נק' מוניטין:
430
- 1,143
- 256
- כן. בבית.
שמתי לב למשהו ששינה לי את כל ההסתכלות על עליות מתח.
בפשטות, יש הבדל *מ-ט-ו-ר-ף* בין פול אפ שעושים עם יישור *מלא* של המרפק בסוף כל חזרה - - - לבין פול אפ שעושים עם יישור לא מלא(נניח 90%-95% יישור) של המרפק בסוף כל חזרה.
הפול אפ בגרסה ה-"כמעט מלאה" כאילו מאפשר לשריר להישאר מכווץ ויש 'מומנטום' יותר טוב ואני מסוגל לבצע יותר חזרות בצורה הזו (נניח 30-35, ואף בעבר כשהייתי מתאמן רק סטריט וורקאאוט אפילו 38-41 חזרות בסט 'מלוכלך' אחד).
לאחרונה התחלתי להקפיד על יישור מלא, ושמתי לב שאני בקושי עושה 22-24 חזרות וזה ממש הבדל פסיכי.
השריר פשוט מפסיק להגיב.
2 שאלות:
בפשטות, יש הבדל *מ-ט-ו-ר-ף* בין פול אפ שעושים עם יישור *מלא* של המרפק בסוף כל חזרה - - - לבין פול אפ שעושים עם יישור לא מלא(נניח 90%-95% יישור) של המרפק בסוף כל חזרה.
הפול אפ בגרסה ה-"כמעט מלאה" כאילו מאפשר לשריר להישאר מכווץ ויש 'מומנטום' יותר טוב ואני מסוגל לבצע יותר חזרות בצורה הזו (נניח 30-35, ואף בעבר כשהייתי מתאמן רק סטריט וורקאאוט אפילו 38-41 חזרות בסט 'מלוכלך' אחד).
לאחרונה התחלתי להקפיד על יישור מלא, ושמתי לב שאני בקושי עושה 22-24 חזרות וזה ממש הבדל פסיכי.
השריר פשוט מפסיק להגיב.
2 שאלות:
- מה קורה ביישור המלא הזה? האם יותר חומצת חלב נכנסת לתאי השריר כשמאפשרים לו להימתח עד הסוף בסוף כל חזרה? מה קורה שם?
- האם ביצוע קפדני ומלא יותר ינבא טוב יותר התקדמות בכוח? או אולי בסיבולת טובה יותר?