נק' מוניטין:
1,360
ריחות של מזונות מהווים גירויים מעוררי תיאבון המייצגים את הדחיסות הקלורית (ערך קלורי כנגד הנפח) של המזון ואיכות הטעם שלו (מתוק, חמוץ, מלוח, או מר). תגובת יתר של המוח לגירוי חושי של מזון מהווה סיכון לאכילה מוגברת, תשוקה לאוכל סובייקטיבי, אכילה רגשית בלתי מבוקרת, ועשויה לשקף הסבר נוירולוגי להשמנת יתר.
המחקר הנוכחי נועד בכדי לבחון תגובות מוחיות הקשורות להשמנה כתגובה לריחות של מזון.
ההשערה הייתה שאנשים בעלי השמנת יתר יזכו לתגמול חזק יותר במוח כתגובה לריחות של מזונות עתירי קלוריות לעומת מזונות דלים בקלוריות בהשוואה לאנשים בעלי משקל תקין.
במחקר השתתפו 38 גברים ונשים, כאשר 17 מהם בעלי השמנת יתר (BMI>30) ו-21 בעלי משקל תקין (BMI<25).
המשתתפים עברו סדרת מבחנים בכדי להעריך מספר פרמטרים:
1.תפקוד חוש הריח - הוערך על ידי שילוב של מבחן זיהוי ריח, הבחנה בין ריחות שונים, ומבחן סף רגישות לריח.
2.תפקוד חוש הטעם - המשתתפים התבקשו לזהות כהלכה את איכות הטעם של רצועות נייר ספוגות טעם שהונחו במרכז לשונם מתוך ארבעת האפשרויות (מתוק, חמוץ, מלוח, ומר).
3.תגמול מוחי - אוויר בריח של מלפפון ובריח של שוקולד הוזרם לאפם של המשתתפים, ובמקביל בוצע ניתוח נתוני MRI להערכת שינויים באותות מוחיים.
על פי תוצאות המחקר, משתתפים בעלי השמנת יתר הציגו רגישות נמוכה יותר לריח בהשוואה לקבוצת המשקל התקין, כמו גם ירידה בתפקוד מערכת החישה לטעם וריח.
יתר על כן, פעילות מוחית חזקה יותר בתגובה לריחות של שוקולד לעומת ריחות מלפפון הודגמה בקבוצת השמנת היתר בהשוואה לקבוצת המשקל הרגיל. אחד מהאזורים במוח שפעל באופן מוגבר ידוע כממלא תפקיד בשליטה בהתנהגות אכילה, וקשור בהנעת המוטיבציה למזונות מעוררי תיאבון, חשק לאוכל ואכילה בלתי מבוקרת.
לסיכום, המחקר הנוכחי מציג ממצאים ראשוניים לשינוי בתגובות המוח לגירוי חושי של מזון אשר קשור להשמנת יתר. למרות שאנשים הסובלים מהשמנת יתר נמצאו כבעלי תפקודי ריח מופחתים, הם הראו הפעלה מוגברת של אזורי המוח לתגמול ועיבוד הטעמים כאשר נחשפו לריח הקשור לאוכל מתוק עשיר בקלוריות בניגוד לריח של אוכל דל בקלוריות.
על אף ממצאים אלו, האם תגובות מוגברות במוח לריחות מזון עתיר לעומת דל קלוריות מנבאים את בחירת המזון וצריכה שלו בפועל טרם הוכח.
רפרנס:
Error - Cookies Turned Off
