נק' מוניטין:
2,005
מה הקשר בין אכילה מרוסנת, לחץ נפשי ואכילת יתר?
דפוסי האכילה של אנשים מושפעים מגורמים שונים. חלקם פנימיים: רגשות, מוטיבציה והרגלים, חלקם חיצוניים: מצב כלכלי, היצע המזון הזמין וכדומה. מבין דפוסי האכילה השונים קיים דפוס בשם "אכילה מרוסנת", המוגדר כדפוס אכילה נוקשה, בו מוגבלים מזונות או אבות מזון מסוימים ומנגד, מתרחשים אירועים חוזרים של אכילת-יתר. לדוגמה, אנשים הנמנעים מאכילת לחם, אך אחרי תקופת זמן מסוימת יפצו באכילה מוגברת של לחם. מספר מחקרים הציעו השערה כי אנשים בעלי דפוס אכילה זה נוטים לסבול יותר מהשמנה ויגיבו למצבי לחץ באכילה מוגברת.
המחקר הנוכחי בדק את האפקט של לחץ נפשי על צריכת המזון בקרב 50 איש הסובלים מהשמנה. כל נבדק סווג תחת אחת מהקבוצות הבאות, בהתאם למידת ריסון האכילה שלו:
א. ריסון אכילה גבוה
ב. ריסון אכילה נמוך – ריסון האכילה מתקיים במידה מועטה או שאינו מתקיים.
בנוסף, על כל נבדק היה לבצע שני פרוטוקולים:
פרוטוקול לחץ – הנבדק עובר "ראיון עבודה" מול 3 מראיינים ומצלמת וידאו - פרוטוקול זה נקרא מבחן טרייר, הוא אורך כ-15 דקות ונוצר במיוחד כדי להשרות לחץ נפשי.
פרוטוקול ניטרלי – הנבדק נמצא במנוחה.
כל פרוטוקול אורך כ-15 דקות ועם סיומו הנבדק מתבקש לאכול במזנון, בהתאם לרצונו החופשי.
לפני תחילת הניסוי החוקרים שיערו כי בעלי ריסון אכילה גבוה יאכלו פחות בעת מצב ניטרלי (מנוחה) מאשר בעלי ריסון אכילה נמוך, אך לאחר השריית לחץ דווקא יאכלו יותר קלוריות ויעדיפו מזון טעים יותר (למשל, יותר מתוקים).
מה התוצאות?
בניגוד מוחלט לציפיות החוקרים, התוצאות הדגימו צריכה קלורית דומה בין הקבוצות כאשר היו במנוחה. זאת ועוד, משתתפים בעלי ריסון גבוה שהיו תחת לחץ נפשי צרכו כ-127 קלוריות פחות ביחס להיותם במצב מנוחה, כלומר, אכלו פחות בעקבות הלחץ. לעומת זאת, בעלי ריסון אכילה נמוך צרכו כ-70 קלוריות יותר תחת פרוטוקול הלחץ. כמו כן, סוג המזון שנצרך על ידי המשתתפים בקבוצת הריסון הגבוה לא השתנה באופן משמעותי.
כיצד ניתן להסביר את התוצאות?
ראשית, יתכן כי הלחץ היה גבוה מדי - בכך עודד תגובת "הילחם או ברח" (Fight or Flight) וגרם לדיכוי האכילה. שנית, הנבדקים סווגו לפי שאלון לכאלו שמגבילים את צריכת המזון שלהם וכאלו שלא, ללא התייחסות לאפיזודות של אכילה מוגברת (שהיא כאמור חלק מההגדרה של המושג "אכילה מרוסנת"). לפיכך, ייתכן שקבוצת הריסון הגבוה פשוט הצליחה להוריד צריכה קלורית מכיוון שהורכבה מאנשים בעלי שליטה עצמית טובה יותר ו/או כאלו שיצליחו יותר בדיאטה.
מה ניתן להסיק?
א. שאלונים המתארים דפוסי תזונה יכולים להיות בעייתיים בשימוש לא נכון.
ב. ייתכן שאחד המאפיינים של אנשים שמצליחים בדיאטה הוא שהם לא אוכלים יותר עקב לחץ נפשי.
_____________________________
רפרנסים:
המחקר: The effect of restrained eating on acute stress-induced food intake in people with obesity - ScienceDirect
מה זה מבחן טרייר ולמה זה מלחיץ? Trier social stress test - Wikipedia
למה השימוש בשאלון שהוזכר היה בעייתי? What is restrained eating and how do we identify it? - PubMed
קריאה נעימה 📚🤓
דפוסי האכילה של אנשים מושפעים מגורמים שונים. חלקם פנימיים: רגשות, מוטיבציה והרגלים, חלקם חיצוניים: מצב כלכלי, היצע המזון הזמין וכדומה. מבין דפוסי האכילה השונים קיים דפוס בשם "אכילה מרוסנת", המוגדר כדפוס אכילה נוקשה, בו מוגבלים מזונות או אבות מזון מסוימים ומנגד, מתרחשים אירועים חוזרים של אכילת-יתר. לדוגמה, אנשים הנמנעים מאכילת לחם, אך אחרי תקופת זמן מסוימת יפצו באכילה מוגברת של לחם. מספר מחקרים הציעו השערה כי אנשים בעלי דפוס אכילה זה נוטים לסבול יותר מהשמנה ויגיבו למצבי לחץ באכילה מוגברת.
המחקר הנוכחי בדק את האפקט של לחץ נפשי על צריכת המזון בקרב 50 איש הסובלים מהשמנה. כל נבדק סווג תחת אחת מהקבוצות הבאות, בהתאם למידת ריסון האכילה שלו:
א. ריסון אכילה גבוה
ב. ריסון אכילה נמוך – ריסון האכילה מתקיים במידה מועטה או שאינו מתקיים.
בנוסף, על כל נבדק היה לבצע שני פרוטוקולים:
פרוטוקול לחץ – הנבדק עובר "ראיון עבודה" מול 3 מראיינים ומצלמת וידאו - פרוטוקול זה נקרא מבחן טרייר, הוא אורך כ-15 דקות ונוצר במיוחד כדי להשרות לחץ נפשי.
פרוטוקול ניטרלי – הנבדק נמצא במנוחה.
כל פרוטוקול אורך כ-15 דקות ועם סיומו הנבדק מתבקש לאכול במזנון, בהתאם לרצונו החופשי.
לפני תחילת הניסוי החוקרים שיערו כי בעלי ריסון אכילה גבוה יאכלו פחות בעת מצב ניטרלי (מנוחה) מאשר בעלי ריסון אכילה נמוך, אך לאחר השריית לחץ דווקא יאכלו יותר קלוריות ויעדיפו מזון טעים יותר (למשל, יותר מתוקים).
מה התוצאות?
בניגוד מוחלט לציפיות החוקרים, התוצאות הדגימו צריכה קלורית דומה בין הקבוצות כאשר היו במנוחה. זאת ועוד, משתתפים בעלי ריסון גבוה שהיו תחת לחץ נפשי צרכו כ-127 קלוריות פחות ביחס להיותם במצב מנוחה, כלומר, אכלו פחות בעקבות הלחץ. לעומת זאת, בעלי ריסון אכילה נמוך צרכו כ-70 קלוריות יותר תחת פרוטוקול הלחץ. כמו כן, סוג המזון שנצרך על ידי המשתתפים בקבוצת הריסון הגבוה לא השתנה באופן משמעותי.
כיצד ניתן להסביר את התוצאות?
ראשית, יתכן כי הלחץ היה גבוה מדי - בכך עודד תגובת "הילחם או ברח" (Fight or Flight) וגרם לדיכוי האכילה. שנית, הנבדקים סווגו לפי שאלון לכאלו שמגבילים את צריכת המזון שלהם וכאלו שלא, ללא התייחסות לאפיזודות של אכילה מוגברת (שהיא כאמור חלק מההגדרה של המושג "אכילה מרוסנת"). לפיכך, ייתכן שקבוצת הריסון הגבוה פשוט הצליחה להוריד צריכה קלורית מכיוון שהורכבה מאנשים בעלי שליטה עצמית טובה יותר ו/או כאלו שיצליחו יותר בדיאטה.
מה ניתן להסיק?
א. שאלונים המתארים דפוסי תזונה יכולים להיות בעייתיים בשימוש לא נכון.
ב. ייתכן שאחד המאפיינים של אנשים שמצליחים בדיאטה הוא שהם לא אוכלים יותר עקב לחץ נפשי.
_____________________________
רפרנסים:
המחקר: The effect of restrained eating on acute stress-induced food intake in people with obesity - ScienceDirect
מה זה מבחן טרייר ולמה זה מלחיץ? Trier social stress test - Wikipedia
למה השימוש בשאלון שהוזכר היה בעייתי? What is restrained eating and how do we identify it? - PubMed
קריאה נעימה 📚🤓
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
