אוקסנדלורון (אנאבר, אוקסנדרין), שלא כמו רוב התרכובות האוראליות, מדורג כסטרואיד אנאבולי בדרגה ראשונה (Class I), שנמצא הכי אפקטיבי עם תרכובות דרגה 2 (Class II) כמו דיאנבול או אנדרול. הוא תורם מעט מאוד אם בכלל, כשמערבבים אותו עם שימוש במינון גבוה של סטרואידים אנאבוליים דרגה 1 אחרים כמו טרנבולון (Trenbolone), או טסטוסטרון במינון גבוה, אשר מוגדרים כחומרים בעלי פעילות חופפת. הוא כן יכול להיות כעזר, אם כי יקר, בשביל למתן מינון של טסטוסטרון.
אוקסנדלורון נקרא לא מעט פעמים סטרואיד חלש. חלק מהסיבות לכך הם ששימוש בסטרואיד דרגה 1 לבד הוא אף פעם לא אפקטיבי בצורה מיטבית. הסיבה השניה היא שמפתחי גוף וכותבים אחרים בתחום, הרבה פעמים עושים השוואות מצערות ובלתי סבירות כשהם שופטים סטרואידים אנאבוליים. אם לדוגמה, 8 טבליות ליום לא מועילות הרבה, אז החומר מוגדר כלא יעיל או חלש. ובאופן מסורתי אוקסנדלורון ניתן בטבליות של אנאבר 2.5 מ"ג, כך שניתן להגיע עד ל20 מ"ג ביום במינון כזה, מסתכם בסך הכל ל-140 מ"ג לשבוע. לשם השוואה, טסטוסטרון במינון הזה נותן גם כן תוצאות מזעריות.
נכון, כמה סטרואידים אנאבוליים כבר נותנים תוצאות דרמטיות במינונים האלו? אבל זו לא הסיבה לקטלג אותם בתור סטרואידים "חלשים". המסקנה המתבקשת מכך היא שמינון כזה של טבליות אנאבר הוא חלש לכשעצמו, אך התרופה עצמה אינה חלשה (חלשה במובן של תוצאות על פני השטח, במקרה הזה תוצאות ויזואליות על גופינו).
ברגע שטבליות אוקסנדלורון במינון גבוה יותר נהיו זמינות, כך גם המוניטין של אוקסנדלורון השתפר. אך עם זאת הוא עדיין לא משתלם עבור סטרואיד דרגה 1 מבחינת עלות-תועלת. בנוסף, אם משתמשים בו לבדו, הוא לא יכול להתחרות בביצועים של אחרים. פארמאקולוגית, נמצא כי אוקסנדלורון נקשר חלושות לקולטן האנדרוגן. זה נראה לא תואם עם מערכות דרגה 1 ודרגה 2, אך זה מה שמצאו. אולי זה מהמקרים שבהם מה שמתרחש בגוף זה לא מה שמתרחש במבחנה במחקר, או שאולי יש איזה תופעה מעניינת אחרת.
אולם מנקודת מבט מעשית, התנהגות אוקסנדלורון דורשת שהוא יהיה מסווג כסטרואיד דרגה 1: הוא משתלב בסינרגיה עם אלה שמסווגים דרגה 2, אבל רק אדיטיטיבית עם תרכובות דרגה 1. מנקודת מבט פרקטית, זה חומר חזק למדי – כלומר יש לו אפקטיביות טובה לכל מיליגרם. ביחד עם סטרואיד דרגה 2, אוקסנדלורון הוא דיי אפקטיבי כבר במינון של 75 מ"ג ליום, או אפילו 50 מ"ג.
אוקסנדלורון לא aromatize, הופך ל-DHT, ויש לו זמן מחצית חיים של כ-8 שעות. לכן, מנה מתונה שניתנת בבוקר תהיה ברובה מחוץ למערכת עד הלילה, אך בכל זאת היא מספקת רמות סבירות של אנדרוגנים במהלך היום ובמהלך שעות הערב המוקדמות. מחקר אחד מצא שאוקסדנלורון טוב יותר מטסטוסטרון ומננדרולון (Nandrolone) באובדן שומן בטני אצל גברים, או לפחות אצל גברים מבוגרים עם השמנת יתר (Obesed), במינון נמוך וספציפי שאיתו נערך המחקר, שלא היה בהכרח מתאים. מהמחקר הזה חלק עשו הכללות נרחבות לתחום פיתוח הגוף. אולם המינון הזה לא בהכרח "תופס" בסייקלים של סטרואידים אנאבוליים שנפוצים בדרך כלל בפיתוח גוף. במקרה של המחקר הזה, אני מעריך שההבדל בתוצאות קשור להבדל במינונים.
בפועל, עם סך כל מינון האנדרוגנים שבדרך כלל משתמשים, אחד יכול להפחית בשומן באותה אפקטיביות ללא אוקסנדלורון כמו עם אוקסנדלורון, בהנתן כל התחליפים האפשריים לאוקסנדלורון. זה לא אומר שהוא לא יעיל, אלא שאנדרוגנים אחרים כולל טסטוסטרון יעילים באותו מידה במינונים גבוהים עבור אובדן שומן בטני.
במקרה של שימוש במינון נמוך לעומת זאת, אני כן חושב שהמסקנה הנכונה תהיה שעבור הרוב, מינון נמוך של אוקסנדלורון יהיה יעיל יותר עבור אובדן שומן בטני ממינון דומה של רוב הסטראוידים האנבוליים האחרים.
זה יכול להיות חלקית או בעיקר מההשפעה האדיטיטיבית עם טסטוסטרון טבעי: שימוש כזה באוקסנדלורון יכול לא לדכא את ייצור הטסטוסטרון ואז המשתמש יכול להנות גם מהאפקט המלא של הטסטוסטרון הטבעי שלו וגם מאפקט האוקסנדרולון. ובניגוד, שימוש במינון נמוך של טסטוסטרון או ננדרולון ידכא משמעותית את הטסטוסטרון הטבעי, כך שהאפקט המצטבר יהיה נמוך יותר.
אוקסנדלורון, כמו עם סטראודים 17-alkylated, הוא הפטוטוקסי (Hepatotoxic). בזמנו חשבו שהוא לא, אך גם נסיון קליני ונסיון פרקטי עם אוקסנדלורון הראו שרעילות בכבד אכן יכולה להיות בעיה עם שימוש ממושך.
אני מאמין שהעקרון המקובל של הגבלת 17-alkylated לשימוש של 6 שבועות בכל פעם צריך להיות מיושם גם בשימוש באוקסנדלורון, בדיוק כמו כל alkylated אחר. טרנבולון או פרימובולן (Primobolan) הם תחליפים ראויים לאוקסנדלורון, ללא בעיות של רעילות בכבד. כתחליף, פרימובולן מתאפיין בדיכוי נמוך, בניגוד לטרנבולון.
יישום מעניין של אוקסנדלורון שניתן בצורה אוראלית, יכול להיות שימוש כסוכן-גישור בין סייקלים, שלדעתי צריך להעשות – אם בכלל – רק אחרי התאוששות מלאה של ייצור טסטוסטרון פנימי מהסייקל הקודם. צריכה של לפחות 20 מ"ג יהיה מינון מקובל עבור השימוש הזה. האידיאל הוא שרמות טסטוסטרון ימדדו ויבדקו בשביל לפקח על גישור שכזה. גורם מקביל בגישור שכזה הוא נושא הרעילות בכבד.
באשר לשימוש ע"י נשים, בזמן שהאמונה הרווחת היא שאוקסדנלורון הוא בעל השפעה נמוכה מבחינת השינוי התמידיתי של נשים לדוגמה, למעשה שינוי שכזה הוא לא נדיר בכלל במינון של 20 מ"ג ליום ויכול להתרחש גם במינון נמוך באופן ניכר מזה. אפילו 5 מ"ג ליום הוא לא מינון שלא נצפו בו תופעות לוואי שכאלו (הכוונה שאישה תפתח מאפיינים של גבר).
במהלך סייקל, אוקסנדלורון הוא לא מומלץ במיוחד מאחר ויש בחירות יעילות וחסכוניות יותר שיעשו את העבודה באותה צורה ללא רעילות לכבד.
2 השימושים הטובים ביותר עבור אוקסנדלורון הם באפשרות האופציונלית של גישור בין 2 תקופות של סייקלים, אם שימוש כזה מיושם, הוא תוך כדי מניעה של שימוש ארוך מדי ורציף של 17-alkylated; ואם הזרקות קצרות טווח אינן זמינות, יש לעשות סייקל תוספים בזמן שהרמות נופלות בין הזריקה האחרונה ועד התחלת הטיפול שאחרי הסייקל (PCT), כך שתקופת הזמן הזאת תשאר אפקטיבית לעלייה במשקל.
אוקסנדלורון הוא השם הכימי של החומר הפעיל באוקסנדרין ואנאבר. אנאבר במקור היה השם המסחרי הרשום של סירל מעבדות (Searle Laboratories). אוקסנדרין הוא השם המסחרי הרשום של Bio-Technology Generel Corp. בארה"ב כמו גם בארצות אחרות.
אוקסנדלורון נקרא לא מעט פעמים סטרואיד חלש. חלק מהסיבות לכך הם ששימוש בסטרואיד דרגה 1 לבד הוא אף פעם לא אפקטיבי בצורה מיטבית. הסיבה השניה היא שמפתחי גוף וכותבים אחרים בתחום, הרבה פעמים עושים השוואות מצערות ובלתי סבירות כשהם שופטים סטרואידים אנאבוליים. אם לדוגמה, 8 טבליות ליום לא מועילות הרבה, אז החומר מוגדר כלא יעיל או חלש. ובאופן מסורתי אוקסנדלורון ניתן בטבליות של אנאבר 2.5 מ"ג, כך שניתן להגיע עד ל20 מ"ג ביום במינון כזה, מסתכם בסך הכל ל-140 מ"ג לשבוע. לשם השוואה, טסטוסטרון במינון הזה נותן גם כן תוצאות מזעריות.
נכון, כמה סטרואידים אנאבוליים כבר נותנים תוצאות דרמטיות במינונים האלו? אבל זו לא הסיבה לקטלג אותם בתור סטרואידים "חלשים". המסקנה המתבקשת מכך היא שמינון כזה של טבליות אנאבר הוא חלש לכשעצמו, אך התרופה עצמה אינה חלשה (חלשה במובן של תוצאות על פני השטח, במקרה הזה תוצאות ויזואליות על גופינו).
ברגע שטבליות אוקסנדלורון במינון גבוה יותר נהיו זמינות, כך גם המוניטין של אוקסנדלורון השתפר. אך עם זאת הוא עדיין לא משתלם עבור סטרואיד דרגה 1 מבחינת עלות-תועלת. בנוסף, אם משתמשים בו לבדו, הוא לא יכול להתחרות בביצועים של אחרים. פארמאקולוגית, נמצא כי אוקסנדלורון נקשר חלושות לקולטן האנדרוגן. זה נראה לא תואם עם מערכות דרגה 1 ודרגה 2, אך זה מה שמצאו. אולי זה מהמקרים שבהם מה שמתרחש בגוף זה לא מה שמתרחש במבחנה במחקר, או שאולי יש איזה תופעה מעניינת אחרת.
אולם מנקודת מבט מעשית, התנהגות אוקסנדלורון דורשת שהוא יהיה מסווג כסטרואיד דרגה 1: הוא משתלב בסינרגיה עם אלה שמסווגים דרגה 2, אבל רק אדיטיטיבית עם תרכובות דרגה 1. מנקודת מבט פרקטית, זה חומר חזק למדי – כלומר יש לו אפקטיביות טובה לכל מיליגרם. ביחד עם סטרואיד דרגה 2, אוקסנדלורון הוא דיי אפקטיבי כבר במינון של 75 מ"ג ליום, או אפילו 50 מ"ג.
אוקסנדלורון לא aromatize, הופך ל-DHT, ויש לו זמן מחצית חיים של כ-8 שעות. לכן, מנה מתונה שניתנת בבוקר תהיה ברובה מחוץ למערכת עד הלילה, אך בכל זאת היא מספקת רמות סבירות של אנדרוגנים במהלך היום ובמהלך שעות הערב המוקדמות. מחקר אחד מצא שאוקסדנלורון טוב יותר מטסטוסטרון ומננדרולון (Nandrolone) באובדן שומן בטני אצל גברים, או לפחות אצל גברים מבוגרים עם השמנת יתר (Obesed), במינון נמוך וספציפי שאיתו נערך המחקר, שלא היה בהכרח מתאים. מהמחקר הזה חלק עשו הכללות נרחבות לתחום פיתוח הגוף. אולם המינון הזה לא בהכרח "תופס" בסייקלים של סטרואידים אנאבוליים שנפוצים בדרך כלל בפיתוח גוף. במקרה של המחקר הזה, אני מעריך שההבדל בתוצאות קשור להבדל במינונים.
בפועל, עם סך כל מינון האנדרוגנים שבדרך כלל משתמשים, אחד יכול להפחית בשומן באותה אפקטיביות ללא אוקסנדלורון כמו עם אוקסנדלורון, בהנתן כל התחליפים האפשריים לאוקסנדלורון. זה לא אומר שהוא לא יעיל, אלא שאנדרוגנים אחרים כולל טסטוסטרון יעילים באותו מידה במינונים גבוהים עבור אובדן שומן בטני.
במקרה של שימוש במינון נמוך לעומת זאת, אני כן חושב שהמסקנה הנכונה תהיה שעבור הרוב, מינון נמוך של אוקסנדלורון יהיה יעיל יותר עבור אובדן שומן בטני ממינון דומה של רוב הסטראוידים האנבוליים האחרים.
זה יכול להיות חלקית או בעיקר מההשפעה האדיטיטיבית עם טסטוסטרון טבעי: שימוש כזה באוקסנדלורון יכול לא לדכא את ייצור הטסטוסטרון ואז המשתמש יכול להנות גם מהאפקט המלא של הטסטוסטרון הטבעי שלו וגם מאפקט האוקסנדרולון. ובניגוד, שימוש במינון נמוך של טסטוסטרון או ננדרולון ידכא משמעותית את הטסטוסטרון הטבעי, כך שהאפקט המצטבר יהיה נמוך יותר.
אוקסנדלורון, כמו עם סטראודים 17-alkylated, הוא הפטוטוקסי (Hepatotoxic). בזמנו חשבו שהוא לא, אך גם נסיון קליני ונסיון פרקטי עם אוקסנדלורון הראו שרעילות בכבד אכן יכולה להיות בעיה עם שימוש ממושך.
אני מאמין שהעקרון המקובל של הגבלת 17-alkylated לשימוש של 6 שבועות בכל פעם צריך להיות מיושם גם בשימוש באוקסנדלורון, בדיוק כמו כל alkylated אחר. טרנבולון או פרימובולן (Primobolan) הם תחליפים ראויים לאוקסנדלורון, ללא בעיות של רעילות בכבד. כתחליף, פרימובולן מתאפיין בדיכוי נמוך, בניגוד לטרנבולון.
יישום מעניין של אוקסנדלורון שניתן בצורה אוראלית, יכול להיות שימוש כסוכן-גישור בין סייקלים, שלדעתי צריך להעשות – אם בכלל – רק אחרי התאוששות מלאה של ייצור טסטוסטרון פנימי מהסייקל הקודם. צריכה של לפחות 20 מ"ג יהיה מינון מקובל עבור השימוש הזה. האידיאל הוא שרמות טסטוסטרון ימדדו ויבדקו בשביל לפקח על גישור שכזה. גורם מקביל בגישור שכזה הוא נושא הרעילות בכבד.
באשר לשימוש ע"י נשים, בזמן שהאמונה הרווחת היא שאוקסדנלורון הוא בעל השפעה נמוכה מבחינת השינוי התמידיתי של נשים לדוגמה, למעשה שינוי שכזה הוא לא נדיר בכלל במינון של 20 מ"ג ליום ויכול להתרחש גם במינון נמוך באופן ניכר מזה. אפילו 5 מ"ג ליום הוא לא מינון שלא נצפו בו תופעות לוואי שכאלו (הכוונה שאישה תפתח מאפיינים של גבר).
במהלך סייקל, אוקסנדלורון הוא לא מומלץ במיוחד מאחר ויש בחירות יעילות וחסכוניות יותר שיעשו את העבודה באותה צורה ללא רעילות לכבד.
2 השימושים הטובים ביותר עבור אוקסנדלורון הם באפשרות האופציונלית של גישור בין 2 תקופות של סייקלים, אם שימוש כזה מיושם, הוא תוך כדי מניעה של שימוש ארוך מדי ורציף של 17-alkylated; ואם הזרקות קצרות טווח אינן זמינות, יש לעשות סייקל תוספים בזמן שהרמות נופלות בין הזריקה האחרונה ועד התחלת הטיפול שאחרי הסייקל (PCT), כך שתקופת הזמן הזאת תשאר אפקטיבית לעלייה במשקל.
אוקסנדלורון הוא השם הכימי של החומר הפעיל באוקסנדרין ואנאבר. אנאבר במקור היה השם המסחרי הרשום של סירל מעבדות (Searle Laboratories). אוקסנדרין הוא השם המסחרי הרשום של Bio-Technology Generel Corp. בארה"ב כמו גם בארצות אחרות.
