נק' מוניטין:
2,005
תגובת הגוף לדיאטת הרזייה היא יחסית מוכרת: חלה ירידה בהוצאה האנרגטית, בעיקר עקב ירידה ב-NEAT (הוצאה אנרגטית כתוצאה מפעילות גופנית לא יזומה, כמו שטיפת כלים או טיול עם הכלב) ובחילוף החומרים במנוחה. מנגד, נראה שלפחות עבור חלק מהאנשים קיימת גם תגובה הפוכה שמהווה חלק מן הסיבות בגינן אנשים מסוימים פשוט לא מצליחים לעלות במשקל.
ידוע שכדי לצבור מסת שומן, אדם צריך לצרוך יותר קלוריות מאשר הוא מוציא לאורך זמן. אולם, גם תחת סך קלורי זהה ותנאים זהים, אנשים שונים יאגרו שומן ביעילות שונה, דהיינו חלקם יאגור יותר שומן וחלקם פחות.
באופן טבעי, ההכרה בכך העלתה שאלה מעניינת: אילו רכיבים בהוצאה האנרגטית אחראיים על השונות בהשמנה בין אנשים?
כדי לענות על השאלה נערך ניסוי אליו גויסו 16 משתתפים צעירים (בגילאי 36-25) ובטווח משקל תקין. המשתתפים נדרשו לאכול כ-1,000 קלוריות מעל המאזן הקלורי הניטרלי (המאזן בו הם לא אמורים לרדת או לעלות במשקל) במשך חודשיים, כאשר ההוצאה הקלורית נבדקה בתחילת הניסוי ובסופו (בעזרת מים כפולי סימון וקלורימטריה עקיפה). הרכב הגוף נמדד גם הוא.
התוצאות: המשתתפים עלו במשקל ואגרו שומן, אבל באופן נבדל למדי אחד מהשני. למרות העודף הקלורי הדומה, חלק מהמשתתפים אגרו פי 10 יותר שומן מהאחרים. השינוי היחידי שהסביר את ההבדל הגדול הזה היה ב- NEAT (פעילות גופנית לא יזומה) – בעוד שחלק מהמשתתפים לא חוו עלייה כלל ב-NEAT (ואף ירידה), אחרים הגבירו את הפעילות באופן לא יזום ב-692 קלוריות (!). כתוצאה מכך, המשתתפים שחוו עלייה ב-NEAT צברו כמות פחותה של שומן ולהפך. במילים אחרות, העלייה ב-NEAT הקטינה עבורם את העודף הקלורי במידה ניכרת.
השינוי ברכיבים אחרים בהוצאה האנרגטית, כמו חילוף החומרים במנוחה או האפקט התרמי של המזון, היה קטן מדי כדי להסביר מדוע חלק מהאנשים אגרו יותר שומן מהאחרים.
בהתחשב בכך ש-NEAT הוא הרכיב הדינמי ביותר בהוצאה הקלורית שלנו, ויכול להוות כ-15-50% ממנה, תוצאות אלו אינן מפתיעות במיוחד.
ראוי לציין כי זו רק סיבה אחת בגינה אנשים מסוים נוטים לא להשמין, וייתכן כי קיימות גם סיבות אחרות כמו רזון מובנה (constitutional thinness), מחלות המשפיעות על ספיגת המזון, בחירות מזון ספציפיות ועוד.
_________
רפרנס: Role of Nonexercise Activity Thermogenesis in Resistance to Fat Gain in Humans
