עוד משהו, הייתה כתבה לפני כמה זמן ב-Mako על בחור עם איי קיו 183.
איך זה להיות בעל איי.קיו 183?
אני רוצה רק להבהיר שאני לא מנסה להתגונן או משהו, רק להסביר את מה שאני מרגיש.
אני אצטט לך את החלקים שאני מאוד מזדהה איתם.
הוא הבכור מבין שני בנים, גדל ברמת השרון לאימא אקדמאית ואבא עורך דין וכבר בגיל הגן הגננת וההורים הבינו שמשהו מאוד מיוחד בילד הזה. זה היה כשהגננת שאלה את הילדים, מה צריך לדעתם לעשות כדי להשיג שלום במדינה שזה עתה נלחמה את מלחמת יום הכיפורים. "נתתי לה תשובה מאוד מפורטת, ניתוח מלא כפי שהבנתי אותו אז למצב שנוצר במדינה לאחר מלחמת 73'. התשובה שלי נקטעה על ידיה והיא הגיבה בזלזול ובחוסר סבלנות. כל הילדים האחרים צחקו ואני נורא נעלבתי. הלכתי הביתה ואמרתי לאימא שלי שאני צריך לכתוב מכתב לבגין, וכך עשיתי והוא אפילו ענה לי. מאז הבנתי שאני צריך לסתום את הפה כדי להיות כמו כולם. להצניע את המתנה שקיבלתי.
"בגיל יותר מבוגר הבנתי את ההסבר לזה. אנחנו חיים בחברה של אנשים שאוהבים שכולם אותו הדבר, ומי שקצת חריג מורידים אותו. ראינו מה קורה במצעד הגאווה, אנחנו יודעים איך צוחקים על ילדים גבוהים מדי או רזים מדי או שמנים והבנתי שאני רוצה להימנע מכל החיכוך הזה. בגיל 5 שלחו אותי לפסיכולוג כי הייתי מתווכח עם ההורים והחברים והצרה הייתה גם שהייתי צודק, ניסו להבין מה גורם לזה".
גם אני הרבה מאוד זמן, יותר ממה שאני מוכן להודות הייתי מתנהג בצורה כזו ומסתיר את הידע שלי בהמון נושאים, כי לא רציתי להראות "חנון" או מוזר.
בכלל יש לי מה להגיד כמעט בכל נושא, גם היום אני לא תמיד אומר, יכול להיות שזה הרגל שנשאר, או שסתם אין לי כוח לשפוך את המידע שלי בפני אנשים ולקבל תשובה של "אה... מגניב..." 🫤
ומה קורה בבית הספר לילד עם מנת משכל כזו?
"הוא מאוד משתעמם. בכיתה ב', מרוב שעמום, נכנסתי עם צינור מים של מכבי אש שלקחתי מהמסדרון, השפרצתי על כל הכיתה. המנהל הזמין את אבא שלי, אמר לו 'תשמע יש חוק חינוך חובה אני אצמיד את הילד לשרת לפחות יהיה לו מקצוע'. עשו לי אבחונים ורצו לשלוח אותי לבית ספר למחוננים אבל אבא שלי לא הסכים, הוא רצה שאהיה בכיתה רגילה".
בבית הספר היסודי, מאוד השתעממתי, לא למדתי שום דבר חדש שלא ידעתי לפני, והרגשתי שאני סתם מעביר זמן.
עד כיתה ג' בערך הייתי זוחל מתחת לשולחנות וכיסאות בכיתה בזמן שיעור , הייתי די מוזר, ואני זוכר שאחת המורות איבדה את הקול שלה מרוב שהיא צעקה עליי כל הזמן.
אומנם לא הצמידו אותי לאב הבית בשביל לרכוש "מקצוע לחיים" אבל בהחלט ההורים שלי ביקרו הרבה אצל המנהלת.
איך למדת לבגרויות?
"מה שרציתי ללמוד כי ענין אותי למדתי, ומה שלא, פשוט עשיתי את מה שאני חייב. היו בגרויות שפשוט הייתי פותח ספר לילה לפני".
את הבגרות סיימת עם ציון בשמים?
"לא, בלשון קיבלתי 100 אבל מתמטיקה לא סבלתי. תמיד סלדתי מזה כי זה נורא קר. אני הרבה יותר הומאני, מעניין אותי אנשים, אהבה, ספרות ושירה. למדתי לנגן בפסנתר, בחליל, בגיטרה, תופים ומפוחית".
זה כמעט זהה לגמרי למה שאמרתי. חוץ מהקטע של "עשיתי מה שהייתי חייב", כי אני לא עשיתי.
יש בכתבה הזאת עוד דברים שאני מזדהה איתם יותר וגם פחות, אבל בשלב הזה בחיים שלי אני עוד לא חווה אותם (כמו אוניברסיטה, עבודה, משפחה)
וגם הכתבה הזאת לא אומרת כלום על מחוננים, זה פשוט משהו שאני מזדהה איתו.
אני רק רוצה להראות שיש אנשים שהם מחוננים ומצטיינים, יש אנשים שהם מצטיינים ולא מחוננים, יש אנשים שהם מחוננים ולא מצטיינים, ויש כאלה שהם לא זה ולא זה וזה בסדר.
זה שבן אדם משהו, לא מגדיר את ההצלחה שלו בלימודים, ובחיים בכלל.
ולילה טוב, כי אני גמור.
איך זה להיות בעל איי.קיו 183?
אני רוצה רק להבהיר שאני לא מנסה להתגונן או משהו, רק להסביר את מה שאני מרגיש.
אני אצטט לך את החלקים שאני מאוד מזדהה איתם.
הוא הבכור מבין שני בנים, גדל ברמת השרון לאימא אקדמאית ואבא עורך דין וכבר בגיל הגן הגננת וההורים הבינו שמשהו מאוד מיוחד בילד הזה. זה היה כשהגננת שאלה את הילדים, מה צריך לדעתם לעשות כדי להשיג שלום במדינה שזה עתה נלחמה את מלחמת יום הכיפורים. "נתתי לה תשובה מאוד מפורטת, ניתוח מלא כפי שהבנתי אותו אז למצב שנוצר במדינה לאחר מלחמת 73'. התשובה שלי נקטעה על ידיה והיא הגיבה בזלזול ובחוסר סבלנות. כל הילדים האחרים צחקו ואני נורא נעלבתי. הלכתי הביתה ואמרתי לאימא שלי שאני צריך לכתוב מכתב לבגין, וכך עשיתי והוא אפילו ענה לי. מאז הבנתי שאני צריך לסתום את הפה כדי להיות כמו כולם. להצניע את המתנה שקיבלתי.
"בגיל יותר מבוגר הבנתי את ההסבר לזה. אנחנו חיים בחברה של אנשים שאוהבים שכולם אותו הדבר, ומי שקצת חריג מורידים אותו. ראינו מה קורה במצעד הגאווה, אנחנו יודעים איך צוחקים על ילדים גבוהים מדי או רזים מדי או שמנים והבנתי שאני רוצה להימנע מכל החיכוך הזה. בגיל 5 שלחו אותי לפסיכולוג כי הייתי מתווכח עם ההורים והחברים והצרה הייתה גם שהייתי צודק, ניסו להבין מה גורם לזה".
גם אני הרבה מאוד זמן, יותר ממה שאני מוכן להודות הייתי מתנהג בצורה כזו ומסתיר את הידע שלי בהמון נושאים, כי לא רציתי להראות "חנון" או מוזר.
בכלל יש לי מה להגיד כמעט בכל נושא, גם היום אני לא תמיד אומר, יכול להיות שזה הרגל שנשאר, או שסתם אין לי כוח לשפוך את המידע שלי בפני אנשים ולקבל תשובה של "אה... מגניב..." 🫤
ומה קורה בבית הספר לילד עם מנת משכל כזו?
"הוא מאוד משתעמם. בכיתה ב', מרוב שעמום, נכנסתי עם צינור מים של מכבי אש שלקחתי מהמסדרון, השפרצתי על כל הכיתה. המנהל הזמין את אבא שלי, אמר לו 'תשמע יש חוק חינוך חובה אני אצמיד את הילד לשרת לפחות יהיה לו מקצוע'. עשו לי אבחונים ורצו לשלוח אותי לבית ספר למחוננים אבל אבא שלי לא הסכים, הוא רצה שאהיה בכיתה רגילה".
בבית הספר היסודי, מאוד השתעממתי, לא למדתי שום דבר חדש שלא ידעתי לפני, והרגשתי שאני סתם מעביר זמן.
עד כיתה ג' בערך הייתי זוחל מתחת לשולחנות וכיסאות בכיתה בזמן שיעור , הייתי די מוזר, ואני זוכר שאחת המורות איבדה את הקול שלה מרוב שהיא צעקה עליי כל הזמן.
אומנם לא הצמידו אותי לאב הבית בשביל לרכוש "מקצוע לחיים" אבל בהחלט ההורים שלי ביקרו הרבה אצל המנהלת.
איך למדת לבגרויות?
"מה שרציתי ללמוד כי ענין אותי למדתי, ומה שלא, פשוט עשיתי את מה שאני חייב. היו בגרויות שפשוט הייתי פותח ספר לילה לפני".
את הבגרות סיימת עם ציון בשמים?
"לא, בלשון קיבלתי 100 אבל מתמטיקה לא סבלתי. תמיד סלדתי מזה כי זה נורא קר. אני הרבה יותר הומאני, מעניין אותי אנשים, אהבה, ספרות ושירה. למדתי לנגן בפסנתר, בחליל, בגיטרה, תופים ומפוחית".
זה כמעט זהה לגמרי למה שאמרתי. חוץ מהקטע של "עשיתי מה שהייתי חייב", כי אני לא עשיתי.
יש בכתבה הזאת עוד דברים שאני מזדהה איתם יותר וגם פחות, אבל בשלב הזה בחיים שלי אני עוד לא חווה אותם (כמו אוניברסיטה, עבודה, משפחה)
וגם הכתבה הזאת לא אומרת כלום על מחוננים, זה פשוט משהו שאני מזדהה איתו.
אני רק רוצה להראות שיש אנשים שהם מחוננים ומצטיינים, יש אנשים שהם מצטיינים ולא מחוננים, יש אנשים שהם מחוננים ולא מצטיינים, ויש כאלה שהם לא זה ולא זה וזה בסדר.
זה שבן אדם משהו, לא מגדיר את ההצלחה שלו בלימודים, ובחיים בכלל.
ולילה טוב, כי אני גמור.