מידע פרופילים של סטרואידים/גורמי צמיחה ותרופות שיקום

[Machinehead]

סטרואידים ואסטרים

סטרואידים למתחילים חלק ב - אסטרים
לאחר שהבנתם את הבסיס, נבין את הסוגים של הסטרואידים הקיימים:

הסבר על זמן מחצית החיים של סטרואידים( נלקח מפורום Muscletalk.co.uk):

ישנו שיקול חשוב כאשר מתכננים סייקל של סטרואידים, במיוחד בתזמון המינונים שנלקחים, בעצם זמן מחצית החיים הפעיל של הסטרואיד עליו מדובר. זמן מחצית החיים אולי מוגדר כ-הזמן – t , בזמן t הרמה של החומר הפעיל בדם יורדת לחצי, בזמן 2t, הרמה היא רבע מהרמה ההתחלתית ובזמן 3tהרמה היא שמינית מהרמה ההתחלתית וכו'.
המידע הזה הוא חיוני בתזמון של המינון כאשר רוצים להשיג רמות יותר יציבות של החומר במחזור הדם, אשר מוביל לתוצאות גדולות יותר של עליה. תנודות מסוימות ברמות של החומר הם מקובלות, וחלקם בלתי נמנעות, אבל חשוב לשמור אותם למינימום.


מושגים שיש להבין בסטרואידים:

אסטרים – הינם חלק אשר מוסיפים אותו לסטרואיד על מנת לשחרר את החומר בצורה איטית יותר.
ישנן מס' סוגים של אסטרים, הפופולאריים הם Enanthate, Cypionate, Propionate.
לאחר הזריקה, החומר משוחרר לדם לאורך זמן, זאת כדי למנוע תדירות זריקות יומית.
זמן החיים בגוף של Enanthate ו Cypionate הוא שבועיים, זמן החיים של Propionate הוא כ 4 ימים.
לכל אסטר יש משקל, לדוגמא האסטר Enanthate שוקל 72 מ"ג, לדוגמא:
ב100 מ"ג חומר טסטוסטרון Enanthate ישנו 72 מ"ג חומר פעיל וההפרש הוא האסטר עצמו שזה 28 מ"ג טסטוסטרון.
ב100 מ"ג חומר טסטוסטרון Propionate יש 83 מ"ג חומר פעיל ו17 מ"ג האסטר עצמו.

קבוצה ראשונה – טסטוסטרון ואסטרים.

חומר בסיס: Testosterone. אנאבולי/אנדרוגני: 100/100
לאחר הזרקה של של הטסטוסטרון עם אסטר ארוך, החומר אינו משוחרר לדם ברמות שוות, לכן יש להזריק כל מס' ימים. מכיוון שזמן מחצית החיים שלו הוא 7 ימים, זריקות בתדירות של 3.5 ימים ישמרו על רמות שוות של החומר בדם.
כל הסטרואידים עם אסטרים, הבסיס שלהם הוא על שמן, החומר שמזריקים הוא משמן. ישנו בשוק הסטרואיד שנקרא Testosterone suspension על בסיס מים, שזה החומר טסטוסטרון נקי ללא שום אסטר, הבעיה שיש צורך להזריק אותו פעמיים ביום כדי לשמור על רמות קבועות של טסטוסטרון בדם.

שמות נפוצים של הסטרואידים:

Sustanon, Omnadren, Testoviron depot(Testosterone enanthate), Testosterone cypionate, Argoviron-Testosterone suspension.
Testholic-Testosterone propionate​

קבוצה שניה – נור19- טסטוסטרון

חומר בסיס: Nandrolone
אנאבולי/אנדרוגני: 37:125
שמות נפוצים של הסטרואידים:

Deca Durabolin(Nandrolone undecanoate) , NPP - Nandrolone phenylpropionate
Durabolin - Nandrolone decanoate​

קבוצה שלישית: טרנבולון

חומר בסיס: Trenbolone
אנאבולי/אנדרוגני: 500/500.

שמות נפוצים של הסטרואידים:

Trenbolone Acetate, Parabolan(TRENBOLONE HEXAHYDROBENCYL CARBONATE), Tri-Trenbolone.​

רשימת זמני החיים של אסטרים:

Formate ----------------------------------------------------- 1.5 days

Acetate ----------------------------------------------------- 3 days

Propionate --------------------------------------------------- 4.5 days

Phenylpropionate --------------------------------------------- 4.5 days

Butyrate ----------------------------------------------------- 6 days

Valerate ----------------------------------------------------- 7 days

Hexanoate --------------------------------------------------- 9 days

Caproate ---------------------------------------------------- 9 days

Isocaproate -------------------------------------------------- 9 days

Heptanoate -------------------------------------------------- 10 days

Enanthate --------------------------------------------------- 10.5 days

Octanoate --------------------------------------------------- 12 days

Cypionate ---------------------------------------------------- 12 days

Nonanoate ---------------------------------------------------- 13.5 days

Decanoate ---------------------------------------------------- 15days

Undecanoate -------------------------------------------------- 16.5 days​

 

[Machinehead]

מידע קצר על תרופות החוסמות אסטרוגן

נגדיר שני קיצורים:

Serm - Selective estrogen receptor modulator
AI – Aromatase Inhibitor​

ארימידקס(Arimidex - Anastrozole), פמרה(Femara-Letrozole) - הם בקטגוריה AI, תרופות אלו מורידות באופן משמעותי את ריכוז ההורמון אסטרדיול ואין לו שום אפקט גילוי על מערך הקורטיקו-סטרואיד של בלוטות הכליות או על האלדוסטרון (הורמון המיוצר ע"י בלוטת יותרת הכליה). התרופות הלו לא משפיעות ישירות על האסטרוגן/אסטרדיול הקיימות כבר במחזור הדם. הם רק מורידות את הייצור של האסטרוגן/אסטרדיול.

ארומסין(Exemstane) – התרופה הזו עובדת במטרה על דיכוי האנזים ארומאטס (Aromatase), אשר נחוץ לייצור של האסטרוגן/אסטרדיול. בבסיס שניהם סטריאידים ארומאטים ההופכים חומר אחר ללא פעיל. בדומה ל AI התרופה הזו לא משפיעה ישירות על האסטרוגן אשר כבר נמצא במחזור הדם.

נולבדקס (Nolvadex-Tamoxifen Citrate)- זה בעצם SERM, למעשה התרופה הזו בולמת את הפעילות של האסטרוגן ברקמות החזה ורקמות נוספות ע"י "תפיסה" של קולטני האסטרוגן בתאים. כאשר ה SERM "יושב" בקולטני האסטרוגן, אין שום מקום לאסטרוגן אמיתי ל"שבת" בתאים – כמו משחק הכיסאות של הילדים. ה SERM תופס מקום בקולטני האסטרוגן, אבל הוא אינו שולח הודעה לגרעיני התאים לגדול ולהתחלק. זו הסיבה מדוע נולבדקס יכולה לעזור במצבים שכמות גבוהה של אסטרוגן כבר נמצא במחזור הדם. לדוגמא, סימנים מוקדמים של ג'ינו יכולים להצביע על רמות גבוהות של אסטרוגן במחזור הדם. התרופה נולבדקס הטובה ביותר לטפל בחסימת רמות האסטרוגן בדם, ע"י שימוש מוקדם ב AI אפשרי לעצור את האסטרוגן הנוסף מהמסלול שלו.

דוסטינקס (Dostinex- Cabergoline), ארגולין (Ergoline-Bromocriptine) - שני התרופות האלו לא משנות ישירות את הויסות של האסטרוגן או הפרוגסטרון. התרופות הללו הם dopamine agonists, אשר מחקה את האפקט של הדופאמין במוח ע"י המרצה של קולטני הדופאמין. העלייה בגירוי של קולטני הדופאמין, יכולה להשפיע ישירות על רמות הפרולקטין – דבר זה גורם לירידה ניכרת בהפרשת הפרולקטין מבלוטת יותרת המוח.

פרו-וירון (Proviron) – לתרופה זו ישנה 2 אפקטים עיקריים והם:

1.התרופה הזו קשורה חזק ל SHBG - sex hormone binding globulin, ה SHBG בדרך כלל קשור עם הטסטוסטרון, וכתוצאה מכך רק 1-3% של כלל הטסטוסטרון הוא בכלל קשור לקולטנים. ע"י הקשר עם ה SHBG, הפרו-וירון למעשה עוזר להעלות את רמות הטסטוסטרון החופשי.
2.פרו-וירון הוא מתנהג כמו DHT (5-אלפא מצומצם), ולכן אינו יכול להיות מומר לאסטרוגן, עדיין בכל זאת יש לו דמיון גבוה יותר לקולטני הארומאטיים (אשר ממיר טסטוסטרון לאסטרוגן). אז התרופה יכולה להתנהג כחוסם ארומטאס.

 

[Machinehead]

פרופילים של סטרואידים:

טסטוסטרון אנתת – Testosterone enanthate
אנאבולי/אנדרוגני 100:100
מבנה כימי: 4-androstene-3-one,17beta-ol
מינון ממוצע: 250mgs-1000mgs/EW

טסטוסטרון זה האנדרוגן הראשי בגוף הגברי, ועדיין הסטרואיד בונה מסה האפשרי הטוב בעולם. יש לו סיכון גבוה לגרימת תופעות לוואי כי הוא מומר ליותר צורה אנדרוגנית (DHT) ברקמות קולטני האנדרוגן, ויוצר אסטרוגן במהירות. אבל תכונות אלו מביאות לנטייה אנאבולית גבוהה. מצד שני, עליה באסטרוגן מעלה את רמות הורמון הגדילה, ניצול הגלוקוז, שיפור החסינות ושדרוג קולטני האנדרוגן, כאשר השילוב של טסטוסטרון/DHT הינו חזק מאוד בהפעלת קולטני האנדרוגן בהפקת כוח ועליה במסה. אשר לא תמיד עליה זו נראית לעין. אין שום סטרואיד בעולם אשר מסוגל ליצור מסה כמו שהטסטוסטרון עושה.

כמו טסטוסטרון סיפיאונט, האננתת הינו אסטר יחיד ארוך המצורף לטסטוסטרון עצמו, האסטר הארוך אולי הכי מתאים לסייקל מסה, אבל המוצר הזה אינו קל לשימוש, בגלל הזמן הארוך של הפעולה שלו (3-4 שבועות), תופעות הלוואי יעלו בהדרגה ויחמירו עם השימוש, לכן שימוש בתרופות כגון נולבדקס או כלומיד, פרו-וירון ו HCG בזמן ה PCT חשובות כדי לשחזר את הייצור הטסטוסטרון הטבעי. התדירות של תופעות הלוואי הינן גבוהות עם סוג זה של אסטר.

מתי שרוב האנשים יאמרו לך שזה בזבוז לא להשתמש בטסטוסטרון, ייקח זמן מה כדי לבנות מסה מכובדת, הנקודה הזו נלקחת בחשבון שטסטוסטרון הוא מוצר אשר נמצא בשימוש כבד אצל מתחילים וגם אצל ותיקים. אלו אשר מפחדים שהם אולי לא יבינו את השימוש המתאים בתרופות מסייעות (כגון נולבדקס), אולי יעדיפו שימוש בטסטוסטרון פרופיאונט או סוספנשן(ללא אסטר) במקום אננתת. אסטרים קצרים מגיבים מהר וניתנים לבקרה יותר בקלות. אבל אלו צריכים להיות מוזרקים פעם אחת בכל יומיים(פרופ) וכל יום(סוספנשן), שימוש בטסטוסטרון אננתת יכול לתת גדילה מכובדת ע"י זריקה יחידה פעם בשבוע.

טסטוסטרון זה הסטרואיד הכי חזק שקיים, למעשה, הוא מושלם לשימוש ללא סטרואיד נוסף, כאשר אסטר ארוך כמו אננתת עם מינון של 500 מ"ג עד 1 גרם בשבוע, נותן תוצאות ברורות מעל 10 שבועות של שימוש. אם אתה רואה בחור אשר התנפח במהירות, כנראה שהטסטוסטרון גרם לזה, אבל טסטוסטרון בכל זאת תמיד משולב עם חומר נוסף או חומרים נוספים. בגלל השכיחות של התופעות לוואי, אנשים בד"כ מפצלים את הסייקל לכמה חומרים, בד"כ זה טסטוסטרון ועוד חומר עם השפעה בינונית כדי להשיג סייקל עם פחות סיכונים.

לאלו שחוששים מתופעות לוואי האנדרוגניות(נשירת שיער, גדילת יתר של הערמונית, קול עבה), ניתן להשתמש בתרופה הנראית פינסטריד(Finasteride-Propecia), התרופה הזו חוסמת את האנזים 5-אלפה-רדוקטאז ומפסיקה את ההמרה של הטסטוסטרון לתרכובת יותר אנדרוגנית DHT. אבל DHT מקטין את העליה האסטרוגנים, מעלה את רמות הטסטוסטרון החופשיות ואנדרוגן מאוד חזק, שהוא פי 3-4 חזק מטסטוסטרון. אפקט זה גורם לנשירת שיער. משתמשים אלו יכולים לשקול שימוש בארימידקס כ AI, היות שפרו-וירון הוא צורה של DHT בסופו של דבר. אחרי סייקל, עקב ארומטציה גבוהה ועליה של רמות האסטרדיול בדם, רמות הטסטוסטרון הטבעי מדוכאים באופן חמור. זה אומר שיש צעדים אשר חייבים לקחת כדי להבטיח חזרה מהירה של הטסטוסטרון הטבעי, על מנת שלא להפסיד את העלייה אשר התקבלה מהשימוש בטסטוסטרון. לכן עקב סייקל ארוך של 10-12 שבועות, חובה שימוש ב HCG ונולבדקס/כלומיד הם בגדר חובה כ PCT. שימוש ב HCG חובה להתחיל בשבועיים האחרונים לפני הזריקה האחרונה, מינון של 500-1500IU כל 5-6 ימים. ה HCG מתנהג כחלופה ל LH ומגרה את ההתחלה של ייצור הטסטוסטרון הטבעי.

שבועיים לאחר הזריקה האחרונה, יש להתחיל עם נולבדקס/כלומיד, 40 מ"ג של נולבדקס או 150 מ"ג של כלומיד ליום, לתקופה של שבועיים, ועוד שבועיים נוספים במינון של 20 מ"ג נולבדקס או 100 מ"ג כלומיד אמורים להספיק. יש לזכור כי HCG עצמו מדכא את הטסטוסטרון הטבעי ויש להפסיקו לפחות שבועיים לפני השימוש בנולבדקס/כלומיד.

 

[Machinehead]

טסטוסטרון פרופיאונט – Testosterone Propionate
אנאבולי/אנדרוגני 100:100
מבנה כימי: 4-androstene-3-one,17beta-ol
מינון ממוצע: 50mg-100mg כל יומיים.

טסטוסטרון בסיס עם אסטר קצר, כמו אננתת וסיפיואנט וסוסטנון 250. זה סטרואיד על בסיס שמן, האסטר משהה את השחרור של הסטרואיד אל הדם, אבל בהשוואה לאננתת וסיפיואנט, הפרופיואנט הוא אסטר קצר מאוד ומשחרר את החומר מהר מאוד. כשלעצמו תדירות זריקות גבוהה חשובה. הרמות של החומר מגיעות לשיא אחרי 24-36 שעות ומתחילות לרדת למטה. כאשר 24-36 שעות הינם הזמן המקסימאלי בין זריקה לזריקה, תוצאות מתחילות להיות לאחר 3 ימים לפחות, רב האתלטים מזריקים בין 50 מ"ג ל 100 מ"ג כל יום עד כל יומיים.

זה לא הסטרואיד הכי ידידותי למשתמש מקבוצת הטסטוסטרון, זריקות בתדירות גבוהה יכולות להיות כואבות להתחיל איתם, עקב חיפוש נקודות שונות כדי לדחוף את המחט, כדי לא לגרום לצלקות ברקמות. אזור הזריקה יכול להיות מגורה ונפוח, לפעמים יכול לגרום לגירודים תכופים וכאב כאשר נוגעים באזור, הצורה הזו של הטסטוסטרון הכי טובה למתחילים, אבל כאשר דנים עם אננתת וסיפיואנט , התדירות הזריקות יכולה להפריע מאוד. רמות האנדרוגנים והאסטרוגן יורדים לאחר 2-4 ימים מזמן הפסקת השימוש בסטרואיד. תופעות הלוואי מפסיקות או קטנות ישר. זה טסטוסטרון עם סיכון גבוה לתופעות לוואי, שימוש בתרופות כגון נולבדקס/פרו-וירון/ארימידקס מומלצות.

מדוע משתמשים מעדיפים לקחת את הפרופיאונט בזמן סייקל חיטוב?, מהסיבה שטסטוסטרון עם אסטר קצר סופח פחות נוזלים, וגם שום שומן לא מופיע, תוצאות אלו מסייעות למשתמש להישאר "רזה". אז שימוש בסוג זה של טסטוסטרון בשביל לשמור על העלייה במשקל או לשמור על המסה עד 2-3 שבועות שלפני תחרויות. אף על פי שרב המשתמשים יעדיפו להוסיף פרו-וירון (במינון של 50 עד 100 מ"ג ביום) כאמצעי זהירות.

רב המשתמשים יעדיפו לקחת מינון של 50 עד 100 מ"ג ביום עד לכל יומיים, המינון הקטן מותאם לאלו שנמצאים בשלב של חיטוב, אשר ייקחו כל יום שני או יום שלישי, או להוסיף פרו-וירון כאמצעי זהירות, מינון של 50 מ"ג עד 100 מ"ג מספיק ברב המקרים. אזור הזריקה צריך להיות מוחלף כל פעם, או שיופיעו צלקות ברקמות, ויכולים להיווצר כדורים של רקמות שומן תת עוריות. ברב המקרים יש צורך בניתוח להסרתם. אז לכן החלפת אזור הזריקה חשוב.

למטרות של עליה במסה, הכי טוב לקחת את הטסטוסטרון פרופיאונט עם דקה-דוראבולין או בולדנון, בנוסף ניתן להוסיף דיאנאבול או אנאדרול ל5-6 שבועות בשביל התחלה, כדי לתת מן "בעיטה" לעליה במשקל/כוח. רב המשתמשים יעדיפו שימוש בטסטוסטרון עם אסטר ארוך למטרות מסה, בכל אופן, לחיטוב הכי טוב להוסיף פרו-וירון, אשר מקטין (או מפסיק לגמרי) את העליה ברמות האסטרוגן במחזור הדם. עליה במוצקות השריר והכוח ואיפשור לרמות הטסטוסטרון החופשי גבוהות בדם. אבל כמובן חומרים אחרים תורמים בעצמם תרומה נכבדה, סטרואידים כמו בולדנון או פרימובולאן גורמים לשידוך טוב לסייקלים ארוכים, וסטרואידים כגון אנאבר, טרנבולון או וינסטרול הינם שידוך טוב יותר, וגם הם עוזרים להעלות את המוצקות של השריר והורדה של אחוזי השומן(ולא מסת השומן), כאשר שומרים על עליה במסת השריר הרזה. עם טסטוסטרון רב השילובים הם אפשריים, מהסיבה שטסטוסטרון הוא תמיד הסטרואיד החזק בסייקל.

 

[Machinehead]

כמות של חומר פעיל ל 100 מ"ג:

Boldenone base: 100mg
Boldenone acetate: 83mg
Boldenone Propionate: 80mg
Boldenone Cypionate: 69mg
Boldenone Undecylenate: 61mg

Clostebol Base: 100mg
Clostebol Acetate: 84mg
Clostebol Enanthate: 72mg

Drostanolone Base: 100mg
Drostanolone Propionate: 80mg
Drostanolone Enanthate: 71mg

Methenolone Base: 100mg
Methenolone Acetate: 82mg
Methenolone Enanthate: 71mg

Nandrolone Base: 100mg
Nandrolone Cypionate: 69mg
Nandrolone Phenylpropionate: 63mg
Nandrolone Decanoate: 62mg
Nandrolone Undecylenate: 60mg
Nandrolone Laurate: 56mg

Stenbolone Base: 100mg
Stenbolone Acetate: 84mg

Testosterone Base: 100mg
Testosterone Acetate: 83mg
Testosterone Propionate: 80mg
Testosterone Isocaproate: 72mg
Testosterone Enanthate: 70mg
Testosterone Cypionate: 69mg
Testosterone Phenylpropionate: 66mg
Testosterone Decanoate: 62mg
Testosterone Undecanoate: 61mg

Trenbolone Base: 100mg
Trenbolone Acetate: 83mg
Trenbolone Enanthate: 68mg
Trenbolone Hexahydrobenzyl Carbonate: 65mg*
Trenbolone cyclohexylmethylcarbonate: 65mg*

Drug Active half-life

Anadrol / Anapolan50 (oxymetholone) 8 to 9 hours
Anavar (oxandrolone) 9 hours
Dianabol (methandrostenolone, methandienone) 4.5 to 6 hours
Methyltestosterone 4 days
Winstrol (stanozolol) 9 hours

INJECTABLE STEROIDS

Drug Active half-life

Deca-durabolin (Nandrolone decanate) 15 days
Equipoise 14 days
Finaject (trenbolone acetate) 3 days
Primobolan (methenolone enanthate) 10.5 days
Sustanon or Omnadren 15 to 18 days
Testosterone Cypionate 12 days
Testosterone Enanthate 10.5 days
Testosterone Propionate 4.5 days
Testosterone Suspension 1 day
Winstrol (stanozolol) 1 day​

וינסטרול לא בדיוק "מחזיק" בזמן מחצית החיים הקלאסי, הוא אינו מכיל אסטר, במקום זאת הוא מכיל מיקרו-קריסטלים אשר מתמוססים לאט, לאחר ההתמוססות שלהם, רמות החומר בדם צונחות מהר מאוד.

 

[Machinehead]

דיאנאבול
שמות נוספים: מתאן, די-בול
שם רפואי: Methandrostenolone / methandienone
מבנה כימי: 17beta-hydroxy-17a-methylandrosta-1,4-dien-3-one
אנאבולי/אנדרוגני: 40-60:90-210
מינון ממוצע: 15mg-50mg/ED

מתאן ללא ספק אחד הסטרואידים הטובים, אם לא הכי טוב לאנשים אשר מתחרים בתחרויות ספורט אנארוביות. הוא מעלה בצורה דרסטית את סינטזת החלבון, מעודד גליקוגנוליזה(תהליך כימי שבו הגליקוגן מתפרק לגלוקוז) וממריץ את הכוח בצורה מאוד ישירה ומהירה.הסטרואיד הזה אולי יהיה פחות יעיל עבור אלו שמתחרים בתחרויות אירוביות, זה אפילו מפחית את תהליך "נשימה תאית", אבל דינאבול גורם לעליה מהירה בכוח ובמסה. זו הסיבה מדוע בד"כ משתמשים בדינאבול בתחילת הסייקל עם סטרואידים בזריקות, כגון טסטוסטרון וננדרולון עם אסטרים ארוכים. כי האפקט של הסטרואידים הללו לא מגיע ישר ב10-15 ימים הראשונים. לדיאנאבול יש תכונה אנדרוגנית נמוכה, אבל עם אנאבוליות גבוהה. זה משפיע בגדול על ספירת כדוריות דם אדומות במחזור הדם. עוד יתרון של דינאבול, שאין מה לדאוג על השתקת ייצור הטסטוסטרון הטבעי בזמן קצר, עקב התכונה הנמוכה של האנדרוגניות, אומנם במינונים גבוהים (מעל 30 מ"ג), ישנה השפעה של התכונות האנדרוגניות( אקנה, נשירת שיער).

בגלל ההשפעה המהירה שלו, ישנה הדעה הרווחת, "מינון גבוה יותר טוב", המשפט הזה פופולרי בקרב מפתחי הגוף, דיאנאבול מאוד אפקטיבי במינונים יחסית נמוכים(25mg-40mg/ED), לכן עדיף לפצל את המינון על מהלך היום, מאשר לקחת מינון גבוה פעם אחד.

בהשוואה לסטרואיד אנאדרול, אשר נלקח במינונים של 50mg-150mg/ED, מבחינת מ"ג למ"ג, דיאנאבול יותר עוצמתי מאשר אנאדרול וטסטוסטרון. דיאנאבול נחשב לסטרואיד בונה המסה הכי טוב שקיים.

לא כל אחד חייב לנסות ולפצל את המינון למס' מנות, דבר ראשון אתה "מאכיל" את הכבד בכמה פעמים במקום בפעם אחת, כבר הכבד מנוהל להעביר את אותו מינון, מבחינת אחוזים, זה אומר שפחות חומר יעבור מהכבד. הדבר השני, שרמות החומר בגוף אינן גבוהות מספיק למי שמפצל את המינון למס' מנות ביום. שני עובדות אלו ממליצות שאין צורך לפצל את המינון למס' מנות ביום, אם המשתמש לוקח מינון בינוני עד נמוך של דיאנאבול בלבד, כדאי לקחת את המינון בבוקר בלבד. זה גורם לרמה גבוהה של החומר והסיכוי שיעבור גבוה יותר. יש לדאוג לשימוש בכלומיד או נולבדקס בזמן ה PCT.

יש להגביל את השימוש בדיאנאבול ל 6 שבועות, עקב הרעילות הגבוהה לכבד. מכיוון שזה סטרואיד אוראלי, צורף לו 17-alpha-alkylated כדי לעזור לו לשרוד את הכבד במעבר הראשון, הערכים של הכבד עולים בזמן קצר מאוד, שימוש ממושך בדיאנאבול מסוכן לכבד, הערכים של הכבד יחזרו למצב נורמלי במהרה לאחר הפסקת השימוש בסטרואיד, אומנם מכיון האפקט קצר מאוד. סיכונים אחרים יכולים להיות עם שימוש בדיאנאבול, הכוללים תופעות לוואי אסטרוגניות כי ישנה פעולה הדדית במידה מסוימת עם האנזים ארומאטס עקב התכונות המטיליות( METHYLATED), לכן השימוש הטוב הוא עם אנטי-אסטרוגן. ג'ינו, לחץ דם גבוה וספיחת נוזלים ומלחים, במקרים מסוימים אקנה בינוני, תופעות אלה שכיחות בשימוש של הסטרואיד דיאנאבול.

מדוע יש להוסיף את הקבוצה 17-מטיל?, מהסיבה שלגרום לסטרואיד לשרוד את המעבר דרך הכבד מתי שהוא נלקח דרך הפה, בנוסף הוא גורם לירידה במשיכה של התרופה ל SHBG (Sex Hormone binding globulin), "חלבון מעבר" זה אחראי על 98% מהטסטוסטרון. הטסטוסטרון הזה אינו בשימוש לבניית השריר, מכיון שדיאנאבול לא קשור ל"חלבון מעבר" הזה בקלות, בנוסף דיאנאבול אינו משפיע על רמות הכולסטרול ברמה גבוהה במינונים מתונים.

לאור הראיות שהוצגו, המסקנה היא שהכי טוב שימוש בסטרואיד זה בזמן קצר, בסביבות 5-6 שבועות לסייקל מסה ארוך(מעל 10 שבועות), שהחומרים הנוספים הם בזריקות, החומרים הומעדפים איתו זה ננדרולון וטסטוסטרון. יש להגביל את המינון עד 50 מ"ג, עם עדיפות לפצל את המינון למנות קטנות במהלך כל היום, על מנת למקסם את האפקט בסייקל.

 

[Machinehead]

דקה דוראבולין

שם רפואי: Nandrolone undecanoate או Nor-testosterone (as undecanoate)
מבנה כימי: 19-Nor-4-androstene-3-one,17b-ol" or "4-Estren-17beta-ol-3-one"
מינון ממוצע: 200mg-800mg/EW

חומר הבסיס בסטרואיד הזה נקרא ננדרולון, האסטר Decanoate בדרך כלל מיוחס לDECA, השם Deca-Durabolin לראשונה יוצר ע"י אורגנון. אבל בשוק ישנן כל מיני צורות גנריות זמינות לחומר הזה. ל-ננדרולון יש פופלריות גבוהה בשוק, לסטרואיד הזה יש בצדק רב מוניטין שהוא בטוח מדיאנבול, דקה הוא הסטרואיד שמשתמשים בו הכי הרבה. השילוב של דקה/די-בול/טסטוסטרון הוא שכיח ומומלץ מאוד, לננדרולון יש איכויות ייחודיות אשר עושים אותו מאשר כל סטרואיד הידוע לאנשים.

ננדרולון ידוע כסטרואיד בסיס 19נור-טסטוסטרון. במבנה זה, יש כאילו הטסטוסטרון מופיע, אבל רק בשינוי קטן: העדרות של אטום הפחמן במיקום ה 19. שינוי זה מניב מס' פיצ'רים. הראשון הוא שהננדרולון הוא אגוניסט חלש יותר בקולטני האנדרוגנים. השינוי הזה לבד גורם לסיכון נמוך יותר של תופעות לוואי אנדרוגניות. זה נגרם בגלל שזה הסטרואיד היחידי אשר מושפע ע"י האנזים 5-אלפא-רדוקטאז, אנזים זה פחות אנדרוגני. בניגוד לטסטוסטרון אשר בצורה של DHT, באנזים 5-אלפא-רדוקטאז, הורמון אשר חזק פי3-4 כממריץ קולטני האנדרוגנים. ננדרולון מהצורה של DHN שזה dihydronandrolone , זה הורמון אשר פחות מתאים מההורמון DHT לאגוניזינג לקולטני האנדרוגן. שני פיצ'רים אלו גורמים שהננדרולון הוא בטוח מאוד לאנשים בסיכון לגדילת הערמונית, אקנה ותכונות זכריות כמו נשירת שיער. באותו זמן, נראה שננדרולון הוא פי 2.4 אנאבולי מטסטוסטרון, עבור חומר בסיס גרם לגרם.

בזכות מספר דרכים שונות שהטסטוסטרון מתווך אנאבוליזם, האחד צריך לקחת את ההצהרה בעירבון מוגבל, אבל ההצהרה הזו מבססת שננדרולון הוא בונה שריר חזק. ומשפר את היכולת עם תכונות בטוחות יחסית, התכונות האנדרוגניות הם מתונות, זו הסיבה העיקרות לפופלריות של הסטרואיד הזה. אבל עם חוסר של של תכונות אנבוליות מיידיות, ננדרולון לעתים נדירות נלקח לבד.

הדרכים שננדרולון מפעיל את האפקטים האנאבולים הם בעלי שני חלקים. קודם הסטרואיד מאפשר מאזן חנקתי גבוה. כאשר המאזן חנקתי גבוה, התאים קולטים יותר חנקן מאשר הם משחררים. מדוע זה טוב?, כל חומצת אמינו ידועה כקבוצת-אמינו, אשר מכילה חנקן. כאשר החנקן נשמר, זה אומר שיש ריכוז גבוה של חומצות אמינו בתא, אשר גורם לסינטזה גבוהה של חלבון. מכיוון שכל רקמה בגוף עשויה מחלבון, כולל שרירים, זה אומר שגדילת יתר של השרירים מתקדמת. הגורם השני הוא דרך האסטרוגן, ננדרולון פחות ארומאתי מאשר טסטוסטרון. הוא מומר לצורה מיוחדת חזקה של האסטרוגן. מכאן נוצרת עליה במאגרי הגליקוגן, שחרור של הורמון הגדילה ושדרוג קולטני האסטרוגן בחלק מהרקמות. במקרה זה אפילו נגרם אגוניזינג של האלדוסטרון, אבל יותר מזה מאוחר.

עוד יתרון של ננדרולון, זה בדיווח של אימונים לא כואבים עקב שננדרולון משמן את המפרקים. הוא מאכסן כמויות גדולות של נוזל (נוזל ממשחי – Synovial fluid) במפרקים, אשר מאפשר העמסה של משקלים גבוהים באימון, יש התוהים איך ננדרולון יכול לעשות עבודה טובה יותר מאשר סטרואיד אשר ארומאתי חזק יותר כמו טסטוסטרון, אבל התשובה היא פשוטה. מחקר מסוים הראה שהמטבוליים של ננדרולון הם גם אגונסטים של אלדוסטרון, אשר יש לו תפקיד חזק בשמירה של נתרן בגוף. כמות גבוהה של נתרן גורמת לאגירה גבוהה של מים ובעצם מסבירה את התופעה הנזכרת לעיל.

ננדרולון עם אסטר Decanoate הוא מתנהג בצורה ארוכה(10 פחמנים), מסיבה זו ניתן לגלות את הסטרואיד הזה בגוף עד ל 18 חודשים אחרי השימוש בסטרואיד. אתלטים רבים נתפסו בבדיקות חומרים בשימוש ננדרולון. לכן אתלטים צריכים להימנע משימוש בננדרולון, אפילו פרו הורמונים המכילים את הנור.

למעשה, ניתן לשלב כל דבר עם ננדרולון, עקב הארומציה הקלה שיש לו, והתהליך פעיל הקליל של הפרוגסטאניק. השימוש בננדרולון בעיקר בעליה במסה, עקב העליה בנוזלים שהוא גורם, עוד סיבה שלא להוסיף אותו בסייקלים לחיטוב. במיוחד אם זה הסייקלים הראשונים. המינון השכיח הוא בין 200 מ"ג ל 600 מ"ג לשבוע, 400 מ"ג בדרך כלל זה המינון השכיח ביותר למשתמש מנוסה. מכיוון שהחומר מכיל 10 אטומי פחמן ומשוחרר לאט, זריקה פעם אחת בשבוע מספיקה למרחב פעולה ארוך.

 

[Machinehead]

וינסטרול

שם רפואי: Stanozolol
מבנה כימי: 17 alpha-methyl-5alpha- androstano [3,2-c]pyrazol-17 beta-ol
מינונים יעילים: בזריקות/כדורים 50מ"ג- 100 מ"ג ליום

זה אחד מהסטרואידים הפופולארים, אחרי דקה ודיאנבול, הסטרואיד הזה נמצא בשימוש רב אצל אתלטים, חלק מהקורבנות היו הקנדי בן ג'ונסון, אשר זכה במדליית כסף בריצת 100 מטר באולימפיאדה ב1988. אבל מאז כמות האנשים אשר נמצא אצלהם הסטרואיד הזה עלה בצורה מעריכית. בבאדי-בילדינג שאון ריי נמצא בדמו הסטרואיד וינסטרול בתחרות ארנולד שווצנגר קלאסיק, ריי היה המנצח של התחרות הזו, אבל גם אצל הקנדי נימרוד קינג נמצא הוינסטרול.

הפיסקה הקצרה הזו ממחישה את ההשפעה של הסטרואיד על עולם הספורט, סטנוזולול בד"כ מיוחד לויני, קיצור של וינסטרול. באירופה הסטרואיד הזה נקראה סטרומבה. ויני מגיע בשני צורות, הראשונה היא בזריקות והשניה בכדורים. שניהם מאוד פופולארים והשימוש בהם יומי. הצורה שמגיעה בזריקות היא אותה תרכובת אשר נמצאת בכדורים, אשר היא מכילה מתיל. בגלל השילוב הזה, וינסטרול לא יכול להיות עם אסטר כדי לשחרר אותו לאורך זמן. עוד סיבה שאין אפשרות להוסיף אסטר בגלל שהממיסים הם לא שמן אלא נוזל מים אשר לתמיסה זו קוראים באנגלית – Aqueous solution.

הצורה המגיעה בזריקות נותנת בדרך כלל יותר תוצאות, במינונים דומים, ויני אשר מגיע בכדורים עובר בשלב הראשון דרך הכבד, לכן פחות חומר עובר בשלב הראשון. בזריקות ויני עובר רק דרך הכבד בשלב השני. לכן כדי להגיע לאותם מינון כמו בזריקות, יש לקחת יותר חומר בכדורים. אבל בסופו של דבר, הכדורים יותר עדיפים על זריקות יומיות. כל יום צריכים לחפש אזורים חדשים לזריקות, חשש לצלקות באזור הזריקות וכאבים באזור הזריקה. ניתן לשתות את התמיסה של הויני במקום להזריק אותה. מהסיבה שהתמיסה מכילה את המתיל ועומדת בפני פירוק בכבד.

מכיוון שהם אותו מבנה, לא מומלץ להשתמש בויני לזמן ארוך. ויני בקצת פחות רעיל מאשר רב ה 17-אלפה אלקילייטד(17-alpha alkylated), אז אפשר להשתמש בו קצת יותר, עד 8 שבועות של שימוש, לא חכם להשתמש ביותר מ 8 שבועות. ערכי הכבד יעלו במהירות.

הייחודיות של ויני בכל אופן, נמצאת איפה שהוא מבטל את התופעות לוואי אסטרוגניות כמו ג'ינו וספיחת נוזלים. קודם כל הוא 5-אלפא מצומצם . ה 5-אלפא מצומצם מתפרק לקשר קוולנטי בין המקומות 4 ל 5, אשר דורש המרה לאסטרוגן דרך האנזים ארומטאס, האנזים הראשי לייצור אסטרוגן אצל זכרים. בגלל שחלק מהתרכובות הללו בכל זאת מראות דמיון לארומטאס, הם אולי בשימוש בחסימה של האסטרוגן ע"י סטרואידים אחרים שנמצאים בשילוב עם וינסטרול. לכן ניתן לייחס לויני תכונות אנטי-פרוגסטאגנית. התיאוריה מראה שויני יכול לקשור ולהתחרות במיקום אצל קולטוני הפרוגסטרון כמו כלומיד ונולבדקס אשר תופסים מקום אצל קולטני האסטרוגן, ע"י זה מדכאים את האפקטים הפרוגסטאגנית. עכשיו, הפרוגסטרון יכול להחמיר את התופעות לוואי האסטרוגניות ע"י גרימת סבל לאסטרוגן ומשחק תפקיד בג'ינו.

עם ויני, לא ניתן לצפות לעליה במשקל(הוא אנדרוגן נמוך כי אין לו את הקבוצה 3-keto), אבל עליה מתונה אכן אפשרית. ויני, בפיתוח גוף, הסטרואיד הכי נפוץ בסייקלי חיטוב כדי לשמר את מסת השריר. ויני כמו תרכובת DHT, גורמת לשריר לקבל מצב מוצק במיוחד אצל אנשים בעלי אחוז שומן נמוך.בנוסף ויני גם מאפשר עליה בכוח, בגלל שהוא קשור מאוד לקולטני האנדרוגן. בזמן קצר, ויני יכול להעלות בצורה דרסטית את הכוח, ביצוע תמידי בתחילת סייקל מסה(למרות שבמקרה זה, דיאנאבול עדיף) או לקראת סוף סייקל חיטוב, כדי למנוע פגיעה בביצועים. ויני גם ממריץ את כמות תאי דם אדומים, דבר זה מאפשר אצל אתלטים להשיג תוצאות טובות יותר. לדוגמא בן ג'ונסון.

ויני במידה מסוימת, אחד מסטרואידים שגורמים לתופעות לוואי בלתי נסבלות, כגון התכווצויות שריר, כאבי ראש, עליה בלחץ הדם, ירידה ב HDL ועליה ב LDL ורעילות לכבד, אבל לא תמיד תופעות אלו קיימות. סימפטומים של הפיכה לזכר(אצל נשים) נראו עקב ההמרצה של קולטני האנדרוגן, בכל אופן הם בעיה, אקנה, גדילת יתר של הערמונית והחרפה של תכונות זכריות יכולות להיגרם, לכן על נשים להירתע מסטרואיד זה.

עקב תדירות זריקות גבוהה, משתמשים בדרך כלל מזריקים את הסטרואיד במקומות רבים בגוף, כגון תיאומים, כתפיים, ידיים וכו'. כאשר מזריקים לאזורים הלו, הם שמים לב שיש עליה מקומית במסה, דבר זה הינו מיתוס, סטרואידים אינם מעלים את המסה באזורים מקומיים. הדבר הזה נראה לעין, כי הזריקה מפרקת את הכיסוי על השריר, אשר נותנת לשריר יותר מרחב גדילה. דבר זה הינו זמני, ברב המקרים גם מאוד מוגבל. זריקות רבות לא יעלו את הגודל בדמיון. כאשר הכיסוי מתרפא, אם הוא מתרפא, הוא יכול להוביל לתופעה אשר נקראת compartments syndrome, זו תופעה אשר עצב נלחץ בין השריר לבין הכיסוי שלו. מוביל לקהות בחלק מהמקרים לשיתוק של כל מה שעצב שולט עליו. תופעה זו אינה שכיחה, אפילו נדירה, אבל הנקודה היא להראות שגדילת שריר מקומית הינה מיתוס.
הערה אחרונה עבור ויני בזריקות, יש לערבב טוב לפני השימוש, זה נקרא Aqueous solution, אבל הויני שהוא סטרואיד לא במיוחד קוטבי, הכוונה שהוא אינו מתערבב במים. כאשר החומר יושב, הוא נצבר בתחתית של הויאל. זו דרך טובה לזהות את החומר האמיתי בויאל, אז יש לערבב טוב לפני שמושכים את החומר אל המזרק.

הכי טוב להשתמש בויני במינון של 50 מ"ג ליום. כאשר בזריקות יש להזריק פעם אחת ביום באותו זמן. בכדורים, המינון הוא לפחות 5 כדורים של חברה מאושרת. בסייקל מסה, ויני טוב עם שילוב של דקה וטסטוסטרון. בשימוש עם דקה, מינון של 25-50 מ"ג ליום בתחילת הסייקל יהיה טוב להתחלה.

 

[Machinehead]

FINAPLIX – פינאפליקס

שם רפואי: טרנבולון אצטט – Trenbolone Acetate
מבנה כימי: 17-beta-hydroxyestra-4, 9-11-trien-3-one
מינון יעיל: 40-70 מ"ג כל יומיים שלוש

טרנבולון אצטט, הוא בעל אסטר קצר, הגירסא עם האסטר ארוך נקראת פרבולן- Parabolan, אשר מיועדת לשימוש אצל בני אדם. זמן מחצית החיים של הפרבולן הינו כמו אננתת, זה אומר פחות תדירות של זריקות.

הכיף עם הפינאפליקס שהוא גורם לעליה במסה לא גדולה אך שניתן לשמור עליה, באופן טבעי טרן לא ייתן עליה במסה כמו שטסטוסטרון או דיאנבול יכולים לתת, אבל טרן יכול להוסיף מסה איכותית (ללא היווצרות אסטרוגן, כלומר ללא שומן וספיחת נוזלים), אשר אפשרי לשמור על הגזרה. בסתירה לכל מיני סטרואידים אשר ארומטיזים כמו טסטוסטרון, אשר רב העליה במשקל יורד שוב לאחר הפסקה בשימוש הסטרואיד.

טרן הוא סטרואיד רב-צדדי, אשר ניתן לשימוש בצורות שונות, הראשונה אפשר לשלב אותו עם טסטוסטרון, אנדרול או דיאנבול, בשביל עליה במסה, טרנבולון יעלה בכוח ויוסיף קצת מסה. מכיוון שטרנבולון הוא בערך פי 3-4 אנאבולי מטסטוסטרון, אז ניתן לקבל דחיפה בכוח לזמן קצר מאוד. טרן משחק תפקיד בקולטני האנדרוגן, כתוצאה מכך ניתן לראות תופעות לוואי מסוימות, רובם תופעות לוואי אנדרוגניות כמו אקנה וגדילת יתר הערמונית, אגרסיה אשר מובילה לתופעת ה Roid Rage, אשר יכולה לקרות במינונים גבוהים, עוד תופעה שיכולה להגרם זו החמרה של בעיית נשירת שיער.

מצד שני, טרנבולון בקלות משולב עם וינסטרול או עם פרימובולן, למטרות הורדת אחוזי שומן, אשר לא נמצא שום הוכחה בספרות שזה אפשרי. הכי טוב לשלב טרן עם סטרואידים לא ארומאטאסים אשר יתחרו עם האסטרדיול. אחוזי השומן בגוף בזמן חיטוב יכולים לרדת, מהסיבה של עליה איכותית במסת השריר הרזה ואז שום שומן לא יתווסף.

לבסוף, מינון של 50-100 מ"ג ליום, טרן אצטט יכול להיות בסדר בפני עצמו. למעשה עבור אנשים אשר בתחילת הסייקל, לא מודאגים לגבי התופעות לוואי, יכולים להשיג עליה איכותית במסת השריר הרזה. מינונים נמוכים של טרן אצטט(50 מ"ג ליום בזריקות) יכולים להיות מאוד מתאימים.

האם טרן מתווך בהיפרטרופית השריר?, התשובה עדיין לא ידועה. מצד אחד, טרן אגוניסט אקטיבי בקולטני האנדרוגן, דבר זה מומחש בעליה בכוח ובאגרסיה. מתי שהוא תורם מאוד, ישנה ראיה שהוא מתווך בעלית מסת השריר ע"י נתיב אחר, במיוחד העליה ב Satellite cells עד לעליה ב IGF-1(Insulin-Like growth factor 1) ו ב FGF(Fibroblast growth factor). דבר זה יתן תוצאות גבוהות מאוד בסינטזת החלבון ומסביר מדוע טרנבולון חזק יותר עבור בניית מסת שריר רזה לעומת סטרואידים אשר לא ארומאטאסים. כמו מסטרון ופרימובולן.

למעשה, בסייקלים וטרינרים, היפרטרופית האנדרוגן נחשבת לחזקה ביותר מכל סטרואיד, אשר מדוע במקום שימוש בחומרים ארומאטאסים לעליה במסה בבקשר, הם מזריקים להם את הסטרואידים עם חומרים כמו Revalor-S, אשר מכילים טרנבולון ואסטרדיול, כדי ליצור חוסר בהצטברות אסטרוגן.
טרן נחשב סטרואיד בטוח יחסית בסופו של דבר, ישנן חששות שהוא יכול לגרום לרעילות לכליות, אבל בדרך כלל מוגזם. היופי בטרן שהוא סטרואיד שיש בו את הכל, אפקטיבי בפני עצמו, גורם לעליה נקייה אשר אפשרית לשמור עליה ואינו נוטה לגרום תופעות לוואי.

 

[Machinehead]

בולדנון

שמות נוספים: Equipoise, Boldenone (as undecylenate)
מבנה כימי: 1,4-androstadiene-3-one,17b-ol
מינון יעיל: 300-600mg/EW

בשביל סטרואיד אשר בדרך כלל מוזרק לפרות, סוסים וכל-בים. בולדנון הוא מאוד פופולארי ואהוב בקרב רב מפתחי הגוף, בגלל המבנה הייחודי שלו. בולדנון בעל מספר תכונות אשר לא נמצאו בשום חומר ולכן הוא בשימוש רב. בולדנון הוא אנבולי נמוך עם אנדרוגני מתון והשפעה אסטרוגנים מתונה. בערך כמו טסטוסטרון חלש. במבנה הכימי, בולדנון אינו שונה מטסטוסטרון, הסטייה העיקרית היא ע"י קשר קוולנטי במקום הראשון וגם במקום הרביעי. הוא בכל זאת לא רע לעליה במשקל, אבל לרב דרך קומבינציה של פוטנציאל אנדרוגני ועוד אמצעים דרך קולטני האסטרוגן והאנדרוגן.

הדבר המוזר על התכונה אנדרוגנית שהוא לא מתווך ע"י ה5-אלפא-מצומצם, כפי שזה המקרה ברב הסטרואידים, כאשר הוא צורה חזקה מאוד של ה5-אלפא-מצומצם (dihydroboldenone שזה בערך פי 7 אנאבולי מטסטוסטרון), הוא מראה משיכה מאוד נמוכה לאנזים 5-אלפא-מצומצם. זה מוביל למסקנה שחלק גדול מההשפעה האנאבולית של הבולדנון, שההורמון הזה בעצמו עוצר את קולטני האסטרוגן. זה גם יכול להיות אחת הסיבות להצלחה שהוא תרופה וטרינרית. למרות הבדלים במטבוליזם של המינים, הוא תמיד מייצר תוצאות יוצאות מן הכלל.

כמו כל הסטרואידים האנאבולים, הוא מעלה במסת השריר ע"י העלה במאזן החנקתי וסיטנזה גבוהה של החלבון. פעולה אשר אינה בהכרח נתמכת ע"י התיווך האנדרוגני, אשר נראה עם ננדרולון. איזה דבר יש לבולדנון שאין לסטרואידים אחרים? בודלנון מעלה את התיאבון עקב סינטזה גבוהה של החלבון. ע"י זה ניתן לצרוך צריכה קלורית גבוהה(במיוחד חלבון), אשר חשוב כדי להשיג תוצאות גבוהות עם הסטרואידים. זה יותר מיתרון שאפשר לחשוב עליו, רב המשתמשים מייחסים את היתרון הזה להצלחה שלהם.

הפעילות האסטרוגנים שלו נמוכה, אבל קיימת, לפעילות זו יש יותר יתרונות מאשר השפעות שליליות. הארומאטיסיה של הבולדנון קטנה מאוד כדי לגרום לבעיות במינונים רגילים(300-400 מ"ג לשבוע), בעיות כמו ג'ינו ועליה בשומן לא נראות. למרות זאת, ארומטיסיה קטנה היא רצויה לפעילות האנאבולית. היא יכולה לגרום לניצולת גבוהה יותר של גלוקוז(ממלא את מאגרי הגליקוגן אחרי אימון) וממריץ את שחרור הורמון הגדילה. אבל לרב נראה שהאסטרוגן אחראי על שדרוג קולטני האנדרוגן, מאפשרים שההורמונים אשר פועלים אצל קולטני האנדרוגן יגרמו להשפעה אנאבולית גדולה יותר.זה מדוע הורמונים אשר בעלי תכונה אנדרוגנית גבוהה יכולים להיות ארומטסים בכבדות. כמו אנדרול וטסטוסטרון, יכולים להוסיף הרבה מסה על הגוף שלך. בנקודת מבט זו, בולדנון אולי הסטרואיד הכי מתאים, כי הוא ממתן את רמות האסטרוגן אשר ניתן לנצל את יתרונם, אבל לא את תופעות הלוואי של האר ומטסיה. וללא ספק, האיזון המושלם הוא אחראי בצורה חלקית על התיאבון המוגבר.

לאתלטים העוסקים בספורט אחר חוץ מכוח או פיתוח גוף, ישימו לב שבולדנון, הוא אחד מהסטרואידים האהובים בשבילהם, עקב שיחרור מוגבר של ה erythropoietin בתוך הכליות. Erythropoietin הוא הורמון אשר ידוע כ EPO ובשימוש כבד בתוך ספורטאי הסיבולת. כי הוא נותן סיגנל לגוף להעלות את ייצור כדוריות דם האדומות(erythrocytes). כדוריות דם האודומות מובילות חמצן אל הגוף, המשמעות היא שיותר קיבולת חמצן יכולה לגרום לתוצאות גבוהות יותר, אשר מושגות בכמויות גדולות של זמן לפני שחומצת החלב נבנית. אשר מוביל לתוצאות של התכווצויות והפוגה בפעילות ברמה כזו. בקיצור, הוא משפר את הסיבולת. אצל מפתחי גוף, תכונה זו אולי מועילה בהדגשת הורידים.

בהיבט זה, בולדנון משולב עם סטרואידים לא ארומטיסים, כגון וינסטרול או פרימובולן, יכולים אולי להיות מושלמים כדי לעזור לך להתחטב בזמן שנותנים את המראה הקשה. החסרון הוא שרתה צריך להתמודד עם הרעב הגובר. אשר אולי ישנו רעיון טוב יותר לשלב את הבולדנון עם סטרואיד כגון טסטוסטרון או אנדרול כדי להפיק עליה במשקל עיקרית.

ההשפעות השליליות של בולדנון הם דיי מוגבלות. במינונים של 300 עד 400 מ"ג לשבוע, תופעות לוואי האסטרוגניות לא ניצפות, אלא אם יש מישהו שהוא מאוד רגיש לאסטרוגן. במונחים של תופעות לוואי אנדרוגניות, שימוש ארוך או גבוה מאוד של בולדנון, יכול לגרום לתופעות לוואי כגון אקנה, או שיעור יתר. לא בעיה לגברים, אבל נשים חייבות לשים לב לתופעות אלו.

מכיון שבולדנון מכיל את האסטר undecylenate, יש צורך בזריקה אחת בשבוע(נשאר פעיל מעל 4 שבועות), אבל בגלל שהתרופה מגיעה ב 25mg/ml, משתמשים לרב מזריקים מינונים של 25mg-50mg כל יום, או כל יום שני. שימוש של 300-400 מ"ג בשבוע נראה כמינון המומלץ ביותר. בולדנון אינו רעיל לכבד, לכן אין שום בעיה לקחת את הסטרואיד הזה לאורך זמן. חברות אנדרגראונד מייצרות את הסטרואיד הזה במינונים של 200mg/ml, אשר ניתן להזריק פעם אחת בשבוע, עדיף על מספר זריקות בשבוע. וההשפעה המצטברת נראית מהר יותר. אם כבר מדברים על ההשפעה המצטברת, התוצאות הכי טובות עם בולדנון ניראות כאשר המשתמש מתחיל עם מינונים גבוהים, הכוונה למינונים של 600-800 מ"ג לשבוע בשביל השבועיים הראשונים, ואז הוא מוריד את המינונים ל 300-400 מ"ג לשבוע. עבור 8-10 שבועות הנותרים.

למרות זאת, בולדנון עדיף לשימוש לעליה במסה, עקב ההשפעה על הגדלת הורידים, הוא לרב בשימוש בחיטוב. אבל אם הייתה לך תרופה אשר מגדילה את התיאבון כמו שבולדנון עושה, היית משתמש בזה לחיטוב? ההגיון אומר שיש לשלב את בולדנון עם טסטוסטרון עם אסטר כמו אננתת או סיפיאונט בשביל עליה מכובדת. במקום ננדרולון, בולדנון פחות ארומתאסי מננדרולון ואין לו את ההשפעה המטרידה של האפקט הפרוגסטגניק. ובגלל שהוא מגביר את התיאבון, עדיף לשלב אותו בעליה במסה. מינון של 300-400 מ"ג לשבוע עם 500 מ"ג סוסטנון או 500 מ"ג טסטוסטרון אננתת, יכולים להיות שילוב מעולה. אפילו אלו שמעדיפים דקה, הוספת מינון קטן של בולדנון, יכולה להעלות את התיאבון, אבל בולדנון חזק יותר מאשר דקה, מ"ג מול מ"ג. וגם יותר בטוח ופחות מדכא.

 

[Machinehead]

אנדרול

שם רפואי: Oxymetholone
שמות נוספים: A-Bombs
מבנה כימי: 17 beta-hydroxy-2-hydroxymethylene-17alpha-methyl-5 alpha-androstan-3-one
מינון יעיל: 50mg-100mg/ED

אנדרול, ללא ספק הוא אחד הסטרואידים החזקים נכון לעכשיו. לא רק שהוא מתחיל לפעול במהירות. הוא גורם גם לעליה מטאורית במסה. עליה של עד 4.5 ק"ג בשבועיים מאוד שכיחה. עליה זו נגרמת עקב השפעה אפקט אנדרוגני בינוני-חלש ומשולב עם פעילות אנאבולית גבוהה. בנוסף אנדרול מתווך ע"י מנגנון non-AR (המנגנון אשר פשוט מדכא את קולטני האנדרוגן). אפשר לדמיין איזה עליה נגרמת ע"י אנדרול שאינן עליה נקייה. השריר יהיה חלק עקב השומן הקשור לאסטרוגן(ליפוליזה) וספיחת נוזלים. הליפוליזה הזו נראה במידת מה דרסטית. מחקר מסוים ארוך טווח על חולי המו דיאליזה הראה בוודאות שאנדרול גורם להיפר-ליפידמיה (הנוכחות של הרבה ליפידים(שומן) במחזור הדם אשר גורם ללחץ דם גבוה, דום לב, התקף לב או שבץ).

הומלץ שההשפעה האסטרוגנית של אנדרול אולי לא באותה מידה שהוא מתווך ע"י האסטרוגן, כמו שהאנדרול בעצמו מפעיל את קולטני האסטרוגן. בגלל שיש קצת עד שום ארומטיסיה ללא אנדרול, האפשרות שתהיה השפעה פרוגסטטית נבחן תחילה. בדומה לננדרולון אולי, אבל מחקר נוסף בודק את ההשפעות הפרוגסטטיות של אנדרול ודיאנבול מול טסטוסטרון וגם ננדרולון. והמטבוליט, מראה שפעילות פרוגסטגנית של האנדרול לא שכנה לטסטוסטרון וכמובן שלא ל-ננדרולון. לשלול את האפשרות של פעילות פרוגסטגנית וארומטיסיה. שרק נשאר שאנדרול עוסק במבנה עם קולטני האסטרוגן בעצמו. מאחר ולאנדרול יש טבעת מסוימת הדומה לזו של האסטרדיול(האסטרוגן הראשי), אז ייתכן שזה ההסבר ההגיוני. מאחר ופרוגסטרון מתנהג כמו אסטרוגן אגוניסט, זה אולי ידרוש סירקולציה לאסטרוגן כדי לבצע רמות כאלו של ספיחת נוזלים אשר אנדרול גורם לזה.

ספיחת הנוזלים, אשר נוצרת מהאנדרול, גורמת ל"שימון" של המפרקים, תוצאה זו יכולה לאפשר עבודה עם משקלים גבוהים מאוד,החיסרון הוא קבלת מראה "נפוח" בגוף. מראה זה שכיח מאוד בתקופת האוף-סיזן בקרב מפתחי הגוף ופואר-ליפטרים, כאשר רמות האסטרוגן עולות, ישנן חשש ליותר תופעות לוואי, כגון גי'נו(גדילת רקמות חזה בגברים). לכן מומלץ לשלב עם אנדרול אנטי-אסטרוגן כמו נולבדקס.

בגלל שאנדרול הוא אנדרוגני מתון וחזק באסטרוגן, לחץ הדם עולה, האנדרוגנים עולים אל תאי הדם האדומים, כדי לשפר את היכולות האירוביות, מתי שהאסטרוגן מעלה את תאי הדם הלבנים כדי להמריץ את המערכת החיסונית. עליה בתאי הדם גורמת לעליה בנוזלים ולכן מרגישים את העליה בלחץ הדם. התוצאה הזו ידועה וגורמת לפאמפ מרשים מאוד בקרב משתמשי האנדרול, ישנה סינטזה נוספת בכדוריות דם האדומות, עוד תוצר לוואי היא עליה בסיבולת ובביצועים, כל זה בנוסף להשפעה על הכוח שאנדרול גורם. התכונות האלו מציבות את האנדרול כתרופה הפופולארית לטיפול באנמיה.

השימוש באנדרול צריך להיות קפדני וקצר, כאשר אין ספק שאנדרול הוא סטרואיד חזק מאוד, מבחינה כמותית, הוא אפילו הסטרואיד הכי מסוכן לבריאות, נוסף על התופעות לוואי השכיחות של הסטרואידים(אקנה, גדילת יתר הערמונית, ג'ינו והתקרחות), לאנדרול ישנן תופעות לוואי כגון רעילות לכבד, אשר גורמת לעליה בלתי נמנעת ברמות האנזים טרנסאמינאז. עליה זו גורמת למחלת הצהבת(עור בגוון צהבהב), בנוסף האנדרול יכול לגרום לסרטן הכבד, עוד תופעות לוואי הנגרמות מאנדרול: כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות, הקאות, נדודי שינה ושילשולים.

זו הסיבה מדוע יש להשתמש באנדרול לזמן קצר ושימוש קפדני, המינון השכיח הוא כדור עד שני כדורים, כל כדור 50מ"ג. החוק הכללי הוא צריכת 1.1 מ"ג עד 1.3 מ"ג של אנדרול לכל ק"ג ממשקל הגוף, אבל מכיון שישנו את התופעת לוואי הכי בעייתית – הרעילות לכבד. לכן לא משתמשים יותר משבועיים עד שלוש באנדרול. התוצאות הינן מהירות, לכן משתמשים בדרך כלל לוקחים טסטוסטרון עם אסטרים ארוכים, כגון סוסטנון/אננתת/סיפיואנט, אנאבוליק ריוויו – Anabolic review אפילו מזהיר שללא שום תנאי, אנדרול חייב להיות מוגבל עד 6 שבועות של שימוש רצוף, כאשר משתמשים באנדרול, או כל סטרואיד אוראלי אשר מכיל את ה 17-אלפא-אקילייטד, יש לבצע בדיקות דם על בסיס קבוע שיבדקו את ערכי הכבד.

ההשפעה על לחץ הדם היא במידת מה דרסטית, לכן מומלץ להשתמש בתרופות נגד לחץ דם גבוה, במיוחד אם אתה סובל מלחץ דם גבוה. במקרה זה יש לשקול פיקוח צמוד של רופא. מכיוון שה HPTA מדוכא, שימוש בכלומיד/נולבדקס ו HCG מומלץ.

 

[Machinehead]

אנדריול

שם רפואי: Testosterone undecanoate
מבנה כימי: androsta-4-en-3-one,17b-ol
מינון יעיל: 8 עד 16 כדורים ביום.
מינון של הכדורים: 40 מ"ג/מ"ל ג'ל-קפסולות.

אנדריול הוא בבירור הסטרואיד שפותח לאחרונה. ניסיון חדש ליצור גירסה אוראלית לטסטוסטרון, הגירסה הראשונה, היא הסטרואיד הלא פופולארי מטיל-טסטוסטרון, שיטת המעבר אשר בשימוש של האנדריול היא מאוד חדישה ומציגה הרבה הבטחה. הגירסה של המטיל-טסטוסטרון הכילה 17-אלפא-מטיל אשר צורפו למבנה הכימי, בנפרד משינוי הדמיון להרבה מבנים, אשר גורמים לסטרואיד תכונות שונות, הבעיה העיקרית היא גרימה לרמה מסוימת של רעילות לכבד, לפעמים קצת, לפעמים הרבה יותר(אנדרול,הלוטסטין). זה אומר שהטיפול לא יכול להימשך לתקופות ארוכות בשימוש בטוח. הדרישה לסטרואיד אוראלי היא שהוא יכול להיות בשימוש ממושך. ראשית כל, לעולם לא היה קל לרופאים למכור למטופלים שלהם תרופות בזריקות(הרבה חוששים ממחטים או שונאים מחטים) ולרופא זה יהיה הרבה יותר קל, אם המטופל שלו יוכל לקחת כדורים מאשר שהוא יצטרך לבוא אליו כל שבוע למתן זריקה. אז זו הסיבה שישנה הלחץ ליצור סטרואיד אשר אינו מכיל את השינוי 17-אלפא-מתיל.

הפתרון למעבר חדש דרך הכבד, היא ששינוי במבנה הכימי לא נחוץ כדי להבטיח שהסטרואיד יפורק בכבד. דרך זו נמצאה הספיגה הלימפטית. מערכת הלימפה היא סדרה של ערוצי מסננים כבדים המיועדים לספיגה חוזרת של המים. כאשר הדם מועבר לרקמה דרך העורקים, הוא מתרוקן מחמצן וחומרים מזינים, ואז מובל אל הלב ע"י הורידים, למרבה הצער רק בסביבות 85% מהנוזל הוא בלהיטות נספג מחדש. זה אומר ש15% נשארים מאחורה, בתוך הרקמות, ואם תהליך זה קורה יום ולילה, אנחנו נתנפח כמו מרשמלו ונתפוצץ פחות משבוע. זו הסביה, שבתוך הרקמות, יש עוד מערכת נימית מורחבת, מלבד של הרקמות קרדיו-וסקולארית. למערכת הלימפה, ישנה מטרה אחת והיא לנקז את הנוזל מהרקמה. זה מדוע לרב היא מעבירה מים. המים מסוננים בקפידות ע"י קשרי הלימפה(רקמות הלימפה) דרך הגוף, אשר מסיר כמעט הכל. בגלל שהמערכת הזו בעלת גישה קלה אליה, ואם לא מסננת היטב תאי וירוס או סרטן, יכולים תאים אלו להתפשט בקלילות דרך הגוף בדרך זו. אבל בתוך צינורות מערכת העיכול, נראה שהמערכת הלימפה יוצרת משהו חריג.נוזל הלימפה בדרך כלל שקוף(מכיוון שזה מים טהורים), אבל באזור זה יש בעיה, מהסיבה שנראה שתיתכן ספיגה של שמן וגם שומנים.

סטרואידים נוצרים מהמאגר הראשי של השומן בגוף, כולסטרול, לכן ישנה אפשרות ברורה, והמערכת, והמערכת הלימפה, עבור 75-80%, מרוקן את עצמו בתעלה הראשית, אשר חוזר מרוקן בעצמו בתוך הצומת של ה Internal jugular vein וה subclavian veins נפגשים(angulus venosus), זה אומר שללא מעבר בכבד, השומנים האלו יכולים להיות מועברים ישירות ללב. עכשיו השאלה היא, אם למעשה ישנו ספיגה מרצון ע"י המערכת הלימפה, מדוע יש לשנות את המבנה הכימי של הסטרואיד כדי שישרוד בכבד?, ברור שהסטרואיד לא עובד את הכבד באותה מידה, הסיבה היא שהוא נספג בפועל בשומנים. אלו מעבירים את הסטרואיד בצורה של שמן, לכן הסטרואיד הזה נספג רק עם השמן, יש אפילו דרישה ליצור את הסטרואיד יותר ליפידי ע"י הוספת אסטר. האסטר הכי ארוך הוא גם עושה את הסטרואיד יותר ליפידי. במקרה זה מדובר על האסטר Undecanoate, אשר מכיל 11 פחמנים, האסטר הכי ארוך נכון לעכשיו.

במקרה זה אנו מדברים על Testosterone undecanoate. הוא נמס בסוג של שמן סטרילי ונארז בקפסולה, באופן כללי, הסטרואיד הנמס הוא נספג בקלות במערכת הלימפה, לפני המעבר בכבד, ואז מועבר בקלות אל הלב, משמה מועבר אל שאר הגוף. המערכת עצמה היא מתוחכמת ובתיאוריה מושלמת. מעבר מקסימאלי וללא שום רעילות לכבד. הסטרואיד עובר בשלמותו לכבד, בכל אופן, במעשי, דברים לא כל הזמן קורים כמו בתיאוריה. במחקר אשר בוצע על נשים וגברים, אנדריול הופיע כמתון ולא עקבי במצב הכי טוב. מתון זו הבעיה אשר ניתנת לפתור במינונים גבוהים, אבל חוסר עקביות זה סיפור נוסף לחלוטין. נראה שהכמות אשר מועברת והרמות השיא של הטסטוסטרון בדם וגם האורך של הפעילות, שונה לא רק מאדם לאדם, אלא גם מיום ליום. זה אומר שאצל בן אדם מסוים, מיום ליום, הוא יצפה לרמות שונות של טסטוסטרון בדם, ושינויים אלו אינן קטנים.

עוד נושא שיש לבדוק, אדם מסוים יכול להיות בעל רמה גבוהה של 5ng/mmol מתי שאדם אחר יכול להיות בעל 50ng/mmol. מה שגרוע יותר, שאותו בן אדם אולי יקבל את הרמות האלו בימים אחרים. במונחים של שימוש אנאבולי(לא רפואי), זה אומר שמינונים של 8-16 קפסולות בשימוש. זה יותר מאשר מינון של זריקה שבועית של האסטרים הקצרים יותר אננתת וסיפיונט, בדרך כלל, קפסולה אחת מספקת 50 מ"ג של אנדריול. האסטר משחרר את הסטרואיד בדל, משאיר אותנו רק עם 25 מ"ג של טסטוסטרון לקפסולה(בגלל המשקל הרב של האסטר), זה אומר ש 200-400 מ"ג ביום של החומר בשימוש, והאנדריול לא בדיוק חומר זול.
ככל שהתכונות של הסטרואיד הזה הולכים, כמו האסטר פרופיונט או סספנשן בזריקות, רמות הטסטוסטרון, DHT והאסטרוגן ניתנים בקלות לשליטה, עושים את הסטרואיד אפשרי לשימוש בכל זמן בשנה, בין אם המשתמש הוא בחיטוב או במסה. ספיחת הנוזלים היא פחות ניצפת לעין מאשר עם אסטרים ארוכים,ואם הספיחת הנוזלים גבוהה, ניתן לשלוט בה ע"י פרו-וירון או נולבדקס. זה טסטוסטרון נקי, אז אם משתמשים במינונים מספיקים, הוא מעולה לבניית מסה עם כל התכונות של הטסטוסטרון, לא פחות לא יותר. ברור שהוא בטוח(לכבד), אבל אם כל אחד שוקל ברצינות לקבל עליה במשקל, הוא יראה שאנדריול הוא רכישה גרועה. המצאה מעולה לעולם הרפואי, אבל פחות או ללא עניין כלל למתחרים הרציניים.

 

[Machinehead]

גורמי צמיחה/גדילה - פרופילים

IGF1

שם רפואי: Somatomedin C
שמות נוספים: Insulin like growth factor 1

IGF1 הינו הורמון פוליפפטיד(תרכובת של חומצות אמינו) אשר בערך באותו גודל של אינסולין, הוא מיוצר בעיקר בתוך הכבד, בתגובה ל GH אשר משוחרר מבלוטת יותרת המוח. חלק גדול מהשפעות של גורמי הגדילה של ה GH הם עקב היכולת לשחרר IGF1 מהכבד. ההמרה מהיחס של ה GH ל IGF1 משתנה מאוד אצל כל אחד, אבל מקור חיצוני של GH ממיר בסביבות 4-6 מק"ג של IGF ל IU של GH. IGF-1 פועל על כמה רקמות שונות כדי לעודד את הגדילה. IGF1 שייך ל "משפחת העל" של החומרים אשר יודעים כ "גורמי צמיחה", ביחד עם החלפת רקמות העור החיצוני של הגוף ועוד מס' תהליכים אשר מתרחשים בגוף.

התהליכים האחרים אינן משפיעים על רקמות ה exoskeletal, אומנם הגורמים האלו יש להם את היכולת לגרום לפיצול-תאים, הידוע בשם מיטוזה, והתמיינות התאים. שזה אומר שבמקרה זה ה IGF1 אשר פועל על רקמות השריר, יגרום לגדילה נוספת של סיבי שריר, ולאחר מכן קולטנים חדשים לטסטוסטרון. כל המשתמשים הסיקו שה IGF1 מגדיל את התוצאות של סייקל סטרואידים בצורה משמעותית. הם אפילו היו נחושים בדעתם של IGF1 יש את היכולת להקטין את השומן ולהגדיל את צינוריות הדם. (אותו מראה שמקבלים מבלודנון).

ההגזמה של ה IGF1
ישנה כמות ניכרת של הגזמה סביב ה IGF1. כל אחד מאשים את הבטן הנפוחה של מפתחי גוף המודרניים שהם על ה IGF1. אפילו פרופורציות לא הגיוניות אצל מפתחי גוף הותיקים שהם היו שנים על ה IGF1. חסידי האנטי-אג'ינג הם מחשיבים את ה IGF1 כתרופת פלא לכל דבר החל מריפוי מחלת פרקינסון עד לאלצהיימר. ובקהילת הרפואה פורסמו מאמרים רבים על היכולת שלו לגרום לסרטן, סוכרת וענקיות (מחלה המאופיינת בגדילה לא נורמלית של איברים). מתי שבאותו זמן מוצגים מסמכים של ניסויים בחולים רבים כדי למנוע מחלות הגורמות להקטנת רקמות השריר. ודווח על תפנית רצינית במצב. אז מה מישהו יכול לחשוב על ה IGF1 על שיפור הביצועים? דבר ראשון יש לדעת כי רב הניסויים בוצעו עם IGF1 אשר אינו אותו סוג שנמצא בשוק.

איך משתמשים ב IGF1
בהנחה שהשגת את הסוג שנקרא IGF1-LR3 (השרשרת הארוכה), ה IGF1 הזה הוא עם השרשרת שנוספה הנקראת – Binding protein. המינון הוא בין 60 מק"ג עד 120 מק"ג ביום מפוצל למספר מנות ביום. זריקה אחת בבוקר וזריקה אחת לפני השינה, אין לעבור את ה 120 מק"ג ביום. IGF1 יכול לגרום בעיות בקיבה ובמעיים כמו גידול המעיים, שלשולים והקאות. הויאלים של ה IGF1 באים עם 1000 מק"ג של חומר ב1 מ"ל או CC. אז ניתן בקלות לקחת את מינונים ע"י מזרקי אינסולין. 10IU של מזרק אינסולין מקביל ל100 מק"ג של החומר. בצע את החישוב המתמטי.

IGF+INSULIN
אם אתה מתכנן לקחת את ה IGF1 עם אינסולין, יש להבין ש IGF1 יחסית לא יקר, תהיה בטוח אם אתה רוצה לקחת פחות חומר של IGF1 ולשלב עם אינסולין. אבל IGF1 ואינסולין ביחד נותנים השפעה של פרו-אינסולין על מאזמן הסוכר בדם. תוצאה זו יכולה לגרום להיפוגליקמיה(תת סוכר בדם). לא מומלץ לשלב אותם ביחד, הסבר על שילוב שניהם ביחד:

Igfbp3 זה ה Binding protein, אשר מאפשר ל IGF1 להשאר פעיל בגוף לאורך זמן כדי לפעול. IGF1 ללא שום תוספת יש לו זמן מחצית החיים של 10 דקות לבד. המולקולה שלו כ"כ קטנה שהוא יוצר ממחזור הדם במהירות. זו הסיבה ש IGF1 היה כ"כ "אנדרגראונד". היה צורך בזריקות תכופות במינונים גבוהים כדי לקבל תוצאות מינימליות. מחוץ לריקונסטיטוט של הIGF1 אשר דורש תואר בביו-כימיה. הגירסא הפעילה קצר של ה IGF1 ידועה עד שלאחרונה IGF1 נלקח במינונים של 100 מק"ג 4-6 פעמים ביום. זה הרבה IGF1. זה ההסבר מדוע נוצרה הבטן "הנפוחה" אצל מפתחי הגוף. עכשיו יש את הגירסא של ה IGF1 עם השרשרת הארוכהR3 (Long chain R3) וה Binding protein IGFBP3 יכול להיות בגוף עד 6 שעות.

ע"י קשירת ה IGF ל IGFBP3 עושה את המולקולה רחבה ו"נכלא" בדם עד שהחלבון מתפרק והמולקולות של ה IGF בורחות. ניתן להאריך את זמן החיים ע"י שילוב אינסולין, אבל זה מאוד מסוכן. אינסולין מעכב את הפירוק של ה IGFBP3 ומשאיר את המולקולה של ה IGF1 לשוטט במחזור דם חופשי לזמן רב יותר מעל 12 שעות עד שרמות האינסולין חוזרות למצב הנורמלי, אז ה IGFBP3 מתחיל להתפרק וה IGF1 בורח מה IGFBP3 ונשאר לו זמן מחצית חיים פחות מ 10 דקות.

אינסולין צריך להילקח במינונים רגילים ובד"כ נלקח בפחות מ 10% מה45 דקות הסמוכות לזריקת ה IGF1. שוב, יש להזכיר שזה יכול להיות קטלני אם אתה לא יודע מה אתה עושה. ומן הסתם לא להשתמש באינסולין בזמן שימוש של הIGF בלילה. יש לאכול קערה גדולה של אורז ולשתות 100 גרם פחמימות פשוטות 45 דרות לפני הזריקה של ה IGF1 שלפני השינה. אם אתה לא מתכוון להשתמש עם אינסולין, אז תעשה את אותו דבר גם בבוקר.

מה משתמשים מדווחים
משתמשים אשר השתמשו ב IGF1 דיווחו תוצאות מגוונות, אבל כולם בערך באותו שורה, משתמש אשר לקח 120 מק"ג ביום, שעה אחרי הזריקה הראשונה, הלך לחדר כושר ודיווח על פאמפ בלתי נשלט רק מסט אחד.

דבר זה יכול להצביע שהוא חווה צורה מסוימת של "תא מנופח" – Cell volumization.

עוד משתמש דיווח על עליה במשקל, אבל כל מפתח גוף שדיווח על התוצאות השתמש בסטרואידים כגון אנדרול או דיאנבול. לאחר סיום הסייקל, ישנה תופעה של נפילה, לכן זו הסיבה שלוקחים IGF1 בזמן הסייקל כדי לגדול מהר יותר ללא הנפילה ב PCT.

שמירת גודל האשכים
האשכים, אם הם מצומקים, הם יחזרו ל"נדנדה ישרה" (Full swing) אפילו בזמן אמצע סייקל שח החומרים, אם האשכים אינן מכווצים, הם לא יצטמקו בזמן הסייקל. תופעה זו אולי מסבירה חלקית מדוע העליה במסה נשמרת לאחר הסייקל.

עייפות
משתמשים מדווחים על הרגשת עייפות במהלך כל היום. תופעה זו אחת מתופעות הלוואי השליליות בשימוש של IGF1, החומר גורם לך לישון יותר ואתה צריך יותר שעות שינה כדי להרגיש רגוע בבוקר. תופעה זו שכיחה במינונים גבוהים של HGH ונראית אצל ילדים, אשר רמות ה IGF1 הם גבוהות מאוד. ילד צריך בנוסף עוד 4 שעות שינה מאשר מבוגר במינון ממוצע. תופעה זו אולי ישירה או עקיפה לרמות ה IGF1.

קשיחות
כמעט אצל כולם, הרגשה ארתירטי (דלקת מפרקים) נצפית ברמות גבוהות של HGH, גם ל IGF1 ישנו את התכונה הזו. IGF1 יכול לגרום לידיים, אצבעות ופרקי האצבע לכאוב, זה דרך טובה לדעת שקנית IGF1 אמיתי.


תופעות הלוואי של IGF1
לכל דבר יש גם צדדים שליליים, ל IGF1 אין משהו יוצא מהכלל. התרופה הזו נילקחת במינונים גבוהים של מעל 100 מק"ג ליום, תופעות שליליות כגון כאבי ראש, בחילות מקריות ותת סוכר בדם – היפוגליקמיה בחלק מהמשתמשים. למרות זאת אין שום בטוחות שהתופעות הלו נכונות.

IGF1 יחבר את עצמו לבטנה של המעי ויגרום להתנוונות של מערכת העיכול. כל דבר ש IGF1 נוגע בו יגדול, ישנן הרבה קולטנים בבטנה ושל הקיר הפנימי של הבטן. זה מדוע ה GH גורם למערכת העיכול להראות ככה. אפשר בקול למנוע את זה ע"י הגבלת המינונים וזמן הסייקל, זמן סייקל של IGF צריך להיות בין 4-6 שבועות עם הפסקה של 4-6 שבועות בין סייקלים של IGF. IGF1 נחשב כעוצמתי יותר מאשר HGH.

מומלץ לקחת מינונים של 80 מק"ג ליום עבור 4 שבועות ואז ניתן לקבל תוצאות טובות מזה לזמן מסוים. לא בטוח שיש צורך להעלות את המינון בנקודה זו. אם 80 מק"ג לא עוזרים לך, אז כדאי להעלות ל 100 מק"ג, אתה בטוח תרגיש את זה. אם לא, יש חשד ש ה IGF מזויף, מעל ל 120 מק"ג ליום, אתה מזמין צרות, התרכובת הזו דורשת יותר כבוד מאשר האחות שלו – אינסולין.

עובדות רפואיות על ה IGF1
IGF1 הוא שרשרת של 70 חומצות אמינו (7650 דלתונים), המולקולה מראה קירוב של 50% בשרשרת ההומולגיה עם פרו-אינסולין ומכיל מספר של פעולות ביולוגיות הדומות לאינסולין. הIGF1 הוא מתווך של הגדילה האורכית בבני אדם, או כמה גבוה אתה מסוגל להיות. ריכוז נסיוב ה IGF1 משתנה עם הגיל, מצב תזונתי, הרכב הגוף והפרשת ה GH.

 

[Machinehead]

הורמון גדילה האנושי – HUMAN GROWTH HORMONE

הורמון הגדילה, אשר נצרך ע"י אתלטים ומפתחי גוף, הוא צורה סינטטית של ההורמון הטבעי, אשר מופק ע"י הגוף בבלוטת יותרת המוח.
יש צורך במינונים קטנים מאוד של הורמון גדילה כדי להפיק בנייה של השרירים ושריפת שומן. כמו שעם רב הסטרואידים וחומרים דמוי סטרואידים, יש סיכון בהשתקת הייצור הטבעי של ההורמון ע"י לקיחת HGH חיצוני. עוד תופעות לוואי של ה HGH הם התנפחות כף היד, תופעה אשר המינוח המקצועי הוא – carpal tunnel syndrome, התרבות האיברים הפנימיים ועיבוי העצמות אשר בידיים וברגליים. HGH, גורם חוץ מגדילת השריר, יעיל לתהליך של שחזור סחוס פגום.

בגוף האדם, ה GH מיוצר בבלוטת יותרת המוח. זה קיים ברמות גבוהות במיוחד בתקופת גיל ההתבגרות, מתי שהוא מפתח את הרקמות, ריבוץ החלבון והתמוטטות תאי השומן התת עוריים. עד שהרמות האנדרוגניות של ה GH יורדות, אבל נשארות בתוך הגוף ברמות נמוכות באופן ניכר. כאשר המבנה הנוכחי של ה GH בגוף הוא שרשרת של 191 חומצות אמינו. מתי שהמדענים הפרידו את ההורמון הזה, הרבה מדענים השתכנעו שההורמון אולי יפגין מאפיינים מרפאים יוצאים מן הכלל. ההורמון יכול להיות יעיל במיוחד למקרים של חוסר צמיחה לגובה, התרופה אולי יכולה לשחזר צמיחה לינארית אם נלקחת בזמן ההתבגרות.

בתקופת שנות ה 80, הובא התרופה הראשונה המוכנה של הורמון הגדילה. התרופה פותחה מבלוטת יותרת המוח של בני האדם והוכנה בצורת זריקה. תהליך הפיתוח הזה היה לתקופה קצרה מאוד, מכיוון שתהליך זה נקשר להתפשטות בשר בגוף וכשל במוח. היום קיימים צורות סינטטיות של ה HGH. התהליך שחלוף ה DNA הוא מורכב: משתמשים בצורות שונות של בקטריות E-COLI או שורות תאי עכבר אשר מייצרות את המבנה האנושי.

הפופולאריות בשימוש ב GH עלה אצל אתלטים, עקב היתרונות הגבוהים אשר מתקבלים משימוש ב GH. כדי להתחיל עם, ה GH ממריץ את הגדילה ברב רקמות הגוף, ראשית מגדיל את מס' התאים יותר מאשר גודל. זה כולל רקמות השריר, ולא כולל את העיניים, המוח וכל איברי הגוף.

המעבר של חומצות האמינו גם עולה, תהליך סינטוז החלבון גודל. כל ההשפעות האלו מתווכים ע"י ה IGF-1, הורמון אנאבולי גבוה אשר מיוצר בתוך הכבד וע"י עוד רקמות תוך תגובה ל GH (רמות שיא של IGF-1 נמדדו בקירוב של 20 שעות לאחר לקיחת ה HGH).

הורמון הגדילה בעצמו ממריץ את הפירוק הטריגליצרידים ברקמות השומן, לרב שריפת שומן מוגברת בזמן הטיפול. GH גם מעלה את תוצרת הגלוקוז בכבד, וגורם לתגובה אינסולינית ע"י בלימת הפעילות של הורמון זה בתאי היעד. ההורמון גורם לשומן להיות מקור ראשוני של אנרגיה, אשר גורם לשריפת שומן מוגברת.

השפעת הגדילה נראית יותר חזקה ברקמות המחברות, בסחוסים ובגידים. ההשפעה הזו יכולה להקטין את החשד לפציעות (באימונים עם משקלים כבדים) והעליה ביכולת להרמת משקלים גבוהים יותר(כוח). HGH הינו תרופה בטוחה עבור בדיקות סמים. למרות זאת השימוש אינו מאושר באיגודי אתלטיקה, כיום אין שום אפשרות לזהות שימוש ב HGH. דבר זה מעודד את השימוש בקרב אוכלוסיית מפתחי בגוף המקצוענים, אתלטי כוח ומתחרים אולימפים, אשר יכולים להשתמש בתרופה הזו במהלך התחרות.

אבל נשאלת השאלה האם HGH באמת יעבוד לאורך זמן אצל אתלטים. יש הטוענים כי התרופה הזו היא ה"גביע הקדוש" של האנאבולים, מסוגל לגרום לעליה מדהימה במסת השריר ובשריפת שומן בזמן קצר מאוד.

מאחר והתרופה הזו לרב נלקחת ע"י מתחרים מקצוענים אשר יכולים להרשות לעצמם את התרופה היקרה הזו, יש הטוענים כי חלק גדול ממסת השריר השייכת למתחרים האולימפים נגרם ב 100% ע"י שימוש ב HGH. אחרים טוענים כי זה בזבוז של כסף ואינו יעיל להגדלת השריר ושריפת שומן.

עם תג מחיר גבוה ודעות שונות לגבי התרופה הזו, למי כדאי שנאמין?

הזכר הממוצע יתחיל במינון שנע בין 4 ל 6 יחב"ל ליום כדי להשיג את התוצאות הכי טובות. הכי נמוך בין 1 ל 2 יחב"ל. שימוש יומי הינו חשוב מאוד, ל HGH יש זמן חיים קצר מאוד בגוף, ריכוזי שיא של החומר נמדדו בדם בין 2-6 שעות לאחר הזריקה. זמן מחצית החיים של ההורמון הוא בין 20-30 דקות. אין ספק שההורמון לא נשאר לאורך זמן, דבר זה מקשה על שמירה על רמות של החומר בדם לאורך זמן. היעילות של התרופה מתבטאת לאחר שימוש לאורך תקופה ארוכה בתרופה זו, לרב לאחר כמה חודשים.

יש כאלו אשר משתמשים בתרופה זו לתקופות קצרות, אבל לרב אם משתמשים בשביל מטרות שריפת שומן, יש להשתמש בתרופה זו לתקופה אשר עולה על 4 שבועות. התרופה הזו יכולה להילקח תוך שרירי ותת עורי, הזרקה תת-עורית לרב למטרות שריפת שומן מקומיות, אשר גורמות למשתמש לשנות את מקומות ההזרקה באופן קבוע כדי למצות את ההשפעה. שריפת שומן הינה תכונה אשר רב המשתמשים יסכימו על כן. התכונה של השריפת שומן מתבצעת יחסית מהר ולכן פחות תלויה במינונים גבוהים.

עוד תרופות אשר נלקחות ביחד עם HGH כדי להעצים את התוצאות. הינן תרופות הורמון בלוטת התריס, אינסולין ואנדרוגנים אשר בזמן השימוש עם הHGH (שימוש ב HGH מקטין את רמות האינסולין והורמון בלוטת התריס). כדי להתחיל עם השימוש, התוספת של הורמון בלוטת התריס יעלה משמעותית את ההשפעה התרמוגנית בסייקל. תרופה כמוו CYTOMEL או SYNTHROID(שילוב של T3 ו T4) יכולים להיות השילובים הטובים ביותר, כאשר ה CYTOMEL יהיה אופציה עדיפה יותר.
אינסולין גם יכול להיות שילוב טוב במהלך הסייקל, זה השילוב הכי מוכר, שילוב זה מעלה את הרגישות של הרצפטורים ל IGF-1 ומקטין את הרמות של ה IGF binding protein-1 אשר מאפשרת לסירקולציה חופשית של ה IGF1.
סטרואידים כמובן נחוצים כדי לגרום לאפקט אנאבולי מלא. למעשה כדאי לקחת חומרים אנדרוגנים כמו טסטוסטרון וטרנבולון (אם מודאגים לגבי האסטרוגן). התוספת של האנדרוגן היא שימושית מאוד, מעלה את האנאבוליזם ע"י הגדלת מסת השרירים (זכור – GH משפיע בצורה ראשית על מספר התאים). סטרואידים גם מעלים את ה IGF1 החופשי ע"י הקטנה של החלבון הקשור ל IGF. השילוב של כל אלו(HGH, סטרואידים אנאבולים, אינסולין ו T3) מוכיח את השילוב האולטימטיבי, תוצאות מוגברות. יש לציין כי תרופות הורמון בלוטת התריס ואינסולין משלבות סיכונים נוספים.

HGH בעצמו מביא כמה סיכונים, התופעה הכי שכיחה היא אקרומגליה, שזו תופעה של גדילת העצמות(במיוחד כפות הרגל, מצח, ידיים, לסת ומרפקים). התרופה יכולה להגדיל איברים חיוניים כמו הלב והכליות ונמצא גם קשר להיפוגליקמיה(חוסר סוכר בדם) ומחלת הסוכרת (ככל הנראה עקב היכולת שלו לגרום התנגדות לאינסולין). בתיאוריה, שימוש במינון גבוה של הורמון זה יכול לגרום למספר מצבים, כמו סכנה לחיים, בעיות אשר נדירות מאוד. אך בשימוש במינון מתון – הסיכון הינו נמוך. כמובן במידה ויש שינויים במבנה העצמות, מרקם העור או בחיים הרגילים בזמן שימוש בתרופה, יש להפסיק את השימוש במיידי.

לסיכום, הטעות הכי גדולה שאפשר לעשות עם התרופה הזו היא להתבלבל עם תג מחיר, אפילו סייקל קצר יחסית של התרופה הזו(ותרופות מסייעות) יעלה אלפים, לא מאות של דולרים. אנחנו לא יכולים לקפוץ למסקנה של GH הוא התרופה הכי אנאבולית מדהימה שקיימת. זה הורמון דיי מורכב ועולה יקר לייצר(למרות שהעלות הייצור נהיית קטנה יותר). אם אתה חושב להשיג עליה גדולה במסה, 1000$ יכולים להיות עדיפים להיות מבוזבזים על סטרואידים. GH לא יעשה אותך בלילה מפלצת וגם זה לא הפיתרון. אבל זה כן תרופה יעילה להגדלת מסת השריר. אומנם זה יותר כלי למתחרה המקצועי אשר ייתן תוצאות טובות יותר מאשר תוצאות שיתקבלו מסייקל סטרואידים בלבד. כיום קיים ספק קטן אם GH תורם הרבה לפיזיות והיכולות של הרבה מפתחי גוף מהשורה הראשונה ואתלטים. בזירה הזו, הכסף אשר מבוזבז הוא מוצדק, התרופה הזו נחוצה בבירור. אבל עבור מתחרים חובבניים, התרופה הזו מיותרת.