לוג שמחה

כהצעת ניר קריגר הלכתי לנסות להתאמן ללא כאב. קצת אכלתי לעצמי את הראש לפני זה אם זה דבר נכון לי.
הבטחתי לעצמי לשמור על אימון קצרצר וקליל ביותר. ההמסטרינגס עדיין לא סגורים על עצמם. וכך:

07/01/20

בנץ' פרס
30*5*5

פנדליי רואו
38*8*2
המוט עף למעלה ברמה שקצת חששתי לפוצץ את הצלעות או משהו (זה קורה גם ב-47 ק"ג, אבל שם יש לי יותר מוטיבציה להשקיע למצוא איזון בין כוח מתפרץ ואיזושהי בלימה מתבקשת) אז סט אחרון עברתי לבנט אובר רואו
38*8
קליל כמובטח.

תאומים בעמידה ללא משקל.

יוצאת בהרגשה קצת כבדה.


למחרת יצאתי למשחק כדורסל. שוב התלבטות, שלא לומר אכילת ראש עצמית אם חכם ללכת לשחק. בגלל כל מיני סיבות, הרגשתי הרוסה, אפילו מובסת. לבסוף יצאתי, עם סוג של החלטה להיות עדינה יותר, זהירה יותר, ועם תקווה שאמצא כוח לעצור אם משהו לא יהיה בסדר.

היה משחק מעולה.
כמובטח, הייתי אגרסיבית פחות בהגנה, ולא רק. הברכיים והרגליים בכלל יחסית סבבה.
מתביישת לספר שבאיזושהי נקודה הרגשתי שמשהו לא בסדר עם היד הימנית, ובכל זאת נשארתי על המגרש עד לסיום 😳🥷
לסיכומו של עניין החרפה בכאבים של מרפק ימין, הטבה במצב מרפק שמאל, הטבה בברכיים ובגב, שיפור ניכר בקליעות בקרבת הסל, כמה בלימות מזהירות (מרפקי המסכן), והיי מטורף.

לחיים 🤩

@Texas Method בהשראתך

סיכום ביניים

נפצעתי.
מעט לפני זה התחלתי להתאמן בצורה קצת יותר רצינית, או קצת פחות ליצנית, ואהבתי את זה. ממש. אבל לא היה לי ראש ותנאים לדאוג לערכי חלבון נאותים ולשאר תנאי התאוששות וגם לא באמת נתתי לעצמי לאחוז כמה הרסני ומסוכן זה. באיזשהו שלב התחילו לבקר כאבים. כחודשיים לפחות עבדתי עם כאבים קלים שהתעוררו בין הסטים ולעיתים בתוכם, ולעיתים נשארו גם קצת אחרי, אבל כמובן לא משהו ששווה לייחס לו חשיבות. עד שלפתע שמתי לב שהכאבים חזקים למדי, מופיעים גם בזמן מנוחה, ולאורך שעות ארוכות, והי, אני קצת מכירה את הסרט הזה וחשבתי שלמדתי משהו, לא?
לא.
לזכותי ייאמר שלקחתי הפסקה קצרה. בהפסקה הזו הכל כאב לי. מאוד. כל הזמן. אז אמרתי לעצמי שמנוחה לא מיטיבה איתי. התחלתי עם מניפולציות - מורידה משקל, מורידה נפח, מעלה משקל ומורידה נפח, הפסקה של שבועיים, ואז חמישה סטים של סקוואט עצים כי לעזאזל נמאס לי לנוח.

היות שהכל כאב (לא הכל, אבל ברכיים שלושה כיוונים, מפרק ירך ימין, מרפקים, שורש כף היד, שורשי כפות הידיים למעשה, כתף ימין, קצת גב תחתון) התחלתי לאכול סרט מבעית על דלקות מפרקים כרוניות. ההיסטוריה המשפחתית גם לא הוסיפה לאופטימיות.
כאילו, ברור שזה עומסי יתר וחוסר התאוששות, אבל אולי זה גם קרקע וטריגר למשהו חמור יותר.

אחרי שנרגעתי והתחלתי לנשום (עדיין בהמתנה לתור לראומטולוג) דבר ראשון התחלתי לדאוג לתזונה שלי. מלא להגיע למינימום של אדם לא מתאמן התחלתי לעשות כל מאמץ כדי להגיע ל-100 גרם חלבון ביום. שזה בערך פי 1.5 ממשקל הגוף שלי. להבין שזה היה נראה לי בלתי אפשרי כפשוטו. ועכשיו זה חלק מהשגרה, עדיין במאמץ.
התחלתי לנסות לישון יותר. מסטנדרט של כ-6 שעות שינה, התחלתי למצוא זמן ונכונות לישון מדי פעם 7.5 שעות בלילה.
התחלתי פיזיותרפיה. שם התברר לי שאיזשהי קשיבות אינטואיטיבית בגוף יש לי. כי כמעט כל ההצעות שקיבלתי התברר שכבר אימצתי בצורה אינטואיטיבית קודם לכן. תרגילים, טכניקה. רק הדבר הכי חשוב חסר - לדעת לעצור.

אני לא יודעת לעצור.

האימונים הם חלק חשוב ואהוב בשגרת החיים שלי, תנועה בכלל, ולא הייתי מוכנה לוותר. לפיזיותרפיסטית שלי הצהרתי שלא באתי כדי להשיג שיכוך כאבים, אלא כדי להשיג חזרה לתפקוד תקין מלא, בדגש על יכולת להתאמן, בדגש מיוחד על לחזור להסקוויט.

מפה לשם המצב השתפר, והרבה. ביצעתי באדיקות כל הוראה של הפיזיו. אפילו כשזה אמר לוותר על התרגיל הקרוב ביותר לליבי ולא לבצע סקוואט. בכלל.

ואז נסעתי לניו יורק, ובלאגן בתזונה ובשינה ובאימונים ואין פיזיותרפיה ויש עומסים ואני גם קצת חולה וגם כשהמצב מתאזן ומשתפר אני קולטת שאני לא זוכרת מה זה הרגשה נינוחה לגמרי בגוף, כזו ששום דבר לא כואב ולא מציק והשרירים לא רגישים למגע והגב לא שק של אבנים והמפרקים לא מזכירים את קיומם ללא הרף.

באופן מקורי חשבתי שאשב לסקור את התקופה האחרונה בדגש על התקדמויות. אז במעבר חד:

- הפסקתי להסקוויט. חזרתי. מתכונת עבודה איטית. משקלי בדיחה. חימום אינסופי. וויתור על האגו. השלמה כואבת עם העובדה שגם ככה כואב לי. ושוב הפסקתי להסקוויט. הישג מספר אחת.
ההישג מתעצם עם הפסקת כל עבודה לארבע ראשי. לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לזה. בחיי.

- ‏בנץ' פרס: כבר לא כואבת לי הכתף! הטרפז ואזור השכמה מציקים מעט. אני לומדת לקחת צעד אחורה. אפילו שלושה. אני לומדת לעצור. הישג אמיתי מספר 2.

- ‏היפטראסט: בחדכ"ש בבית עבדתי עם מוט קצר כדי לא לתפוס את הכלוב והמוט האולימפי ליותר מדי זמן בעומס הבלתי אפשרי שם. קוראים לזה התחשבות. אימון אחרון 104.5 ק"ג. עם ההגעה לניו יורק מעבר למוט אולימפי. הופה. כבד. ההבדל בתחושה הוא של כ-15-20 קילו (מרחק של המשקל מהגוף, מנופים וכל הסיפור. עדיין מחפשת נוסחה מדויקת להבדלים. על כל פנים, פה התנהלתי לפי תחושה). מורידה משקל בהתאם, מתחילה מ-82, מתנהלת עם זה עד ל-107 קילו. דילואד.

- ‏חתירה: מבצעת בנט אובר רואו. גם כאן מעבר ממוט קצר לאולימפי. תקועה מבחירה על 42.5 ק"ג איזה חודש פלוס, כי אין תנאים להתאוששות. ואז עלייה במשך חודש נוסף עד ל-50 ק"ג לשמיניות.

- ‏מעבר לפנדליי. אהבה חדשה.

- ‏דדליפט: עלייה יחסית רציפה מכ-55 ק"ג במוט קצר, ל-70 ק"ג, שישיות. מעבר למוט אולימפי, עמידה ארוכה על 70 כי כנ"ל, אין תנאים להתאוששות. קצת הפסקה. חוזרת ועולה לאט ומעט, עד ל-77 ק"ג ודילואד. סיפור של כארבעה חודשים, לא משהו להתגאות. משערת שאם אמשיך את הסבב הנוכחי אעלה יפה ואחצה את ה-80 במשהו כמו שבועיים.

- ‏אם בראשית סיפורנו היכולת שלי להאט ואפילו לעצור עמדה על 0%-5%, היום להערכתי היא עומדת על כ-65%. פייר, מצדיעה לעצמי.

- ‏עברתי ל-fbw. נכון יותר.

- ‏הסכמתי להוריד נפח.

- למדתי לאיטי לקבל את תחושת הפאמפ בסלחנות, אפילו באהבה.

- ‏גיליתי שיש לי חזרה מלאה של צ'ין אפ. וקצת לפני זה, כ-2-3 חזרות מלאות של שכיבות סמיכה. מאורע הסטורי.

- ‏התחלתי לבצע אוברהד פרס במוט בעמידה. ביקשתי להבטיח טכניקה נכונה. אפילו יצאתי לחלוטין מאזור הנוחות שלי והעליתי סרטונים לביקורת, מתוך נכונות אמיתית לעבוד ולשפר. התבלבלתי לגמרי ואפשר לומר שקצת התייאשתי. מקווה למצוא מישהו שידריך אותי בזמן אמת. אולי זה יעבוד יותר (אם יש עוד מי שיש לו סבלנות לחפירות ולחוסר הבנה מצידי, ולפידבק מפורט ומנומק מצידו אנא הרם יד 🤩, אשמח להיעזר).

- ‏התחלתי לקרוא את Beyond Brawn (קרדיט ל- @Yukio Mishima).

- ‏התחלתי לקחת ברזל, ויטמין די ומגנזיום. רמות האנרגיה והתחושה הכללית השתפרו. כמו כן, אני חושדת שלמגנזיום יש השפעה חיובית עליי, אבל לוקחת עוד זמן לבחון את זה.

- ‏אשר יגורתי בא לי: באיזשהי נקודה איבוד נפח הקוואדס הפך למהיר ומשמעותי. אי אפשר לפספס את זה. על אף שאף פעם לא התאמנתי למטרות גוף, יש צער. ויש גם קבלה.

- בערך ‏עם היציאה מהארץ נכנסתי למאזן קלורי חיובי ביחד עם תזונת פח לפי ערך. השמנתי המון. תהליך דו כיווני של תפיחת הכרס והתפרקות הקוואדס, ו-הכרס מדביקה את הארבע ראשי ואף עוקפת אותו (#כרס_מוצש #משמיניםונהנים). לא נשקלתי, אבל מניחה שחציתי את ה-70 ק"ג, ולא בהרבה (לא מאמינה שמעל ל-73).

- ‏צמח לי גב. בואו נדבר על זה. אז היה את אכילת הסרטים כשגיליתי את הטרפזים התופחים שלי. וקבלה. ומלבד סימנים נוספים שלא נרחיב עליהם את הדיבור, לאחרונה נזכרתי שיש לי תמונה יחידה למטרות השוואה - סוג של תמונת כתף. אז צילמתי תמונה בפוזינג זהה.
הופה.
הגב מגיח מהצד כ-2-3 ס"מ. מבטיחה לכם. והקבלה מתקדמת צעד נוסף לקצה של חיוך ואפילו צחוק.

- ‏אם מדברים על צמיחה, אז בלי להתכוון צמחו לי המסטרינגס מפותחים למדי. ויד קדמית 😍
מהתמונה ההיא מתברר שההבדל אינו מזערי כפי שחשבתי. כן, יש הבדל ניכר.

- ‏לפני כמה ימים שיחקתי כדורסל פעם ראשונה בחיים. ראשונה לחלוטין. היה כיף לא נורמלי. הופתעתי לגלות ששרדתי שעה של ריצה על המגרש, על אף שאני אדם מאוד לא סיבולתי, מה גם שלא עשיתי קרדיו כבר כמה חודשים, ובכל מקרה המקסימום ריצה ששרדתי בחיי אלו 10 דקות על הליכון, שהיו הישג היסטורי כביר. אין לומר, אלא שהברזל כנראה עושה את שלו. גם הופתעתי לגלות שאיני גרועה כפי שציפיתי שאהיה. מספר הסלים הרב ביותר בקבוצה שלי נקלע על ידי. אמנם רובם מחצי-שליש המגרש. קרוב לסל עוד לא לגמרי פענחתי את כמות הכוח שצריכה להשקיע וכו. גם צריכה עוד שפשוף בחוקים מן הסתם. בסיום המשחק נעשיתי מודעת לכאבי הברכיים ולכך שרגל ימין כולה בהתכווציות. ייאוש.

- ‏גם גלישה על סקייטבורד (surfing-skate ליתר דיוק) מעמיסה לי על הברכיים.

- ‏גם לרקוד.

- ‏כבר אמרנו שגם ללכת.

- ‏בחודש האחרון, התחלתי להפוך במחשבה אפשרות של לקחת הפסקה ארוכה מאימוני כוח. מניסיוני, גם אם אני לא מסוגלת לראות איך עושה צעד כזה, ולא הייתי מסוגלת לראות אפשרות כזו, ברגע שאני מתחילה לחשוב על זה כעל אפשרות, אני מתניעה תהליך של הבשלה, וזה קרוב מתמיד. אני מרגישה כעת שאני מצליחה לקבל גישה מפוכחת ופרופורציונית יותר.
תנועה היא חלק ממני. לאימוני כוח יש חלק חשוב ויקר בשפיות וברווחה הנפשית שלי. להסכים לוותר עליהם מתוך השלמה וקבלה של המצב, מתוך פרופורציות ומתוך הבנה שהבריאות הפיזית שלי היא בסיס הכרחי לכל דבר, זה לא קל אבל זה חייב לקרות. אז כרגע רוב הדברים שאהבתי לעשות בתוך התחום הזה של תנועה מכאיבים לי. עם מעט נכונות אפשר יהיה למצוא דרכים אחרות, אני משוכנעת (ולמשל, לחזור ליוגה, ולפילאטיס).
אני חוזרת לארץ בעוד כשבוע. באופן רגיל הדבר הכמעט ראשון שהייתי עושה הוא לחדש מנוי לחדר כושר. בהמשך לכך שבימים האחרונים לקחתי מנוחה לרגל כאבי מרפקים, אמנם ייתכן שאלך עוד לאימון בהתאם לתחושות בשבוע הזה, אבל כשאחזור לארץ לא אמהר להיכנס לחדר כושר. אני רוצה לחזור ולחוות מהו גוף נינוח ונטול כאבים. אני מקווה שתהיה לי מלוא הסבלנות הנדרשת להגיע לנקודה הזו, ולחזור להתאמן (כי אני אחזור, ללא ספק) מתוך כבוד וקשיבות ורווחה פיזית מושלמת, או כמעט מושלמת. במקום מאוזן והרמוני שבו טובת הנפש היא גם טובת הגוף ולהיפך, ולא שאחד בא על חשבון השני.

- תודה לכל מי שהיה מספיק סבלני ונדיב להגיב, להציע, להעלות רעיונות, למרות שאני לומדת לאט כל כך.

- אמשיך לעדכן, אולי בסגנון שונה קצת. רעיונות והמלצות יתקבלו בברכה.

שבוע מבורך!

ממשיכה לאלתר fbw, מתחילה לקבל צורה בראש כנראה כמו מה זה הולך להיראות.

בנץ' פרס
38.5*3*5
לא חזקה בלהעריך רמת מאמץ אבל מניחה שזה היה משהו כמו 7-7.5 rpe.
מרגישה שאיבדתי תחושה בשכמה, השליטה שלי שם חלקית, וזה מדאיג אותי. לא יודעת אם רק שמה לב לזה יותר עכשיו, או שיש התפתחות חדשה. עכ"פ, כאבים לא היו, ב"ה.

דדליפט
73*6*3

פשיטת מרפקים בכבל
15*10*3

כתף אחורית

- בקשר לאיבוד התחושה היחסי בשכמה, פתאום חושבת שמה שהשתנה בימים האחרונים הוא שהתחלתי לתסף במגנזיום. אני מתקשה לעקוב ולומר אם ומה ההשפעות, אבל חושדת שהשרירים שלי רפויים יותר, נוקשים פחות (זה מאוד מרגיש ככה וגם הגב שלי לא מרגיש כמו שק של אבנים למנדבי המסאז' היקרים שסובבים אותי, ועדיין אני לא ממהרת לקבוע). האם ייתכן שפשוט הנוקשות על כל תופעות הלוואי שלה (כאבים כאלו ואחרים) ירדה ומה שנשאר זו אכן שכמה חלשה ובלתי יציבה?
אם כי, אותו סיפור (סוג של איבוד תחושה קטן) גם בברך ימין. כמה אני צריכה לדאוג? ולמי לפנות לבדוק את זה? והאם קרה למישהו מכם?

- הברכיים וכו. המרפקים וכו. מרגישה מיואשת מאוד. אם יש מישהו שקורא את החפירות הבלתי מעניינות שלי (עוד יש מי שעושה את זה? ואם כן למה?? 😳), שנפצע והתאושש מהפציעה לגמרי, או אפילו כמעט לגמרי ומוכן לשתף, אשמח ממש לשמוע את הסיפור. מחפשת תקווה, וגם רעיונות.

- בהמשך לזה חייבת להודות לכל מי שהמליץ, הציע, הגיב, עודד. אני לומדת לאט מאוד, אני יודעת. אבל אני לומדת ואסירת תודה לכל אחד מכם. תודה 😭

- שתהיה לנו שנה אזרחית טובה, שמחה, מוארת, מלאה בהתקדמות ולמידה וצמיחה ופתיחת שערים חדשים של טוב 😘

Lower
קצר וקליל לרגל שישי

תרגילים אקססוריים לברכיים

היפטראסט
61.5*8*3
הרגשתי לאחרונה את ההמסטרינג הימני, חשבתי לדלג ולבסוף החלטתי לעשות משהו סופר קל בתקווה להתאוששות אקטיבית. תכלס, זו ההתקדמות האמיתית שלי - ללמוד לעצור.

מקרבי ירך
66*12*3

מרחיקי ירך
72.5*10
66*10
59*10

תאומים בעמידה
41*12*3
בישיבה
50*12*3

אין לי זמן לבטן, ובאמת שצר לי על ההזנחה הזו. אני מרגישה שזה לא מיותר לי בכלל, במיוחד בהיעדר סקוואט.

עדיין יש כאבים בברכיים, חלשים יותר, אם כי דקירות וכאבים בקדמה נעלמו כמעט לחלוטין. מה שנשאר זה בעיקר פנים הברך וקצת בחלק החיצוני. האם זה אומר שעליי להפסיק לאמן רגליים בכלל? אני מתחילה להתייאש.

בעקבות שינוי הזמנים החלטתי ללכת היום וגם מחר, ופשוט לפצל lower/upper כמקדם. לא יודעת אם חכם במיוחד אבל כך קרה. אימון פלג גוף תחתון קצר וקליל נשמר למחר.

Upper
(או מדויק יותר - אימון גב רצחני בתוספת קישוטים)

תרגילים אקססוריים לכתפיים - חוזרת לבצע גם ityw בהליכה. הכיווץ בשכמות חזק ונכון.

אוברהד פרס
25*5*5

צ'ין אפס
1*10
כל כך מתרגשת לגלות שיש לי חזרה אחת (אפילו שתיים בלחץ). זו אמנם חזרה אחת, אבל עובדת עם מה שיש, ובטוחה שאראה התקדמות.

משיכה מלמעלה אחיזה רחבה
45.5*6*2
38.5*6-9*3
הגב רצוח. משום מה 😳

בנץ' פרס קל דגש ייצוב שכמה
34*5*3
מבינה עכשיו כמה הגב מעורב בבנץ' שלי. כי הוא היה עייף וכל התחושה הייתה שונה. נקודה מדאיגה היא שלא הצלחתי להביא לכיווץ מלא ונכון של השכמות, כמו שהושג בתחילת האימון, אפילו לא לשנייה. עשיתי כמיטב יכולתי וחוץ מתחושת נוקשות ואפילו פאמפ בגב לא היו כאבים בכתפיים/טרפזים/ווטאבר. בכל אופן, כנראה שזה רעיון חכם למקם את התרגיל בהתחלה, תמיד.

פנדליי רואו
42.5*6*3
ווידוא הריגה.

כתף אחורית
3 סטים
לא מצליחה למקד עבודה בכתף. מרגישה שהעומס בורח לטרפזים או ווטאבר. מה עושים?

לעזאזל. הקוואדס וההמסטריגנס והגלוטאוס נוקשים ואפילו כואבים. הברכיים וכו.

אני כזו רחפנית שחשבתי שהכריסמס נחגג אתמול, אז הלכתי לחדכ"ש אחרי ציפיית עולם (אי אפשר עם ה-fbw הזה 😭) כדי לגלות שהוא סגור ולהמשיך לעוד מסיבה עתירת קלוריות ודלת פעילות. משהו טוב אחד שיצא מזה הוא שבדמדומי הערב הומצאה גיטרה וניגנתי לקבוצה קטנה של אנשים שנשארה, וזאת אחרי נצח של געגועים לגיטרה שנשארה בארץ. במן צירוף מקרים נהדר, תחילת הערב מצא אותי ליד הפסנתר החשמלי של שותפתי לדירה, גם אחרי חודשים נטולי נגינה, כך שהיה ערב מלא במוזיקה. פיצוי לא רע.

בכל אופן, עליתי פה איזה 2000 קילו וזה כל כך לגמרי מפסיק להיות מצחיק. או נסלח. למעשה, אני לא יודעת כמה באמת עליתי. אבל העובדה היא שיש לי כרס, צמיג נחמד, מצבורים חדשים בגב, וכו וכו. Side effects של המצב הן המסטרינגס סופר מפותחים במקביל לארבע ראשי הולך ומתפרק. טוב, ההתפרקות שלו לא באמת קשורה להשמנה. התנצלות.
גם ניכר שינוי ביד קדמית שצמחה מעט. לכם אין סיכוי להבחין במשהו אבל אני לא פספסתי את זה. כמו כן, אני חושדת שצמח לי גב, אבל אין לי תנאים לבדוק את זה בצורה מדעית או אחרת.

אז הבחורה שהייתה נחושה להחלים, ועכשיו סתם ממשיכה לנוע קדימה למרות הייאוש מפורר הנחישות, קצה במצב. קצה!
אז, או שאני חוזרת לארץ בקרוב, וחוזרת לשגרת אכילה שפויה, ומניחה למצב להתאזן מכוח זה ומכוח הפעילות השגרתית שלי ואז אם צריך נותנת פוש אחרון. או שצריכה להיכנס לחיטוב כזה מאיים לפי הספר. מאיים כי בחיים לא ביצעתי אחד וזה נשמע לי כמו סיוט בלהות. בלהות!

ובנימה אופטימית זו מצרפת ניגון חב"ד אהוב עליי מאוד למילים "יוונים נקבצו עליי", בעיבוד נהדר של נאור כרמי ובביצוע מושלם של ארז לב ארי.

תהנו.
לילה טוב!

באתי באמצע היום כשהזמן שלי סופר קצר.

בנץ' פרס
37.5*7*3
לא מושלם אבל סבבה..

דדליפט
68.5*6*3
- ריסט לכ-90%.

היה בתכנון עוד, אבל אני יוצאת מפה בריצה..

אלתורי fbw

יקבל צורה כנראה בקרוב.. בתקווה 🥷

מרחיקי ירך
59*12*3

מקרבי ירך
52*12*3

פנדליי רואו
47.5*7*4
כבד.

תאומים
גישוש.
3 סטים בעמידה ו-3 בישיבה, 12 חזרות each.

בנץ' פרס
30*8*3
התאוששות

יד אחורית 3 סטים פשיטה בכבל ו-2 קיקבק בדאמבלים.

המשך אלתורי fbw

בנץ' פרס
38.5*3*3
סט רביעי הוצאתי את המוט ומשהו הרגיש לא בסדר בפרק כף היד (כאב הגיע והלך במהלך היום, אולי עקב חיתוכי אתמול). החזרתי, הוצאתי שוב ל-2 חזרות, הבנתי שזה לא. ובזה הסתכם הבנץ' להיום.
עוד נקודה היא שיש לי פחד מוות מהתרגיל הזה. והפחד הסיח את דעתי המוסחת גם ככה. צריכה לאמץ ספוטר.

אוברהד פרס
20*8-9*3
הדעת מוסחת ממש.

לחיצת כתפיים בישיבה דאמבלים
11.5*7*4

היפטראסט
93*8*3
הפסקות קצרות. קליל.

משיכה מלמעלה אחיזה רחבה
45.5*8*3
38.5*11*2

כפיפת מרפקים מוט w
23*8*3
כי המוט של 18 לא היה פנוי (זה די כבד לי ואני לא באמת רואה בזה טעם)
ואז מליוני חזרות במוט של 13.5 סתם כדי ללמוד לאהוב פאמפ. זה עובד.
ועוד שני סטים של פטישים.
מה הלך פה? 😳



אימון עייף.

אלתור fbw

תרגילים אקססוריים לכתפיים וברכיים

היפטראסט (דילואד)
75*7*3

בנץ' פרס
37.5*7,7,6,6
גאה בעצמי בסט השלישי של 6 יותר מראשונים של ה-7, שהנחתי ולא נכנסתי למקום שישאיר אותי ללא חזרות בוודאות. כן מאוכזבת מעצמי שבסט אחרון כן ניסיתי להיכנס לשביעית - נכנסתי לכשל.
הרגיש חזק וטוב. ב"ה.
מתלבטת אם אימון הבא לתת שלישיות של 40 ואז לחזור לשביעיות של 38.5 באימון שאחריו, או להמשיך עם שביעיות, שמיניות, ואז שלישיות והמשך ליניארי. שלישיות של ארבעים אמורות להיות קלות יחסית להערכתי. השביעיות ושמיניות הנ"ל, אולי מעט פחות. מה דעתכם?

*אופס. עכשיו שמה לב שבעצם פעם שעברה היו רביעיות. לכאורה היה עליי לכוון ל-6 או 5. על כל פנים, סטים ראשונים הרגישו קלים וחזקים.

דדליפט (דילואד)
54.5*6*3

פנדליי רואו
45*8*4
אוהבת. ממש.

כתף צדית, כתף אחורית, יד אחורית - אלתורים, נסיונות ושטויות בערמות.