מערכת היחסים שלנו עם אוכל משפיעה לא רק על הבריאות הפיזית אלא גם על הבריאות הנפשית שלנו. רבים חווים רגשות אשם אחרי אכילה, אוכלים מתוך לחץ, מקטלגים אוכל כ"טוב" או "רע" או מגבילים מזונות מסוימים באופן קיצוני. מתי זה הופך לבעיה שדורשת תשומת לב?
סימנים למערכת יחסים בעייתית עם אוכל כוללים עיסוק...
היי,
קודם כל, חשוב להבין שאין שיטה אחת שמודדת באופן מושלם את אחוזי השומן בגוף. כל שיטה – קליפר, הערכה ויזואלית, בוד פוד, DEXA, BIA – מביאה איתה סטיות שונות. לדוגמה, הקליפר תלוי מאוד במי שמבצע את המדידה ובמיומנות שלו, הערכה ויזואלית היא סובייקטיבית לגמרי וכו'.
כתבנו על זה בהרחבה כאן:
מהי השיטה...
כשאנחנו שומעים על "מחקר חדש", זה לא תמיד אומר שמדובר בהוכחה חד משמעית. עולם המדע מורכב מסוגים שונים של מחקרים, שכל אחד מהם מספק רמת אמינות שונה. חלקם מספקים רק רמזים ראשוניים, ואחרים יכולים להוביל להמלצות מבוססות יותר.
אז איך זה עובד? בואו נצלול להיררכיה של עולם המחקר!
בראש פירמידת המחקר...
מה אתם מעדיפים – אימונים אישיים שממוקדים רק בכם, או אימונים קבוצתיים עם חברה ומוטיבציה קבוצתית?
איך כל סוג של אימון משפיע על הביצועים שלכם ועל התחושות האישיות שלכם אחרי האימון?
בשנים האחרונות המושגים "מזון בריא" ו"מזון לא בריא" הפכו נפוצים בתחום התזונה. רבים מתייגים מזונות כ"טובים" או "רעים", אך המציאות מורכבת יותר. אין מזון שהוא טוב או רע באופן מוחלט, אלא חשוב להבין כיצד הוא משתלב בתזונה היומיומית שלנו.
מזונות רבים נתפסים כ"לא בריאים" משום שהם מכילים רכיבים כמו סוכר...
מה דעתכם על ספירת קלוריות?
האם אתם סופרים קלוריות כחלק מהשגרה היומית שלכם, או שאתם מעדיפים לא לעקוב אחרי מספרים?
האם לדעתכם זה משהו שצריך להיות זמני, או אפשר להמשיך ולעקוב אחרי קלוריות לאורך זמן?