מותשת. מפחדת. לא יודעת מה לעשות

[גל 22]

אז אחרי הפגישה עם התזונאית (אוסיף פה קישןר) עשיתי בדיקת דם. הם הראו לי על חלבון כללי נמטך מהנורמה (6.23 והנורמה היא 6.6) ןזה כתןצאה או מבעיות בכבד, שזה אין לי, או מתת תזונה.
אני אבודה. לא יודעת מה לעשות. לא יודעת איפה לקבור עצמי.
אני אוכלת סביב 950 קלוריות, לפעמים פחות, ופעם בשבועיים ציט של 3000 5000 קלוריות.
אני מתאמנת 3 פעמים ולפעמים רצה. משתדלת ללכת ברגל הרבה כל יום או להיות פעילה. אני לא מצליחה ליישם את זה, לא יודעת איך לעלות את הקלוריות מבלי להרגיש טיפת אשמה. אני מפחדת לעלות בכמוצ ואז לעלות דרסטית. חייבת לציין שהייתי תקופה על 1050 וגם משם ירדתי ל950.
הכנסתי תעצמי לבלגן אחד גדול

 

[אני=]]

לא יודעת אם כבר אמרתי לך את זה, אבל תעדי לעצמך טובה ולכי לאבחון להפרעות אכילה.....
או שלפחות תתחילי מזה ש:
1. תפסיקי לרוץ, זה לא תורם לך לכלום.
2. במקום לעשות פעם בשבועיים צ'יט של 5,000, אולי פשוט כדאי שתחלקי את ה5000 ל14 (שהם שבועיים ימים,) ותאכלי בכל יום 1300?
כי אם עכשיו את אוכלת 950, ו5,000 חלקי 14 זה 350 בערך, אז כמות של 1300 לכל יום בעצם מביאה אותך לאותו המאזן הקלורי בפחות סבל 🫤
3. תעלי את הקלוריות לאט. 50 -100 קל' בשבוע.
אני יודעת שזה אפשרי לאכול 1,000 ליום, כי גם אני עשיתי את זה. אני יודעת שזה חרא לאכול 1,000 ליום, כי גם אני עשיתי את זה.
אני יודעת שזה מפחיד להעלות ל1,100, 1,200, 1,300, קל'. כי גם אני עשיתי את זה.
אני יודעת שבדיעבד אני שמחה שעשיתי את זה.
וגם אם עליתי במשקל (ועליתי. ואני עדיין עולה. ואני לא בתת משקל כמוך, ככה שאין לי ממש לאן לעלות,) אני עדיין שמחה שעשיתי את זה, ואני עדיין לא מפסיקה, ואני כבר על 1,600 עם +-2 קילו יותר.
אבל אני חיה יותר טוב. מבטיחה לך. חד משמעית. אם אני רק חושבת על לרדת חזרה ל1,000 אני נמלאת חלחלה.

תעשי את זה. תעשי את הצעד הזה. שימי פס, תאטמי את האוזניים והעיניים ותרשי לעצמך פאקינ לחיות. את לא צריכה להרגיש שום אשמה, כי מגיע לך.
ואני יודעת שהפחד מלאכול מגיע בגלל הרבה גורמים שונים ומשונים, שצריכים טיפול עמוק של פסיכולוג. אז תטפלי בעצמך כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך. ואם מישהו אחר יכריח אותך לעשות את זה, זה לא יהיה אפקטיבי כמו אם תפני את עצמך לבד.
עכשיו אלה השנים הקריטיות שלך, אני מבטיחה לך. אל תפספסי אותן.
אני הייתי חכמה, הייתי בגילך כשזה קרה לי ותפסתי את זה בזמן.
אני רואה חברות אחרות שלי שלא תפסו את עצמן, מתגלגלות היום מאשפוז לאשפוז, עם חיים-לא-חיים. בלי עבודה, בלי ילדים, בלי חברים חיות על ביטוח לאומי. אם לא יוצאים מזה בזמן זה אוכל את המוח. כפשוטו.
אני יכולה לרשום לך את רשימת המחלות הנוראיות שתת תזונה יכול לגרום אם זה יזעזע אותך.
החל מאובדן שיער, וכלה בנשירת שיניים(!) ודילול העצם (על אוסטאופורוזיס שמעת? זה כשיש לך עצמות כמו של זקנה בת 90.)
וגם אני לא טלית שכולה תכלת, ובמשך תקופות ארוכות הרגלתי את הגוף שלי למזון מועט. ולכן אני צורחת לך כאן עכשיו :
תעשי עם עצמך משהו ולכי לטיפול!
אבל לפני הטיפול - פשוט תתחילי לאכול, לאט לאט, ותראי שלא תמותי.
סליחה אם כתבתי בצורה קצת נוקבת. הכל כאן נאמר כמובן מתוך אהבה ודאגה.
ובכל זאת, אני לא מכירה אותך, ואת לא מכירה אותי, ואין לי באמת דרך לעזור לך. הלוואי ויכלתי...
אני יכולה רק לנסות לשכנע אותך, או לתמוך בך אם את מחליטה לקחת את עצמך בידיים. אבל בסופו של דבר זה תלוי רק בך. וזו בחירה יומיומית על בסיס שעות ודקות.
את יכולה לרגע אחד לבחור טוב - ולאכול נורמלי, ולאחר מכן לבחור רע במשך שלושה ימים ולא לאכול בכלל ולעשות מלא ריצות וכלמני.
אפרופו, יש משפט שאומר שכל דבר צריך להיעשות בעתו. אז כרגע זה לא העת בשבילך לרוץ. את סתם שורפת קלוריות שאת כלכך מתאמצת להכניס... זה אבסורד....
אני מקווה שאת מבינה את הכוונה שלי.... ❤

 

[elchonon]

לא יודעת אם כבר אמרתי לך את זה, אבל תעדי לעצמך טובה ולכי לאבחון להפרעות אכילה.....
או שלפחות תתחילי מזה ש:
1. תפסיקי לרוץ, זה לא תורם לך לכלום.
2. במקום לעשות פעם בשבועיים צ'יט של 5,000, אולי פשוט כדאי שתחלקי את ה5000 ל14 (שהם שבועיים ימים,) ותאכלי בכל יום 1300?
כי אם עכשיו את אוכלת 950, ו5,000 חלקי 14 זה 350 בערך, אז כמות של 1300 לכל יום בעצם מביאה אותך לאותו המאזן הקלורי בפחות סבל 🫤
3. תעלי את הקלוריות לאט. 50 -100 קל' בשבוע.
אני יודעת שזה אפשרי לאכול 1,000 ליום, כי גם אני עשיתי את זה. אני יודעת שזה חרא לאכול 1,000 ליום, כי גם אני עשיתי את זה.
אני יודעת שזה מפחיד להעלות ל1,100, 1,200, 1,300, קל'. כי גם אני עשיתי את זה.
אני יודעת שבדיעבד אני שמחה שעשיתי את זה.
וגם אם עליתי במשקל (ועליתי. ואני עדיין עולה. ואני לא בתת משקל כמוך, ככה שאין לי ממש לאן לעלות,) אני עדיין שמחה שעשיתי את זה, ואני עדיין לא מפסיקה, ואני כבר על 1,600 עם +-2 קילו יותר.
אבל אני חיה יותר טוב. מבטיחה לך. חד משמעית. אם אני רק חושבת על לרדת חזרה ל1,000 אני נמלאת חלחלה.

תעשי את זה. תעשי את הצעד הזה. שימי פס, תאטמי את האוזניים והעיניים ותרשי לעצמך פאקינ לחיות. את לא צריכה להרגיש שום אשמה, כי מגיע לך.
ואני יודעת שהפחד מלאכול מגיע בגלל הרבה גורמים שונים ומשונים, שצריכים טיפול עמוק של פסיכולוג. אז תטפלי בעצמך כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך. ואם מישהו אחר יכריח אותך לעשות את זה, זה לא יהיה אפקטיבי כמו אם תפני את עצמך לבד.
עכשיו אלה השנים הקריטיות שלך, אני מבטיחה לך. אל תפספסי אותן.
אני הייתי חכמה, הייתי בגילך כשזה קרה לי ותפסתי את זה בזמן.
אני רואה חברות אחרות שלי שלא תפסו את עצמן, מתגלגלות היום מאשפוז לאשפוז, עם חיים-לא-חיים. בלי עבודה, בלי ילדים, בלי חברים חיות על ביטוח לאומי. אם לא יוצאים מזה בזמן זה אוכל את המוח. כפשוטו.
אני יכולה לרשום לך את רשימת המחלות הנוראיות שתת תזונה יכול לגרום אם זה יזעזע אותך.
החל מאובדן שיער, וכלה בנשירת שיניים(!) ודילול העצם (על אוסטאופורוזיס שמעת? זה כשיש לך עצמות כמו של זקנה בת 90.)
וגם אני לא טלית שכולה תכלת, ובמשך תקופות ארוכות הרגלתי את הגוף שלי למזון מועט. ולכן אני צורחת לך כאן עכשיו :
תעשי עם עצמך משהו ולכי לטיפול!
אבל לפני הטיפול - פשוט תתחילי לאכול, לאט לאט, ותראי שלא תמותי.
סליחה אם כתבתי בצורה קצת נוקבת. הכל כאן נאמר כמובן מתוך אהבה ודאגה.
ובכל זאת, אני לא מכירה אותך, ואת לא מכירה אותי, ואין לי באמת דרך לעזור לך. הלוואי ויכלתי...
אני יכולה רק לנסות לשכנע אותך, או לתמוך בך אם את מחליטה לקחת את עצמך בידיים. אבל בסופו של דבר זה תלוי רק בך. וזו בחירה יומיומית על בסיס שעות ודקות.
את יכולה לרגע אחד לבחור טוב - ולאכול נורמלי, ולאחר מכן לבחור רע במשך שלושה ימים ולא לאכול בכלל ולעשות מלא ריצות וכלמני.
אפרופו, יש משפט שאומר שכל דבר צריך להיעשות בעתו. אז כרגע זה לא העת בשבילך לרוץ. את סתם שורפת קלוריות שאת כלכך מתאמצת להכניס... זה אבסורד....
אני מקווה שאת מבינה את הכוונה שלי.... ❤

כל מילה בסלע.
מקווה ש @גל 22 תיקח את הדברים ללב.

אז אחרי הפגישה עם התזונאית (אוסיף פה קישןר) עשיתי בדיקת דם. הם הראו לי על חלבון כללי נמטך מהנורמה (6.23 והנורמה היא 6.6) ןזה כתןצאה או מבעיות בכבד, שזה אין לי, או מתת תזונה.
אני אבודה. לא יודעת מה לעשות. לא יודעת איפה לקבור עצמי.
אני אוכלת סביב 950 קלוריות, לפעמים פחות, ופעם בשבועיים ציט של 3000 5000 קלוריות.
אני מתאמנת 3 פעמים ולפעמים רצה. משתדלת ללכת ברגל הרבה כל יום או להיות פעילה. אני לא מצליחה ליישם את זה, לא יודעת איך לעלות את הקלוריות מבלי להרגיש טיפת אשמה. אני מפחדת לעלות בכמוצ ואז לעלות דרסטית. חייבת לציין שהייתי תקופה על 1050 וגם משם ירדתי ל950.
הכנסתי תעצמי לבלגן אחד גדול

כבר דיברנו איתך בפוסט הקודם שלך, והמלצנו לך לקבל עזרה פסיכולוגית.
אני יודע שזה לא פשוט, אבל זה אפשרי, אם תרצי, את יכולה לצאת מזה.
הנה סרטון שמסביר בדיוק איך לעשות את זה, לאחרונה התלהבתי ממנו, והוא עוזר לי מרוב שהוא גורם לי לצחוק.

 

[ליאמוש]

*תמונות מזעזעות לפניך*
בתמונות האלו ניתן לראות אישה ששוקלת 41, מאושרת עד הגג שרואים לה את בעצמות ומעירים לה שהיא רזה מידי. מה רזה מידי זה לא הכי שווה?
כאב לי לשבת. כאב לי ללכת. ניראתי חולנית וחיוורת. בחלק מהתמונות ניתן לראות את הכוויה שלי בבטן מכרית חימום ששמתי כל הזמן, למה? כי רעדתי מקור ברוב הזמן....לא הייתה לי אנרגיה לחייך. חייתי בסבל לתקופה מסויימת. אוכל היה טקס...כל הזמן חשבתי על אוכל וחיכיתי לו, חייתי על פחות מ800 קלוריות ליום ובאמת אומרת לך עדיף להיות בשבי.
ואם את לא תקומי ותתעוררי עם עצמך. את תשארי במעגל הזה כל החיים. אז תעלי קילו 2 3 אז מה???????
פאק איט כל העולם. את תרגישי יותר טוב, תהיי הרבה יותר אנרגטית. תהיי שמחה. תוכלי לעלות ולהתחטב שוב בכמות קלוריות נורמלית. אבל אומרת לך ברצינות. הדברים שאני אומרת פה שווים כלום אם לא תשני את החשיבה שלך. את על 950 ליום? יופי. תעלי כל שבוע 100 קל ליום.
מה יקרה? תעלי בנוזלים ואולי מעט שומן אם תעשי את זה נכון. מבטיחה לך שתראי הרבה יותר טוב. עליתי 7 קילו וזה עשה לי פלאים. אני נהנית מאוכל. זזה כל הזמן. כן, צברתי שומן. זה עושה אותי פחות טובה מאחרים? לא. קודם כל אני,קודם כל הבריאות שלי. וככה גם החשיבה שלך. מאחלת לך לא לפחד ולעשות את הצעד הזה, ואם את לא מרגישה מספיק חזקה, תשיגי עזרה.