נק' מוניטין:
58,703
מאיר סחיווסחורדר, ששכל את משפחתו בפיגוע "סבארו" כותב לנועם שליט במכתב: "כניסתך לפוליטיקה היא התאכזרות לנפגעי הטרור"
לנועם שליט,
יש דברים שלא היו צריכים להיעשות ומכתבים שלא היו צריכים להיכתב. המכתב הזה הוא אחד מהם. אבל כנראה שעובדה היא שהם נעשים, לנו בני האדם הרי אין שליטה על הכל. יש דברים שקורים מעצמם ללא שליטה, ועם התוצאות אנחנו צריכים לחיות. לא אתה בחרת במציאות אליה נקלעת בחמש שנים האחרונות, ומלחמתך בתקופה זו הייתה מלחמת אין בררה שבסופה גם ניצחת.
מאיר סחיווסחורדר.
מאיר סחיווסחורדר. "המחיר ששילמנו למען שחרור בנך כבד מנשוא" צילום: נאור רהב
עתה, לאחר שגלעד שב הביתה, בחרת את דרכך, ובדעה צלולה. מבחירתך מתקבל הרושם ששיכרון כוח אופף אותך, מעין תחושת אופוריה שבאה לידי ביטוי ביהירות ובאטימות שאתה מפגין כלפי סבלם של אלפי אזרחים אשר הקריבו את חירות נפשם ואת הזכות לחיות חיים של ביטחון, במדינה אשר לא הצליחה לשמור על קרוביהם ועל איבריהם חיים ושלמים.
שרידי אדם אלו הוטחו באחת ובאכזריות אל מציאות אין-סופית של שכול, יגון והישרדות. בדיוק כמו שגלעד לא בחר ליפול בשבי חמאס, כך אלפי אזרחים וגם חיילים לא בחרו למות בידי מרצחים, חיות אדם, אשר לא באו על עונשם.
אתה, נועם, זעקת והתחננת מעל כל במה אפשרית כי על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית להקריב למען בנך. דיברת בשם ערך ה"רעות", ביקשת שאנחנו הציבור כולו נוותר ונקריב, מי בפועל ומי שחייו כאזרח יהודי במזרח התיכון בטוחים כיום הרבה פחות.
מאבק דרך הפריזמה האישית
מי כמוך זוכר את המאבק שניהלת נגד פרסום מסקנות ועדת שמגר, מסקנות מהדהדות אשר למעשה קבעו כי עסקה שבה משוחררים מאות רוצחים אכזריים צמאי דם היא מסוכנת ומהווה פתח לחטיפה הבאה. אתה שידעת על המסקנות הללו ולא שיתפת בהן את הציבור.
את מאבקך ניהלת דרך הפריזמה האישית שלך, זה בסדר, זה מובן וזה אף נכון. עם ישראל בחלקו הגדול (אם כי חשוב לציין שלא כולו ובכל מקרה לא מדובר במשהו מדיד) התגייס למענך ולמען גלעד. תרומות
נאספו, ארוחות בושלו, רגליים צעדו, שלטים הונפו, דעות פוליטיות הוזזו הצדה, וכך מקרה פרטי, קשה ואנושי הפך לנחלת הכלל.
גלעד חזר הביתה.
אני חי במדינה שלא שמרה על הוריי ואחיי בחיים, מדינה שגם לא הצליחה לשמור את הבטחתו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון כי חיות האדם שתפסו (תוך סיכון חיים של סוכני שב"כ וחיילים) לעולם לא ישוחררו. הרוצחים הללו נהנים היום ממיטב מנעמי העולם. זוהי מציאות בלתי נתפסת ובלתי נסבלת.
נוכחותך מיותרת לנו
כשאני רואה את אבו מאזן ניפגש עם הרוצחים במסיבת קוקטייל, קרביי מתהפכים בקרבי ויממה נוספת יורדת לטמיון. תחשוב על קורבן אונס, אולי דרך שם תוכל איכשהו להתחבר.
החיים הציבוריים שלך, נועם, יכולים וצריכים לבוא ממקום של להחזיר חוב לחברה הישראלית שהקריבה כל כך הרבה למענך, כן, הקריבה וכן, למענך.
מדובר בחוב עצום לאזרחי מדינת ישראל, ובעיקר לנפגעי הטרור. אתה יכול להחזיר אותו, וראוי שתעשה זאת בדרך שונה מזו שבחרת. למשל גש למוסד הביטוח הלאומי הקרוב אליך ותתנדב שם, תעזור ותסייע הן למשפחות השכול והן לפצועים הזקוקים למתנדבים שיעזרו להם לרפא את הפצעים.
נוכחותך על מסך הטלוויזיה שלי ובדפי העיתון מיותרת לנו. המחיר ששילמנו למען בנך הוא מחיר כבד מנשוא. אולי במהלך המאבק שלך איבדת רגישות למחיר זה, אך דע לך שכל יום שעובר ורוצח או רוצחת שידיהם נוטפות מדם משפחתי מסתובבים בין שועי עולם במקום להימק בין כותלי הכלא, כל יום כזה הוא יום שחור עבורנו.
נוכחותך מזכירה לנו תמיד את המחיר ששילמנו ואין לנו צורך בתזכורת זו. מאז הכרזתך על כניסתך לפוליטיקה ראיתי אנשים זעים בחוסר נוחות. המילה ציניות על הטיותיה השונות נשמעת מכל עבר, אבל האמת צריכה להיאמר, זו אינה ציניות אלא אכזריות מאין כמוה. גם כלפינו וגם לגלעד ששב הביתה ושיקומו עומד מעל הכול. התחננת להחזיר אותו להיות הילד הפרטי שלך, והנה הוא חוזר לחיים ציבוריים ובלתי אפשריים.
עשה טובה - תחזור להיות האבא הפרטי שהיית
מאיר סחיווסחורדר
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/326/358.html
לנועם שליט,
יש דברים שלא היו צריכים להיעשות ומכתבים שלא היו צריכים להיכתב. המכתב הזה הוא אחד מהם. אבל כנראה שעובדה היא שהם נעשים, לנו בני האדם הרי אין שליטה על הכל. יש דברים שקורים מעצמם ללא שליטה, ועם התוצאות אנחנו צריכים לחיות. לא אתה בחרת במציאות אליה נקלעת בחמש שנים האחרונות, ומלחמתך בתקופה זו הייתה מלחמת אין בררה שבסופה גם ניצחת.
מאיר סחיווסחורדר.
מאיר סחיווסחורדר. "המחיר ששילמנו למען שחרור בנך כבד מנשוא" צילום: נאור רהב
עתה, לאחר שגלעד שב הביתה, בחרת את דרכך, ובדעה צלולה. מבחירתך מתקבל הרושם ששיכרון כוח אופף אותך, מעין תחושת אופוריה שבאה לידי ביטוי ביהירות ובאטימות שאתה מפגין כלפי סבלם של אלפי אזרחים אשר הקריבו את חירות נפשם ואת הזכות לחיות חיים של ביטחון, במדינה אשר לא הצליחה לשמור על קרוביהם ועל איבריהם חיים ושלמים.
שרידי אדם אלו הוטחו באחת ובאכזריות אל מציאות אין-סופית של שכול, יגון והישרדות. בדיוק כמו שגלעד לא בחר ליפול בשבי חמאס, כך אלפי אזרחים וגם חיילים לא בחרו למות בידי מרצחים, חיות אדם, אשר לא באו על עונשם.
אתה, נועם, זעקת והתחננת מעל כל במה אפשרית כי על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית להקריב למען בנך. דיברת בשם ערך ה"רעות", ביקשת שאנחנו הציבור כולו נוותר ונקריב, מי בפועל ומי שחייו כאזרח יהודי במזרח התיכון בטוחים כיום הרבה פחות.
מאבק דרך הפריזמה האישית
מי כמוך זוכר את המאבק שניהלת נגד פרסום מסקנות ועדת שמגר, מסקנות מהדהדות אשר למעשה קבעו כי עסקה שבה משוחררים מאות רוצחים אכזריים צמאי דם היא מסוכנת ומהווה פתח לחטיפה הבאה. אתה שידעת על המסקנות הללו ולא שיתפת בהן את הציבור.
את מאבקך ניהלת דרך הפריזמה האישית שלך, זה בסדר, זה מובן וזה אף נכון. עם ישראל בחלקו הגדול (אם כי חשוב לציין שלא כולו ובכל מקרה לא מדובר במשהו מדיד) התגייס למענך ולמען גלעד. תרומות
נאספו, ארוחות בושלו, רגליים צעדו, שלטים הונפו, דעות פוליטיות הוזזו הצדה, וכך מקרה פרטי, קשה ואנושי הפך לנחלת הכלל.
גלעד חזר הביתה.
אני חי במדינה שלא שמרה על הוריי ואחיי בחיים, מדינה שגם לא הצליחה לשמור את הבטחתו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון כי חיות האדם שתפסו (תוך סיכון חיים של סוכני שב"כ וחיילים) לעולם לא ישוחררו. הרוצחים הללו נהנים היום ממיטב מנעמי העולם. זוהי מציאות בלתי נתפסת ובלתי נסבלת.
נוכחותך מיותרת לנו
כשאני רואה את אבו מאזן ניפגש עם הרוצחים במסיבת קוקטייל, קרביי מתהפכים בקרבי ויממה נוספת יורדת לטמיון. תחשוב על קורבן אונס, אולי דרך שם תוכל איכשהו להתחבר.
החיים הציבוריים שלך, נועם, יכולים וצריכים לבוא ממקום של להחזיר חוב לחברה הישראלית שהקריבה כל כך הרבה למענך, כן, הקריבה וכן, למענך.
מדובר בחוב עצום לאזרחי מדינת ישראל, ובעיקר לנפגעי הטרור. אתה יכול להחזיר אותו, וראוי שתעשה זאת בדרך שונה מזו שבחרת. למשל גש למוסד הביטוח הלאומי הקרוב אליך ותתנדב שם, תעזור ותסייע הן למשפחות השכול והן לפצועים הזקוקים למתנדבים שיעזרו להם לרפא את הפצעים.
נוכחותך על מסך הטלוויזיה שלי ובדפי העיתון מיותרת לנו. המחיר ששילמנו למען בנך הוא מחיר כבד מנשוא. אולי במהלך המאבק שלך איבדת רגישות למחיר זה, אך דע לך שכל יום שעובר ורוצח או רוצחת שידיהם נוטפות מדם משפחתי מסתובבים בין שועי עולם במקום להימק בין כותלי הכלא, כל יום כזה הוא יום שחור עבורנו.
נוכחותך מזכירה לנו תמיד את המחיר ששילמנו ואין לנו צורך בתזכורת זו. מאז הכרזתך על כניסתך לפוליטיקה ראיתי אנשים זעים בחוסר נוחות. המילה ציניות על הטיותיה השונות נשמעת מכל עבר, אבל האמת צריכה להיאמר, זו אינה ציניות אלא אכזריות מאין כמוה. גם כלפינו וגם לגלעד ששב הביתה ושיקומו עומד מעל הכול. התחננת להחזיר אותו להיות הילד הפרטי שלך, והנה הוא חוזר לחיים ציבוריים ובלתי אפשריים.
עשה טובה - תחזור להיות האבא הפרטי שהיית
מאיר סחיווסחורדר
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/326/358.html
