נק' מוניטין:
11,357
שתי הגישות יכולות לעבוד טוב. יש אנשים שמסתדרים יפה עם תזונה קטוגנית, בעיקר בפאi המנטאלי והפיזי; יש שקורסים ומתענים מכך.
כך או כך, לא ניתן לקבוע מראש, כי הגרעון זהה ומקור המזון מעט שונה בהרכבו (לא באופן קריטי - כמה גרמים הבדל של פחמימה ושומן לכאן או לכאן)
אני הייתי הולך על הגישה שניה, רק בשל העדפה אישית
נק' מוניטין:
11,357
לא באופן גורף.
שוב, זה ה"היגיון הישר".
בפועל (אתה אמור כבר לדעת את זה, עב שיחות שלנו באשכולות בעניין) ישנם פרמטרים רבים נוספים שמשפיעים.
המעגל הליפולטי (ניוד השומן אל מחוץ לתאים) ימשיך להתקיים בצורה יעילה, כל עוד הגוף שומר על מטבוליזם אידיאלי (ובעיקרם - רגישות גבוהה לאינסולין לצד מאזן חנקני חיובי, חרף הגרעון).
ברגע שהגוף מתחיל להיכנס ל"סטרס" ומפחית משמעותית את חילוף החומרים, גם תפריט דל פחמימה לא יעזור, ואף יזיק (זוכר שאמרנו שקיצוניות היא לא אידיאלית? כאן בדיוק זה מתבטא).
בגדול, אני בעד שילוב של תפריט דל פחמימה ב-3 מצבים כללים:
1. האדם, עצמו, רגיל לצרוך כמות מועטה של פחמימה ומתפקד, באופן כללי, די טוב כך. לכן, הפחתה לתפריט דל פחמימה לא תהווה נקודת משבר עבורו ועבור חילוף החומרים שלו.
2. הגרעון הקלורי בתפריט הוא נסבל, והרכב התפריט, ספציפית, מאפשר שילוב דל פחמימה (להוריד מעט קלוריות מנייטרלי של200 גרם פחמימה ל-100 גרם פחמימה זה עוד מובן; להוריד מ-300 או יותר גרם פחמימה ל-100 זו התאבדות).
3. האדם נמצא בשלבים מתקדמים של החיטוב, לאחר שמיצה הרבה "שלבים" בו (העלאת אירובי/הפחתת קלורית/העמסות/שילוב שורפי שומן וכיוצ"ב), וכעת אפשר לנסות תפריט קטוגני למשך זמן מוגבל, בכדי לתת "פוש" אחרון.
על כל אלה הייתי שוקל לבצע תפריט דל פחמימה.
בפועל, שוב, כלל לא חובה!
הרבה אנשים, ואני אחד מהם, שהתחטבו יפה בתפריט מאוזן ודי יחסית "עתיעתיד פחמימה (כך לפחות אני גורס)
עוד נדבך חשוב הוא, שמחקרים מהימנים ומטה-אנליזות מהעת האחרונה, מראים כי בטווח הארוך, לאוכלוסיית המתאמנים הממוצעת, אין הבדל משמעותי בין חיטוב עם תפריט מאוזן ויחסית "עתיר" פחמימות, לעומת דל פחמימה. שוב, זה די סובייקטיבי ואישי, אבל תמיד כדאי ללכת צעד-צעד ולעבור בכלל התחנות שציינתי בסעיף 3, עד להחלטה לעבור לתפריט דל פחמימה. בפועל, כל לא בטוח שתצטרך לבצע אותו בכדי להגיע למטרות שלך
