נק' מוניטין:
45
תזונה וגנטיקה – מה מחכה לנו באופק?
מאת גיא שלמון
רבים מאיתנו שואלים את עצמם, מה קרה לנו בתחום התזונה שגורם לכולנו לצאת מהדעת? להתבלבל בהמלצות? להיות מתוסכלים מהנחיות של בעד או נגד? ויותר חשוב, עולה השאלה, האם המדע של העתיד יוכל לספק לנו פיתרון הולם??
תראו מה קרה לנו? בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר קבוצות קיצון של גישות תזונה שונות... של בעד ונגד מזונות שונים. טבעונים לעומת אוכלי בשר, מתנגדי חלב לעומת תומכי חלב, ויכוחים של סויה זה מאכל בריא או לא בריא?
אז מי צודק ומי טועה? מה נכון ומה לא? ולמה? הכיצד נוכל להסביר את האמת כשיש טיעונים נכונים לשני הצדדים?
בבסיס כל גישה (בעד או נגד) יש להבין כי קיימת העובדה שלכל דבר בחיים יש טוב ויש רע! יש יתרון ויש חיסרון! יש מזיק ויש בריא! כעת, יבחר האדם (או המחקר) את מה שהוא רוצה להדגיש? יחליט איזה צד הוא מעוניין להציג? יקבע על מה הוא שם את הפוקוס? וכך בעצם יבנה את המלצותיו.
אתן לכם דוגמה: אין לאף אחד ספק שהחמצן באטמוספרה הוא רכיב חיוני לבריאותו של האדם, כי בלעדיו הרי לא נוכל לקיים חיים. מסכימים? כן, בוודאי מסכימים! אז חמצן הוא טוב לגוף, נכון???
רגע, אבל חשיפה ממושכת לחמצן מהאטמוספרה, כחלק מהנשימה הטבעית שלנו, גם גורמת לגופנו לייצר תהליכי אוקסידציה (חמצון), רדיקליים חופשיים ואפשרות לנזק חמצוני ברקמות השונות... ואם ניחשף לחמצן זה ללא תמיכה והגנה של נוגדי חמצון (מהמזון לדוגמה) אז הגוף לא יצליח להתמודד כראוי עם תוצרי החמצן, לא יתגבר על תהליכי חמצון מזיקים...ובצורה זו עלול לפתח מחלה כלשהיא, אפילו עד מוות. לטענה זו יש גם ביסוס מדעי רחב מאוד של מחקרים!
(הערה: במהלך האבולוציה, עם עליית ריכוז החמצן באטמוספרה, בעלי חיים שלא פיתחו מנגנוני הגנה ביולוגיים כנגד תוצרי החמצן של הטבע, לא הצליחו לשרוד בתנאים הללו... כך שמאז ועד היום, אנו בני האדם, נאלצנו לפתח מנגנוני הגנה פיסיולוגיים בגופנו ואנזימים אנטי-אוקסידנטים בכדי לשרוד בנוכחות חמצן. מה גם שהצורך להיתמך בתזונה המכילה ויטמינים ומינרלים נוגדי חמצון הפך להיות תנאי הכרחי לקיומנו). אם כך, בעצם, חמצן הוא גם גורם מסוכן לגוף. מסכימים? כן, בוודאי מסכמים!
כעת, שימו לב, בכדי ליצור עניין בקהל, אני אחליט מה לבחור להדגיש מבין השניים (בעד או נגד החמצן) ובמידה שאחליט שאני "נגד"... אכתוב מחר כתבה עתירת מחקרים ובה אציג את כל הסכנות של צריכת חמצן והנזקים האפשריים לגוף (בדרך אתעלם מהתנאי והחשיבות של נוגדי החמצון בתזונה). הכל ישמע כל כך הגיוני... עד שאוסיף לי לבסוף משפט לסיכום: "אל תנשמו חמצן, הוא מזיק לבריאות". עדיף בלי חמצן וזהו!
עכשיו, בואו נחזור למציאות (זו הייתה דוגמה מוקצנת ופרועה). כך למעשה, הרבה פחות קיצוני כמובן, נראים פני הדברים במבט מהצד על הוויכוח בין הטבעונים לאוכלי הבשר! על הוויכוח של בעד שומן רווי ונגד שומן רווי! על הוויכוח של נגד החלב או בעד החלב. אין שום פרופורציה...אין שום אמצע... אין שום "הכל במידה"... וכל צד צודק בטענותיו.
הגרוע הוא, כמו כל גישה קיצונית, שאם נימנע מכל מזון "מזיק" לכאורה ("בשר מזיק ללב", "חלב מסרטן", "סויה מכילה חומר דמוי אסטרוגן", "הדגים עם כספית", "המים מזוהמים"... והשד יודע מה עוד) מה יישאר לנו לאכול? האם קיימת חלופה טובה יותר? או שאולי רוצים להרוג אותנו מצום מוחלט?!?!?
ואם לא די בכך, כל האמור לעיל, זה רק חלק מהבעיה האמיתית הקיימת בתזונה שכל כך מבלבלת אותנו בהמלצות לאוכלוסיה. ומה אם אגיד לכם שבעבור אותו רכיב תזונה שנוי במחלוקת, לא כולנו מגיבים אליו אותו דבר. מסתבר כי האחד "רגיש" יותר ואילו השני "רגיש" פחות, האחד מושפע יותר ואילו השני מושפע פחות... כך שבסופו של דבר גם הבריאות שלנו והסיכון לחולי יושפעו באופן שונה מאותו הרכב תזונה.
הכיצד נסביר את השונות המתקבלת במחקרי התזונה המודרניים? הכיצד נסביר את הסתירות המבלבלות בממצאים של המחקרים השונים? הכיצד – שומן רווי, בשר צלוי על האש, חלבון הגלוטן בחיטה, חלבון הקזאין בחלב... וחומרי תזונה נוספים – עלולים להשפיע לרעה על הבריאות של אדם אחד, בעוד שעל בריאותו של אדם אחר הם אינם כלל משפיעים?
רב הנסתר על הגלוי, אך אנו מבינים שלא די בחשיפה לרכיב תזונתי בכדי לעורר מחלה, אלא נדרשת כאן גם מעורבות של גורמים נוספים בתהליך, לרבות מעורבות של גורמים גנטיים.
אז מה עושים? האם יש תקווה לעתיד ורוד וברור יותר?
ובכן, הנה באה הבשורה החדשה של שנות ה- 2000 המודרניות:
הכירו את המושג "נוטרי- גנטיקה", או בשמו הלועזי Nutritional Genomics
"התזונה הגנומית" (Nutritional Genomics) היא מדע החוקר את הקשר בין הגנום האנושי, התזונה ובריאות האדם. מדע זה מחולק לשני תחומים:
1. Nutrigenomics = מדע החוקר את השפעת רכיבי התזונה על בריאות האדם, על הגנום האנושי, על חלבונים בתוך התא, על המטבוליזם בגוף ועל תגובות פיסיולוגיות שונות.
2. Nutrigenetics = מדע החוקר את ההשפעה של וריאציות גנטיות שונות על האינטראקציה בין התזונה לבריאות האדם עם השלכות לקבוצות רגישות באופן ספציפי יותר. במילים אחרות, כיצד הבדלים אישיים בגנים משפיעים על התגובה של הגוף לסגנון דיאטה ולרכיבי תזונה שונים.
אנשי המדע בתחום זה שואפים לחשוף את הביטוי הגנטי האנושי על פי האופן שבו עשויים לפעול עליו רכיבי תזונה שונים בכדי להבין איך בריאותנו מושפעת מתהליכים אלו. נמצא כי גנים שונים בגופנו מקיימים אינטראקציה עם רכיבי תזונה מסוימים ובצורה זו משפיעים באופן שונה על הביטוי הגנטי ביצירת חלבונים בתוך התאים ובשינויים של קצב המטבוליזם בגוף. עוד נמצא שרכיבים תזונתיים יכולים להפעיל או לשתק פעילות גנטית מסוימת, לפצות על חסר פיזיולוגי גנטי, להשפיע על רמת אינזמים מסוימים, להשפיע על מידת הפעילות שלהם ולהשפיע על תהליכים מטבולים בגוף. זה גם מה שיוצר את ההבדל בתגובת הגוף, בין אדם אחד לאחר, לרכיבי תזונה שונים ולסגנונות דיאטה שונות, כשבכל אחד מהם הרכיב התזונתי ישפיע אחרת. כלומר, בעוד שהאחד עלול לפתח חולי מוקדם יותר, השני עשוי להאריך ימים.
עוד יגיע היום שבו כל אדם בקהל הרחב יוכל לבצע פעולה פשוטה של גירוד שכבת תאים מדופן רקמת חלל הפה, הצד הפנימי של הלחי (באמצעות סטיק רפואי) ויישלח את הדגימה הזו למעבדה גנטית בכדי לאפיין את הפרופיל הגנטי שלו על מנת שנוכל להתאים לו תזונה אולטימטיבית שאינה מהווה סכנה עבורו. במילים אחרות, פיתוח תחום מדעי של "תזונה מותאמת אישית".
(הערה: למעשה, כיום כבר ניתן לשלוח דגימות DNA למעבדות בארה"ב בעבור התאמה של תרופות לפרופיל הגנטי של האדם. לדוגמה, בכדי לאפיין את התגובה של מטופלים לתרופות מדללות דם ולהתאים את הטיפול התרופתי באופן ספציפי לכל אחד מהם. לציין כי בשנת 2007 ארגון ה-FDA אישר לראשונה בדיקה גנטית כזו שתעזור לקבוע האם מטופל רגיש לתרופה הנפוצה "קומדין").
בעולם אידיאלי עתידי, בתחום התזונה, בדיקה גנטית כזו תגלה לנו אילו רכיבי תזונה אינם מהווים סכנה בריאותית עבור אדם אחד, בעוד שלאדם אחר רכיבי תזונה אלה יהיו פחות מומלצים! בדרך זו נוכל להסביר גם מדוע אדם אחד מפתח בעיה בריאותית כתוצאה, לדוגמה, מצריכת שומן רווי, בעוד שאדם אחר כלל לא מושפע מצריכה זו. בדרך זו נוכל גם לחקור ולקבוע איך בריאותנו מושפעת מן האופן שבו רכיב מזון יכול להפעיל או להשתיק גנים מסוימים, או איך התזונה שלנו יכולה לפצות על חסרים פיזיולוגיים גנטיים?
אנליזה גנטית כזו תוכל יום אחד להכתיב לנו המלצות תזונה אישיות שיהיו יעילות, בריאות וברורות יותר לכל אדם ואדם. אומנם רחוק עדיין היום הזה ליישומים בשטח... אבל יש אור בקצה המנהרה... והנה לנו פיתרון לתזונה של העתיד... לבריאות של המחר!
ייתכן מאוד ולא נזכה בדורנו לפיתרון קסום שכזה, אך כאיש תזונה קליני ומתוך פרספקטיבה רחבה של קידום בריאות באוכלוסיה, כולי תקווה שהיום הזה יגיע במהרה.
מאת גיא שלמון
רבים מאיתנו שואלים את עצמם, מה קרה לנו בתחום התזונה שגורם לכולנו לצאת מהדעת? להתבלבל בהמלצות? להיות מתוסכלים מהנחיות של בעד או נגד? ויותר חשוב, עולה השאלה, האם המדע של העתיד יוכל לספק לנו פיתרון הולם??
תראו מה קרה לנו? בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר קבוצות קיצון של גישות תזונה שונות... של בעד ונגד מזונות שונים. טבעונים לעומת אוכלי בשר, מתנגדי חלב לעומת תומכי חלב, ויכוחים של סויה זה מאכל בריא או לא בריא?
אז מי צודק ומי טועה? מה נכון ומה לא? ולמה? הכיצד נוכל להסביר את האמת כשיש טיעונים נכונים לשני הצדדים?
בבסיס כל גישה (בעד או נגד) יש להבין כי קיימת העובדה שלכל דבר בחיים יש טוב ויש רע! יש יתרון ויש חיסרון! יש מזיק ויש בריא! כעת, יבחר האדם (או המחקר) את מה שהוא רוצה להדגיש? יחליט איזה צד הוא מעוניין להציג? יקבע על מה הוא שם את הפוקוס? וכך בעצם יבנה את המלצותיו.
אתן לכם דוגמה: אין לאף אחד ספק שהחמצן באטמוספרה הוא רכיב חיוני לבריאותו של האדם, כי בלעדיו הרי לא נוכל לקיים חיים. מסכימים? כן, בוודאי מסכימים! אז חמצן הוא טוב לגוף, נכון???
רגע, אבל חשיפה ממושכת לחמצן מהאטמוספרה, כחלק מהנשימה הטבעית שלנו, גם גורמת לגופנו לייצר תהליכי אוקסידציה (חמצון), רדיקליים חופשיים ואפשרות לנזק חמצוני ברקמות השונות... ואם ניחשף לחמצן זה ללא תמיכה והגנה של נוגדי חמצון (מהמזון לדוגמה) אז הגוף לא יצליח להתמודד כראוי עם תוצרי החמצן, לא יתגבר על תהליכי חמצון מזיקים...ובצורה זו עלול לפתח מחלה כלשהיא, אפילו עד מוות. לטענה זו יש גם ביסוס מדעי רחב מאוד של מחקרים!
(הערה: במהלך האבולוציה, עם עליית ריכוז החמצן באטמוספרה, בעלי חיים שלא פיתחו מנגנוני הגנה ביולוגיים כנגד תוצרי החמצן של הטבע, לא הצליחו לשרוד בתנאים הללו... כך שמאז ועד היום, אנו בני האדם, נאלצנו לפתח מנגנוני הגנה פיסיולוגיים בגופנו ואנזימים אנטי-אוקסידנטים בכדי לשרוד בנוכחות חמצן. מה גם שהצורך להיתמך בתזונה המכילה ויטמינים ומינרלים נוגדי חמצון הפך להיות תנאי הכרחי לקיומנו). אם כך, בעצם, חמצן הוא גם גורם מסוכן לגוף. מסכימים? כן, בוודאי מסכמים!
כעת, שימו לב, בכדי ליצור עניין בקהל, אני אחליט מה לבחור להדגיש מבין השניים (בעד או נגד החמצן) ובמידה שאחליט שאני "נגד"... אכתוב מחר כתבה עתירת מחקרים ובה אציג את כל הסכנות של צריכת חמצן והנזקים האפשריים לגוף (בדרך אתעלם מהתנאי והחשיבות של נוגדי החמצון בתזונה). הכל ישמע כל כך הגיוני... עד שאוסיף לי לבסוף משפט לסיכום: "אל תנשמו חמצן, הוא מזיק לבריאות". עדיף בלי חמצן וזהו!
עכשיו, בואו נחזור למציאות (זו הייתה דוגמה מוקצנת ופרועה). כך למעשה, הרבה פחות קיצוני כמובן, נראים פני הדברים במבט מהצד על הוויכוח בין הטבעונים לאוכלי הבשר! על הוויכוח של בעד שומן רווי ונגד שומן רווי! על הוויכוח של נגד החלב או בעד החלב. אין שום פרופורציה...אין שום אמצע... אין שום "הכל במידה"... וכל צד צודק בטענותיו.
הגרוע הוא, כמו כל גישה קיצונית, שאם נימנע מכל מזון "מזיק" לכאורה ("בשר מזיק ללב", "חלב מסרטן", "סויה מכילה חומר דמוי אסטרוגן", "הדגים עם כספית", "המים מזוהמים"... והשד יודע מה עוד) מה יישאר לנו לאכול? האם קיימת חלופה טובה יותר? או שאולי רוצים להרוג אותנו מצום מוחלט?!?!?
ואם לא די בכך, כל האמור לעיל, זה רק חלק מהבעיה האמיתית הקיימת בתזונה שכל כך מבלבלת אותנו בהמלצות לאוכלוסיה. ומה אם אגיד לכם שבעבור אותו רכיב תזונה שנוי במחלוקת, לא כולנו מגיבים אליו אותו דבר. מסתבר כי האחד "רגיש" יותר ואילו השני "רגיש" פחות, האחד מושפע יותר ואילו השני מושפע פחות... כך שבסופו של דבר גם הבריאות שלנו והסיכון לחולי יושפעו באופן שונה מאותו הרכב תזונה.
הכיצד נסביר את השונות המתקבלת במחקרי התזונה המודרניים? הכיצד נסביר את הסתירות המבלבלות בממצאים של המחקרים השונים? הכיצד – שומן רווי, בשר צלוי על האש, חלבון הגלוטן בחיטה, חלבון הקזאין בחלב... וחומרי תזונה נוספים – עלולים להשפיע לרעה על הבריאות של אדם אחד, בעוד שעל בריאותו של אדם אחר הם אינם כלל משפיעים?
רב הנסתר על הגלוי, אך אנו מבינים שלא די בחשיפה לרכיב תזונתי בכדי לעורר מחלה, אלא נדרשת כאן גם מעורבות של גורמים נוספים בתהליך, לרבות מעורבות של גורמים גנטיים.
אז מה עושים? האם יש תקווה לעתיד ורוד וברור יותר?
ובכן, הנה באה הבשורה החדשה של שנות ה- 2000 המודרניות:
הכירו את המושג "נוטרי- גנטיקה", או בשמו הלועזי Nutritional Genomics
"התזונה הגנומית" (Nutritional Genomics) היא מדע החוקר את הקשר בין הגנום האנושי, התזונה ובריאות האדם. מדע זה מחולק לשני תחומים:
1. Nutrigenomics = מדע החוקר את השפעת רכיבי התזונה על בריאות האדם, על הגנום האנושי, על חלבונים בתוך התא, על המטבוליזם בגוף ועל תגובות פיסיולוגיות שונות.
2. Nutrigenetics = מדע החוקר את ההשפעה של וריאציות גנטיות שונות על האינטראקציה בין התזונה לבריאות האדם עם השלכות לקבוצות רגישות באופן ספציפי יותר. במילים אחרות, כיצד הבדלים אישיים בגנים משפיעים על התגובה של הגוף לסגנון דיאטה ולרכיבי תזונה שונים.
אנשי המדע בתחום זה שואפים לחשוף את הביטוי הגנטי האנושי על פי האופן שבו עשויים לפעול עליו רכיבי תזונה שונים בכדי להבין איך בריאותנו מושפעת מתהליכים אלו. נמצא כי גנים שונים בגופנו מקיימים אינטראקציה עם רכיבי תזונה מסוימים ובצורה זו משפיעים באופן שונה על הביטוי הגנטי ביצירת חלבונים בתוך התאים ובשינויים של קצב המטבוליזם בגוף. עוד נמצא שרכיבים תזונתיים יכולים להפעיל או לשתק פעילות גנטית מסוימת, לפצות על חסר פיזיולוגי גנטי, להשפיע על רמת אינזמים מסוימים, להשפיע על מידת הפעילות שלהם ולהשפיע על תהליכים מטבולים בגוף. זה גם מה שיוצר את ההבדל בתגובת הגוף, בין אדם אחד לאחר, לרכיבי תזונה שונים ולסגנונות דיאטה שונות, כשבכל אחד מהם הרכיב התזונתי ישפיע אחרת. כלומר, בעוד שהאחד עלול לפתח חולי מוקדם יותר, השני עשוי להאריך ימים.
עוד יגיע היום שבו כל אדם בקהל הרחב יוכל לבצע פעולה פשוטה של גירוד שכבת תאים מדופן רקמת חלל הפה, הצד הפנימי של הלחי (באמצעות סטיק רפואי) ויישלח את הדגימה הזו למעבדה גנטית בכדי לאפיין את הפרופיל הגנטי שלו על מנת שנוכל להתאים לו תזונה אולטימטיבית שאינה מהווה סכנה עבורו. במילים אחרות, פיתוח תחום מדעי של "תזונה מותאמת אישית".
(הערה: למעשה, כיום כבר ניתן לשלוח דגימות DNA למעבדות בארה"ב בעבור התאמה של תרופות לפרופיל הגנטי של האדם. לדוגמה, בכדי לאפיין את התגובה של מטופלים לתרופות מדללות דם ולהתאים את הטיפול התרופתי באופן ספציפי לכל אחד מהם. לציין כי בשנת 2007 ארגון ה-FDA אישר לראשונה בדיקה גנטית כזו שתעזור לקבוע האם מטופל רגיש לתרופה הנפוצה "קומדין").
בעולם אידיאלי עתידי, בתחום התזונה, בדיקה גנטית כזו תגלה לנו אילו רכיבי תזונה אינם מהווים סכנה בריאותית עבור אדם אחד, בעוד שלאדם אחר רכיבי תזונה אלה יהיו פחות מומלצים! בדרך זו נוכל להסביר גם מדוע אדם אחד מפתח בעיה בריאותית כתוצאה, לדוגמה, מצריכת שומן רווי, בעוד שאדם אחר כלל לא מושפע מצריכה זו. בדרך זו נוכל גם לחקור ולקבוע איך בריאותנו מושפעת מן האופן שבו רכיב מזון יכול להפעיל או להשתיק גנים מסוימים, או איך התזונה שלנו יכולה לפצות על חסרים פיזיולוגיים גנטיים?
אנליזה גנטית כזו תוכל יום אחד להכתיב לנו המלצות תזונה אישיות שיהיו יעילות, בריאות וברורות יותר לכל אדם ואדם. אומנם רחוק עדיין היום הזה ליישומים בשטח... אבל יש אור בקצה המנהרה... והנה לנו פיתרון לתזונה של העתיד... לבריאות של המחר!
ייתכן מאוד ולא נזכה בדורנו לפיתרון קסום שכזה, אך כאיש תזונה קליני ומתוך פרספקטיבה רחבה של קידום בריאות באוכלוסיה, כולי תקווה שהיום הזה יגיע במהרה.
