לוג שמחה

אתמול בערב נסע אחי לניו יורק. רק לפני שלושה שבועות הצליח להיחלץ מפרו, וחזר הביתה אחרי שנתיים שלא ביקר. בחור חמד של ממש. חוץ ממעט קנאה, הלב נשבר. פשוט כך.
את הלילה ניצלתי היטב לשינה - הבילוי האולטימטיבי. היום יש לי אימון וארבע דירות לראות. גם פה צביטה. הייתי מאחלת לעצמי לעשות זאת עם מישהו. לא ככה לבד. אבל ניחא. נושמים עמוק וממשיכים.

ספירת מלאי: בעיקרון הכל משתפר ב"ה. עדיין מרגישה את הגב אבל משמעותית טוב יותר, הברכיים בסדר, מדי פעם דקירות, או התגברות של הכאב בפנים הברך. כתף מורגשת אבל סביר. קרסול בסדר. עדיין שאריות דומס בארבע ראשי וישבן.

ממשיכה להקליל - אימון בוקר

מכרע בולגרי מ.ג
12*2

בדיקה קשובה של פשיטות ברכיים - יש רמזים של אי נוחות.

לג פרס
70*10*3
לא מתה על זה. וגם פה צריכה לשמור על הגב (מרגישה אותו). לא יודעת תכלס אם ומה מרוויחה בלהחליף את הסקוואט בזה. אבל נותנת צ'אנס. אניווי אוטוטו אין חדכ"ש וחוזרים לאלתורים ביתיים.

מכרע בהליכה מ.ג
100

חתירה בכבל בישיבה יונילטרלי
14*10*3
כיף סה"כ. מצליחה להרגיש את הרחב גבי עובד, מה שמצליח להתמסך כשעובדת כבד יותר ועם עומס מערכתי גדול יותר. וזו בשורה מצויינת.

חתירה במכונת טי בר עם תמיכה
12*2
משקל מינימלי. רק לבדוק אם יכול להיות אופציה בכל אופן (הבטחתי לתת צ'אנס נוסף, והבטחות יש לקיים). סה"כ סביר. אנסה שוב מתישהו ונגבש דעה.

סומו סקוואט משקל גוף
10,4
לטובת מקרבים. בחזרה רביעית סט שני דקירה בפנים ברך שמאל. נוטשת.

מסור בדמבל
15*12*2
ובחזרה האחרונה כמובן שדפקתי את עצם אגן שמאל. כי איך יהיה כיף בלי כמה חבלות?

פשיטת מרפקים בכבל בילטרלי
32*4
יכולה לתת גם 12 חזרות בזה, אבל השליטה שלי על השכמות פה קטנה ויש לזה תופעות לוואי. עוברת ל -
23*12*2

פטישים בדמבל יונילטרלי
4*12
6*12
לא המשקל משנה, אלא למצוא את השריר ולהרוג אותו. משתפרת בזה.

כפיפת מרפקים מכונת כסא כומר 15x
כנ"ל.

כל האימון הקליל הזה, ופאמפ מטורף בגב תחתון. אבל הוא מרגיש בגדול הרבה יותר טוב.

30 דק אליפטיקל.
אגב, איך אתם מתייחסים לחישוב הקלוריות של המכשיר? ואיך אתם מעריכים את ההוצאה?

בקרת נזקים: גב תחתון בסדר. כואב במגע ובישיבה. אבל כל עוד אני בתנועה הכל בסדר. מרפקים התעוררו במהלך האימון והם די מציקים, אבל הולך ונרגע. ברכיים לא נראה לי החמיר משהו, אבל חייבתתת להעיף את הטייץץץ

אימון קודם השאיר אותי עם כאבים מהסוג שמשאיר אותך אימון ראשון מתעלל בחוג סטודיו כלשהו שעניינו אלפי חזרות של תרגילי בטן וישבן. כאב של שריר שאומר: "אני מרוטש" 🥷
אבל בקטע טוב (יחסית 😳).
אלו דומס שונים מעט מדומס של אימון כבד (שזה מעניין), והם הופיעו בעיקר בארבע ראשי לכל אורכו ורוחבו ובמרחיקי הירך.
הבוקר קמתי עם גב תחתון יחסית רגוע, אבל אז הגעתי למשרד (הפעם מצויידת בכרית חמה שהועילה בהחלט), ו- כבר אמרתי שהישיבה הורגת אותי?
השתדלתי לנוע ולעמוד ככל שניתן, אבל גם כך לא היה מזהיר. חוץ מזה היה דווקא כיף - הרמת כוסית אינטימית משהו של צוות המחלקה עם המנכ"ל, ומשימה שעובדת עליה כבר איזה שבועיים וככל הנראה אני כבר צועדת לקראת סיום שלה.

מה עוד פיזית? כאב של חבלה בנקודה כלשהי באזור פנים ברך שמאל, הפעם דווקא לא מניסקוס (ככל שמבינה). הנעליים שלי מעצימות אותו, ובלעדיהן רגוע יותר. לא דואגת הרבה ביחס לזה, אבל כן פוקחת עין.

אימון ערב קליל לגוף עייף ושבור

מסור dead stop
20*12*3
אמנם פחות מעמיס על גב תחתון, אבל העובדה שזה צד צד בזה אחר זה, וחזרות רבות, כן מצליחה להביא לעומס גדול ממה שתכננתי. אבל ניחא. לא דומה ללחץ של הבנט אובר רואו. בכל אופן מניחה לזה עכשיו ועוברת לפולי.

חתירה בפולי אחיזה צרה בישיבה
41*8*3
תכלס גם מפעיל לחץ.

מכרעים בהליכה
18*20*2
המוט על הטרפזים שכהרגלם תפוסים וזה מכאיב. יש מצב עדיף לי להתרחק קצת מהתרגיל הזה אלא אם כן ללא משקל, כי היציבות שלי ממש לא מדהימה בכללי, וזה פחות מיטיב לברכיים והקרסוליים שלי. ובמקום זה, עוד קצת תרגול פרופריוספטיבי והתקדמות הדרגתית כך שארגיש בטוח ויציב עם זה.

מכרע בולגרי מ.ג.
12*3
פוקוס על מיינד-מאסל קונקשן. וזה כיף סה"כ. לנסות למצוא את החזרות האפקטיביות כמה שיותר מוקדם ולשחוט את השריר בלי משקל נוסף.

Reversed hypers
12*3

פשיטת מרפקים בכבל
32*8*2

בטן סטטי כושל משהו - שני סטים

כפיפת מרפקים במכונת כסא כומר
15*2
והצלחתי להכאיב לבייספס (יענו כאב מהסוג הטוב, של שריר מתאמץ), שזה נדיר מאוד!! (האמות אצלי נורא משתלטות וזה). מתרגשת.
יוצאת מהחדכ"ש ואפילו קצת פאמפ 😭
וזה עוד רק שני סטים 😭😭


- היום ההשקעות הקלוריות שלי לא היו חכמות מאוד. בעיקר הרבה שוקולד אגוזים. יאמר לזכותי אבל שהגעתי למכסת החלבון שלי + כ-700 גרם ירקות, שזה לא המון אבל לא רע בכלל.
למרות זאת, שוב הגעתי הביתה תוהה איך להכניס את 100 ומשהו הקלוריות האחרונות, והאם לא עדיף כבר לוותר. אבל לא! בגבורה ובעיזוז אעמוד בהחלטה שלי לחזור לנייטרלי.

- בתוך אווירת הגעגוע הכללית שחופפת עליי, התעורר בימים האחרונים געגוע צורב למקום שהיה לי בית, וכמו הולכת ברחובות, מריחה את הריחות וזה רק להושיט יד ולגעת בכל מה שהוא המקום שאני כל כך אוהבת.
צובט לי נורא לדעת שלא יכולה לנסוע כעת, אפילו לא לביקור קצר. ואיך יהיו החגים פה בארץ אחרי 7 שנים שלא? אני לא יודעת. אבל אעשה את המיטב שלי כדי שיהיו נושמים ומאירים.

תמונה נדירה (לא נוטה להצטלם מחוץ לסרטוני טכניקה) בעילום פנים, כזו שמכווצת ונעימה בו זמנית, כי זה טיבו של געגוע.

(לפני שנה, מחוץ לבית. תחילת ההשמנה של השנה (אף פעם לא הייתי רזה, אבל יש בזה דרגות חח), הישענות מסתירה את הצמיג שמתחיל להתהוות, את הכתפיים הרחבות משהו ואת הישבן המפותח שכבר הספיק להתפרק לו בחדשי המנוחה שבאו בהמשך השנה)

מכירים אנשים שאין לכם איתם קשר צפוף, אין לכם איתם כמעט קשר בכלל, אבל איזשהו קשר נשמתי עמוק בלתי מוסבר שכזה? אז חברה אחת כזו שאני אוהבת מאוד מתחתנת היום, והבטחתי לעצמי להגיע. לא מוקדם מדי, לא ליותר מדי זמן (קורונה וזה), אבל להגיע ולשמח אותה. אז יש לי פה גג שעה לאימון.

חוץ מזה הלכתי היום לליאור בן אלטא התותח, שהסכים (ובמזל הייתה לו משבצת פנויה) לקבל אותי S.O.S. זה הגב שגוזל ממני כל אפשרות להתרכז במשהו אחר. סוף שבוע הורגש שיפור, אבל החזרה לישיבה רצופה די שברה אותי. אני כן קמה לעיתים תכופות ואפילו מאוד, אבל בסה"כ זו המון ישיבה רצופה. הקיצור, הוא הרגיע אותי מאוד. אמר שממה שרואה ומרגיש לא חושב שיש פה בעיה אמיתית (חוץ מהכאב כמובן), ושהוא סבור שמקור הכאב הוא בכאב שרירי, עומס, שרירים תפוסים ונוקשים מדי.
עוד אמר שלדעתו אני צריכה להפנות עין חושדת יותר לכיוון השינוי האחרון באורח החיים - מעבר לאחד יושבני, מאשר למה שעושה בחדר כושר. המליץ להוריד עומס, לא לעשות מה שמכאיב, אבל להמשיך לנוע ולעשות מה שעוזר ומרגיש לי טוב. וכמובן לקום כל עשרים דקות ולעשות סיבוב וכל זה.
כשהמשכתי לשאול מה יכולה לעשות טוב יותר הצביע גם על כך שהלורדוזה המותנית שלי גבוהה, ושכדאי שאתן דגש על חיזוק שרירי הליבה, בעיקר חיזוק הבטן, ובעיקר דרך תרגול סטטי (מה שבאופן טבעי העדפתי תמיד כי הרגשתי שמועיל לי יותר).

יצאתי עם גב שעדיין כואב אם כי פחות, כשהכאב בעיקר מופיע בישיבה. אבל רגועה.

אימון ערב חפוז
מנוחות של לא יותר מדקה, ולרוב המוחלט פחות.

ספירת מלאי: גב תחתון כואב אם כי מצבו משופר. ברכיים כואבות מעט. קרסול משמיע את קולו מדי פעם. כתף שקטה.

סקוואט
20*8*3
הגב בסדר. הברכיים עדיין רוטנות.

חתירה בכבל אחיזה צרה בישיבה
41*9*3
32*10*3
הכנסתי מישהו אז מנוחות יצאו ממש מינימליות וזה הקשה מאוד. ועדיין לא מרגישה את העבודה כל כך ברחב גבי.

מכרע לאחור דמבלים לסירוגין
20*20*3
הקטע שמצאתי דמבל אחד, והסתובבתי איתו ממש הרבה זמן בכל חדר הכושר כדי למצוא לו בן-זוג, כך שכשהתחלתי האמה כבר הייתה מותשת. בכלל מי שהצליח להתאתגר פה בעיקר אלו האמות. אבל כן מרגישה גם עבודה ברגליים.

פשיטות ברכיים
54*10*3

ומייד
מכרעים בהליכה משקל גוף
100
כפינישר. מאתגר אבל כיף. מכניס להיי כזה של אימון סיבולתי.

מסור dead stop
15*15
קל, ורואה שמתפנה מוט אז זונחת ועוברת ל -

גוד מורנינג
20*8*2
צמצמתי מעט את טווח התנועה. סה"כ הגב מרגיש בסדר. הברכיים בטוב יותר ממה שנכנסתי. הקרסול בסדר.

וכבר מאוחר נורא ואני חייבת לעוף. גלוט אקסטנשן'ס, ידיים ובטן לא הספקתי אבל לא נורא. תכלס הספק לא רע.

פה כבר הלכתי 20+ דק במהירות גבוהה מאוד, מקלחת זריזה ושעה וקצת של ריקודים סוערים בחתונה. התרגשתי עד כדי בכי (וזה משהו שקורה לעיתים נדירות מאוד, אבל הקשר הזה הבלתי מוסבר, והתפילות שלי עליה, וההמתנה הארוכה כל כך שלה לרגע הזה, והאושר על הפנים שלה, ושל ההורים שלה, וכמה שהיא יפה), אבל בנוסף לזה היה שמח מאוד וכיף מאוד.

הברכיים סבביות. את הגב מרגישה רק כשמגיעה לשבת סוף סוף. והשאלה החשובה, כמה קלוריות נוספות עליי לאכול כדי שלא להיחשב כצ'יטרית בחתירה המוכרזת שלי לנייטרלי? 🤒

דעתכם?

עדכון חיטוב / סיכום מקטע מספר 1

הימים מהחבלה בקרסול ועד סוף השבוע שעבר עמדו על ממוצע קלורי של 1163 ליום (לא כולל שבת שהלכה לכיוון ה-1500 אם זוכרת נכון, ואולי פחות). משקל סובב סביב 65 ק"ג בלי הרבה תזוזה. מתסכל אבל אין לחץ. יודעת שתיכף אשוב לפעילות קצת יותר שפויה וזה יסתדר.
מדידה של היקפים מעלה שכן הוצרתי בעוד מעט בימים הללו של תקיעות במשקל. אז נחה דעתי.
סוף שבוע הזה, חמישי שישי שבת - 1600, 1800 ו-1800 בהתאמה, לרגל השהיית החיטוב. וראה זה פלא - הבוקר המשקל מראה 64.5.

אז סיכום ביניים עד שאשוב לחטב במהרה בימינו ואמרו אמן (כמובן רק כשלב ביניים קטנטן עד למסה הנצחית, או הכמעט כזו):
חודש וחצי של חיטוב, ועל פניו לא ירדתי הרבה במשקל. לא ברור מה היה המשקל ההתחלתי, אך סובב את ה-69 אחרי מים, קפה ואפילו מעט אוכל (משקל בחדכ"ש). שקילה יומית על הבוקר נכנסה רק בהמשך אז אין בסיס סביר להשוואה. אבל לכאורה לפחות 2.5 ק"ג.
עם זאת, שינויים קטנים בהיקפים כן נכרים, ופה המדידות יחסית מדוייקות ואמינות.

מדידת היקפים של סוף שבוע וסיום המקטע הזה של החיטוב:
- מותן נקודה צרה 70.5 (-3.5)
- קו טבור 79 (-5)
- אגן 103 (-3)
- ארבע ראשי 15 ס"מ מהפיקה כולל 51 (-4)
- אמצע ירך 55.5 (-4.5)
- שוק 37.5 (-1)
- זרוע 27 (-1.5)
- קו פטמות 88 (-4)

סה"כ נשמע לי סביר (אם כי אין לי מושג למה אפשר לצפות מחיטוב שנחשב סביר. אבל תכלס מה אכפת לי). בפרט בהתחשב בשבוע-שבועיים ראשונים שסיכוי סביר שהייתי על נייטרלי או קרוב לכך.
הלוואי ויכולתי להרשות לעצמי להמשיך ברצף עוד כמה שבועות, בפרט שאני על הגל מבחינת הביצוע של הדברים. אבל בסדר. מקווה שההפסקה תועיל למה שבאמת חשוב לי - בריאות ורווחה פיזית ונפשית.

הבוקר קמתי עם כאבים חזקים בכתף. איכשהו לרוב כן מצליחה להימנע מלישון עליה יותר מדי. הלילה כנראה התפקשש.

ספירת מלאי: כתף כואבת, מניסקוס פנימי של ברך שמאל כואב בהחלט, רגישות כללית בברכיים וכאבים שבאים והולכים, בעיקר בפנים וקדמה אך לא רק, גב תחתון רגיש וכואב, קרסול רגיש.

בדרך לחד"כ (הפעם רגלית! יסס) נעצרת לשאול את עצמי למה אני לא נושמת. כי אני ממש לא נושמת 🫤. אז קשה מאוד לדעת מה כל מה שמחריד אותי אבל שמעתי בין השאר שאני מפחדת מאוד מסקוואט היום, ומכל הרעה במצב הגם ככה לא מרהיב שלי. אז בנשיכת שפתיים הבטחתי לי שאוותר היום על סקוואט ואעשה רק קצת מכונות, ושיהיה קל. וכבר נשמתי טיפה יותר טוב. וטיפה, הגם שהיא קטנה, היא משהו לברך.

אימון צהריים כלשהו

לג פרס
70*16*3
סט שלישי נעצר ב-11 חזרות עקב כאב מתגבר בברך שמאל.

פשיטת ברכיים
54*10*3
מנוחות של דקה.

חולצת נעליים ובמפתיע מועיל להפחתת הכאב בברך. והחשד כנגדן מתגבר 😳

בנט אובר רואו סופינציה
50*8*3
40*10*3
בעיקר צד ימין של גב תחתון ממש לא בטוב. משתדלת שלא לעשות משהו שיגביר כאב ולהיות לפחות מעט קשובה. סטים ראשונים תנועה מלוכלכת למדי, אחרונים בסדר.

ג'יאנט סט למרחיקי ירך:
- גלוט ברידג' עם גומיה 10x
- הרחקות בברידג' 10x
- הרחקות צדפה צד צד 10x
שלושה סבבים ללא הפסקות ביניהם.

פרוג פאמפ'ס
12*3

גוד מורנינג
20*10*2

כפיפת מרפקים מוט w
15.5*12*3

פשיטת מרפקים בכבל
27*12*3


מכירים ימים שבהם נדמה שהגוף רק רוצה קלוריות, והרבה מאוד מהן? זה קורה לי מדי פעם, ללא חוקיות ברורה. יום או ימים כאלו שאני רק רעבה ושומעת דרישה להרבה הרבה קלוריות (יעני סלטי הענק שלי בתוספת הרבה חלבון שברגיל משביעים אותי לשעות ארוכות, לא מצליחים לספק את הדרישה, וככה גם שום דבר שהוא רק משביע אבל לא עתיר קלוריות). כשזה לא בחיטוב, זה מתמיה ומטריד קצת אבל לא נורא, פשוט נענית לדרישה והכל בסדר - היום יומיים הללו עוברים וחוזרים לשגרה. אבל עכשיו אני בחיטוב וזה פחות נעים. אם קורה לכם גם, איך אתם מסבירים את זה? ואיך מתמודדים בחיטוב?
סיומו של היום הרעב הזה (למרות שאכלתי כרגיל ויותר מהרגיל) מצא אותי יושבת לשווארמה עם @אני=] המהממת והכשרונית להפליא, שהצילה אותי מהאושר של יציאה מהמשרד באישון לילה כדי להגיע הביתה סמרטוט ולצנוח מיד. מקווה שבזה סגרנו פינה והגוף שלי יחזור לנורמה.

שמעו סיפור. הבוקר נקבעה לי השטות הזו של טסט פנימי (כן כן. בגיל 24 אחרי כל כך הרבה מניעות ועיכובים יושבת להוציא רישיון. מה נעשה). מפה לשם האעלק טסטר לא הגיע. שכח ונסע לעיר אחרת. מה עושים? כמה פשוט:
המורה הנהדר והנוכל שלי שתק לשניה ואז אמר: עכשיו מתחיל לך הטסט. תתכוני וצאי כשאת מוכנה. (שבע דקות של שקט ו-)עברת טסט פנימי. אכניס אותך למערכת.
לא יודעת אם לצחוק או לבכות.
בסוף השיעור אמר כזה "אז את חייבת כך וכך" (משלמת כל קבוצת שיעורים) כך שמשמע שעשה לי הנחה של 50 מהעושק של 250 ש"ח לכמה דקות של חובה מנהלית. אז:
- מתכוונת לבקש לשלם 150 ש"ח ולא יותר. כאילו wtf?
- ‏הולכת לבקש ממנו לסתום את הפה כל שיעור מפה עד לטסט. זה דווקא היה מועיל.

וזזתי להתאמן.

ספירת מלאי: צוואר תפוס, קרסול כואב במקצת, גב תחתון רגיש.

סקוואט
60*5*3
פעם ראשונה מזה שנה (ויותר?) שמסקוויטה במשקל הזה. יש לי לטפס עוד 5 ק"ג למ"ג, ולמשקל הגבוה ביותר שהחזקתי על הגב (כמה עלוב). ומשם רק p.rs 😳
מקווה שמכאן יילך למישרין.
פחד הכניסה לסט לא פרופורציונלי לרמת הקושי בפועל. גב תחתון ברגישות. נראה לי לא שומרת עליו אסוף מספיק. אולי אכניס סקוואט קל באמצע שבוע בתכנית החדשה, לטובת חיזוק טכניקה וכו (אני יודעת שאני ליצנית, נו).



פשיטת ברכיים
50*10*5
מנוחות של דקה.

ומייד
מכרע בולגרי
10*2
ללא הפסקות.
סיום סט אחרון של רגל שמאל הקרסול כבר מוחה (לא שלא כאב לפני שנכנסתי לחד"כ, ולא שלא מחה קלות בסקוואט, אבל אי אפשר בלי איזה חופן טיפשות בחיים, לא?). פנים הברכיים, בפרט של ברך ימין, גם לא שקטים.

דדליפט
70*5
75*5
הפלאפון מלא עד אפס מקום (בסרטוני טכניקה כמובן) אז המותק הגוסס הזה חתך לי את ההסרטה אחרי שתי חזרות. וככה זה נראה בטכניקה סבירה:


ה-75 כבר מפלאפון של מישהו אחר, שראה לנכון לשאול מי לימד אותי דדליפט (והתשובה כמובן - קראתי) וסונג'ר (הוא גם ממלמל את זה שם חח.. או שאני מדמיינת?)
וככה זה נראה כשכבד לי מדי והטכניקה מתעקמת (לצעוק עליי בעדינות, אה? אני בחורה רגישה):


אני יודעת, נצח בין החזרות, אבל זה הזמן שזקוקה כדי לקחת אוויר ולהיכנס לסטאפ סביר. אין מה לעשות. לפני חזרה אחרונה זה היה שיקול דעת אם בכלל להיכנס אליה. ונכנסתי. וכמובן שעקום. אבל ניחא.

חתירה בדמבל יד-יד
22.5*5*3
20*8*3
מתחילה בשמאל שחלשה משמעותית. הצוואר התפוס משמיע קולו וזה.
אה, ותנועה מכוערת, בכבד יותר לפחות. סט ראשון שמאל שרדה רק 4 חזרות.

גלוט אקסטנשן'ס עם משקולת
10*10*3

בטן - סופר סט:
כפיפות הפוכות בתלייה על מרפקים (סטנד כזה)
10*3
כפיפות הפוכות בשכיבה
10*3

פשיטת מרפקים בכבל
23*12*3
מנוחות קצרות. לקראת הסוף כבר נקרעת.

כפיפת מרפקים במכונת כסא כומר
14*2
הפרצופים יא רבי.

בקרת נזקים:
הגב בסדר. הצוואר תפוס, אבל ככה באתי, כתף בסדר, קצת מגורה, קרסול מעט כואב, אולי במילימטר יותר מקודם האימון, ואולי גם זה לא, הברכיים סביר.

אימון בסימן חבלות. בחתירה הפלתי את המשקולת על הרגל היחפה פעמיים וחצי, וחוץ מזה קיבלתי מכות קטנות (אך כואבות!) כמעט מכל דבר אפשרי. כמו כן, הצלחתי לקרוע את הגרב.
אבל היה כיף.

גם היום מקדימה את החלון עם חלבון+פחמימה די סמוך לסיום האימון. נראה לי שזה יהיה הסדר וזה בסדר גמור.

להשיל את האשמה בגין שמירה על הגבולות שלי, כמה לכאורה מובן מאליו ככה קשה. יכולה לראות איך ההיסטוריה שלי בזמנים שלא יכולתי לבחור עיצבה אותי כמבוגר (אעלק מבוגר. ילדה מבוהלת) שלא יודעת לכבד את הגבולות שלה עצמה. או בעין רכה יותר, לא מספיק יודעת.
וכמה זה קשה, וכמה חרדה כרוכה בזה. וכמה זה הכרחי.

בכלל זמן של תשובה, גם מסתדר יופי עם לוח השנה. לשוב אל מקומי. אל עצמי. אל האותנטיות. וחמלה ומחילה וכעס ששוכך ואת מקומו תופס עצב וגעגוע. וגם שלווה.

עדיין לא נושמת לפרקים, אבל סה"כ המגמה טובה.

אימון בוקר מאוחר

סקוואט
55*5*3
סט ראשון פצצה. סט שני כנראה מיהרתי מדי להיכנס והתפקשש (here it comes סט של אללה באב אללה):


לא הייתי מרוכזת מספיק. הבטן וכל הקומפלקס שם לא מספיק הדוק ובכלל תחושה של מה מה מה אני עושה בעצם?
ואחרון כבר סביר יותר.
העמיס על הקרסול יותר ממה שרציתי, ולכן נשארתי עם שלושה במקום חמישה.

פשיטת ברכיים
45*10*5
מנוחות של דקה

ומייד
מכרע בולגרי מ.ג
10*2
לחיי הסטרס המטבולי.

בנט אובר רואו סופינציה
45*8*3
הגב התחתון כואב מהפקשוש בסקוואט. בלי קשר הוא רגיש מאוד, ובלי קשר באתי עם רגישות היום (משמע ניצני כאב). במהלך התרגיל צומח גם כן הפאמפ בגב תחתון. שפאמפ זה נחמד (מי היה מאמין שהייטרית הפאמפ המובהקת תוציא כזה משפט מהפה?), אבל למה בגב תחתון למה? 🥷

חתירה בדמבל יד-יד
15*12*3
ופה כבר מצליחה להרגיש קצת את הרחב גבי. בימין יותר מבשמאל, מה שגורם לי להחליף ולהתחיל בשמאל. עזר.

על דדליפט ויתרתי לרגל הגב התחתון וזה.

כפיפת מרפקים בכיסא כומר יד-יד
7*8
והרגיש לי לא בטוח. וכמו כן גירה את שורש כף היד. עוברת ל-
כפיפת מרפקים במוט w
13*15*3

היפטראסט
75*10*2
יש מה לשפר בביצוע. ונראלי העמסתי מדי. אמנם קל, אבל עדיין לא בשביל ההמס שלי. אזכור זאת.

למרות שהשעה 12:20 ובעיקרון חלון אכילה נפתח בשתיים, הרגשתי שנכון לאכול משהו. קצת חלבון (במחיר מופקע מתחנת הדלק) קצת פחמימה (משקית בתיק) וזה.
וכן, 12:20 ועדיין לא התחלתי את דרכי למשרד. אני הולכת לצאת משם באישון לילה 😭

מלא כאבים שצצו, כמו בשורשי כפות הידיים, ברכיים, ועוד ועוד, גרמו לי להשתכנע שעליי ללכת להתאמן.
מצב הקרסול הוטב מעט אך הוא עדיין כואב.
בתכנון היה סקוואט 55*5*5 ושבוע הבא לתת סוף סוף את ה-60 שתוכנן לזמן שלבסוף נכנסתי בו לבידוד. אולם הבקשה הפנימית לנאמנות עצמית הניעה אותי לוותר, ובמקום זה:

פשיטת ברכיים
41*15*3

חתירה בפולי תחתון בישיבה
41*10*3
וואלה קשה.
ללא הפעלת מתח על הרגל מעבר למה שדרוש ליציבות, לטובת הקרסול.

דדליפט
70*5*2
סביר. יכול להשתפר


וכן, שכחתי למקד את המצלמה הגם ככה מעפנה של הפלאפון הגוסס שלי. מה נעשה.
פה כבר הכנסתי כמה גרמים של ברנפלקס למרות שלא הרגיש חובה וגם תיאבון לא היה, סתם כי נחמדה התחושה של גלוקוז שנכנס למערכת וזה בהחלט עוזר לאימון. וכן, השעה כבר הייתה שתיים.

משיכה מלמעלה מיד פוזישן צר
27*8*2
כתף לא אוהבת.

הרחקת ירך במכונה
41*8*3
רגליים כמעט ישרות להפחתת לחץ על קרסול. מנוחות של כחמש שניות בין סט לסט. אופס.

גלוט אקסטנשן'ס
3*10 במשקלים עולים

כפיפת מרפקים במכונת כיסא כומר
10*3
סבבה.

הקלות הבלתי נסבלת והמהירות שבה אפשר להרוס את מה שנבנה בזמן ומאמץ מדהימה אותי כל פעם מחדש. נו. יותר כמו מעוררת גיחוך כואב.

האופטימיות שלי נכזבה, הקרסול עדיין כואב בעמידה, הליכה ואפילו קצת במנוחה. אמנם השתנה לו מעט האופי לכזה יותר ממוקד ושורף, ופחות מתפשט ובלתי נסבל. גם הברכיים באי נוחות וכאבים ודקירות שצצים ברנדומליות.

לפתע הבנתי שעברו כמעט חודש וחצי מהפציעה בכתף (החלטתי משום מה לקבוע תור לאורתופד, אז בדקתי). וזה עדיין פה, במלוא הנוכחות.

מרגישה מוכה וחבולה, ומיואשת ברמה של בא לי לבכות.

אני כל כך מיומנת בלהמשיך לעשות דברים שמכאיבים ומזיקים לי, שכמעט והלכתי לאימון כמתוכנן. כשלבסוף מצאתי מידה מספקת של תבונה ואהבה עצמית כדי להימנע. ובמקום זה:

- קצת פלקס/פוינט/איברסיה/אינברסיה לקרסול כנגד גומיה קלה מאוד.
- ‏תרגיל כלשהו להמס (אחת ולתמיד, זהו התרגיל: בשכיבה רגליים ישרות עקבים נעוצים ברצפה, אוספת ומרימה ישבן, ואז מרימה רגל ישרה, מורידה. רגל רגל כמה חזרות. סה טו).
- ‏רוטציות כאלו ואחרות לכתף ללא גומיה ועם גומיה קלה מאוד.

ותוך כדי זה הופכת במחשבות הבאות:
- הי, אני כבר לא מתעוררת בלילה מכאבי כתף! שיפור או לא שיפור?
- ‏היא כבר כמעט ולא כואבת במנוחה ומותירה לי הרבה זמן נקי ממנה.
- ‏אני לא ממהרת לשום מקום ואתן לקרסול שלי את כל הזמן שהוא צריך להשתקם (אפילו שזו תקרית דבילית בהחלט והעיתוי כל כך בלתי מוצלח והחיטוב והכל).
- ‏ושוב: אני לא ממהרת לשום מקום!
- ‏אנשים יצאו ממצבים פי אלף יותר קשים ומסובכים משלי. יש לי תקווה להחלים. ובאמת להחלים.
- ‏ישבתי בלי סוף בשבוע האחרון, והכאב בהמס לא הפך לבלתי נסבל בשום שלב. שיפור או לא שיפור?
- המרפקים כבר כמעט ולא מציקים (רק עם בגד עליהם או כשעושה משהו שכנראה לא נכון להם באימון).
- בעבר ‏כבר טיפלתי בעצמי בנקע, ונכון, זה לקח שבועיים ואולי מעט יותר עד שעבר, אבל זה בסדר ואני לא חסרת אונים. אין לי מושג מה יש לו עכשיו אבל מה שזה לא יהיה, זה יעבור.

היה לי חשד כזה, אולי החיטוב תורם גם הוא לאיטיות ההתאוששות. אולי הגרעון גדול מדי? לא מגיעה לרף הקלוריות שקבעתי לעצמי וזה לא מטריד אותי בעיקרון, בעיקר כשאיני יכולה לזוז הרבה. סה"כ הירידה שלי נראית לי סבירה. אמנם ירידה של קילו בכמה ימים האחרונים, אבל היה מחזור וזה, וסה"כ בשבועיים האחרונים נראה שירדתי 1.5 ק"ג בלבד. שזה ממש סביר.

החשוד הבא - מצב נפשי-רגשי - לא יצליח להתחמק בקלות רבה כל כך. יותר מדי טראומות. יותר מדי מכות. החיים ממשיכים ואני ממשיכה לנוע, אבל זה משפיע. ולצערי הקשר בין ביטויי הגוף והנפש שלי הדוק הרבה יותר ממה שהייתי רוצה.

נזכרת שהייתה תקופה שהחלטתי לפרוש מהאזנה למוזיקה. מוזיקה לסוגיה ששמעתי בתקופות שונות שרובן בסך הכולל היו קשות וכואבות הייתה עבורי מכאיבה ובחלקה אף טראומטית. וגם מוזיקה חדשה, רגישות היתר המוגזמת הזו גורמת לי להרגיש מדי את מה שיש בה, וכל הכאב של האנשים שכתבו מוזיקה הופך להיות שלי. כל זה היה יותר מדי.
הרגשתי ששחררתי הרבה עצב מהחיים שלי עם ההחלטה הזו. ככה ביליתי שנתיים שלמות, עם נישות זעירות שכן השארתי. שזה הזוי. בטח כבן אדם מוזיקלי מאוד שמוזיקה בשבילו זה חיים.

אח"כ כבר חזרתי, בתחילה כזה בחד"כ, לאימונים. ועם סוגה שלפני כן לא האזנתי לה (מטאל כבד כמובן). ולאט לאט זה גם התרחב. עדיין יש דברים שאני מעדיפה שלא לשמוע.

מרגישה שיש סיכוי שאשוב להימנעות הזו. אולי לא לכל כך הרבה זמן, אבל כן סיכוי סביר (אם כי לא גבוה) שזה יקרה. משהו בי מבקש לנוח. לצמצם גירויים.
משהו בי מבקש שקט.

ועד אז, פיס יפהפה של נוריהירו צורו, שלי הוא מכת אגרוף לבטן ועוד אחת לסרעפת, ממש כמו הזיכרון האחרון מהאיש שאהבתי.

הקרסול נראה שמתאושש בחסות הרביצה הממושכת במשרד. רמת הכאב ירדה מספיק בשביל שאלך להתאמן היום.
כל מיני מחשבות לשינוי כיוון ותוכנית. מאמינה שאעצב משהו בשבוע שבועיים הקרובים.

אימון בוקר מאוחר

סקוואט
50*5*5
ריסט לרגל חזרה מהבידוד. רושמת לי להקפיד יותר לשמור את הכיווץ והמתח בגלוטס והמס בתחתית.
מצב שבסט אחרון היו 6 חזרות. לא חזקה בספירה וזה (אבל משתדלת!).


סה"כ בסדר נראלי. ובהמשך אפילו השתפר יותר.

חתירה בדאמבל יד-יד
17.5*10*3
כתף מתחילה לכאוב מעט.

חתירה במכונת טי-בר עם תמיכה לגב תחתון
8*2
משהו לא מסתדר לי. אולי גם העמסתי יותר מדי משקל. המרפקים מתחילים להציק. עומס מוזר ולא נעים באזור הטרפזים. הרעיון של המכונה נחמד אבל הייתי שמחה אם זה היה ניתן יותר לכוונון. כמו שזה עכשיו לא בטוחה שהיא תצליח להועיל לי הרבה. אנסה עוד פעם-פעמיים ואחליט.

משיכה מלמעלה
18*10*2
נעילה סטייל נעילת פרס, אחרת מכאיב יותר. הכתף כבר כואבת אז לא יודעת לשער השפעה. אניווי שומרת על זה קל וקצר.

היפטראסט
60*10
60*15*2
משקל קל וזה. יש לי מחשבות להמשך.
גם ההמס כבר כאב משהו אז לא בטוחה בהשפעה. חושדת שהתרגיל הזה כן מגרה. אה, וסטרס מטבולי זה דווקא נחמד (וסדיסטי למדי).

פשיטת ברכיים
32*15*2

קירוב ירך במכונה
27*10*2

הרחקת ירך במכונה
משהו מרגיש לא בסדר. עשר חזרות של כוונוני משקל עד להפנמה שדי. באופן כללי פה מעדיפה גומיה.

כפיפת מרפקים במוט w
13*10*2


להפתעתי עמדתי יפה באימון ללא מזון לפני/במהלך. אמנם אימון קל ולא מעמיס, אבל עדיין מעודד. אולי כן אצליח לשלב את האעלק צום לסירוגין עם אימוני בוקר.