טיפים נחמדים.
אבל לא מבין למה לפי ההגיון של הכתבות הללו, כל אחד שנכנס לתקופת החגים מגיע למצב של התקפי זלילה בלתי נשלטים.
ראבאק, בן אדם יאכל קצת יותר במשך כמה ארוחות, עד שיהיה שבע. זה לא מה שיגרום לו להשמין גם אם יעשה זאת שלושה ימים רצוף,
כלומר, מי ששמן אחרי החג כנראה שגם היה שמן לפני החג.
מי שאוכל לפי מכסה קלורית כי מנסה להרזות\להשמין שיפעל לפי iifym וזהו.
אה, ומי שנשבר אחרי החג בגלל משמעת - הבעיה לא בחג... כל דבר אחר גם היה יכול לשבור אותו.
פחות או יותר כן.
מעניין אותי, במידה וכן יש לך לקוח שמשחרר לגמרי אחרי החג וחוזר להרגליו הרעים. איך אתה מחזיר אותו חזרה למסלול התקין?
ולמה הוא הרגיש כזה חנוק מלכתחילה שכל "שחרור" קטן בדיאטה פיתה אותו להתפרע לגמרי?
כשמתאמנים האימונים מובילים את התזונה
ולהיפך כשאוכלים נכון זה מוביל את האימונים
(בדרך כלל אחד מוביל לשני)
שקילות שבועיות והצורך לתת דין וחשבון (לי) גורמות לו לחזור לשגרה
מה גם שהיא לא שוחקת כל כך, רוב המתאמנים כ"כ מרוצים מהתוצאות וההרגשה
בעיקר הבריאותית ותפקודית שהם לא רוצים לדפוק את עצמם
מי שמתפרע חד פעמי זה לא רע, גם אני מסוגל לאכול בלי הפסקה אחרי משמעת לתחרות או חיטוב
הבעיה היא שזה מצ'יט שבועי/חודשי הופך לכל יומיים לגנוב עוד משהו
ברגע שחוזרים לאימונים השאר מסתדר, ואם לא משנים את התזונה קצת, מבינים מה לא טוב/מתי הוא רעב, מה חסר לו וכו'