שלום לכולם
קודם כל למי שלא רוצה לקרוא
סקוואט 180 190 200
בנצ' 80 90 97.5F
דדליפט 170 190 200F
טוטאל 480 ראשון בעד 82.5 שלישי באבסולוטי.
הנה הסירטון
למי שכן רוצה לקורא וקצת מתעניין
הסיפור שלי מתחיל באוגוסט, קצת אחרי השביעי באוגוסט ליתר דיוק. קצת אחרי התחרות שבה סיימתי עם סקוואט 192.5,בנצ' 82.5 ודדליפט 182.5 . היה לי את הכל, הייתי הכי מאושר שאפשר. מחזיק ב"שיא עולם" בסקוואט ומתאמן תחת כנפו התומכת של אליהו הנקין ועוד דברים שפחות קשורים לנושא. הייתי בטוח שאני עומד לפני ההתקדמות הכי טובה שהייתה לי אי פעם.
לא יכולתי לטעות יותר.
כשבועיים אחרי התחרות המחלה שלי הכריע אותי , למרות שעד כה סחבתי אותה וזה לא היה מפריע יותר מדי. בקושי הייתי מצליח להגיע למכון ובטח ובטח שהייתי מתקשה מאוד לסיים אימונים, הפסקתי להתאמן לדי הרבה זמן וכשהרגשתי מספיק טוב כדי לחזור לאימונים, הלימודים התחילו. למי שיצא ללמוד יודע (או לפחות אמור לדעת) שצריך להיות בשיעורים, דבר שקצת הקשה עליי בהתחשב בעובדה שאני לומד כ60 שעות בשבוע ועם זה עוד דברים שפחות קשורים אבל הפריעו לי מאוד גם באימונים וגם ביום יום.
לא היה לי מספיק זמן כדי לסיים את האימונים הארוכים והמתישים של JM והתחלתי לחתוך מהאימונים , לפספס ימי אימון דבר שגרם כמובן לזה שאני לא אתקדם.
החלטתי שלא מתאים לי לא להתקדם וניסיתי להתקדם בכל מחיר (חשוב לציין שנחלשתי מאוד מאז הקיץ) התקדמתי לא רע ואז טסתי לשבועיים לרוסיה, כשחזרתי המשכתי באותה המתכונת רק שהפעם משהו הציק לי בגב, המשכתי להתאמן והתעלמתי מהכאב אחרי הכל "Fuck you and Fuck your elbow" עד שיום אחד זה עבר מלהציק ללכאוב, התחלתי פרוטוקול פציעות , טיפלתי בבעיה עד שהיא עברה רק שזה עלה לי לא מעט בכוח . החלמתי לגמרי (נדמה לי , אני מאוד מקווה) לקראת התחרות שהיתה בדצמבר . אחרי שראיתי את התחרות אמרתי לעצמי "אין שום סיכוי שאני מפספס את התחרות הבאה ". היה לי מזל, או קארמה , או שאלוהי הליפטינג שמע את עוני וזכיתי בהגרלה של אקטיב בתוכנית מיוסי קלמנוביץ', יוסי כתב לי את התוכנית שאיתה התכוננתי לתחרות הזו. במשך 10 שבועות עבדתי קשה מאוד עד ליום התחרות וזה השתלם.
הגעתי לשקילה המוקדמת במחשבה שאין לי שום טעם לחתוך, אני לא רוצה שום מקום ואין לי סיכוי לקחת מקום. באתי רק במטרה אחת - לשבור שיאים אישיים. נשקלתי 76.1 אחרי ארוחת בוקר ונסענו לליאור.
בערב הזמנו המבורגרים מ"פח בורגר" שלא עשו לי טוב מדי . זה , ביחד עם ההתרגשות הרגילה שלפני תחרות לא נתנו לי לישון יותר מדי בלילה. התעוררנו ב6 וחצי בבוקר ויצאנו לכיוון אולם התחרות.
החימום של המקצה שלי מתחיל, ועדיין אליאב לא הגיע, אין לי חגורה ולמזלי הרב, טומר הגיע מוקדם ונתן לי להשתמש בחגורותו (תודה טומר) , מסיבה כלשהי הכניסות רצות מהר מדי ואני לא מספיק להתחמם. אני נכנס לסט חימום אחרון ברצועות 165 בידיעה שעוד 3 אנשים הכניסה שלי. נכנסתי, הורדתי את הרצועות וקשרתי אותן מחדש ורצתי לכניסה הראשונה. יוסי בדיוק הגיע.
סקוואט 180, עלה קליל, לא האמנתי שזה יקרה לאור העובדה שהייתי כ4 דקות עם רצועות עליי כצוף. יוסי אומר לי לקחת כניסה שנייה 190.
יוסי אומר אני מקשיב.
כניסה שנייה 190, עולה יפה. יוסי אומר לי להשתולל.
אחרי התייעצות עם סטס סיכמנו שאני אלך על 200.
כניסה שלישית, 200 קילו סקוואט. מה שרציתי כל כך הרבה זמן , אין מצב אני נכשל בזה, עבדתי כל כך קשה בשביל זה , זה חייב לעלות.
נכנס מתחת למוט, עושה את הריטואל הרגיל שלי. מרים ויוצא. המוט לא מרגיש כבד . אושר נותן לי פקודה "סקוואט " אני יורד ומתחיל לעלות . עליתי. אני לא מאמין שעליתי אני מחזיר את המוט וישר ליאור קופץ לחבק אותי, אני רץ לרחבת החימום שם כולם מחבקים אותי ומורידים ממני את הרצועות. אני לא מאמין שזה עלה.
עכשיו אני חייב בנצ' 100 ודדליפט 200 כדי להגיע לטוטאל 500 שרציתי, אוקיי , הגיוני, אני יכול לעשות את זה.
בנצ', כניסה ראשונה 80 קליל, כניסה שנייה 90 קליל, ליאור אומר לשים 97.5 ויוסי מסכים איתו. נכנס ל97.5 והשופט מייבש אותי עם הפקודה . בצפייה חוזרת אפשר להבין שזה מוצדק. כשל בנעילה.
אני לא נלחץ, אני חייב דדליפט 210. נתתי 177.5X3 במכון, יש לי את זה אני לא דואג.
כניסה ראשונה 170. קליל.
כניסה שנייה 190, משקל שאני נלחם בו כשנה, מאז התחרות הראשונה שלי באפריל 2014 לא הצלחתי להרים את המשקל הזה אני מתיישב על הספסל עם הגב לבמה ושומע שירים באוזניות, מבקש שיגידו לי כשמגיע תורי . אני מתרכז מתכונן ואז שוהם קורא לי, עוד רגע תורי. אני שם את החגורה וקוראים לי.
אני בא לבמה, נושם, מתכונן מנטלית .אני שומע "קל קיק קל !!!" "תעיף !" "בשביל חבורת האחים". אין מצב אני מאכזב אותם. אני מתחיל למשוך, עולה לא רע מדי.
המשקל שנלחמתי בו שנה סוף סוף עלה.
מרוצה, אבל לא מדי. עדיין צריך 210.
יוסי אומר ללכת על 200. אם יוסי אומר צריך לעשות.
טוענים לי 200 אני נכנס כשל. לא זז מילימטר.
המוזיקה בדיוק מפסיקה (נדמה לי) ובכל האולם שומעים את ה"בלאט: שלי.
לא נורא, אני מקום שלישי באבסולוטי אלא אם מגיעים פריקים כלשהם במקצים הבאים. למזלי לא הגיעו.
סיימתי את התחרות עם טוטאל 480, שיפור של 22.5 קילו לעומת תחרות קודמת, סקוואט 200 , שיא תחרותי בלחיצה ושיא בדדליפט.
אני רוצה להודות מאוד ליוסי, הוא הכין אותי לתחרות כמו שצריך , הוא תמך בי לאורך כל התחרות ועזר לי מאוד. אין דבר יותר טוב ממאמן שמכיר אותך ועוזר לך בתחרות. בין אם זה אליהו שאימן אותי תחרות קודמת ובין אם זה יוסי שאימן אותי בתחרות הזו, היה לי מזל ענק וכבוד גדול להתאמן תחתם.
תודה לכל חבורת האחים שהיו לצידי במשך כל הזמן, אני בספק אם הייתי מגיע לחצי מזה בלעדיכם.
תודה ענקית לגל ולמאיה, שבלעדם כל זה לא היה קורה.
וכמו כן תודה לכל מי שקרה את הפוסט עד סופו.
קודם כל למי שלא רוצה לקרוא
סקוואט 180 190 200
בנצ' 80 90 97.5F
דדליפט 170 190 200F
טוטאל 480 ראשון בעד 82.5 שלישי באבסולוטי.
הנה הסירטון
למי שכן רוצה לקורא וקצת מתעניין
הסיפור שלי מתחיל באוגוסט, קצת אחרי השביעי באוגוסט ליתר דיוק. קצת אחרי התחרות שבה סיימתי עם סקוואט 192.5,בנצ' 82.5 ודדליפט 182.5 . היה לי את הכל, הייתי הכי מאושר שאפשר. מחזיק ב"שיא עולם" בסקוואט ומתאמן תחת כנפו התומכת של אליהו הנקין ועוד דברים שפחות קשורים לנושא. הייתי בטוח שאני עומד לפני ההתקדמות הכי טובה שהייתה לי אי פעם.
לא יכולתי לטעות יותר.
כשבועיים אחרי התחרות המחלה שלי הכריע אותי , למרות שעד כה סחבתי אותה וזה לא היה מפריע יותר מדי. בקושי הייתי מצליח להגיע למכון ובטח ובטח שהייתי מתקשה מאוד לסיים אימונים, הפסקתי להתאמן לדי הרבה זמן וכשהרגשתי מספיק טוב כדי לחזור לאימונים, הלימודים התחילו. למי שיצא ללמוד יודע (או לפחות אמור לדעת) שצריך להיות בשיעורים, דבר שקצת הקשה עליי בהתחשב בעובדה שאני לומד כ60 שעות בשבוע ועם זה עוד דברים שפחות קשורים אבל הפריעו לי מאוד גם באימונים וגם ביום יום.
לא היה לי מספיק זמן כדי לסיים את האימונים הארוכים והמתישים של JM והתחלתי לחתוך מהאימונים , לפספס ימי אימון דבר שגרם כמובן לזה שאני לא אתקדם.
החלטתי שלא מתאים לי לא להתקדם וניסיתי להתקדם בכל מחיר (חשוב לציין שנחלשתי מאוד מאז הקיץ) התקדמתי לא רע ואז טסתי לשבועיים לרוסיה, כשחזרתי המשכתי באותה המתכונת רק שהפעם משהו הציק לי בגב, המשכתי להתאמן והתעלמתי מהכאב אחרי הכל "Fuck you and Fuck your elbow" עד שיום אחד זה עבר מלהציק ללכאוב, התחלתי פרוטוקול פציעות , טיפלתי בבעיה עד שהיא עברה רק שזה עלה לי לא מעט בכוח . החלמתי לגמרי (נדמה לי , אני מאוד מקווה) לקראת התחרות שהיתה בדצמבר . אחרי שראיתי את התחרות אמרתי לעצמי "אין שום סיכוי שאני מפספס את התחרות הבאה ". היה לי מזל, או קארמה , או שאלוהי הליפטינג שמע את עוני וזכיתי בהגרלה של אקטיב בתוכנית מיוסי קלמנוביץ', יוסי כתב לי את התוכנית שאיתה התכוננתי לתחרות הזו. במשך 10 שבועות עבדתי קשה מאוד עד ליום התחרות וזה השתלם.
הגעתי לשקילה המוקדמת במחשבה שאין לי שום טעם לחתוך, אני לא רוצה שום מקום ואין לי סיכוי לקחת מקום. באתי רק במטרה אחת - לשבור שיאים אישיים. נשקלתי 76.1 אחרי ארוחת בוקר ונסענו לליאור.
בערב הזמנו המבורגרים מ"פח בורגר" שלא עשו לי טוב מדי . זה , ביחד עם ההתרגשות הרגילה שלפני תחרות לא נתנו לי לישון יותר מדי בלילה. התעוררנו ב6 וחצי בבוקר ויצאנו לכיוון אולם התחרות.
החימום של המקצה שלי מתחיל, ועדיין אליאב לא הגיע, אין לי חגורה ולמזלי הרב, טומר הגיע מוקדם ונתן לי להשתמש בחגורותו (תודה טומר) , מסיבה כלשהי הכניסות רצות מהר מדי ואני לא מספיק להתחמם. אני נכנס לסט חימום אחרון ברצועות 165 בידיעה שעוד 3 אנשים הכניסה שלי. נכנסתי, הורדתי את הרצועות וקשרתי אותן מחדש ורצתי לכניסה הראשונה. יוסי בדיוק הגיע.
סקוואט 180, עלה קליל, לא האמנתי שזה יקרה לאור העובדה שהייתי כ4 דקות עם רצועות עליי כצוף. יוסי אומר לי לקחת כניסה שנייה 190.
יוסי אומר אני מקשיב.
כניסה שנייה 190, עולה יפה. יוסי אומר לי להשתולל.
אחרי התייעצות עם סטס סיכמנו שאני אלך על 200.
כניסה שלישית, 200 קילו סקוואט. מה שרציתי כל כך הרבה זמן , אין מצב אני נכשל בזה, עבדתי כל כך קשה בשביל זה , זה חייב לעלות.
נכנס מתחת למוט, עושה את הריטואל הרגיל שלי. מרים ויוצא. המוט לא מרגיש כבד . אושר נותן לי פקודה "סקוואט " אני יורד ומתחיל לעלות . עליתי. אני לא מאמין שעליתי אני מחזיר את המוט וישר ליאור קופץ לחבק אותי, אני רץ לרחבת החימום שם כולם מחבקים אותי ומורידים ממני את הרצועות. אני לא מאמין שזה עלה.
עכשיו אני חייב בנצ' 100 ודדליפט 200 כדי להגיע לטוטאל 500 שרציתי, אוקיי , הגיוני, אני יכול לעשות את זה.
בנצ', כניסה ראשונה 80 קליל, כניסה שנייה 90 קליל, ליאור אומר לשים 97.5 ויוסי מסכים איתו. נכנס ל97.5 והשופט מייבש אותי עם הפקודה . בצפייה חוזרת אפשר להבין שזה מוצדק. כשל בנעילה.
אני לא נלחץ, אני חייב דדליפט 210. נתתי 177.5X3 במכון, יש לי את זה אני לא דואג.
כניסה ראשונה 170. קליל.
כניסה שנייה 190, משקל שאני נלחם בו כשנה, מאז התחרות הראשונה שלי באפריל 2014 לא הצלחתי להרים את המשקל הזה אני מתיישב על הספסל עם הגב לבמה ושומע שירים באוזניות, מבקש שיגידו לי כשמגיע תורי . אני מתרכז מתכונן ואז שוהם קורא לי, עוד רגע תורי. אני שם את החגורה וקוראים לי.
אני בא לבמה, נושם, מתכונן מנטלית .אני שומע "קל קיק קל !!!" "תעיף !" "בשביל חבורת האחים". אין מצב אני מאכזב אותם. אני מתחיל למשוך, עולה לא רע מדי.
המשקל שנלחמתי בו שנה סוף סוף עלה.
מרוצה, אבל לא מדי. עדיין צריך 210.
יוסי אומר ללכת על 200. אם יוסי אומר צריך לעשות.
טוענים לי 200 אני נכנס כשל. לא זז מילימטר.
המוזיקה בדיוק מפסיקה (נדמה לי) ובכל האולם שומעים את ה"בלאט: שלי.
לא נורא, אני מקום שלישי באבסולוטי אלא אם מגיעים פריקים כלשהם במקצים הבאים. למזלי לא הגיעו.
סיימתי את התחרות עם טוטאל 480, שיפור של 22.5 קילו לעומת תחרות קודמת, סקוואט 200 , שיא תחרותי בלחיצה ושיא בדדליפט.
אני רוצה להודות מאוד ליוסי, הוא הכין אותי לתחרות כמו שצריך , הוא תמך בי לאורך כל התחרות ועזר לי מאוד. אין דבר יותר טוב ממאמן שמכיר אותך ועוזר לך בתחרות. בין אם זה אליהו שאימן אותי תחרות קודמת ובין אם זה יוסי שאימן אותי בתחרות הזו, היה לי מזל ענק וכבוד גדול להתאמן תחתם.
תודה לכל חבורת האחים שהיו לצידי במשך כל הזמן, אני בספק אם הייתי מגיע לחצי מזה בלעדיכם.
תודה ענקית לגל ולמאיה, שבלעדם כל זה לא היה קורה.
וכמו כן תודה לכל מי שקרה את הפוסט עד סופו.
