נק' מוניטין:
16,661
בעזהי"ת
א. בנושא הזה דעתי חלוקה על אופיר - למרות שדבריו בהחלט נשמעים בקרב כמה מהעומדים בשורה הראשונה של תחום הפאוורליפטינג, ולכן כמובן שאני מקבל אותה כרלוונטית.
כל כמה שאתה לא מבסס את מסע האימונים שלך על עבודת מהירות, ובאופן ישיר לא הייתי מקצה לו יותר מ-15% מנפח האימונים הכולל, אני עדיין רואה את התרגול הקואורדינטיבי של המהירות כחשוב מאוד. נכון שכניסה מקסימלית תהיה תמיד איטית, אך נסיון מתמיד לסגל לתוכה את האיכות הנוספת של העבודה המהירה, יכול בעיני להוות את ההבדל בין כניסה מוצלחת וכניסה שלא.
אתה אמור להיות מהיר ביותר מתחילת החימום. אתה אמור לטרוק בהחלטיות ברוטאלית כל משקל מתחת ל-70% - כולל בתקופות ובאימוני נפח. ובהחלט עוזר לתרגל את ההחלטיות הזו - גם בתרגילים שלכאורה אין להם קשר ישיר עם עבודת כוח מירבי, נניח דאמבל סנאץ', נניח קפיצות וכן הלאה.
ב. אמנם צריך להתקדם מידי פעם בתרגילי העזר, אבל ההתקדמות הזו אינה מטרה, וממש לא משנה האם התקדמת אחת לשבועיים או אחת לחודשיים. המדד בעיני הוא ההרגשה: אם זה נעשה כבר קל מאוד, אז תוסיף משקל כדי לשמור על האפקטיביות.
ג. ברוקס קוביק מביא בספרו לא מעט שיטות אימון. זאת שהזכרת, ואחרות - כך שאיני רוצה לומר שהוא נגד נפח. נניח אימון לסינגלים של דדליפט, ובחלק השני שלו גם הנפות שק חול, וגם זרצ'ר סקוואט איתו, ולבסוף הליכת חוואי, אימון שדי מאפיין את נקודת המבט של קוביק, מכיל בחובו לא מעט נפח.
אישית, מעולם לא קראתי את קוביק כדי להמציא את הגלגל מחדש - אלא כדי להשתמש בהבנת הפילוסופיה שלו על מנת להבין יותר לעומק איך לבנות את פילוסופיית הכוח שלי. בפועל בניתי את עצמי בהצלחה באמצעות קורטה 3X3, תכנית עתירת נפח באופן שטני, ועל כן מן הסתם ברור שאיני חושב שאפשר להתקדם כראוי בסדרת סינגלים בודדים מאימון שבועי לאימון שבועי, מעבר לחוסר התוחלת של עבודה מתמדת עם משקלים קרובים למקסימום. מנגד, לעולם לא אפסול משהו שהצליח מאוד למישהו - ואפילו המשהו הזה יהיה לא אורתודוקסי בעיני. מסתבר שאם זה הצליח, אז יש שם משהו נכון, והרבה יותר מחכים לנסות להבין מה ואיך.
א. בנושא הזה דעתי חלוקה על אופיר - למרות שדבריו בהחלט נשמעים בקרב כמה מהעומדים בשורה הראשונה של תחום הפאוורליפטינג, ולכן כמובן שאני מקבל אותה כרלוונטית.
כל כמה שאתה לא מבסס את מסע האימונים שלך על עבודת מהירות, ובאופן ישיר לא הייתי מקצה לו יותר מ-15% מנפח האימונים הכולל, אני עדיין רואה את התרגול הקואורדינטיבי של המהירות כחשוב מאוד. נכון שכניסה מקסימלית תהיה תמיד איטית, אך נסיון מתמיד לסגל לתוכה את האיכות הנוספת של העבודה המהירה, יכול בעיני להוות את ההבדל בין כניסה מוצלחת וכניסה שלא.
אתה אמור להיות מהיר ביותר מתחילת החימום. אתה אמור לטרוק בהחלטיות ברוטאלית כל משקל מתחת ל-70% - כולל בתקופות ובאימוני נפח. ובהחלט עוזר לתרגל את ההחלטיות הזו - גם בתרגילים שלכאורה אין להם קשר ישיר עם עבודת כוח מירבי, נניח דאמבל סנאץ', נניח קפיצות וכן הלאה.
ב. אמנם צריך להתקדם מידי פעם בתרגילי העזר, אבל ההתקדמות הזו אינה מטרה, וממש לא משנה האם התקדמת אחת לשבועיים או אחת לחודשיים. המדד בעיני הוא ההרגשה: אם זה נעשה כבר קל מאוד, אז תוסיף משקל כדי לשמור על האפקטיביות.
ג. ברוקס קוביק מביא בספרו לא מעט שיטות אימון. זאת שהזכרת, ואחרות - כך שאיני רוצה לומר שהוא נגד נפח. נניח אימון לסינגלים של דדליפט, ובחלק השני שלו גם הנפות שק חול, וגם זרצ'ר סקוואט איתו, ולבסוף הליכת חוואי, אימון שדי מאפיין את נקודת המבט של קוביק, מכיל בחובו לא מעט נפח.
אישית, מעולם לא קראתי את קוביק כדי להמציא את הגלגל מחדש - אלא כדי להשתמש בהבנת הפילוסופיה שלו על מנת להבין יותר לעומק איך לבנות את פילוסופיית הכוח שלי. בפועל בניתי את עצמי בהצלחה באמצעות קורטה 3X3, תכנית עתירת נפח באופן שטני, ועל כן מן הסתם ברור שאיני חושב שאפשר להתקדם כראוי בסדרת סינגלים בודדים מאימון שבועי לאימון שבועי, מעבר לחוסר התוחלת של עבודה מתמדת עם משקלים קרובים למקסימום. מנגד, לעולם לא אפסול משהו שהצליח מאוד למישהו - ואפילו המשהו הזה יהיה לא אורתודוקסי בעיני. מסתבר שאם זה הצליח, אז יש שם משהו נכון, והרבה יותר מחכים לנסות להבין מה ואיך.
