הדרך לפלטות רצופה דלקות

  • פותח/ת השרשור TheZoRT
  • פורסם בתאריך
  • פותח/ת השרשור
  • #21
אימון מסריח....כמעט הרגתי מישהי...

ככה:
סקווט התחממתי לא רע, לא ויתרתי בטכניקה בכלום ונשארתי מרוכז גם במשקלים הקלים כדי לוודא שאני עובד נכון. בסט חימום האחרון (50 קילו) ברך ימין החליטה לברוח החוצה כמו שקורה מדי פעם ונפלתי על הרצפה. כואב לי רצח!!!
הלכתי הצידה וביקשתי קרח מהמדריכה שהיתה בסביבה. היא הביאה ואחרי שהיא ראתה שאני שם את הקרח על הברך היא התחילה להרצות לי שהייתי אמור לדעת שהברכיים שלי ידפקו אם אני יעשה סקוואטים. כמעט זרקתי עליה את הקרח! הרמתי את השקית והצבעתי לה על הצלקות אמרתי לה "זאת הסיבה שהברך שלי דפוקה ולא הסקווטים" והיא המשיכה לקשקש...ואני כולי בכאבים. ******...

אחרי כמה דקות כאב פחות אז ניסיתי לעשות פרס. עשיתי 32.5 לחמישיות והלכתי הביתה לשכב.

כמה חרא ביום אחד...אני כ"כ עצבני וממש ממש כואב לי....אוווווףףףףף
 
לא נורא,זה קורא לכולם ותאמין לי עוד יקרה לך...אתה לא אשם..אימון הבא אתה מפציץץץץץ!
 
אחי אל תשים על המדריכה הזאת, בטח סתם איזה קונפה שעשתה קורס של חודש בוינגייט וחושבת
שהיא מארק ריפטו... אני בטוח שבפעם הבאה תפציץ 😃
 
  • פותח/ת השרשור
  • #25
קודם כל, תודה על הדאגה חבר'ה.

כואב מאוד, אבל אין נפיחות והכאב לא מתחזק. ממה שאני מכיר (ומהניסיון שיש לי לצערי) אני לא חושב שקרה משהו מעבר לחוסר יציבות הרגיל שפשוט גרם לי לאבד שליטה (זה קורה ביום יום...חלק מהנכות שלי שאני חייב ללמוד לחיות איתה). מחר אני אקפוץ לפזיוטרפיסט שלי בכל מקרה כדי לוודא שהכל במקום.

בנתיים זה סתם כאב חזק מאוד...נקווה שיעבור בקרוב...עד שהתחלתי להתקדם...
אבל אלה החיים כנראה
 
אולי תלמד לקח להשאר מרוכז בסטים? (אני מדבר...)
 
  • פותח/ת השרשור
  • #27
לא חושב שזה קשור לריכוז בהכרח...דווקא היום הייתי די מרוכז...
אני פשוט לא שולט ברגל ב-100%.
 
  • פותח/ת השרשור
  • #28
עדכון קטן:

הייתי אצל הפיזיוטרפיסט שלי ולדעתו לא נגרם נזק. הוא המליץ על מנוחה בעיקר וקומרסים קרים וחמים. משיחה טלפונית שלי עם האורטופד, הוא הסכים עם הפיזיוטרפיסט (כיף שיש צוות טיפולי קבוע ומתואם) ואמר שבמידת הצורך אני אקח אטופן להקלה על הכאב (יש לי מרשם קבוע- שוב, כחלק מהשיקום).

עדיין מאוד כואב לי, אבל אם לא נגרם נזק אז אני רגוע...
 
  • פותח/ת השרשור
  • #30
אני נראה לך אחד שמוותר?
😉

אני ממשיך בתוכנית. מחר אני אתאמן בהתאם לכמה שיכאב...הכי חשוב לי הדדליפט של מחר- אמור להיות PR.
ננסה לנוח היום כמה שיותר ובשאיפה מחר לא יהיו כאבים (או כאבים ברמה סבירה).
 
  • פותח/ת השרשור
  • #33
תודה על המחמאות חברים.

האמת שזאת לא התמדה מטורפת או משהו...העניין די פשוט- בצבא הייתי בכושר והייתי חזק. נפצעתי והתוצאה הישירה היתה השמנה, איבוד כח וכושר. פעם הייתי מרגיע את עצמי בסוף יום ארוך עם ריצה טובה ומקלחת חמה, היום אני לא יכול לרוץ (פיסית, לא פסיכולוגית). אחרי שיקום ארוך כמו שלי, פשוט נמאס. נמאס להיות חלש, נמאס להיות שמן, נמאס לשכב כל היום ונמאס להרגיש חוסר אונים ורחמים של אחרים (מבטים של "איזה מסכן, הוא נכה")...

וכשכל כך נמאס כל בן אדם הגיוני פשוט עושה עם זה משהו. המשהו הזה היה להתחיל להתאמן ברגע שיכולתי (כמובן בהתייעצות וליווי של הרופאים והגורמים המקצועיים). הגעתי לSS והתחלתי, נאלצתי להפסיק בגלל הדלקת ואני לא רוצה להפסיק שוב עד שאני אתחזק וארגיש שוב כמו בן אדם נורמלי.

רון, אמרת שאני לא מפחד, אבל יש לי חדשות בשבילך. אני מת מפחד. הדבר שהכי מפחיד אותי הוא עוד ניתוח. זה לא המקום לפרט למה, אבל רפואית הסיכוי שאני אצטרך עוד ניתוח הוא די גדול וככל שאני אתחזק הניתוח הזה ידחה (כך לדעת האורטופד שלי). אני מפחד מניתוח, אבל באותו זמן אני מפחד להיפצע. מצד שני, אני מרגיש שאני מתחזק ולכן אני יודע שאני בכיוון הנכון. התחלתי לעשות סקווטים עם מוט ריק והיה לי ממש קשה. היום אני עושה 60 קילו בטכניקה חרא, אבל אני מעיף 60 קילו. אני פשוט לא רוצה לשבור את הרצף. תקרא לזה אומץ, תקרא לזה התמדה, תקרא לזה איך שאתה רוצה. אני קורא לזה צורך- אני צריך להיות חזק ובריא כמה שיותר זמן ואני לא מוכן להיכנע לגוף הדפוק שלי. יצא לי להכיר כמה וכמה נכי צה"ל ולהשתתף בכל מיני סדנאות וטיפולים פסיכולוגיים במסגרות השונות. יש פער עצום בין רמת החיים של נכים שלא מסכימים לקבל את המצב שלהם כמובן מאליו לבין נכים שאומרים "טוב, אני נכה ואני מסכן". אני מודע לזה שיש לי מגבלות ותמיד יהיו לי כאלה, אבל אני לא מוכן שזה יגרום לי לפספס משהו בחיים האלה או לשנות משהו מאורח חיים תקין של אדם בריא בגילי.
אין פה גבורה, אומץ, התנשאות או כל דבר אחר. הכל נובע מצורך בסיסי.


מצטער ששפכתי קצת את הלב פה....מידי פעם אני חייב להוציא דברים החוצה (לא מאמין איך חברה שלי סובלת אותי 😃)...
 
תקפיד שהסקוואטים שלך יהיו נכונים (אני מדבר... חח) זה כל מה שאני יכול להציע
 
  • פותח/ת השרשור
  • #36
קמתי בבוקר, כואב פחות...החלטתי ללכת להתאמן.

התחממתי טוב לפני הסקווט, עשיתי "חימום לחימום"- כמה תרגילים ומתיחות מימי הפזיוטרפיה.
בחימום לסקווט עליתי במשקל עד 50 קילו ולא היה קשה. הברך גם לא כאבה יותר (ביחס לכמה שהיא כאבה לפני האימון) אז החלטתי לנסות שוב 60 קילו.
עשיתי 5-5-3. ממש קשה לי המשקל הזה, אבל אני רוצה לנסות לפחות עוד פעם אחת לפני שאני שובר למשקל נמוך יותר.

בנצ' 52.2 קילו 5-4-5 חוסר ריכוז בסט השני גרם לי לפספס את הנעילה בחזרה האחרונה. לא טוב, אבל לא נורא. פעם הבאה אני סוגר ת'פינה.

דדליפט 90 קילו -5- PR שיא האימון מבחינתי. אחרי הסקווט לא כאב לי יותר ממה שכאב לי בבוקר. עשיתי סט 60 כדי לבדוק אם אני ארגיש לחץ או משהו בברך. היה טוב. עשיתי שלישיה ל-80, היה סבבה. העמסתי 90 על המוט, נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי שזאת הדרך הכי טובה לסיים את השבוע המסריח הזה. בשתי החזרות האחרונות האחיזה כמעט ברחה לי לפני הנעילה, אבל רק כמעט 😃...

אגב, TheSun תודה על הטיפ לגבי המשיכה לפני הדדליפט. זה באמת נותן תחושת אחיזה טובה יותר.

ועוד דבר קטן. בהרבה לוגים אחרים של SS אני קורא על חבר'ה שקשה להם לאכול או לא רעבים. לא יודע מה איתכם, אבל בשבוע וחצי האחרונים אני ממש רעב...כל כמה שעות אני חייב לדחוף משהו לפה אחרת אני משתגע...אני לא סופר קלוריות אז יכול להיות שלפני זה לא אכלתי מספיק (ואולי אני עדיין לא אוכל מספיק), אבל ברור לי שאני אוכל יותר ושהגוף משדר שהוא רעב מכל הפעילות הזאת.
תכנון לסופ"ש: אוכל טוב והרבה, מנוחה טובה כדי לסיים כבר עם הכאבים בברך, קצת לימודים ועוד אוכל.
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית