נק' מוניטין:
15,122
בשותתות בT-NATION נתקלתי במאמר יפה על הנושא הכואב של גנטיקה שכתב בראט קונטררס. תרגמתי את ההתחלה שלו למי שמעוניין לראות על מה מדובר ולא טוב באנגלית. בכל מקרה הנה התרגום הלא משהו שלי:
איך המוטנטים עושים את זה
אנדי בולטון, שהחזיק בשיא העולם בדדליפט עשה סקוואט עם 500 פאונד ודדליפט עם 600 פאונד בפעם הראשונה שהוא ניסה את ההרמות האלה.
דוריאן ייטס, מר אולימפיה לשעבר עשה בנץ' פרס עם 315 פאונד בפעם הראשונה שניסה בתור נער.
הבעלים של מכון מטרופליקס מספר על המפגש הראשון שלו עם רוני קולמן שהיה אז ליפטר, ועתיד היה להיות מר אולימפיה. הוא מתאר את היריכיים העצומות של רוני עם ורידים בולטים שנראים כאילו הולכים להיקרע, למרות שעוד אף פעם לא השתמש אז בסטרואידים.
ארנולד שוורצנגר נראה יותר שרירי אחרי שנה אחת של אימונים מאשר רוב האנשים נראים אחרי 10 שנים.
זה פשוט ברור שיש אינדבידואלים שמגיבים הרבה יותר טוב לאימונים מאנשים אחרים. אבל מה הופך את העלית להרבה יותר טובים מאיתנו, האנשים הרגילים?
גנטיקה: האמת הכואבת
זה בטח לא מה שאתה רוצה לשמוע, אבל ההתקדמות שלך תלויה מאד בגנטיקה שלך.
המחקרים האחרונים מראים שחלק מהאינדבידואלים מגיבים טוב מאד לאימונים, חלק בקושי מגיבים, וחלק לא מגיבים כלל. קראת את זה נכון, יש כאלה שלא מראים שום תוצאות נראות לעין. החוקרים יצרו את המונח "לא-מגיבים" לאינדבידואלים האלה.
מחקר מפתח לקח 585 גברים ונשים והראו ש12 שבועות של אימונים נתנו טווח ממש גדול של תגובות.
המגיבים הגרועים ביותר איבדו 2% מחתך השריר שלהם ולא התחזקו כלל. המגיבים הטובים ביותר שיפרו את חתך השריר שלהם ב59% ושיפרו את ה1RM שלהם בכח ב250%. תזכרו שכולם עקבו אחרי אותה תכנית אימונים.
המחקר הנ"ל הוא לא היחיד שמראה תוצאות כאלה. מחקר אחר הראה ש16 שבועות של אימונים עם תרגילים דינמיים בעלי אופי פרוגרסיבי שכללו 66 נבדקים לא ראו שום שיפור מדיד בהיפרטרופיה אצל 26% מהנבדקים (17 מתוך ה66). וואו, באסה להיות הם!
עכשיו השאלה היא, איזה מכניזם מסביר את זה? בואו לחפור קצת לתוך המחקרים הנוחיים.
איך גנטיקה משפיעה על גדילת השריר
ראיות חזקות מציעות שהתוצאות שאתה רואה בחד"כ תלויות מאד ביעילות של תאי הלווין. זה אומר, שהשריר לא יגדל אלא אם כן תאי הלווין שמקיפים את סיבי השריר יתנו את הגרעין שלהם לשריר שלך כדי שהם ייצרו יותר חומר גנטי כדי לסמן לתאים לגדול.
המחקר הראה שההבדל בין מגיבים מעולה בהשווה לאדם הממוצע ולאדם הלא-מגיב באימונים היה בעיקר בגלל הפעלת תאי הלווין. למגיבים מעולה היו יותר תאי לווין שהקיפו את סיבי השריר שלהם, ובנוסף יכולת מרשימה להגדיל את בריכת(לא בטוח בתרגום של המילה הזאת) תאי הלווין שלהם בעזרת אימונים.
במחקר הזה, מגיבים-מעולה היה בממוצע 21 תאי לווין לכל 100 סיבי שריר בתחילת המחקר, ו30 אחרי השבוע ה16. זה היה גם מלווה בעליה של 54% של שטח השריר. הלא מגיבים היו בממוצע בהתחלה עם 10 תאי לווין ל100 סיבי שריר, וזה לא השתנה בסוף המחקר, וכך גם לא ההיפרטרופיה שלהם.
מאמר אחר, שנכתב ע"י "Bamman" שהשתמש באותם חוקרים עם אותו ניסוי, נראה ש17 המגיבים הכי טובים מתוך 66 חוו עליה של 56% בשטח החתך של השריר, ה32 האמצעיים עלו 28%, וה17 התחתונים לא עלו כלל. בנוסף:
* MGF הוגבר ב126% אצל 17 המגיבים הכי טובים, ו0 ב17 הלא מגיבים.
* MYOG הוגבר ב65% ב17 הגבוהים, ו0 בנמוכים.
*IGF-IE הוגבר ב105% ב17 הגבוהים, ו44% בנמוכים.
מחקר שנעשה ע"י "Dennis" הראה שאינדבידואלים שיש להם ביטוי גבוה של גני המפתח להיפרטרופיה יש אחוזי הסתגלות הרבה יותר גדולים מלאדם הממוצע. אנשים עם נקודת מוצא נמוכה יותר של הגנים הראו פחות הסתגלות לאימונים, למרות שהם כן הגדילו את כמות הגן כתגובה לאימונים.
השורה התחתונה
יש כאלה שהשיגו את הג'ק פוט של הגנטיקה וחלק נדפקו ממנה. מבחינה גנטית, כל דבר שמשפיע לרעה על היכולת של מיוסיבים להגדיל את כמו הגרעינים בתגובה להעמסה מכאנית יורידו את פוטנציאל ההתחזקות וההיפרטרופיה.
זה משתנה ממספר מולקולות האיתות של התאים, הרגישות של התאים לאותות, היכולת של תאי הלווין, ויכולת ההתרחבות של בריכת תאי הלווין. (שוב, לא בטוח על התרגום הזה של בריכה..) תזונה ותכנית אופטימלית משחקים תפקיד בהיפרטרופיה כמובן, וגם קבוצות גנים שונות יכולים להיות מקושרים להיפרטרופיה.
המאמר פה ממשיך, אבל אין לי כח לתרגם את השאר, זה מאמר יפה ומאד אינפורמטיבי ולמי שיודע אנגלית ממליץ להמשיך לקרוא אותו. המאמר הזה לא בא להגיד שגנטיקה זה הכל, אבל לפעמים צריך להודות באמת, לא כולנו יכולים להיות כמו ספורטאי העלית, ואנחנו יכולים גם להיות מאד רחוקים מזה. כמובן שרובינו המוחלט יכול להגיע לתוצאות מעולות גם מבחינת כח וגם מבחינת גודל. אבל מדהים באמת להבין את הדברים האלה ואם תסתכלו על זה באמת תבינו שיש אנשים שאין מה לעשות, הם התברכו ואנחנו לא.. הנה הקישור למאמר
http://www.t-nation.com/free_online_...lding_genetics
שיהיה דיון פורה 😃
איך המוטנטים עושים את זה
אנדי בולטון, שהחזיק בשיא העולם בדדליפט עשה סקוואט עם 500 פאונד ודדליפט עם 600 פאונד בפעם הראשונה שהוא ניסה את ההרמות האלה.
דוריאן ייטס, מר אולימפיה לשעבר עשה בנץ' פרס עם 315 פאונד בפעם הראשונה שניסה בתור נער.
הבעלים של מכון מטרופליקס מספר על המפגש הראשון שלו עם רוני קולמן שהיה אז ליפטר, ועתיד היה להיות מר אולימפיה. הוא מתאר את היריכיים העצומות של רוני עם ורידים בולטים שנראים כאילו הולכים להיקרע, למרות שעוד אף פעם לא השתמש אז בסטרואידים.
ארנולד שוורצנגר נראה יותר שרירי אחרי שנה אחת של אימונים מאשר רוב האנשים נראים אחרי 10 שנים.
זה פשוט ברור שיש אינדבידואלים שמגיבים הרבה יותר טוב לאימונים מאנשים אחרים. אבל מה הופך את העלית להרבה יותר טובים מאיתנו, האנשים הרגילים?
גנטיקה: האמת הכואבת
זה בטח לא מה שאתה רוצה לשמוע, אבל ההתקדמות שלך תלויה מאד בגנטיקה שלך.
המחקרים האחרונים מראים שחלק מהאינדבידואלים מגיבים טוב מאד לאימונים, חלק בקושי מגיבים, וחלק לא מגיבים כלל. קראת את זה נכון, יש כאלה שלא מראים שום תוצאות נראות לעין. החוקרים יצרו את המונח "לא-מגיבים" לאינדבידואלים האלה.
מחקר מפתח לקח 585 גברים ונשים והראו ש12 שבועות של אימונים נתנו טווח ממש גדול של תגובות.
המגיבים הגרועים ביותר איבדו 2% מחתך השריר שלהם ולא התחזקו כלל. המגיבים הטובים ביותר שיפרו את חתך השריר שלהם ב59% ושיפרו את ה1RM שלהם בכח ב250%. תזכרו שכולם עקבו אחרי אותה תכנית אימונים.
המחקר הנ"ל הוא לא היחיד שמראה תוצאות כאלה. מחקר אחר הראה ש16 שבועות של אימונים עם תרגילים דינמיים בעלי אופי פרוגרסיבי שכללו 66 נבדקים לא ראו שום שיפור מדיד בהיפרטרופיה אצל 26% מהנבדקים (17 מתוך ה66). וואו, באסה להיות הם!
עכשיו השאלה היא, איזה מכניזם מסביר את זה? בואו לחפור קצת לתוך המחקרים הנוחיים.
איך גנטיקה משפיעה על גדילת השריר
ראיות חזקות מציעות שהתוצאות שאתה רואה בחד"כ תלויות מאד ביעילות של תאי הלווין. זה אומר, שהשריר לא יגדל אלא אם כן תאי הלווין שמקיפים את סיבי השריר יתנו את הגרעין שלהם לשריר שלך כדי שהם ייצרו יותר חומר גנטי כדי לסמן לתאים לגדול.
המחקר הראה שההבדל בין מגיבים מעולה בהשווה לאדם הממוצע ולאדם הלא-מגיב באימונים היה בעיקר בגלל הפעלת תאי הלווין. למגיבים מעולה היו יותר תאי לווין שהקיפו את סיבי השריר שלהם, ובנוסף יכולת מרשימה להגדיל את בריכת(לא בטוח בתרגום של המילה הזאת) תאי הלווין שלהם בעזרת אימונים.
במחקר הזה, מגיבים-מעולה היה בממוצע 21 תאי לווין לכל 100 סיבי שריר בתחילת המחקר, ו30 אחרי השבוע ה16. זה היה גם מלווה בעליה של 54% של שטח השריר. הלא מגיבים היו בממוצע בהתחלה עם 10 תאי לווין ל100 סיבי שריר, וזה לא השתנה בסוף המחקר, וכך גם לא ההיפרטרופיה שלהם.
מאמר אחר, שנכתב ע"י "Bamman" שהשתמש באותם חוקרים עם אותו ניסוי, נראה ש17 המגיבים הכי טובים מתוך 66 חוו עליה של 56% בשטח החתך של השריר, ה32 האמצעיים עלו 28%, וה17 התחתונים לא עלו כלל. בנוסף:
* MGF הוגבר ב126% אצל 17 המגיבים הכי טובים, ו0 ב17 הלא מגיבים.
* MYOG הוגבר ב65% ב17 הגבוהים, ו0 בנמוכים.
*IGF-IE הוגבר ב105% ב17 הגבוהים, ו44% בנמוכים.
מחקר שנעשה ע"י "Dennis" הראה שאינדבידואלים שיש להם ביטוי גבוה של גני המפתח להיפרטרופיה יש אחוזי הסתגלות הרבה יותר גדולים מלאדם הממוצע. אנשים עם נקודת מוצא נמוכה יותר של הגנים הראו פחות הסתגלות לאימונים, למרות שהם כן הגדילו את כמות הגן כתגובה לאימונים.
השורה התחתונה
יש כאלה שהשיגו את הג'ק פוט של הגנטיקה וחלק נדפקו ממנה. מבחינה גנטית, כל דבר שמשפיע לרעה על היכולת של מיוסיבים להגדיל את כמו הגרעינים בתגובה להעמסה מכאנית יורידו את פוטנציאל ההתחזקות וההיפרטרופיה.
זה משתנה ממספר מולקולות האיתות של התאים, הרגישות של התאים לאותות, היכולת של תאי הלווין, ויכולת ההתרחבות של בריכת תאי הלווין. (שוב, לא בטוח על התרגום הזה של בריכה..) תזונה ותכנית אופטימלית משחקים תפקיד בהיפרטרופיה כמובן, וגם קבוצות גנים שונות יכולים להיות מקושרים להיפרטרופיה.
המאמר פה ממשיך, אבל אין לי כח לתרגם את השאר, זה מאמר יפה ומאד אינפורמטיבי ולמי שיודע אנגלית ממליץ להמשיך לקרוא אותו. המאמר הזה לא בא להגיד שגנטיקה זה הכל, אבל לפעמים צריך להודות באמת, לא כולנו יכולים להיות כמו ספורטאי העלית, ואנחנו יכולים גם להיות מאד רחוקים מזה. כמובן שרובינו המוחלט יכול להגיע לתוצאות מעולות גם מבחינת כח וגם מבחינת גודל. אבל מדהים באמת להבין את הדברים האלה ואם תסתכלו על זה באמת תבינו שיש אנשים שאין מה לעשות, הם התברכו ואנחנו לא.. הנה הקישור למאמר
http://www.t-nation.com/free_online_...lding_genetics
שיהיה דיון פורה 😃
