נק' מוניטין:
58,703
עלות חשמל ירוק: 9.5 מיליארד ש"ח; חשמל כשר 30 מיליון ש"ח
כי לחשמל הכשר יש שטריימל? הציבור הנאור זועם על הוצאת מיליונים על ג'ובים לדוסים, וישן בשקט עם שריפת מיליארדים על קפריזות ירוקות
בשבוע שעבר פורסם באמצעי התקשורת כי שר התשתיות, עוזי לנדאו מעוניין להגיש את הצעת חוק "החשמל הכשר" לפיה יימסר השאלטר לידיה של הרבנות הראשית שתפקח על ייצור החשמל על פי חוקי ההלכה. חיש-תיל התכנסו ובאו אנשי תקשורת, פובליציסטים, גולשים ועם-ישראל והחלו בארגון כותרות, מחאות ועצומות שמחו שזעקו על העלות השערורייתית של ההצעה (כתב רותם סלע):
"בשביל התהליך הרבנות תדרוש העלאת תקציב. כן, כמו שזה נשמע. עוד כספי מיסים ילכו לרבנות", נכתב בעצומת 'מתנגדים לחוק החשמל הכשר', במאקו מתפייט זוהר ישראל על הג'ובים החדשים שצפויים לצוץ ברבנות ("המפסידים: אנחנו שנאלץ לשלם על כל זה")
מעצבן, נכון? ובכן, הפקדת השאלטר כן, מאוד; הכסף קצת פחות - מדובר אחרי הכל בדמי כיס, בעיקר כשיש סעיפים הרבה הרבה יותר יקרים שאפשר לחטוף בגינם את הג'ננה. בואו ננסה למשל להשוות את עלויות "החשמל הכשר" לעלויות ההחלטות שכפו על משק החשמל אנשי הלובי הירוק - כמו להשוות בין פיל לאמבה: בעוד "הכשר" עשוי לעלות עשרות מיליוני שקלים, הרי שהקפריזות הירוקות צפויות לגלגל עלות של כ-9.5 מיליארד שקלים לחשבון החשמל השנתי של כולנו; גזרה ירוקה שמשמעותה פגיעה של אלפי שקלים בכיסה של כל משפחה ישראלית. בואו נחשב:
גלעד ארדן: איש ה-9.5 מיליארד שקלים?
תקציב הרבנות הראשית לשנת 2011 עומד על קצת פחות מעשרים מיליון שקלים. כשמוסיפים לו את 175 מיליון השקלים של המועצות הדתיות, 41 מיליון שקלים ממשרד הפנים תחת סעיף "תפעול שירותי דת", ושלל סעיפים אחרים אותם ניתן לתרגם לבירוקרטיה דתית-יהודית מגיעים לסכום של לא יותר 300 מיליון שקלים. גם במקרה לא סביר בו יעלה סעיף זה ב-10% ל-30 מיליון שקלים (תקציבו של אגף מערכות מידע במשרד הרווחה למשל). בכדי לממן לעומת זאת את הקריזות של הירוקים, נדרשים כבר סכומים גדולים הרבה יותר.
מקרה ראשון: חברת החשמל דרשה לאחרונה את העלאת מחיר החשמל ב-30% בכדי להתמודד עם העלויות המאמירות והולכות של ייצור החשמל. הסיבה לעלייה הזו היא שעד חיבור תמר למערכת ההולכה נגמר לישראל הגז, מה שדורש שינוי בסל הדלקים אותו צורכת החברה מכזה המתבסס על פחם וגז לכזה המתבסס על מזוט וסולר.
נכון לעכשיו הפוליטיקאים מפחדים לגעת בתפוח האדמה לוהט זה שמשמעותו עלות נוספת של אלפי שקלים נוספים בחשבון החשמל השנתי של כל משפחה בישראל, אבל האמת היא שאין להם ברירה. על פי נתוני חברת החשמל צפויה עלות הדלקים ב-2012 להגיע ל-20 מיליארד שקלים - כ-11.2 מיליארד שקלים יותר מזו שנרשמה ב-2010, ופעמיים תקציב הרווחה של מדינת ישראל. מישהו יצטרך לשלם על הפער הזה, ולנו בניגוד לגויים אין סנטה קלאוס.
הסיבה הפשוטה למשבר הזה היא כשל תכנוני קולוסאלי. הגורמים האחראיים במדינת ישראל היו צריכים לדעת לא להסתמך על הגז המצרי שאכן הפסיק להגיע; הם ידעו שנים מראש שהגז בים תטיס לא יספיק מעבר לאמצע 2012, מה צפויה להיות צריכת החשמל, מה המשמעות הכלכלית של ברוך כזה, וכו וכו. אלא שהאמת היא שהם ידעו את כל זה, ואפילו תכננו תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון שהייתה יכולה לייצר חשמל זול ונקי יותר ב-2012, אלא שהם לא יכלו לתאר לעצמם את הלחץ של הלובי הירוק.
בישיבת הועדה לביקורת המדינה שדנה בעלייה הנדרשת בתעריפים חשף שר התשתיות עוזי לנדאו, המותקף עכשיו על הצעתו לאישור "חשמל כשר" כי הכתובת הייתה מזמן על הקיר. "למן הישיבה הראשונה שניהלנו, הבנו שתחנת הכוח הדו-דלקית באשקלון חיונית לאספקת החשמל וליצירת רשת ביטחון למשק האנרגיה של ישראל. 1260 מגה וואט של חשמל שעד לרגע זה אינם מיוצרים, חסרים מאוד למשק. העיכובים בדרך המתמשכת עדיין להקמתה, חייבו אותנו ללכת לתוכניות חירום", אמר השר וציין כי לו הייתה פועלת התחנה במהלך 2012 היו נחסכים למשק כ-1.46 מיליארד דולר או בעברית 5.5 מיליארד שקלים - כמחצית מהעלייה הצפויה.
לנדאו האשים את ראש הממשלה ושר האוצר במחדל, במסגרתו נכנעו למעשה להתנגדות התקיפה של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן כנגד תחנה שתוכל לשרוף פחם מזהם. אלא שלמעשה המלחמה על הקמת תחנת כוח פחמית באשקלון נמשכת כבר מנובמבר 2002, אז אישרה הממשלה הקמה התחנה שהייתה צריכה לקום על פי התוכניות המקוריות לא יאוחר מ-2008. על העיכוב שנרשם מאז ועד הקמת ממשלת נתניהו השנייה חתומים הגופים הירוקים והמשרד להגנת הסביבה.
יש לציין כי למרות ההתפתחות הטכנולוגית שנרשמה בטכנולוגיות ניטור שהקטינה בעשרות מונים את הזיהום הנובע מתחנות פחמיות הן עדיין מזהמות יותר מתחנות המבוססות על גז. עם זאת, המחיר אותו צפוי לשלם הציבור על גרירת הרגליים הוא לא רק תג-מחיר כלכלי בלתי נתפס, אלא גם אוויר מזוהם יותר בשל שריפת מזוט וסולר.
תג מחיר 2: אנרגיה סולארית
וזה לא הסוף. ביולי השנה אישרה הממשלה את הגדלת המכסות המוקנות לפאנלים סולאריים ב-500 מגוואט, בעלות הנפרסת משקל עד שקל וחצי לקוט"ש (קילוואט שעה). על פי ההחלטה יוכלו גורמים עסקיים ופרטיים שיתקינו פאנלים סולאריים על הגגות לכפות על חברת החשמל לקנות מהם את החשמל במחירים המגיעים עד ל-1.5 ₪ לקוט"ש זאת בשעה שהעלות השולית של חשמל המיוצר מפחם הינו פחות מ-20 אגורות לקוט"ש.
תעריף החשמל לצרכן הפרטי עמד אז על פחות מ-50 אגורות כך שההחלטה כפתה למעשה על החברה רכישת חשמל בעלות כפולה מעלות המכירה שלו, כאשר סבסוד רכישה זו מתבצע על ידי התעריף. דרך חשבון החשמל שלכם שצפוי לספוג בעקבות ההחלטה עלות נוספת של 4 מיליארד שקלים בשנה.
יש לציין הגדלת המכסות הסולאריות לא משנה את הצורך של משק החשמל בתחנות חשמל גדולות המבוססות על פחם, גז, מזוט וסולר על רקע רמת האמינות הנמוכה שלהם. אחרי הכל את הספקת החשמל בישראל אי אפשר לבסס על מקור ייצור שפועל על פי גחמות העננים, הצפויים, הגיוניים ולחיצים הרבה פחות מהרבנות הראשית.
אמונתם היוקדת והטהורה של הארגונים הירוקים והשר ארדן הורידה את משק החשמל הישראלי על ברכיו, וצפויה לעלות לנו לא פחות מ-9.5 מיליארד שקלים בשנה הקרובה - כשרות מפוקפקת שעלותה למעלה מפי 3,000 מעלות הפיקוח המופרכת ביותר שאפשר להצמיד לחוק "חשמל כשר". הלובי הירוק הוביל מדיניות גחמנית לא פחות ויקרה הרבה הרבה הרבה יותר מזו של "החשמל הכשר" - שראויה לזעקה ציבורית ותקשורתית התואמת את גודלה ונתקבלה בקול דממה דקה, למזלו, הוא לא חובש שטריימל.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=3099
כי לחשמל הכשר יש שטריימל? הציבור הנאור זועם על הוצאת מיליונים על ג'ובים לדוסים, וישן בשקט עם שריפת מיליארדים על קפריזות ירוקות
בשבוע שעבר פורסם באמצעי התקשורת כי שר התשתיות, עוזי לנדאו מעוניין להגיש את הצעת חוק "החשמל הכשר" לפיה יימסר השאלטר לידיה של הרבנות הראשית שתפקח על ייצור החשמל על פי חוקי ההלכה. חיש-תיל התכנסו ובאו אנשי תקשורת, פובליציסטים, גולשים ועם-ישראל והחלו בארגון כותרות, מחאות ועצומות שמחו שזעקו על העלות השערורייתית של ההצעה (כתב רותם סלע):
"בשביל התהליך הרבנות תדרוש העלאת תקציב. כן, כמו שזה נשמע. עוד כספי מיסים ילכו לרבנות", נכתב בעצומת 'מתנגדים לחוק החשמל הכשר', במאקו מתפייט זוהר ישראל על הג'ובים החדשים שצפויים לצוץ ברבנות ("המפסידים: אנחנו שנאלץ לשלם על כל זה")
מעצבן, נכון? ובכן, הפקדת השאלטר כן, מאוד; הכסף קצת פחות - מדובר אחרי הכל בדמי כיס, בעיקר כשיש סעיפים הרבה הרבה יותר יקרים שאפשר לחטוף בגינם את הג'ננה. בואו ננסה למשל להשוות את עלויות "החשמל הכשר" לעלויות ההחלטות שכפו על משק החשמל אנשי הלובי הירוק - כמו להשוות בין פיל לאמבה: בעוד "הכשר" עשוי לעלות עשרות מיליוני שקלים, הרי שהקפריזות הירוקות צפויות לגלגל עלות של כ-9.5 מיליארד שקלים לחשבון החשמל השנתי של כולנו; גזרה ירוקה שמשמעותה פגיעה של אלפי שקלים בכיסה של כל משפחה ישראלית. בואו נחשב:
גלעד ארדן: איש ה-9.5 מיליארד שקלים?
תקציב הרבנות הראשית לשנת 2011 עומד על קצת פחות מעשרים מיליון שקלים. כשמוסיפים לו את 175 מיליון השקלים של המועצות הדתיות, 41 מיליון שקלים ממשרד הפנים תחת סעיף "תפעול שירותי דת", ושלל סעיפים אחרים אותם ניתן לתרגם לבירוקרטיה דתית-יהודית מגיעים לסכום של לא יותר 300 מיליון שקלים. גם במקרה לא סביר בו יעלה סעיף זה ב-10% ל-30 מיליון שקלים (תקציבו של אגף מערכות מידע במשרד הרווחה למשל). בכדי לממן לעומת זאת את הקריזות של הירוקים, נדרשים כבר סכומים גדולים הרבה יותר.
מקרה ראשון: חברת החשמל דרשה לאחרונה את העלאת מחיר החשמל ב-30% בכדי להתמודד עם העלויות המאמירות והולכות של ייצור החשמל. הסיבה לעלייה הזו היא שעד חיבור תמר למערכת ההולכה נגמר לישראל הגז, מה שדורש שינוי בסל הדלקים אותו צורכת החברה מכזה המתבסס על פחם וגז לכזה המתבסס על מזוט וסולר.
נכון לעכשיו הפוליטיקאים מפחדים לגעת בתפוח האדמה לוהט זה שמשמעותו עלות נוספת של אלפי שקלים נוספים בחשבון החשמל השנתי של כל משפחה בישראל, אבל האמת היא שאין להם ברירה. על פי נתוני חברת החשמל צפויה עלות הדלקים ב-2012 להגיע ל-20 מיליארד שקלים - כ-11.2 מיליארד שקלים יותר מזו שנרשמה ב-2010, ופעמיים תקציב הרווחה של מדינת ישראל. מישהו יצטרך לשלם על הפער הזה, ולנו בניגוד לגויים אין סנטה קלאוס.
הסיבה הפשוטה למשבר הזה היא כשל תכנוני קולוסאלי. הגורמים האחראיים במדינת ישראל היו צריכים לדעת לא להסתמך על הגז המצרי שאכן הפסיק להגיע; הם ידעו שנים מראש שהגז בים תטיס לא יספיק מעבר לאמצע 2012, מה צפויה להיות צריכת החשמל, מה המשמעות הכלכלית של ברוך כזה, וכו וכו. אלא שהאמת היא שהם ידעו את כל זה, ואפילו תכננו תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון שהייתה יכולה לייצר חשמל זול ונקי יותר ב-2012, אלא שהם לא יכלו לתאר לעצמם את הלחץ של הלובי הירוק.
בישיבת הועדה לביקורת המדינה שדנה בעלייה הנדרשת בתעריפים חשף שר התשתיות עוזי לנדאו, המותקף עכשיו על הצעתו לאישור "חשמל כשר" כי הכתובת הייתה מזמן על הקיר. "למן הישיבה הראשונה שניהלנו, הבנו שתחנת הכוח הדו-דלקית באשקלון חיונית לאספקת החשמל וליצירת רשת ביטחון למשק האנרגיה של ישראל. 1260 מגה וואט של חשמל שעד לרגע זה אינם מיוצרים, חסרים מאוד למשק. העיכובים בדרך המתמשכת עדיין להקמתה, חייבו אותנו ללכת לתוכניות חירום", אמר השר וציין כי לו הייתה פועלת התחנה במהלך 2012 היו נחסכים למשק כ-1.46 מיליארד דולר או בעברית 5.5 מיליארד שקלים - כמחצית מהעלייה הצפויה.
לנדאו האשים את ראש הממשלה ושר האוצר במחדל, במסגרתו נכנעו למעשה להתנגדות התקיפה של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן כנגד תחנה שתוכל לשרוף פחם מזהם. אלא שלמעשה המלחמה על הקמת תחנת כוח פחמית באשקלון נמשכת כבר מנובמבר 2002, אז אישרה הממשלה הקמה התחנה שהייתה צריכה לקום על פי התוכניות המקוריות לא יאוחר מ-2008. על העיכוב שנרשם מאז ועד הקמת ממשלת נתניהו השנייה חתומים הגופים הירוקים והמשרד להגנת הסביבה.
יש לציין כי למרות ההתפתחות הטכנולוגית שנרשמה בטכנולוגיות ניטור שהקטינה בעשרות מונים את הזיהום הנובע מתחנות פחמיות הן עדיין מזהמות יותר מתחנות המבוססות על גז. עם זאת, המחיר אותו צפוי לשלם הציבור על גרירת הרגליים הוא לא רק תג-מחיר כלכלי בלתי נתפס, אלא גם אוויר מזוהם יותר בשל שריפת מזוט וסולר.
תג מחיר 2: אנרגיה סולארית
וזה לא הסוף. ביולי השנה אישרה הממשלה את הגדלת המכסות המוקנות לפאנלים סולאריים ב-500 מגוואט, בעלות הנפרסת משקל עד שקל וחצי לקוט"ש (קילוואט שעה). על פי ההחלטה יוכלו גורמים עסקיים ופרטיים שיתקינו פאנלים סולאריים על הגגות לכפות על חברת החשמל לקנות מהם את החשמל במחירים המגיעים עד ל-1.5 ₪ לקוט"ש זאת בשעה שהעלות השולית של חשמל המיוצר מפחם הינו פחות מ-20 אגורות לקוט"ש.
תעריף החשמל לצרכן הפרטי עמד אז על פחות מ-50 אגורות כך שההחלטה כפתה למעשה על החברה רכישת חשמל בעלות כפולה מעלות המכירה שלו, כאשר סבסוד רכישה זו מתבצע על ידי התעריף. דרך חשבון החשמל שלכם שצפוי לספוג בעקבות ההחלטה עלות נוספת של 4 מיליארד שקלים בשנה.
יש לציין הגדלת המכסות הסולאריות לא משנה את הצורך של משק החשמל בתחנות חשמל גדולות המבוססות על פחם, גז, מזוט וסולר על רקע רמת האמינות הנמוכה שלהם. אחרי הכל את הספקת החשמל בישראל אי אפשר לבסס על מקור ייצור שפועל על פי גחמות העננים, הצפויים, הגיוניים ולחיצים הרבה פחות מהרבנות הראשית.
אמונתם היוקדת והטהורה של הארגונים הירוקים והשר ארדן הורידה את משק החשמל הישראלי על ברכיו, וצפויה לעלות לנו לא פחות מ-9.5 מיליארד שקלים בשנה הקרובה - כשרות מפוקפקת שעלותה למעלה מפי 3,000 מעלות הפיקוח המופרכת ביותר שאפשר להצמיד לחוק "חשמל כשר". הלובי הירוק הוביל מדיניות גחמנית לא פחות ויקרה הרבה הרבה הרבה יותר מזו של "החשמל הכשר" - שראויה לזעקה ציבורית ותקשורתית התואמת את גודלה ונתקבלה בקול דממה דקה, למזלו, הוא לא חובש שטריימל.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=3099
