נק' מוניטין:
1,514
- 1,105
- 0
תתפלא שרוב הרציונליסטים במאה ה-18 החזיקו במושג אמונה שחורג מהתבונה. וגם במאה ה-20 האמת (זה מתיישב מצוין עם מדע). אני חוזר ואומר: בסופו של דבר אמונה באלוהים לא מביאה לשום סתירה לוגית.
האנשים שפועלים וחושבים בשיטה המדעית לא יכולים להתעסק במטפיזיקה, זה בשביל אנשים שפועלים וחושבים בצורה יותר כוללת שנשגבת מראשו הקודח של המדען. ואני מציע לקרוא את האנס יונס בשביל זה.
גם איינשטיין האמין [בצורה מסוימת]. אז?
ברגע שאתה מאמין באלוהים ספציפי, כמו יהוה, זאת כבר סתירה לוגית ממש, כי אם יש לך סיבה להיות אטאיסט לגבי שאר האלים, אז כל טענה לאי-אמונה בהם היא טענה לאי-אמונה באלוהים האישי שלך, ולכן יש כאן סתירה.
כמעט כל אנשי המדע בהיסטוריה שהאמינו באלוהים, עשו זאת בגלל הסיבה הכי עתיקה לאמונה: "אלוהי המרווחים". ברגע שהמדע שלהם לא יכל להסביר תופעה מסוימת או לא ידע לענות על שאלה מסוימת, מיד נוטה האדם לקפוץ ל"גרום שמיימי בלתי מוסבר שאחראי על התופעה/שאלה הזאת"
ואם אנשי מדע לא יתעסקו בשאלות קיומיות ולא ינסו לחתור לאמת? אז מי כן? כמה רבנים והוקוס פוקוסים אחרים?