון השעון המפורסם של הכומר פיילי: "אתה הולך ביער ורואה שעון. אתה תניח שמישהו יצר את אותו שעון. הטבע שאתה רואה מסביב לשעון מורכב הרבה יותר מאותו שעון, ועל כן מחויב שיש לו יוצר".
יש כמובן עוד כל מיני דוגמאות, אבל כולן פחות או יותר וריאציות של הנ"ל.
הבה נראה את אוסף הכשל"גים של הדוגמאות הנ"ל: קודם כל, אני מקווה שברור לכולם שיש כאן השוואה בין דברים שאינם ברי השוואה. מדובר על השוואות בין חפצים דוממים ומלאכותיים, לבין בעלי חיים. המשותף לנ"ל הוא מורכבות. עבור חפצים דוממים ומלאכותיים, כגון מחשב או שעון, אנו מניחים שיש להם יוצר כי אנחנו לא מכירים דרך אחרת שבה הם יכולים להיווצר, ואנו משליכים את התכונה הזו שלהם גם לבעלי החיים. זהו כשל לוגי מסוג "הפשטת יתר", שבו מניחים שאם לשני עצמים יש תכונה משותפת, אז כל התכונות שלהם משותפות. דוגמה שתמחיש את זה: לזאבים ולטיגריסים יש שפם. זאבים חיים בלהקה, ולכן גם טיגריסים חיים בלהקה. דוגמה שנייה (קרדיט ל-"נו באמת"): מיין קאמפף והתנ"ך שניהם ספרים. מיין קאמפף הוא רע, ולכן התנ"ך רע. (טוב נו, במקרה הזה, זה כנראה באמת נכון). מעבר לכך, יש פה שוב את "אלוהי הפערים", שכבר נידון ("אני לא יודע להסביר את החיים המורכבים שמסביבי ולכן יש אלוהים שיצר אותם").
כשל לוגי נוסף שיש פה הוא "הנחת המבוקש". אין כל הוכחה ששעונים לא יכולים להיווצר בלי יוצר, כמו למשל עמוד טבעי שמתפקד כמו שעון שמש, או מחזור השמש והלבנה.
פה בד"כ מופיעה עוד פעם פנייה אל הרגש: "כל תינוק מבין שלכל יצירה יש יוצר".
הכשל האחרון הוא יצירת רגרסיה אינסופית: אם לכל יצירה יש יוצר, מי ברא את היוצר? ואז פה המאמינים טוענים שפה הכל נפסק, בסתירה לטיעון השעון של עצמם.
למי שזה לא ברור למה אנחנו משווים בין דברים שאינם ברי השוואה, בכל זאת נסביר: יצורים חיים כפופים לברירה הטבעית ולתורשה. שעונים ומחשבים לא מולידים צאצאים. בקרב הצאצאים שיצורים חיים מולידים מופיעות מוטציות, שמתוכן רק אלו המתאימים שורדים, ועומדת בפניהם הזכות להוליד צאצאים משל עצמם. הופעת המוטציות היא אקראית, אבל תהליך הברירה הטבעית לא!
בהסתברות יש כמה משפטים מאוד חזקים, חוק המספרים הגדולים, משפט הגבול המרכזי ומשפט בורל קנטלי. ההשלכות של משפט בורל קנטלי הן כאלו שקצרה היריעה מלהכילן. המשמעות שלו מבחינתנו היא שעבור מאורעות עם הסתברות ששואפת לאפס, אם נערוך מספיק "ניסויים", ההסתברות שנקבל בסופו של דבר את התוצאה הרצויה היא 1. מספר הכוכבים הבלתי נתפס ביקום הוא כזה, שרוב המדענים מעריכים שההסתברות להיעדר קיומם של חיים מלבדנו שואפת ל-0.
קל להבין את זה בצורה הבאה: מה הסיכוי שתזכה בלוטו? שואף ל-0, נכון? אבל מאחר ומדי שבוע נערכים עשרות מיליוני "ניסויים" כאלו ברחבי העולם, השאלה "הנכונה" היא: מה ההסתברות שמישהו יזכה בלוטו?
האישור ההלכתי לשקר.
מאת: ליאור הלפרין פורסם: 22/09/2010 עדכון אחרון: 22/09/2010
"גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה" (הוריות י' ע"ב; נזיר כג' ע"ב),
מותר לשקר כדי להחזיר בתשובה:
הגמרא במסכת יבמות סה ע"ב כותבת: "אמר ר' אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון, מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום",
כלומר, שמותר לשקר כדי למנוע מריבה וכדומה. זה הבסיס לכל ההתפלפלות מה נחשב "דרכי שלום", וכמה רחוק ניתן למתוח את האישור לשקר.
הבן איש חי (ר' יוסף חיים מבגדד, 1909-1984) לקח את זה צעד קדימה: בשו"ת 'תורה לשמה' סימן שע', הוא קבע שמותר עקרונית לזייף מסמך כדי למנוע מאדם אחר לעבור על איסור שמן התורה. נידונו היה הצעה שהועלתה לבדות צוואה כדי למנוע חלוקת ירושה על פי הדין האזרחי, הסותר דין תורה. וזה מה שכתב:
"ואין בזה חשש 'מדבר שקר תרחק', דאמרו רבותינו ז"ל: משנים מפני דרכי השלום. והא עדיפא להקים דגל התורה, ואין לך שלום גדול מזה". כלומר, הבן איש חי הרחיב את דברי חז"ל המתירים לשקר מפני דרכי שלום גם על כל דבר שיסייע "להקים דגל תורה". בעמוד הבא בשו"ת זה, בסימן שעא', הוא כבר אמר זאת בבירור חד משמעי: "מותר לשקר כדי להעמיד דבר תורה".
יתכן ולקח סימוכין לפסיקה זו גם מהתלמוד הירושלמי במסכת ברכות, פט' ה"ד, שם נכתב: "כל פטפוטין בישין ופטפוטי דאורייתא טבין. כל כזבייא [=כזב, שקר] בישין וכזבייא דאורייתא טבין". כלומר, כל פטפוט הוא רע אבל כל פטפוט על דבר תורה הוא טוב, וכל שקר הוא רע, אבל כל שקר לשם התורה הוא טוב. על כן, אכן מותר לשקר כדי להעמיד דבר תורה.
מכאן הדברים רק התדרדרו:
"מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הבנו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו; ושקר, כשמשנים זאת. אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם... בלי תועלת והכרח, ולפעמים צריך דווקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית של אמת. נמצא, שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסטרא אחרא (השטן)".
ר' א. אליהו דסלר, 1953-1892, שו"ת מכתב מאליהו, כרך א, עמ' צד.
"ואם כן, כיוון שעל ידי טעות זו אדם מכיר את השם-יתברך – מה איכפת לן שזה טעות? ... וכיוון שתכלית היוצא מטעות זו הוא אמת, ובאופן אחר בלעדיו אי אפשר שתצא ההכרה [של האלוהים], נמצא שטעות זו היא האמצעי היחידי להשיג התכלית האמיתית, ואם כן – הרי הוא באמת הדרך הנכון, ואי אפשר לקראו בשם "שקר". ההבדל בין שקר לאמת נמדד על-ידי תוצאת הדברים הנולדת מזה, ואם התוצאה אמת, גם האמצעים הממציאים אמת זו הם אמיתים".
ר' ירוחם ממיר, 1936-1873, שו"ת דעת חכמה ומוסר, כרך א, עמ' קיג.
המשמעות החמורה של זה היא שקודם כל אנשי התורה מגדירים מהי אמת: כל דבר שמקרב לעבודת האל, בלי קשר לעובדות בשטח. ואחר כך קובעים אם אמירה מסוימת היא אמת או שקר רק בהסתמך על השלכותיה: אם האמירה הזאת מובילה למסקנות שמרצות אותנו, או לא.
הרבנים שצוטטו לעיל מדברים על עיקרון. זהו עיקרון שעל-פיו יש להתייחס לשקרים כאל אמת, אם הם מובילים לתוצאה הרצויה, ורבנים אלו נחשבים גדולי-תורה ודמויות מופת עבור יהודים רבים בדורות האחרונים.
"ההבדל בין שקר לאמת נמדד על-ידי תוצאת הדברים הנולדת מזה, ואם התוצאה היא אמת, גם האמצעים הממציאים אמת זו הינם אמיתיים". מדובר כאן ממש ב"המטרה מקדשת את האמצעים", ואם עליך לומר ביודעין דברים שהם אינם נכונים עובדתית (כלומר לשקר) לאדם חילוני כדי לגרום לו לחזור בתשובה (ולעשות את רצון האל, שאוטומטית הופך כל דבר שתגיש ל"אמת" מבחינת ההלכה), הרי זה מותר, ואף מומלץ!
הרב דב שטיין, שעושה כיום מאמצים אדירים למנוע יציאה לשאלה בציבור החרדי, מתיר גם הוא לשקר לחילונים ולדתיים כאחד על מנת להחזיר אותם בתשובה או להשאירם בדת. אין לו מעמד של פוסק הלכה, אבל הוא ראש ישיבה מכובד לכל הדעות, ואין ספק שצאן מרעיתו מתחשב בקביעה הזו:
"כנראה אין הדבר ידוע, שקר אינו עבירה מן התורה. בשום מקום בתורה לא נאסר לשקר (למעט בבית דין בעת מתן עדות או שקר שהינו מירמה בעלת משמעות ממונית) .... האם יש ולו גם אדם אחד שלא שיקר במהלך חייו?! ברור כשמש שיש מקרים בהם מותר ומצוה לשקר... וכן ניתן לשאול [האם מותר לשקר] לכל פרט ופרט בעם ישראל שנשבה בקונספציות של גויים שונאי ישראל עקב כפיה האוסרת או מגבילה את היכולת לגבש כלים תרבותיים עצמאיים בגולה. מובן שאין להאמין למי שמנסה למצוא בקעים בתורת ישראל בבואו להאשים רב בשקרים [כי הם באו ממניעים טהורים].... שיקול הדעת לשקר כדי להחזיר בתשובה או למנוע התנבלות צריך להישקל לפי גנותו של השקר לפי התועלת הטקטית וההפסד האסטרטגי".
(הרב דב שטיין, קונטרס בענין דילוגי אותיות כתשובה לקונטרסי דעת אמת, ע"מ 2, שנת 1990)
אגב, גם בדבריו של שטיין וגם בדבריהם של דסלר וירוחם ממיר שלושת הנקודות [...] הבאים בין המשפטים הם מקומות בהם מביאים הכותבים דוגמאות פושרות שירחיקו מהם ביקורת, הנוגעים לעניינים פחותים של בין אדם לחברו (כמו למשל האם יעליב אדם בדבריו, מתוך דבריו של דסלר) או עניינים רגשיים סוחטי דמעות כמעט (לשקר כדי "להציל" מהנוצרים ילדה ניצולת שואה שגדלה במנזר, מתוך דבריו של שטיין) – אך כמו שניתן לראות מדבריו האחרונים של שטיין, בהחלט ניתן לעשות שימוש בשקרים כדי להחזיר בתשובה או למנוע יציאה לשאלה.
"שיקול הדעת לשקר כדי להחזיר בתשובה או למנוע התנבלות צריך להישקל לפי גנותו של השקר לפי התועלת הטקטית וההפסד האסטרטגי".
אני מניח שזה שם בסימן שאלה רציני כמעט כל דבר שמחזירים בתשובה אומרים, ועליך לקחת זאת בחשבון כשאתה חושב האם להאמין לדבריהם בסופו של דבר.
ונסיים במאמר פרי עטו של הרב יצחק בלומנטל, שהתפרסם באתר "כיכר השבת – האתר החרדי", בתאריך ה-23.9.2009, וכותרתו: "מותר להמציא סיפורי ישועות?". המאמר מדבר על המצאת סיפורי בדים הן לצורכי שנור כספי והן לצורכי כל אינטרס דתי אחר, לרבות החזרה בתשובה. כמו למשל בפסקה הבאה:
"מעניין לדעת שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבך נשאל שאלה דומה, והשיב אותה תשובה. הוא נשאלהאם מותר לדרשן להמציא סיפורים, כדי לעורר את הציבור לתשובה? הגרש"ז ענה שמותר. הואהוכיח זאת מכך, שבשותי"ם של הראשונים, כגון 'תרומת הדשן', נכתבו מעשים שלא היו, כדילבסס עליהם תשובה הלכתית."
את המאמר נביא ככתבו וכלשונו, ללא כל תוספת או הערה. הדברים בהחלט מדברים בעד עצמם.
מותר להמציא סיפורי ישועות?
האם גם אתם כבר קראתם את "הבטחתי ונושעתי 2"? ובכן, מה דעתכם: הסיפורים היו או לא היו?
בשבוע שעבר דוו ב-'כיכר השבת', שבעיתון 'בקהילה' נאלצו לגנוז מהדורהשלימה ולהדפיס אותה מחדש, מכיוון שב-'ועד הרבנים לענייני צדקה' כעסו על כתבה שהםהכניסו. ומה היה כתוב שם? פסק הלכה של הגרי"ש אלישיב, שמותר להדפיס סיפורים שלאהיו, כדי לעורר אנשים לתרום צדקה. המו"ל של העיתון צוטט כמי שאומר, שמערכת הביקורתשל העיתון הבינה, שלא ייתכן שכך אמר הגרי"ש.
אז מה האמת: היה פסק כזה או לא? לא יודע. אבל לעצם השאלה: האם מותר לפנטז סיפורים כדי להרבות צדקה, או לא? עיתון 'בקהילה' שווה משהו, או שאפשר לעטוף בו דגים? בואו נברר את העניין.
מענייןלדעת, שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבך נשאל שאלה דומה, והשיב אותה תשובה. הוא נשאלהאם מותר לדרשן להמציא סיפורים, כדי לעורר את הציבור לתשובה? הגרש"ז ענה שמותר. הואהוכיח זאת מכך, שבשותי"ם של הראשונים, כגון 'תרומת הדשן', נכתבו מעשים שלא היו, כדילבסס עליהם תשובה הלכתית.
האמת היא, שבשאלה הזו עסק כבר האדמו"ר מראדומסקבעל 'תפארת שלמה' (לליטאים שבינינו: הוא חי לפני קרוב ל-200 שנה. מגדולי החסידות). ומעניין: לא רק שהוא מתיר, אלא הוא כותב זאת בתור עצה טובה לכל דרשן. שאם הוא רוצהלספר איזה מעשה שלא היה, שלא יאמר זאת כ"משל", אלא יאמר "מעשה שהיה", משום שבאופןכזה הציבור מתעורר יותר. ושואל הראדומסקער על עצמו, איך מותר לשקר. והוא משיב: הריהגמרא מביאה דעה שכל ספר איוב מבוסס על מעשה שלא היה ולא נברא, אלא משל היה. מישקרא פעם את ספר איוב ראה, שלא מוזכר שם אפילו ברמז שמדובר במשל! אז מה שהיה מותרלמשה רבנו שכתב את ספר איוב, מותר גם לנו. (הוא הביא עוד כמה ראיות, ולא נאריך).
והאמת שמעשה כזה כבר מובא בפירוש בגמרא. במסכת יומא מסופר סיפור מזעזע: שניכהנים היו רצים בכבש (- עליה) שבמעלה המזבח, כדי לזכות בתרומת הדשן, (היא אותה מצווהשל הרמת חלק מן האפר שנמצא על המזבח, בכלי שבידי הכהן). ראה אחד מהם שחברו מקדים אותו, לקח סכין ותקע לו בליבו. עמד רבי צדוק על המדרגות של האולם בהר הבית, ואמר: אחינו בני ישראל שימעו. כתוב בתורה, שאם מוצאים אדם מת ולא יודעים מי הרג אותו, צריכים זקני העיר הקרובה להביא עגלה ערופה. ועכשיו, מי יביא עגלה ערופה? אנשי העירירושלים, או רק הכהנים?! געו כל העם בבכי.
הגמרא מקשה על הסיפור הזה, הריהדין הוא שבירושלים לא מביאים בכלל עגלה ערופה, ומדוע אמר רבי צדוק כך? ומשיבה הגמרא, שרבי צדוק ידע שלא מביאים בירושלים עגלה ערופה, ובכל זאת אמר כך, כדי להרבותאת הבכי. כלומר, שרבי צדוק אמר דבר שאינו נכון, כדי לעורר את העם. אז למה שנתלונןעל הפסק של הרב אלישיב?
האם ב-'ועד הרבנים' משתמשים בהיתר הזה? לא יודע. אבלמה שלא מובן זה, למה נלחצו כל כך ב-'ועד הרבנים' מכך שגם אנחנו נדע את האמת? האומנםהם רוצים חלילה למנוע תורה והלכה מכלל ישראל?
דרך אגב, נכדו של התפארת שלמה מספר שם סיפור יפה מאוד על סבו: פעםאחת ישב לנוח מעט, וביקש מהמשמש שיביא לו את הספר 'שבחי הבעל שם טוב'. ועיין בוהרבה זמן, עד שהמשמש לא היה יכול להתאפק, ושאל אותו: ילמדנו רבנו, האם כבודומאמין בכל הסיפורים המוגזמים האלה שהם אמת? השיב לו האדמו"ר: שוטה שבעולם, אף שיכוללהיות שכל המעשיות הללו לא היו באמת, אבל הרי בכוחו של הבעל שם טוב היה לפעול את כלהנפלאות והנוראות הללו, ואם כן מה זה משנה אם הם היו בפועל או לא?!
"לדוגמא?לא, עדיף לשבת על הגדר ולחכות שיהרגו אותך, חשיבה מבריקה.
חסרים באמת רוצחים אתאיסטים, שיהרגו אותך כי אתה בכלל מאמין במשהו.
StarDust מה לא מדיוק בסרטונים של נובאמת?
או למשל מהבחינה של פיזיקה, אני לא מבין בזה, אבל הרעיון שהתודעה שלנו הוא "האלוהים".