נק' מוניטין:
2,107
- 927
- 811
קצת רומנטיזציה:
כשהתחלתי להתאמן - סנאטץ' דדליפט (למרות שאז זה היה יותר מיקס מוזר בין סנאטץ' דדליפט לסטיףלג) היה הווריאציה הראשונה של הדדליפט ש"הסתדרה" לי. (דדליפט רגיל היה לי "אוקוורד", והייתי קרוב לוותר על התנועה הזו).
יותר מזה:
משיכות באחיזת סנאטץ' (לא משנה הווריאנט: סטיףלג, דדליפט, סנאטץ' דדליפט, סנאטץ' פול, סנאטץ' היי פול, עם דפיציט, בלי דפיציט, לפעמים אפילו פלוט) כל כך כיפיות לי שלאורך רוב "היסטוריית האימונים" שלי - נפח הרגלים שלי היה בעיקר משיכות. (ובסקוואט הייתי בעיקר מתרגל סינגלים).
לפני 3 שנים:
החלטתי שיום אחד אני אותה להצליח לעשות סנאטץ' דדליפט עם 200kg. בהתחלה זה היה נראה כמו מטרה יחסית קרובה, אבל איפשהו באזור ה-160kg (שלא לדבר על 180kg, ובפרט 190kg) הבנתי שהמטרה הזו, 200kg סנאטץ' דד, היא "המטרה האולטימטיבית שלי".
לפני כמה חודשים:
החלטתי שאני עולה על תכנית קשוחה, במסה, מסמן וי על המטרות הגדולות שלי, ואז יורד במשקל 25kg-30kg... ואולי לא משווה יותר את השיאים האלו בחיים. כלומר: זו ההזדמנות, אולי האחרונה שלי, להצליח לעשות את ה200kg המיוחלים.
לפני שבועיים (ולא בסוף התכנית), היה לי "יום טוב", והחלטתי לנסות את ה200kg (מקסימום לא יעלה):
ממש דמיינתי את הרגע הזה -
את הפייט, את האש בעיניים של "זה צ'אנס אחד האחרונים שלך", השיא האולטימטיבי, המטרה שאליה כל מה שעשיתי אמור היה להתנקז... ההתרגשות כשזה ננעל, ההפנמה, הפורקן...
קיצר, את כל הדרמה ואת כל הקטרזיס אפשר לדחוף לתחת:
קישור לצפייה: https://youtu.be/Y1n6QJn7RQk
זה פשוט עלה... וזהו!
איפה הדם? איפה הדמעות?
זה הדבר הזה שכל כך חיכיתי לו וקיוויתי לו?
ומה אני עושה עכשיו?
ובכן, בתור התחלה. - 205. 🙃
קישור לצפייה: https://youtu.be/T8_FYaHA6SI
-----
*לפני שהשאלה הזו מגיעה:
לא, אני לא יודע כמה אני עושה דדליפט קונבנציונלי, וגם לא מתכוון לאמן אותו כדי לבדוק, כי בניגוד למשיכות סנאטץ, שזה אולי הדבר הכי כיף בשבילי לעשות במכון, דדליפט רגיל זה תרגיל שאני מתעב בצורה מזעזעת. (אני מעדיף כבר לטבוע מתחת לפלוטינג דפיציט סנאטץ' דדליפט וטמפו פרונט סקוואט עם עצירות לחזרות מאשר לדדלפט קונבנציונלי. 🤢)
כשהתחלתי להתאמן - סנאטץ' דדליפט (למרות שאז זה היה יותר מיקס מוזר בין סנאטץ' דדליפט לסטיףלג) היה הווריאציה הראשונה של הדדליפט ש"הסתדרה" לי. (דדליפט רגיל היה לי "אוקוורד", והייתי קרוב לוותר על התנועה הזו).
יותר מזה:
משיכות באחיזת סנאטץ' (לא משנה הווריאנט: סטיףלג, דדליפט, סנאטץ' דדליפט, סנאטץ' פול, סנאטץ' היי פול, עם דפיציט, בלי דפיציט, לפעמים אפילו פלוט) כל כך כיפיות לי שלאורך רוב "היסטוריית האימונים" שלי - נפח הרגלים שלי היה בעיקר משיכות. (ובסקוואט הייתי בעיקר מתרגל סינגלים).
לפני 3 שנים:
החלטתי שיום אחד אני אותה להצליח לעשות סנאטץ' דדליפט עם 200kg. בהתחלה זה היה נראה כמו מטרה יחסית קרובה, אבל איפשהו באזור ה-160kg (שלא לדבר על 180kg, ובפרט 190kg) הבנתי שהמטרה הזו, 200kg סנאטץ' דד, היא "המטרה האולטימטיבית שלי".
לפני כמה חודשים:
החלטתי שאני עולה על תכנית קשוחה, במסה, מסמן וי על המטרות הגדולות שלי, ואז יורד במשקל 25kg-30kg... ואולי לא משווה יותר את השיאים האלו בחיים. כלומר: זו ההזדמנות, אולי האחרונה שלי, להצליח לעשות את ה200kg המיוחלים.
לפני שבועיים (ולא בסוף התכנית), היה לי "יום טוב", והחלטתי לנסות את ה200kg (מקסימום לא יעלה):
ממש דמיינתי את הרגע הזה -
את הפייט, את האש בעיניים של "זה צ'אנס אחד האחרונים שלך", השיא האולטימטיבי, המטרה שאליה כל מה שעשיתי אמור היה להתנקז... ההתרגשות כשזה ננעל, ההפנמה, הפורקן...
קיצר, את כל הדרמה ואת כל הקטרזיס אפשר לדחוף לתחת:
קישור לצפייה: https://youtu.be/Y1n6QJn7RQk
זה פשוט עלה... וזהו!
איפה הדם? איפה הדמעות?
זה הדבר הזה שכל כך חיכיתי לו וקיוויתי לו?
ומה אני עושה עכשיו?
ובכן, בתור התחלה. - 205. 🙃
קישור לצפייה: https://youtu.be/T8_FYaHA6SI
-----
*לפני שהשאלה הזו מגיעה:
לא, אני לא יודע כמה אני עושה דדליפט קונבנציונלי, וגם לא מתכוון לאמן אותו כדי לבדוק, כי בניגוד למשיכות סנאטץ, שזה אולי הדבר הכי כיף בשבילי לעשות במכון, דדליפט רגיל זה תרגיל שאני מתעב בצורה מזעזעת. (אני מעדיף כבר לטבוע מתחת לפלוטינג דפיציט סנאטץ' דדליפט וטמפו פרונט סקוואט עם עצירות לחזרות מאשר לדדלפט קונבנציונלי. 🤢)
נערך לאחרונה: