בוקס סקוואט - 200 ק"ג 4 סטים 5 חזרות בנץ' - 142.5 ק"ג 4 סטים 5 חזרות דדליפט - 290 ק"ג לזוג קל בלי חימום
אני ואליהו הנקין עבדנו קשה להרים תחרות בשעה טובה, ברוך השם הלך מצוין.
לא הספקתי להתאמן בגלל המעורבות שלי בתחרות, רק שהצלחתי לעשות מעט סקוואט ובנץ' באזור החימום.
בסוף האירוע היה 290 ק"ג על המוט, אז בלי חימום עשיתי דאבל.
פריקה
בלי לפרט יתר על המידה, הגעתי אתמול לאימון שנאמר לי שנבדוק אלמנטים שונים של כושר, שכוללים כוח, סיבולת וכן הלאה. לא שיניתי את תוכנית האימונים שלי בשביל זה, והגעתי יחסית תשוש לאימון.
מה מסתבר, שזה פשוט אימון קרוספיט, שום אלמנט של כוח, רק לרוץ מתרגיל לתרגיל בלי מנוחה.
דבר אחד למדתי מזה, שהסיבולת שלי פח. הצלחתי להתמודד, אבל הרגשתי מסוחרר וגמור גם שעה אחרי.
כשהעזתי לומר שזה פשוט קרוספיט ולא כוח, מישהו שם אומר לי, "זה לא קרוספיט, זה אימון פונקציונלי". מה לעזאזל פונקציונלי בזה? האימון הכי פונקציונלי כדי להרים מקרר, זה להרים דברים כבדים. האימון הכי פונקציונלי לרוץ, זה לרוץ. נמאס לי מהאנשים שחושבים שיש להם את הסוד והשיטה הכי מדהימה, כל ספורט זה מדהים למי שמתחבר אליו. די עם השטויות על פונקציונליות, אולי קרוספיט פונקציונלי לסדר את הבית במהירות לפני שמשרד הרווחה דופק בדלת תוך כדי ששמונה ילדים מורעלי סוכר ומפזרים אבנים גדולות בסלון.
בקיצור, חוויה נחמדה, ומרגיש מעט מטופש שנפלתי לשטות הפונקציונלי.
רשמתי לאחד המתאמנים שלי תוכנית שאני חשבתי שממש פסיכית, 8 סטים סקוואט ל9 חזרות, מלבד ה8 סטים דדליפט באותו אימון.
הוא ביקש לעשות 10 סטים, חשבתי שהוא השתגע. אמרתי לו שאם הוא עושה 10 סטים, גם אני עושה באימון שלי.
היה סיוט, שרדתי 10 סטים, לא היה כבד מידי, פשוט מתיש מאוד. ואחרי 10 סטים דדליפט הוא סיפר לי שהוא עשה 11 סטים כדי לנצח בתחרות הקטנה שלנו.
אז חזרתי לראק, שמתי 190 ק"ג לעוד 5 חזרות סט 11 בלי חגורה.
5 שעות אימון בסך הכל.
חזרתי לארץ ביום שישי ברוך השם, כיף לחזור, אני מרגיש מרוענן ושמח.
איתו מגיע לחצים שונים, כמות המתאמנים שלי גדל מאוד ברוך השם. יש לי הרבה תוכניות אימונים להכין, והמון לשפץ בהתאם לצרכים של המתאמנים, ואני מתקרב למצב שלא אקח עוד מתאמנים חדשים.
אני חוזר ללמד בישיבה מחר, לשבת מול נערים בני 15 עם הפרעות קשב וריכוז זה עבודה קשה כשלעצמה. ואז גם לדעת את הגמרא היטב ולהיות כמה צעדים לפניהם זה לא פשוט, אני כבר חודש עובד על זה.
ללוות מתאמנים, ללמד בישיבה בבוקר, וללמד בישיבה אחרת בערב, להיות בעל, לבשל ולעשות קניות, זה המון. אני צריך למצוא רגע שקט ביער לבד למדיטציה אני חושב.
כרגע אישתי עזבה את העבודה, אז אני המפרנס היחידי בבית, זה מאוד שונה ומוזר בשבילי כחרדי שלמד בכולל מעל 7 שנים של נישואין בלי לקחת כסף מהמדינה, הסתמכתי על אישתי לפרנס את הבית. עכשיו המצב התהפך, ואני מאוד גאה ומאושר להיות במקום הזה יחד עם עול של אחריות גדולה.
הרבה תחושות מוזרות שאישתי לא עובדת ואני כן, הדאגה העיקרית זה שתהיה משועממת לבד בבית.
