הגעת למגבלת הצפייה למשתמשים שאינם רשומים באתר
  • נשמח אם תצטרפו לקהילה שלנו. הרשמה לאתר תקנה לכם את האפשרות לשאול שאלות ולהגיב לשרשורים באתר ללא כל עלות
  • טופס ההרשמה לאתר נמצא כאן למטה ולוקח פחות מ-30 שניות למלא אותו (כן, בדקנו עם סטופר 🤓)

המלצה - כן המפקדת

P-a-n-1-c

משתמש משקיע
4,641
4
נק' מוניטין:
2,512
4,641
4
יש היום בערוץ 10 סדרה של שלושה פרקים על נערי מקאמ, נראה מאוד מעניין:

בין ספטמבר לנובמבר 2007, בין סביבות ראש השנה לחנוכה התשס”ח, נכנסו כ-100 טירונים ירוקים ירוקים למחנה קטן בצפון הארץ, למקום קטן שכל הקונוטציות המחוברות אליו הן שליליות. אומרים שכל מי שמגיע לשם דפ”ר, שהוא מופרע, עבריין, שיוצאים משם רק טבחים ועובדי רס”ר, קוראים להם “נערי רפול” ולמשמע הכינוי הזה הלב נכמר ואתה חושב לעצמך, “אוי… מסכנים, הם בטח ממש טיפשים, על גבול האוטיזם”.
כמה שנים לפני כן, ספורות, כעשור לפני כן, שירת בבסיס ליד מר יצחק לרנר, הידוע בכינויו הבמאי הדוקומנטרי איציק לרנר ושמע ממרחקים קריאות “הקשב!!” ו”בוקר טוב המפקדת!!” ו”לילה טוב המפקדת!!” בווליום שלא היה מבייש דיסקוטק מצוי. ניצני הסקרנות כלפי אותו מקום כבר אז החלו להתפתח וכמה שנים מאוחר יותר הוא כבר יצר סרט בן כחצי שעה על טירונות קטנה במקום קטן שנקרא “חוות השומר”. היית מצפה שזה ישביע את רעבונו הדוקומנטרי, אך לא איש כמו איציק לרנר בא על סיפוקו בקלות.
בדיוק באותה תקופה סתוית של סוף 2007, עת התחלתה של התשס”ח, אסף הבמאי איציק לרנר צוות צילום מצומצם וחזר אל אותו מקום מקולל, מחנה הדפ”רים, חוות השומר. משהו באותם נערים שהחברה איבדה כל תקווה כלפיהם לא הניח לו. החמלה של צבא ההגנה לישראל כלפיהם הפעימה אותו, והוא יצא שוב, הפעם עם כוונה לאכול, לשבוע ולהותיר כדבר ה’.
המחנה ממוקם בגליל התחתון, אם הוא לא היה בסיס טירונים, יכולת להשבע שמדובר בבית הבראה או קיבוץ. בתים מהמאה שעברה (ואף אחת לפניה) שימשו בראשונה את חבורת “בר גיורא” שלימים הפכה להיות ארגון “השומר” ומכאן שמה של החווה. אל אותו מקום בדיוק, שנועד לשמור על הגליל התחתון, מגיעים ילדים מבוגרים בני 18 ומעלה בעלי נסיון חיים של בני 40 ויותר. יש שם טירונים שראו הכל, שחוו הכל, שהיו בכל מקום, מסמים ועד לכלא לפעמים, החברה שופטת אותם ורואה בהם בגירים לכל דבר, אבל התבוננות קפדנית בהם מגלה שכן, הם עדיין ילדים. הם פשוט עברו יותר מדי. עכשיו, צריך להסביר להם, זו ההזדמנות שלהם לחזור “למוטב”, ל”חיים תקינים בחברה”, הצבא קפץ על ההזדמנות וראה את הפוטנציאל החיילי שבהם והוא לא מוותר. בסוף, הם יהפכו לחיילים מן השורה, הם יצאו מהצבא והם יהיו אזרחים טובים, הם יחזירו עכשיו למדינה את הטובה שהיא תטה להם אחר כך.
זו המטרה. האמצעי? חבורת בנות, לא מבוגרות בהן בהרבה, תמימות, בנות טובים וטובות, חלקן אף דתיות, שלוקחות על עצמן את המשימה הקשה, קשה מאוד, לשבור את רוחם של הטירונים הסוררים הללו, לרסק את דפוסי ההתנהגות ההרסניים לעצמם ולחברה, ולבנות את הכל מחדש. מבחוץ הן קשוחות, רעות, קפדניות, פדאנטיות ממש, בעלות אגו אלוהי. ההיררכיה היא האלוהים בצבא, הרי. מבפנים, הן רכות כמו מרשמלו ישר מהמדורה ומתוקות כמוהו גם כן. היית מצפה שעם היחס שהן מעניקות לטירונים, הן שונאות אותם באופן אישי, שהן מזלזלות בהם, אבל ההפך הוא כל כך נכון. כל מחזור הוא התאהבות מחודשת בחבורת פרחחים שאפילו ההורים שלהם, לעתים, לא מאמינים שיקרה איתה משהו טוב.
קשה בהתחלה. ברור שקשה. הטירונים לא מסתגלים למסגרת. לא מבינים למה צריך לציית להוראות. לא מבינים למה צריך ללבוש מדים או לנעול נעליים צבאיות. לא מבינים למה אי אפשר ללכת הביתה עכשיו. הם מיצו את החוויה הצבאית שלהם. המפקדות לא מתמודדות עם כמות הקללות, עם היצירתיוּת שבהן, עם האלימות הסמויה הזאת, עם הסרבנות, עם החוצפה, עם ההטרדות המיניות. דומה שקבוצה אחת תוותר, אבל אמר מי שאמר, יותר משהעגל… הפרה…
ובתוך כל זה, שואל מר יצחק לרנר שאלות מוזרות, כמו, מי מחנך את מי? המפקדות את הטירונים או להפך? מי מכיל את מי? מי מקדם את מי? העולם של הטירונים והמפקדות נחשף אט אט בסדרה בת שלושה פרקים. יחד עם הצוות חסר החת שלו הם עברו יחד עם הטירונים את כל הטירונות, יצאו איתם למסעות, הלכו לישון הרבה אחרי שעת ת”ש וקמו הרבה לפני.
 
ראיתי את זה בvod. יש שם הרבה צחוקים. אבל סך הכל כל הילדים שם עברו ילדות בכלל לא פשוטה וחלקם הגדול פשוט לא דופק חשבון.
 
ראיתי כמו נערות כאלו שעלו לאוטובוס בקבוצה (מטעם עמותה שעוזרת לילדות מוכות או עניות) והאמת? שריחמתי עליהן בצורת התנהגות הגעילה שלהם. הן פשוט עלו, התחילו לשיר, לשם שירים בפלאפונים בקולי קולות, לצעוק ולקלל.
לא רציתי לעבור מקום טרנציפ אבל גם לא הגבתי, גם כשהן ניסו לגרום לי לבוא איתן בדברים.
המדריכות\מורות שלהן מדברות איתן והן פשוט משתינות עליהן בקשת...

אני לא יודע אם ילדות קשה בהכרח מצדיקה התנהגות כזאת ברברית וחסרת תרבות, שראויה יותר לכלב מאשר לאדם. האמת, שחלק מהן פשוט הייתי מעמיד בכיתת יורים ונפטר מהן, כי שום דבר טוב לא יבוא מהן בחיים (באמת כאילו, צריך לראות כדי להבין).
הבנות שהיו שקטות באמת ראויות לעזרה אמיתית, רק חבל ש3-5 סתומות משפיעות לרעה על כולן.

אני מאמין שככה זה גם בסיפור עם החיילים. סוג של כישלון מערכת החינוך וההורים שהצבא צריך לטפל באנשים שאין להם שום הגיון תרבותי.
 
חחח... נערות מקא"ם ופרוייקט הנערה זו חגיגה לטבחים.......
כל הכפרות האלה שובבות...

ובתור מישהו שמשרת במחנה טירונים זה אוכלוסיה קשה ומציקה אבל לחלק מהם הצבא עושה עבודת קודש.
 
  • פותח/ת השרשור
  • #8
חחח זה כ"כ מזכיר לי את הטירונות שלי איזה צחוקים
 
עושות עבודה מעולה, כלה כבוד להן (במיוחד עם סוג כזה של אוכלוסיה)
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית