דיון יש בכלל איזה מחקר שמוכיח שצריך סידן ברמה מסויימת לעצמות?

[aaa28]

קראתי היום כמה מאמרים מסתבר שכל האסיאתים בקושי צורכים סידן ואין להם אסטאופרוזיס כמו לאירופאים ואמריקאים
אז כל נושא הסידן זה סתם?

 

[rossi46]

סידן חיוני לעצמות. בחוסר, הגוף יפרק עצמות כדי להשיג את הסידן הדרוש לו.
אני לא יודע איזה מאמרים קראת אבל בכל מקרה כנראה שצויין במאמרים שהאסייאתים בקושי צורכים סידן ממוצרי חלב ולא באופן כללי.
סידן מצוי גם במזון מהצומח כמו: סויה, טחינה, פשתן, ברוקולי וכו׳.

 

[yogevnn]

סידן מצוי גם במזון מהצומח כמו: סויה, טחינה, פשתן, ברוקולי וכו׳.

והספיגה ממקורות אלה נחשבת גבוהה אז זה לא מפתיע

 

[יהושע64]

אני לא יודע איזה מאמרים קראת

גם אני, כמובן, לא יודע מה הוא קרא, אבל עפ"י נייר עמדה שפרסם בית הספר לבריאות של הארווארד ביפן, הודו ופרו באמת צורכים באופן משמעותי פחות סידן מהכמות המומלצת למבוגרים במערב.

הנה ציטוט משם:

"Additional evidence further supports the idea that American adults may not need as much calcium as is currently recommended. For example, in countries such as India, Japan, and Peru where average daily calcium intake is as low as 300 milligrams per day (less than a third of the U.S. recommendation for adults, ages 19 to 50), the incidence of bone fractures is quite low. Of course, these countries differ in other important bone-health factors as well—such as level of physical activity and amount of sunlight—which could account for their low fracture rates."

ובתרגום חופשי:

"ישנן עדויות נוספות שתומכות ברעיון שאמריקאים מבוגרים אינם זקוקים לסידן בכמות הממולצת. למשל, בארצות כמו הודו, יפן ופרו, בהן צריכת הסידן היומית הממוצעת נמוכה עד כדי 300 מ"ג ליום (פחות משליש מהכמות המומלצת לאמריקאים גילאי 19-50) שכיחות השברים בעצמות נמוכה למדי. מובן שארצות אלה שונות בעוד גורמים שמשפיעים על בריאות העצם - כמו רמת הפעילות הפיזית והחשיפה לשמש - וזה יכול להסביר את השכיחות הנמוכה של השברים."

הערותי:

1. שברים הם רק אינדיקציה אחת לבריאות העצמות.

2. הבדל חשוב נוסף: בארצות המוזכרות המשקל הממוצע נמוך במידה ניכרת מהמשקל בארה"ב (וכידוע אנחנו הולכים ומתקרבים למשקלים שלהם), וכך גם הגובה (ואיתו מרכז הכובד) וזה נראה לי רלוונטי מאד לשברי עצם. הודי צנום בגובה מטר וחצי שמחליק על קליפת בננה בקושי גורם נזק לנמלה עליה הוא נפל, ולעומתו הר-אדם מטקסס שנפילה דומה שלו נרשמת כרעידת אדמה בעוצמה 5 בסולם ריכטר.

3. הסטטיסטיקה על שברי עצמות בטח מטעה. בעוד בעולם המערבי כמעט כל מי ששבר עצם מגיע למרפאה מסודרת ונכלל בסטטיסטיקה, לפחות בהודו ובפרו יש בטח המון שברים לא מדווחים.

4. מדובר על האוכלוסיה הכללית, אפשר לנחש שאוכלסיית מתאמני ההתנגדות זקוקה לעצמות יותר חזקות מהאדם הממוצע, כדי לתמוך בשרירים החזקים יותר (בממוצע) שלה.

כך שאני לא הייתי ממהר לוותר על הסידן בתפריט שלי.

 

[^pala]

מה עם הפרמטר הכי חשוב, שמש?

 

[יהושע64]

מה עם הפרמטר הכי חשוב, שמש?

"such as level of physical activity and amount of sunlight"

 

[aaa28]

גם אני, כמובן, לא יודע מה הוא קרא, אבל עפ"י נייר עמדה שפרסם בית הספר לבריאות של הארווארד ביפן, הודו ופרו באמת צורכים באופן משמעותי פחות סידן מהכמות המומלצת למבוגרים במערב.

הנה ציטוט משם:

"Additional evidence further supports the idea that American adults may not need as much calcium as is currently recommended. For example, in countries such as India, Japan, and Peru where average daily calcium intake is as low as 300 milligrams per day (less than a third of the U.S. recommendation for adults, ages 19 to 50), the incidence of bone fractures is quite low. Of course, these countries differ in other important bone-health factors as well—such as level of physical activity and amount of sunlight—which could account for their low fracture rates."

ובתרגום חופשי:

"ישנן עדויות נוספות שתומכות ברעיון שאמריקאים מבוגרים אינם זקוקים לסידן בכמות הממולצת. למשל, בארצות כמו הודו, יפן ופרו, בהן צריכת הסידן היומית הממוצעת נמוכה עד כדי 300 מ"ג ליום (פחות משליש מהכמות המומלצת לאמריקאים גילאי 19-50) שכיחות השברים בעצמות נמוכה למדי. מובן שארצות אלה שונות בעוד גורמים שמשפיעים על בריאות העצם - כמו רמת הפעילות הפיזית והחשיפה לשמש - וזה יכול להסביר את השכיחות הנמוכה של השברים."

הערותי:

1. שברים הם רק אינדיקציה אחת לבריאות העצמות.

2. הבדל חשוב נוסף: בארצות המוזכרות המשקל הממוצע נמוך במידה ניכרת מהמשקל בארה"ב (וכידוע אנחנו הולכים ומתקרבים למשקלים שלהם), וכך גם הגובה (ואיתו מרכז הכובד) וזה נראה לי רלוונטי מאד לשברי עצם. הודי צנום בגובה מטר וחצי שמחליק על קליפת בננה בקושי גורם נזק לנמלה עליה הוא נפל, ולעומתו הר-אדם מטקסס שנפילה דומה שלו נרשמת כרעידת אדמה בעוצמה 5 בסולם ריכטר.

3. הסטטיסטיקה על שברי עצמות בטח מטעה. בעוד בעולם המערבי כמעט כל מי ששבר עצם מגיע למרפאה מסודרת ונכלל בסטטיסטיקה, לפחות בהודו ובפרו יש בטח המון שברים לא מדווחים.

4. מדובר על האוכלוסיה הכללית, אפשר לנחש שאוכלסיית מתאמני ההתנגדות זקוקה לעצמות יותר חזקות מהאדם הממוצע, כדי לתמוך בשרירים החזקים יותר (בממוצע) שלה.

כך שאני לא הייתי ממהר לוותר על הסידן בתפריט שלי.

מצחיק שדווקא התמקדת בהודים הקטנים, מה עם יפנים בסומו ששוקלים מעל 150 קילו? ודרך אגב בדקתי ואין להם כמעט שום דבר בתפריט שכולל סידן. מה עם ברזילאים שעוסקים בג'יו ג'יטסו ומעקמים אחד את השני בבריחים ואין להם חלב בתזונה? גם הם כמעט לא צורכים סידן מהצומח

 

[יהושע64]

מצחיק שדווקא התמקדת בהודים הקטנים, מה עם יפנים בסומו ששוקלים מעל 150 קילו?

כמה עוסקים בסומו, לדעתך, מתוך 128 מליוני היפנים? מתוך שלוש הארצות שהוזכרו דווקא פרו מפתיעה עם BMI ממוצע גבוה:

הודו ...... 21.7
יפן ....... 22.5
פרו ...... 27.3
ארה"ב ..... 28.8