לא הרגשתי טוב היום, אז קיצרתי את האימון, בבית התברר שיש לי חום ויש לי איזה ווירוס אולי. מבאס, אני שונא לקחת הפסקות מהחיים, זה החולי הראשון שלי בהרבה זמן, וחיכיתי שרק יבוא.
אני אנסה להנות מהמנוחה בבית בלי שום אחריות, מקווה שיעבור מהר בעז"ה.
הרגשתי גמור היום, המון סטרס מהעבודה והמון עבודה עם המתאמנים שלי.
החלטתי שאני צריך דילואד מנטלי, הכנתי לעצמי פחות או יותר תוכנית חדשה לשבועות הקרובים, משהו שיקח פחות זמן, יהיה קל יותר.
הייתי רוצה להתאמן כל יום, ושיהיה לי את הזמן לאימון ארוך יותר, אבל אני חייב לעבוד עם מה שיש לי, ואם אתקדם מעט לאט יותר, זה לא סוף העולם.
מרגיש במירוץ תחרותי לא כיפי, איזשהו צורך להרים בשנה הבאה יותר ממה שהצלחתי בתחרות האחרונה.
אני במקום ממש טוב, האימונים הולכים טוב עבורי, המתאמנים שלי מתקדמים ואולי עוד יעקפו אותי, יש לי את מה שרציתי להשיג, אבל אני עדיין רוצה להתקדם ולהתחרות בעצמי.
היה נחמד התחושה שהרמתי משקלים כבדים, היה נחמד ההכרה והמחמאות, אבל באיזשהו מקום זה מייצר אצלי לחץ שאני לא אוהב.
כל מיני פרגונים הכי איכותיים מאנשים קרובים פשוט מעוררים אצלי רצון להפסקה מהאימונים. מחמאות בסגנון של "שנה הבאה תצליח X משקל כבר". עבדתי קשה בטירוף לדדליפט שלי, עשיתי סמולוב דדליפט עבורו, אני לא בטוח כמה עוד אצליח להוסיף עליו.
אני תמיד אנסה להתקדם עוד, אבל אני לא יכול להבטיח שזה יקרה ובכמה. אני מרגיש שאני יודע לתכנן את התוכניות שלי היטב, אבל עדיין תמיד מעט מופתע כשזה עובד וכמה שזה עובד, סוג של תחושות מעורבות שאני ממש טוב בתחום שלי, ושאין לי מושג מה אני עושה.
השילוב של משפחה, זוגיות, עבודה, לימוד תורה ושמירת מצוות, ואימונים זה מתחיל להיות גדול עלי. כנראה שהעבודה החדשה שלי להיות רב בישיבה בוקר וערב תובעני מאוד עם פחות סיפוק ממה שחשבתי. מרגיש שזה מאוד חשוב, אבל קשה יותר משציפיתי, חושב לפרוש ממשהו, לא יכול להחליט מה זה יהיה, (אולי מללמד בישיבה בערב, כבר אמרתי את זה לעצמי אלף פעם).
האימונים התחילו כסיוע והורדת סטרס עבורי, היום הרגשתי שאולי זה רק מוסיף עבורי סטרס.
תמיד אחרי תחרות התחושה לרצות להפסיק טיפה מגיע אליי, אז אני מקווה שזה יעבור לי.
מרגיש שהשאיפות שלי באימונים להתקדם גדולים מאוד, אבל אני לא רוצה להרגיש שאני צריך להתקדם במשקל ספציפי בזמן מסוים.
המשפחה הקרובה אין להם עניין בפאוורליפטינג, שזה מצד אחד נחמד שאין דיבור על זה בכלל איתם, מקום בו אני מרגיש נורמלי. מצד שני אין להם בכלל עניין בפאוורליפטינג.
סתם רציתי לפרוק, מקווה להתאהב שוב בפאוורליפטינג בשבועות הקרובים אחרי הדילואד.
