נק' מוניטין:
58,701
אימונים Nature vs. nurture: can exercise really alter fiber type composition in human skeletal muscle?
- פותח/ת השרשור Mike Bikov
- פורסם בתאריך
נק' מוניטין:
2,804
זו קצת התעסקות בחרא להגיד את האמת. גם אם היחס בין הסוגים של השרשראות הכבדות של המיוזין ישתנה בכל סיב בשריר לשרשראות כבדות יותר או פחות זה לא בהכרח אומר שיכולת הביטוי של הגנים שקשורים להיפרטרופיה תשתנה. זה מסוג הדברים שבד"כ קשור לאפי גנטיקה ולרמת הקיפול של ה DNA באיזורים מסוימים.
בד"כ חלק גדול ממה שעושה את ההבדל בין סוגי תאים בגוף היא רמת הגישה של הרנ"א פולימרז לאיזורים שונים בגנום שמקלה על הפולימרז לבטא יותר או פחות מכל RNA מקודד. עקרונית כשאיזור בדנ"א שקשור לקידוד חלבוני כיווץ פתוח יותר בעקבות צורת הקיפול שלו ,המודיפיקציות שהוא עבר או חלבונים שקשורים אליו אז היית מצפה שהסיב הזה יוכל לעבור היפרטרופיה טובה יותר מסיב שבו האיזור הזה סגור יותר.
כרגע מה שיודעים זה שמהירות הכיווץ וחלבון מסויים (MHC) שמשתמשים בו למיין סיבים משתנים בעקבות האימון ,אבל אף אחד לא בדק אם זה משפיע על קיפול הDNA והאפיניות שלו לאקטיבטורים או רפרסורים שאלו הדברים שמעניינים מבחינת היפרטרופיה.
מבחינת כוח יש כאן משחק בין כמה פקטורים שונים ,ככל שהסיב "לבן" יותר החלבונים שקשורים לכיווץ קלים יותר ולכן משוריינים פחות וחסינים פחות לנזק אבל יכולים ליצור הספק גדול יותר וככל שהם אדומים יותר הם משוריינים יותר ויכולים להתמודד עם כיווץ ממושך יותר אבל ההספק יורד. האיזון בין הגורמים הללו הזה הוא הסיבה שדווקא סוגי הסיבים הכי לבנים (IIX) נעלמים כשמתחילים לעבוד על כוח וכל הסיבים בשריר עוברים הסטה לאדום.
הסטה לאיזופורמים לבנים רואים אצל חולים שעוברים אטרופיה ואסטרונאוטים שהשרירים שלהם הפסיקו להתרגל לעומס (או פרות ללא מיוסטטין). שוב ,גם אם אנזים כיווץ אחד יכול להפיק פחות הספק ,הכמות של האנזימים יכולה לגדול עם האימון ואז סיב "אדום" יותר יוכל להפיק יותר כוח מסיב "לבן".
בד"כ חלק גדול ממה שעושה את ההבדל בין סוגי תאים בגוף היא רמת הגישה של הרנ"א פולימרז לאיזורים שונים בגנום שמקלה על הפולימרז לבטא יותר או פחות מכל RNA מקודד. עקרונית כשאיזור בדנ"א שקשור לקידוד חלבוני כיווץ פתוח יותר בעקבות צורת הקיפול שלו ,המודיפיקציות שהוא עבר או חלבונים שקשורים אליו אז היית מצפה שהסיב הזה יוכל לעבור היפרטרופיה טובה יותר מסיב שבו האיזור הזה סגור יותר.
כרגע מה שיודעים זה שמהירות הכיווץ וחלבון מסויים (MHC) שמשתמשים בו למיין סיבים משתנים בעקבות האימון ,אבל אף אחד לא בדק אם זה משפיע על קיפול הDNA והאפיניות שלו לאקטיבטורים או רפרסורים שאלו הדברים שמעניינים מבחינת היפרטרופיה.
מבחינת כוח יש כאן משחק בין כמה פקטורים שונים ,ככל שהסיב "לבן" יותר החלבונים שקשורים לכיווץ קלים יותר ולכן משוריינים פחות וחסינים פחות לנזק אבל יכולים ליצור הספק גדול יותר וככל שהם אדומים יותר הם משוריינים יותר ויכולים להתמודד עם כיווץ ממושך יותר אבל ההספק יורד. האיזון בין הגורמים הללו הזה הוא הסיבה שדווקא סוגי הסיבים הכי לבנים (IIX) נעלמים כשמתחילים לעבוד על כוח וכל הסיבים בשריר עוברים הסטה לאדום.
הסטה לאיזופורמים לבנים רואים אצל חולים שעוברים אטרופיה ואסטרונאוטים שהשרירים שלהם הפסיקו להתרגל לעומס (או פרות ללא מיוסטטין). שוב ,גם אם אנזים כיווץ אחד יכול להפיק פחות הספק ,הכמות של האנזימים יכולה לגדול עם האימון ואז סיב "אדום" יותר יוכל להפיק יותר כוח מסיב "לבן".
נערך לאחרונה:
נק' מוניטין:
58,701
- פותח/ת השרשור
- #3
יש משהו יותר מעניין שנוסה אצל עכברים וזה אקטיבציה של PPAR-delta (או בטא smae shit)
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC509410/pdf/pbio.0020294.pdf
ראה עמוד 3
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC509410/pdf/pbio.0020294.pdf
ראה עמוד 3
נערך לאחרונה:
נק' מוניטין:
2,804
השאלה אם אפשר לנצל את העניין. זה קולטן תוך תאי אז אם רוצים ליצור תרופה שתתפקד בתור ליגנד היא צריכה להצליח להכנס לשריר איכשהוא.
אם המחקר הזה מעיד על משהו אז היא תוכל לגרום לכך שפעילות גופנית בינונית תוכל לטפל לחלוטין באוביסיטי ולהפוך להיות התרופה הלא חוקית הכי אהובה על ספורטאי סיבולת...
עוד דבר מעניין זה האם אצל אנשים שמנים אין נטייה גנטית למחסור בקולטן הזה מליכתחילה כך שייקח להם הרבה זמן להגיב אליו או שהם יצטרכו מינונים מאוד גדולים.
אם המחקר הזה מעיד על משהו אז היא תוכל לגרום לכך שפעילות גופנית בינונית תוכל לטפל לחלוטין באוביסיטי ולהפוך להיות התרופה הלא חוקית הכי אהובה על ספורטאי סיבולת...
עוד דבר מעניין זה האם אצל אנשים שמנים אין נטייה גנטית למחסור בקולטן הזה מליכתחילה כך שייקח להם הרבה זמן להגיב אליו או שהם יצטרכו מינונים מאוד גדולים.
נק' מוניטין:
58,701
- פותח/ת השרשור
- #5
ניסו ליצור תרופות שכאלו, אבל נראה שהן גרמו לסרטן. לדוגמה Endurobol. הקולטנים של PPAR-DELTA נמצאים ד"א כמעט בכל הגוף אז כנראה אופציה הכי טובה היא הזרקה ישירה לאזור או מניפולציה גנטית. אולי אקטיבציה עם תרוכבת מסויימת של חומצות שומן, אבל אני לא רואה איך זה אפשרי למיקוד (אפשר אולי עם נאנוטכנולוגיה, אבל בוא נחכה עשור או שניים).
נק' מוניטין:
2,804
אז צריך למצוא משהו במנגנון שייחודי לשרירים ולהתמקד בו או לקשור אותה איכשהוא למולקולה שיש לה טרנספורטר ספציפי רק בשרירים. אבל זה כבר באמת דורש תחכום...
מה שעוד מעניין כאן הוא ההגברה של התהליך ,עקרונית ,הייתי מצפה שמנגנון שגורם לסיבים להפוך לאדומים ולבטא יותר ממנו ישתלט בסופו של דבר על כל הסיבים בשריר בעקבות פעילות גופנית. לעומת זאת בד"כ המעבר איטי יחסית וגם לספורטאים מקצועיים יש עדיין סיבים לבנים. מעניין מה הגורם שמעכב את התהליך ומונע מכל הסיבים להפוך לאדומים. אם יגלו אותו הוא יוכל להיות מטרה טובה יותר לתרופות כי לא סביר שהוא יתבטא בשאר הגוף.
מה שעוד מעניין כאן הוא ההגברה של התהליך ,עקרונית ,הייתי מצפה שמנגנון שגורם לסיבים להפוך לאדומים ולבטא יותר ממנו ישתלט בסופו של דבר על כל הסיבים בשריר בעקבות פעילות גופנית. לעומת זאת בד"כ המעבר איטי יחסית וגם לספורטאים מקצועיים יש עדיין סיבים לבנים. מעניין מה הגורם שמעכב את התהליך ומונע מכל הסיבים להפוך לאדומים. אם יגלו אותו הוא יוכל להיות מטרה טובה יותר לתרופות כי לא סביר שהוא יתבטא בשאר הגוף.
