נק' מוניטין:
3,660
הטיפ השבועי בהמשך לטיפ הקודם: הטיפ השבועי שלי- הפרעות אכילה
הפרעות אכילה בקרב מתאמנים:
בעולם הכושר, בחדר כושר ומחוצה לו, ישנה הנחה כי השאיפה היא להגיע לרמת חיטוב (ירידה באחוזי שומן ועלייה במסת השריר) מסוימת.
בהרבה מן חדרי הכושר תשמעו בשיחות בין אנשים את המילים: משקל, חיטוב, אחוזי שומן, קלוריות, חלבון, פחמימה, שומן, ירדתי, עליתי, השמנתי, אבקות חלבון, תפריט.
כמה פעמים העירו לכם או הערתם אתם לאנשים- "מה אתה לא עושה חיטוב"? "מתי אתה מתחיל חיטוב?"
יש לי שאלה: האם יש הבדל בין אנורקסית עם אחוז שומן X לאדם שמתחרה בפיתוח גוף עם אותו אחוז שומן X?
מאז ומתמיד אמרו לנו מה מותר ומה אסור לאכול.
תלכו לדיאטנים/ות בקופות החולים ואף תקבלו רשימה מסודרת של כל המזונות ה"אסורים".
רק מלראות את הרשימה מתחשק לי לא לאכול יותר בחיים, מוצרים דלי שומן, מוצרים דלי פחמימה, מוצרים דלי קלוריות למיניהם.
פריכיות/לחם קל, גבינות עד 3% , עוף בלי עור, אורז מלא במקום לחם לבן.
תאכלו ותחנקו מכל ביס.
האם זה נכון שיש מזונות מותרים ואסורים?
אולי הגישה הזו היא זו שמכניסה אותנו להפרעות אכילה?
אנחנו שומעים סביבנו כל הזמן "אסור יש בזה מלא קלוריות וזה משמין".
אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לאכול חזה עוף יבש בלי טעם כל ארוחת צהריים או מקסימום לפנק את עצמנו באיזה דג עם עצמות, אנחנו אוכלים ב ביצים אבל רק עם הלבן, יוגורט 1.5% עם 2 כפיות גרנולה.
ההתעסקות המתמדת במראה חיצוני ובריבועים בבטן בחדר כושר בשילוב עם שמועת המזון ה"אסור" הוא אחלה של שילוב אם תרצו לפתח הפרעות אכילה , דימוי עצמי נמוך, או שילוב של שניהם.
מאמני כושר עם הפרעות אכילה והפרעות בדימוי הגוף בחדר כושר ובעולם הסטודיו:
אז גם מאמני כושר רבים יש הסובלים מהפרעות אכילה, קיים לחץ מסוים על מאמנים בנוגע למראה החיצוני, תחרות, דרישה להיות אייקון של הצלחה.
במחקר שנעשה באוניברסיטת מונטגומרי באלבמה, ארה"ב, התברר שכ-40% ממדריכות הכושר הן בעלות היסטוריה של הפרעות אכילה.
בנוסף מדריכי כושר רבים סובלים בעצמם מדימוי גוף נמוך.
אז תראו הרבה מאמנים שמדרבנים את המתאמנים שלהם לשרוף קלוריות, לשרוף ולשרוף, להתעסק במראה החיצוני, במקום לעזור למתאמנים להכיר בדברים החיוביים בגופם מעבר למראה החיצוני.
מאמן שמתעסק בעצמו בגופו באופן אובססיבי, סבירות גבוהה שגם יעודד אנשים להתעסק בספירת קלוריות, בהענשה עצמית (אם אכלת הרבה קלוריות וחרגת מהתפריט אתה תשלם על זה באימון) ובשאיפה לרזון.
אז זה הטיפ השבועי שלי: במידה ואתם אוסרים על עצמכם דברים שקשורים לאוכל, במידה והמאמן ה"סוס" שמפוצץ בחומרים הוא הדוגמא האישית שלכם או אם אתן חולמות על גוף כמו של מדריכת הסטודיו הרזה, כדאי שתעשו "חשב מסלול מחדש" בחשיבה שלכם. אנחנו לא צריכים להימנע מפיצה, מהמבורגר, מגלידה, מלחם לבן או כל אוכל אחר שעושה לנו טוב.
ברגע שאנחנו נחשיב אכילה של מזון כזה או אחר שאכלנו כנפילה או כאסור, כך המצב רוח שלנו יפול, רגשות האשם יגברו והרצון להעניש את עצמנו יעלה גם הוא.
תתייעצו עם איש מקצוע שמבין בתחום תזונת ספורט ויתאים לכם את התפריט לאורח החיים שלכם, לאימונים שלכם, לדברים שאתם אוהבים לאכול וחשוב לשלב אותם בתפריט שלכם, בין אם זה לחם מסוג מסוים או חטיף שוקולד אהוב.
הכותבת סבלה בעברה מהפרעות אכילה מגיל צעיר: בולימיה, הרעבות עצמיות, ספורט באופן מוגזם (2 אימונים ביום 7 פעמים בשבוע) , התייסרה על כל קלורייה נוספת שנכנסה לתפריט שלה וסבלה מכל דבר שאכלה.
כיום הכותבת מתאמנת חזק, מרימה משקלים כבדים, עושה אירובי, אוכלת לפי תפריט מאוזן אבל מרשה לעצמה מידי פעם לאכול מאכלים "אסורים".
הפרעות אכילה בקרב מתאמנים:
בעולם הכושר, בחדר כושר ומחוצה לו, ישנה הנחה כי השאיפה היא להגיע לרמת חיטוב (ירידה באחוזי שומן ועלייה במסת השריר) מסוימת.
בהרבה מן חדרי הכושר תשמעו בשיחות בין אנשים את המילים: משקל, חיטוב, אחוזי שומן, קלוריות, חלבון, פחמימה, שומן, ירדתי, עליתי, השמנתי, אבקות חלבון, תפריט.
כמה פעמים העירו לכם או הערתם אתם לאנשים- "מה אתה לא עושה חיטוב"? "מתי אתה מתחיל חיטוב?"
יש לי שאלה: האם יש הבדל בין אנורקסית עם אחוז שומן X לאדם שמתחרה בפיתוח גוף עם אותו אחוז שומן X?
- שניהם בעיקרון חיים בהתעסקות אובססיבית באוכל
- סופרים קלוריות עד לרמת הפירור הנוסף שאכלו מעבר לתפריט שלהם
- חיים בפחד תמידי לעלות באחוזי השומן
- חלומם להיות על אחוז שומן נמוך ואם אפשר אז כמה שיותר
- (אם תשאלו אותי- לשניהם יש תפיסה מעוותת על המציאות)
מאז ומתמיד אמרו לנו מה מותר ומה אסור לאכול.
תלכו לדיאטנים/ות בקופות החולים ואף תקבלו רשימה מסודרת של כל המזונות ה"אסורים".
רק מלראות את הרשימה מתחשק לי לא לאכול יותר בחיים, מוצרים דלי שומן, מוצרים דלי פחמימה, מוצרים דלי קלוריות למיניהם.
פריכיות/לחם קל, גבינות עד 3% , עוף בלי עור, אורז מלא במקום לחם לבן.
תאכלו ותחנקו מכל ביס.
האם זה נכון שיש מזונות מותרים ואסורים?
אולי הגישה הזו היא זו שמכניסה אותנו להפרעות אכילה?
אנחנו שומעים סביבנו כל הזמן "אסור יש בזה מלא קלוריות וזה משמין".
אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לאכול חזה עוף יבש בלי טעם כל ארוחת צהריים או מקסימום לפנק את עצמנו באיזה דג עם עצמות, אנחנו אוכלים ב ביצים אבל רק עם הלבן, יוגורט 1.5% עם 2 כפיות גרנולה.
ההתעסקות המתמדת במראה חיצוני ובריבועים בבטן בחדר כושר בשילוב עם שמועת המזון ה"אסור" הוא אחלה של שילוב אם תרצו לפתח הפרעות אכילה , דימוי עצמי נמוך, או שילוב של שניהם.
מאמני כושר עם הפרעות אכילה והפרעות בדימוי הגוף בחדר כושר ובעולם הסטודיו:
אז גם מאמני כושר רבים יש הסובלים מהפרעות אכילה, קיים לחץ מסוים על מאמנים בנוגע למראה החיצוני, תחרות, דרישה להיות אייקון של הצלחה.
במחקר שנעשה באוניברסיטת מונטגומרי באלבמה, ארה"ב, התברר שכ-40% ממדריכות הכושר הן בעלות היסטוריה של הפרעות אכילה.
בנוסף מדריכי כושר רבים סובלים בעצמם מדימוי גוף נמוך.
אז תראו הרבה מאמנים שמדרבנים את המתאמנים שלהם לשרוף קלוריות, לשרוף ולשרוף, להתעסק במראה החיצוני, במקום לעזור למתאמנים להכיר בדברים החיוביים בגופם מעבר למראה החיצוני.
מאמן שמתעסק בעצמו בגופו באופן אובססיבי, סבירות גבוהה שגם יעודד אנשים להתעסק בספירת קלוריות, בהענשה עצמית (אם אכלת הרבה קלוריות וחרגת מהתפריט אתה תשלם על זה באימון) ובשאיפה לרזון.
אז זה הטיפ השבועי שלי: במידה ואתם אוסרים על עצמכם דברים שקשורים לאוכל, במידה והמאמן ה"סוס" שמפוצץ בחומרים הוא הדוגמא האישית שלכם או אם אתן חולמות על גוף כמו של מדריכת הסטודיו הרזה, כדאי שתעשו "חשב מסלול מחדש" בחשיבה שלכם. אנחנו לא צריכים להימנע מפיצה, מהמבורגר, מגלידה, מלחם לבן או כל אוכל אחר שעושה לנו טוב.
ברגע שאנחנו נחשיב אכילה של מזון כזה או אחר שאכלנו כנפילה או כאסור, כך המצב רוח שלנו יפול, רגשות האשם יגברו והרצון להעניש את עצמנו יעלה גם הוא.
תתייעצו עם איש מקצוע שמבין בתחום תזונת ספורט ויתאים לכם את התפריט לאורח החיים שלכם, לאימונים שלכם, לדברים שאתם אוהבים לאכול וחשוב לשלב אותם בתפריט שלכם, בין אם זה לחם מסוג מסוים או חטיף שוקולד אהוב.
הכותבת סבלה בעברה מהפרעות אכילה מגיל צעיר: בולימיה, הרעבות עצמיות, ספורט באופן מוגזם (2 אימונים ביום 7 פעמים בשבוע) , התייסרה על כל קלורייה נוספת שנכנסה לתפריט שלה וסבלה מכל דבר שאכלה.
כיום הכותבת מתאמנת חזק, מרימה משקלים כבדים, עושה אירובי, אוכלת לפי תפריט מאוזן אבל מרשה לעצמה מידי פעם לאכול מאכלים "אסורים".
