נק' מוניטין:
278
מתוך יומנו של חייל.
102.5*5
יומני היקר שלום.
היום גיליתי משמעות חדשה למושג ליפט דאט שיט אור דאיי טריינג.
הכל התחיל באימון שעשיתי לפני השמירה. התחלתי בסקוואטים כרגיל, הכל הלך מושלם ואפילו שברתי PR, ואז הגיע הזמן לבנצ' פרס.
סיימתי את ארבעת הסטים הראשונים לפי הלינארית והגעתי לסט החמישי והכבד מכולם, שבו אני אמור לשבור PR.
הרגשתי קרנף מהרגיל בעקבות ההצלחה בסקוואטים לפני כן והתלבטתי אם להעלות חמש קילו במקום 2.5 כרגיל לפי השלב הזה של התכנית.
הייתי לבד בחד"כ כך שלא היה ספוטר בסביבה (קורה כשאתה מדריך בצבא ויכול להתאמן בחד"כ מתי שבא לך) מה שהפך את ההתלבטות לקשה אף יותר.
התלבטתי והתלבטתי ובסופו של דבר החלטתי להיות גיבור וללכת על זה, ולמרות שהמלאך על הכתף אמר לי להצמד ללינארית ושאני סתם מסכן את עצמי כדי להתקדם מהר יותר החלטתי להקשיב לשטן על הכתף השניה כי הוא אמר שהמלאך עושה סקוואט עם פוסי-פד.
חשבתי לרגע שאולי ליתר בטחון כדאי לשים את הפלאפון במקום נגיש ליידי למקרה שאכשל ואתקע כדי שאוכל לקרוא לחילוץ אבל הבנתי שעדיף להמעך על ידי המוט ולמות מאשר לאכול את הפאדיחה של לקרוא למישהו שיבוא ויראה אותי תקוע במצב הזה בידיעה שאני ככה כבר כמה דקות.
נכנסתי לסט עם רעל בעיניים ומוזיקה פסיכודאלית בוקעת מהרמקול על פול ווליום.
שלוש חזרות ראשונות עלו חלק. הרגשתי שיש לי את זה.
ואז הגיעה החזרה הרביעית. המוט עלה, אבל הזמן שלקח לו לעלות היה ארוך בהרבה מהזמן שלקח לחזרות שלפניו. בערך באמצע החזרה שמתי לב בזוית העין שמלאך המוות עומד בדלת בכניסה ומסתכל עליי.
לפני החמישית, כשידיי נעולות והמוט מעליי הוא ניגש אליי ונעמד מאחורי כאילו הוא בא לעשות לי ספוטינג, אך היה לי ברור שלא זאת כוונתו.
התלבטתי שוב אם להמשיך או לסיים את הסט כאן, להגדיר אותו ככשל ובכך אולי להציל את חיי.
לפתע השטן הופיע בגודל אנושי ליד מלאך המוות והתחיל לצעוק עליי "נו יאללה מה אתה כוסית, הגעת עד לפה, לא תכנס לחזרה האחרונה?! ריפטו היה מאוכזב ממך"
מיד אחריו הופיע המלאך מצידו השני של מלאך המוות ואמר לי "אל תעשה את זה, זה לא בסדר, אתה סתם עושה לעצמך נזק.. אתה לא אמור לנעול את המרפקים בין חזרה לחזרה" ואז מלאך המוות והשטן דפקו לו שתי פלטות של 20 לראש.
פה הבנתי שאולי השטן באמת צדק ושהמלאך באמת לא מבין כלום ונכנסתי לחזרה החמישית והאחרונה.
הורדתי את המוט לאט עד לנגיעה קלה בחזה, ופה התחיל המאבק על חיי.
אני זוכר שהיו רגעים שהרגשתי שיש לי את זה ואני מצליח. אני זוכר שהיו רגעים אחרים שבהם הרגשתי שאני אסיים את האימון הזה על תקן שכבת עור נוספת לספה של הבנצ'.
אבל לא ויתרתי.
נזכרתי לפתע בבובספוג שאמר "כשאתה מבולבל, זרת את על!".
ניסיתי להבין למה לעזאזל בסיטואציה כזאת זה המשפט שעלה לי לראש במקום משהו שאשכרה יעזור לי להציל את חיי ולא הצלחתי למצוא סיבה.
המשכתי במלחמה כשלנגד עיני אני רואה את מלאך המוות עומד מאחורי ומביט בי ורק מחכה ואוותר ואכשל.
פתאום הוא טפטף עליי זיעה.
אמרתי לו מה אחי מה נסגר, גם לא עושה לי ספוטינג וגם מזיע עליי?
הוא התנצל ואמר שחם היום והוא חייב להיות עם החליפה השחורה המזדיינת הזאת כל הזמן.
סלחתי.
ואז זה הכה בי. הבנתי שאם אכשל ואמות, אני לא אוכל להגיע לשמירה שלי וכנראה אשפט ל28 ריתוק.
זין אני סוגר 28, אני ג'ובניק!
סגרתי את החזרה בקלילות והחזרתי את המוט לראק, השטן נעלם ומלאך המוות רץ החוצה בבכי תוך שהוא צועק "סעמעמק כולם, רציתי בכלל להיות רקדן".
מה מוסר ההשכל שלי מהסיפור?
וואלה אין.. שתגמר כבר השמירה הזאת. אני חייב פטור.
102.5*5
יומני היקר שלום.
היום גיליתי משמעות חדשה למושג ליפט דאט שיט אור דאיי טריינג.
הכל התחיל באימון שעשיתי לפני השמירה. התחלתי בסקוואטים כרגיל, הכל הלך מושלם ואפילו שברתי PR, ואז הגיע הזמן לבנצ' פרס.
סיימתי את ארבעת הסטים הראשונים לפי הלינארית והגעתי לסט החמישי והכבד מכולם, שבו אני אמור לשבור PR.
הרגשתי קרנף מהרגיל בעקבות ההצלחה בסקוואטים לפני כן והתלבטתי אם להעלות חמש קילו במקום 2.5 כרגיל לפי השלב הזה של התכנית.
הייתי לבד בחד"כ כך שלא היה ספוטר בסביבה (קורה כשאתה מדריך בצבא ויכול להתאמן בחד"כ מתי שבא לך) מה שהפך את ההתלבטות לקשה אף יותר.
התלבטתי והתלבטתי ובסופו של דבר החלטתי להיות גיבור וללכת על זה, ולמרות שהמלאך על הכתף אמר לי להצמד ללינארית ושאני סתם מסכן את עצמי כדי להתקדם מהר יותר החלטתי להקשיב לשטן על הכתף השניה כי הוא אמר שהמלאך עושה סקוואט עם פוסי-פד.
חשבתי לרגע שאולי ליתר בטחון כדאי לשים את הפלאפון במקום נגיש ליידי למקרה שאכשל ואתקע כדי שאוכל לקרוא לחילוץ אבל הבנתי שעדיף להמעך על ידי המוט ולמות מאשר לאכול את הפאדיחה של לקרוא למישהו שיבוא ויראה אותי תקוע במצב הזה בידיעה שאני ככה כבר כמה דקות.
נכנסתי לסט עם רעל בעיניים ומוזיקה פסיכודאלית בוקעת מהרמקול על פול ווליום.
שלוש חזרות ראשונות עלו חלק. הרגשתי שיש לי את זה.
ואז הגיעה החזרה הרביעית. המוט עלה, אבל הזמן שלקח לו לעלות היה ארוך בהרבה מהזמן שלקח לחזרות שלפניו. בערך באמצע החזרה שמתי לב בזוית העין שמלאך המוות עומד בדלת בכניסה ומסתכל עליי.
לפני החמישית, כשידיי נעולות והמוט מעליי הוא ניגש אליי ונעמד מאחורי כאילו הוא בא לעשות לי ספוטינג, אך היה לי ברור שלא זאת כוונתו.
התלבטתי שוב אם להמשיך או לסיים את הסט כאן, להגדיר אותו ככשל ובכך אולי להציל את חיי.
לפתע השטן הופיע בגודל אנושי ליד מלאך המוות והתחיל לצעוק עליי "נו יאללה מה אתה כוסית, הגעת עד לפה, לא תכנס לחזרה האחרונה?! ריפטו היה מאוכזב ממך"
מיד אחריו הופיע המלאך מצידו השני של מלאך המוות ואמר לי "אל תעשה את זה, זה לא בסדר, אתה סתם עושה לעצמך נזק.. אתה לא אמור לנעול את המרפקים בין חזרה לחזרה" ואז מלאך המוות והשטן דפקו לו שתי פלטות של 20 לראש.
פה הבנתי שאולי השטן באמת צדק ושהמלאך באמת לא מבין כלום ונכנסתי לחזרה החמישית והאחרונה.
הורדתי את המוט לאט עד לנגיעה קלה בחזה, ופה התחיל המאבק על חיי.
אני זוכר שהיו רגעים שהרגשתי שיש לי את זה ואני מצליח. אני זוכר שהיו רגעים אחרים שבהם הרגשתי שאני אסיים את האימון הזה על תקן שכבת עור נוספת לספה של הבנצ'.
אבל לא ויתרתי.
נזכרתי לפתע בבובספוג שאמר "כשאתה מבולבל, זרת את על!".
ניסיתי להבין למה לעזאזל בסיטואציה כזאת זה המשפט שעלה לי לראש במקום משהו שאשכרה יעזור לי להציל את חיי ולא הצלחתי למצוא סיבה.
המשכתי במלחמה כשלנגד עיני אני רואה את מלאך המוות עומד מאחורי ומביט בי ורק מחכה ואוותר ואכשל.
פתאום הוא טפטף עליי זיעה.
אמרתי לו מה אחי מה נסגר, גם לא עושה לי ספוטינג וגם מזיע עליי?
הוא התנצל ואמר שחם היום והוא חייב להיות עם החליפה השחורה המזדיינת הזאת כל הזמן.
סלחתי.
ואז זה הכה בי. הבנתי שאם אכשל ואמות, אני לא אוכל להגיע לשמירה שלי וכנראה אשפט ל28 ריתוק.
זין אני סוגר 28, אני ג'ובניק!
סגרתי את החזרה בקלילות והחזרתי את המוט לראק, השטן נעלם ומלאך המוות רץ החוצה בבכי תוך שהוא צועק "סעמעמק כולם, רציתי בכלל להיות רקדן".
מה מוסר ההשכל שלי מהסיפור?
וואלה אין.. שתגמר כבר השמירה הזאת. אני חייב פטור.
נערך לאחרונה:
