ח"כ אחמד טיבי "אין ערך נעלה יותר מאשר להיות שהיד"

[Cygnus]

זה לא ממש חשוב כי אתה מתייחס לפעולה בלבד. ומי אמר שיש לך בחירה להקריב את עצמך במלחמה?

אכן יש הבדל בין ערגה לאחרית הימים ובין ההכרה שיש סוף לקיום. והאסלאם (כמו זרמים אסכטולוגים ביהדות ובנצרות) הוא משיחי בדיוק במובן של ערגה לאחרית הימים ולכן כל הקרבה נעשית כדי להביא גאולה (אם נשתמש במונחים לא אסלאמיים כרגע).

ושוב, חשוב להפריד בין התכנים האידיאולוגיים של ההתרה. אף אחד מהחבר'ה שנהרג במלחמת העצמאות לא קירב את הגאולה (להיפך, לטענת הדתיים) ולא מת על קידוש השם. גם הקמיקזות היפניים במלחמת העולם השנייה לא נהרגו על קידוש השם. גם לא החיילים במלחמת לבנון. מצד שני, כל שהיד נהרג כדי לקרב את הגאולה וכדי לקדש את השם (אקטיבית). ואם אתה מתעקש לראות את המדינה/האידיאל כזהה לאלוהים, זה רק בגלל שאתה עושה השלכה מתוך המערכת הדתית שלך לכל מערכת חברתית שאתה רואה. וזה לא נכון מעצם הדברים שאמרתי בתגובות הקודמות.

מי אמר שאין לך בחירה להקריב את עצמך במלחמה?

לגבי האסלאם, אתה טועה. לפי האסלאם אחרית הימים קבועה בזמן ואין לנו שום ידע לגבי מתי זה יקרה ואנחנו גם לא יכולים לעשות כלום כדי לדחות או לקרב את המועד. האסלאם הוא דת משיחית במובן של אמונה בנבואה משיחית ובמשיח ואין ערגה או ציפיה לאחרית הימים אלא להיפך.

כמובן שחשוב להפריד בין התכנית האידיאולוגיים, זה מה שגם אני הסברתי. לא טענתי שהקמיקזות התאבדו על קידוש השם, אלא על עקרונות אחרים בשינטו הלאומני שעוצב לו ביפן בתקופה הזאת, וכנ"ל לגבי הדוגמאות האחרות, ציינתי במפורש שלכל דוגמא שהבאתי יש מניע שונה. הנקודה שלי היא שאפשר לסווג את כל המניעים הללו כזהים, כי לאינדיבידואל מסויים הערך הכי עליון בשבילו יהיה אלוהים, לשני האדמה/מולדת/מדינה, לשלישי ה"חופש" שלו, וכ'ו.

אני לא עשיתי שום השלכות, ולא הגבתי מתוך המערכת האמונתית שאני מחזיק בה.