נק' מוניטין:
1,444
למעלה ממחצית מהגברים המופנים לאור רמות טסטוסטרון גבוליות סובלים מתסמיני דיכאון או דיכאון גלוי, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Endocrine Society, ENDO 2015. החוקרים מסבירים כי בגברים הפונים לטיפול בשל רמות טסטוסטרון גבוליות שיעורים גבוהים מאוד של תסמיני דיכאון או דיכאון.
במחקר הנוכחי התמקדו החוקרים באופן ספציפי בגברים עם רמות טסטוסטרון גבוליות-נמוכות ולא אלו עם חסר ברור של ההורמון. במידה והם סובלים מהיפוגונאדיזם ברור אזי הם מטופלים בטסטוסטרון, אך באלו עם רמות גבוליות לעיתים קרובות מנסים לטפל בתחלואה הנלווית, כולל דיכאון והשמנה.
מדגם המחקר כלל 200 גברים מבוגרים בגילאי 20-77 שנים שהופנו לטיפול בשל רמות טסטוסטרון גבוליות-נמוכות, שהוגדרו כרמות של 200-350 ננוגרם לד"ל. כולם עברו מדידות חוזרות של רמות טסטוסטרון כולל והשלימו הערכה לנוכחות תסמיני דיכאון (שאלון PHQ-9) ו/או כבר נקבעה אבחנה של דיכאון או שנטלו טיפול בנוגדי-דיכאון.
ב-56% מהגברים תועד מדד PHQ-9 של 10 ומעלה, תועדה אבחנה ידועה של דיכאון או שנטלו נוגדי-דיכאון. הסף של 10 נקודות ומעלה בשאלון PHQ-9 מזהה תסמיני דיכאון ב-7% מהגברים שלא דיווחו על בעיות דיכאון. להשוואה, שיעור תסמיני דיכאון (מדד PHQ של עשר ומעלה) באוכלוסיה הכללית נע בין 15-22% מהאוכלוסיה, לעומת שיעור של 5.6% במבוגרים בעלי עודף משקל והשמנת-יתר בסקר NHANES בשנים 2005-2006.
רק 18% מהגברים במחקר הנוכחי היו בעלי משקל תקין או מתחת למשקל התקין, בעוד ש-39% היו בעלי עודף משקל ו-43% היו שמנים. 51% דיווחו כי התאמנו בתדירות של פחות מפעם בשבוע, 27% התאמנו 1-3 פעמים בשבוע ורק 22% התאמנו ארבע פעמים בשבוע, או יותר.
בגברים תועדו גם מספר בעיות רפואיות נלוות – 89% דיווחו על הפרעות בתפקודי זקפה, 69% דיווחו על ליבידו ירוד, 42% דיווחו על ירידה באנרגיה, 42% התלוננו על הפרעות שינה ו-27% על ירידה בריכוז.
החוקרים מזהירים כי חולים אלו הופנו בשל רמות טסטוסטרון גבוליות וכי ייתכן והממצאים אינם תקפים לאוכלוסיות אחרות. אעפ"י כן, בחולים אלו עם תסמיני דיכאון ו/או השמנת-יתר, יש להתייחס לשתי הבעיות עם הפניית המטופלים למומחים בנושא במקרים הנדרשים.
ENDO 2015: The Endocrine Society Annual Meeting
במחקר הנוכחי התמקדו החוקרים באופן ספציפי בגברים עם רמות טסטוסטרון גבוליות-נמוכות ולא אלו עם חסר ברור של ההורמון. במידה והם סובלים מהיפוגונאדיזם ברור אזי הם מטופלים בטסטוסטרון, אך באלו עם רמות גבוליות לעיתים קרובות מנסים לטפל בתחלואה הנלווית, כולל דיכאון והשמנה.
מדגם המחקר כלל 200 גברים מבוגרים בגילאי 20-77 שנים שהופנו לטיפול בשל רמות טסטוסטרון גבוליות-נמוכות, שהוגדרו כרמות של 200-350 ננוגרם לד"ל. כולם עברו מדידות חוזרות של רמות טסטוסטרון כולל והשלימו הערכה לנוכחות תסמיני דיכאון (שאלון PHQ-9) ו/או כבר נקבעה אבחנה של דיכאון או שנטלו טיפול בנוגדי-דיכאון.
ב-56% מהגברים תועד מדד PHQ-9 של 10 ומעלה, תועדה אבחנה ידועה של דיכאון או שנטלו נוגדי-דיכאון. הסף של 10 נקודות ומעלה בשאלון PHQ-9 מזהה תסמיני דיכאון ב-7% מהגברים שלא דיווחו על בעיות דיכאון. להשוואה, שיעור תסמיני דיכאון (מדד PHQ של עשר ומעלה) באוכלוסיה הכללית נע בין 15-22% מהאוכלוסיה, לעומת שיעור של 5.6% במבוגרים בעלי עודף משקל והשמנת-יתר בסקר NHANES בשנים 2005-2006.
רק 18% מהגברים במחקר הנוכחי היו בעלי משקל תקין או מתחת למשקל התקין, בעוד ש-39% היו בעלי עודף משקל ו-43% היו שמנים. 51% דיווחו כי התאמנו בתדירות של פחות מפעם בשבוע, 27% התאמנו 1-3 פעמים בשבוע ורק 22% התאמנו ארבע פעמים בשבוע, או יותר.
בגברים תועדו גם מספר בעיות רפואיות נלוות – 89% דיווחו על הפרעות בתפקודי זקפה, 69% דיווחו על ליבידו ירוד, 42% דיווחו על ירידה באנרגיה, 42% התלוננו על הפרעות שינה ו-27% על ירידה בריכוז.
החוקרים מזהירים כי חולים אלו הופנו בשל רמות טסטוסטרון גבוליות וכי ייתכן והממצאים אינם תקפים לאוכלוסיות אחרות. אעפ"י כן, בחולים אלו עם תסמיני דיכאון ו/או השמנת-יתר, יש להתייחס לשתי הבעיות עם הפניית המטופלים למומחים בנושא במקרים הנדרשים.
ENDO 2015: The Endocrine Society Annual Meeting
