רמת הפאוורליפטינג בארץ

[SmokingSnake]

כמה כסף אתה חושב חברה שמה ספונסר על תחרות? סתם לצורך השוואה מבחינת פרופורציה, חודש הבא יש את אליפות אוסטרליה של השלוחה האוסטרלית של IPF, תהיה תחרות מדהימה בגלל המארגנים אבל זה לא העניין, הם קיבלו ספונסר של 2500$ (אוסטרלי) מחברה שמוכרת ציוד. הם מאוד התלהבו מזה והיו מרוצים, במקרה הם החליטו שזה ילך לפרסים למתחרים, אבל כמה אתה חושב ש2500$ עוזר לתחרות עם 150-180~ מתחרים שלוקחת יומיים שלושה?

ספציפית הUS OPEN מתנהל בהפסדים כבדים בוודאות, היו להם פרסים של 250,000$, בוא תסביר לי איך הם מכסים את ההוצאה הזאת בלבד (בלי השכרת אולם וכו׳ וכו׳).

מכירות של מה? חוץ מחולצות של התחרות מה יש כבר למכור? כמה כסף אפשר לעשות על חולצות? אם אתה מדבר על מכירת ציוד - זה מגיע מהחברות ציוד וההכנסות לא הולכות למארגן.

לגבי מכירת כרטיסי כניסה לתחרות - אתה צודק. גם בתחרות שגובים כניסה, זה לא מקור הכנסה רציני, כאן בדר״כ לוקחים 5-10$ כניסה לכל היותר, חוץ מביג דוגס שאפשר להסכים שזה משהו אחר לגמרי (70$~ כניסה ונמכרים מאות כרטיסים).

אני לא יודע את המספרים ברמת הפרטים הקטנים מאחורי התחרות.
אני יודע שבArnold's שבו הושקו המוטות והפלטות של Titan לדוגמה תרמו לתחרות ציוד ששווה יותר מ30,000$ חינם (לפחות- בסטים מלאים של 400KG תחרותיים כולל מוטות וסוגרים- ואני לא מחשיב את הציוד של החימום, ביגוד ודברים אחרים כי אני לא יודע מה נתנו ומה לא).
לא הייתי בתחרות, לא מכיר כמה חברות נוספות נותנות ספונסרינג וכמה כסף הם מכניסים/מוציאים בכל תחרות, אבל מה שאתה מתאר כ-2000-3000 דולר תרומה לתחרות גדולה זו פיקציה או ארגון לקוי, אני יודע בוודאות שמדובר בסכומים הרבה יותר גדולים.

מוצרים חינם? יש לי הרבה חברים שמקבלים מוצרים חינם וכביכול יש להם ״ספונסר״. חלק נכבד מהם לא מקבל כלום בחינם, אלא בהנחה. מי שמקבל מוצרים בחינם - כמה אתה חושב זה חוסך? איזה מתחרה מוציא 600-800 דולר על חלבון? אתה חושב שמתחרים היו משלמים על תוספים אחרים מכספם הפרטי (כל מיני בולשיט שלא באמת עוזר)? ממש לא. סבבה אז הם לא מוציאים כסף על חלבון, חסכת להם 50$ בחודש לכל היותר.

לגבי אנשים שמקבלים צ׳ק חודשי מזומן - זה הרבה יותר נמוך מ1 ל1000. יש לך כמעט רבע מליון מתחרים, ההימור שלי הוא שלא יותר מ50 מתחרים בכל העולם מקבלים צ׳ק מזומן. ככה שלפי ההימור שלי זה 1 ל50,000 מתחרים. אתה באמת חושב שזה מה שמקדם את הענף? כמה חבר׳ה שמקבלים כמה גרושים בחודש?

שוב, אנשים שמתחרים פעם בכמה חודשים שהיחידים שמכירים אותם זה כמה מאות אוסטרליים לא יקבלו שקל כי אין שום סיבה שיקבלו, זה שהם מתחרים באינטנסיביות ומתאמנים רציני וטסים 4 פעמים בשנה לתחרות לא מעניין אף אחד חוץ מאותם כמה מאות אוסטרליים שסביר להניח לעולם לא יוציאו דולר לטובת הספורטאי (תמיכה שמסתכמת בכמה פוסטים בפייסבוק וצילומי סלפי).

כמו כל פרסום מוצרים, חברות יתנו ספונסרינג למי שיכול לייצר להם מכירות, אם אתה יכול לייצר לחברה 5000$ הם יתנו לך ספונסר של 500$.
מהסיבה הזו יש הרבה יותר ילדים שמקבלים ספונסרינג ושעושים סטרימינג לפורטנייט במדינת ניו יורק מכל מתחרי הPL ביחד בכל העולם.

למה אתה חושב שכל המתחרים מאמנים? זה רחוק מהאמת. יש המון מתחרים מעולים אבל בתור מאמנים (מבחינה עסקית ומקצועית) הם פח. מעבר לזה, המאמנים הטובים בעולם (מייק טושיר, צ׳אד סמית׳ וכו׳) ממש לא גובים סכומים הזויים, יש לך אינסטלטורים שגובים יותר עבור הזמן שלהם.

הסיבה שאנשים יכולים לגבות סכומים יחסית גבוהים, הסיבה שאנשים ישלמו את זה בארצות מתקדמות יותר - 1. יש הרבה מתחרים, היצע. 2. המתחרים מוכנים להשקיע כסף וזמן עבור התחביב שלהם. זה הכל.

אתה חושב שמתחרה שמתחיל כאן חושב על הצ׳ק החודשי שיקבל? על הספונסר מהחברת תוספים שתשלח לו קריאטין וBCAA? לא. הוא חושב על זה שזה כיף ומהנה וחווייתי.

לא טענתיי שכל המתחרים מתאמנים, כמו שלא כל המתחרים בשחיה (או כל ענף אחר) מאמנים. מה גם שלא ציינתי שמתחרה טוב הוא מאמן טוב (אין פה שום לוגיקה, אלה 2 דברים שלא תמיד הולכים יד ביד).

אבל: אפשר להסכים שרוב המתחרים המוכרים עוסקים באימון (בתור הכנסה ובתור ספורט) ויכולים להתפרנס מזה, לפחות כמשרה חלקית.
חלק לוקחים את זה לכיוון של חנויות מוצרים, חלק עושים ייעוץ, חלק בונים מכוני כושר, חלק עושים סדנאות ואימונים כל אחד ומה שבא לו.

מעבר לזה, התחום בארץ אכן מתקדם, פשוט לא מהר כמו מקומות אחרים וזה בסדר. יש לך כיום 5-10 מאמנים שמתמחים בפאוורליפטינג ודוחפים את המתחרים שלהם להתחרות. לפני 5+ שנים היה לך רק את יוסי שגם לא עשה את זה פול טיים פאוורליפטינג. אנשים נפתחים לרעיון שצריך להשקיע זמן וכסף וכו׳. הנה עובדה יש לך מכון פאוורליפטינג נטו (וולקן) אנשים נוסעים לשם יותר ממה שהיו נוסעים למכון רגיל. הנה אליהו ארגן תחרות עם פרסים כספיים מאוד מרשימים... לאט לאט התחום מתקדם.

הדבר היחיד שאני יכול להגיד שכאן יותר ״קל״ זה התנאים- יש יותר מכונים, ציוד יותר טוב, יותר מאמנים ברמה גבוהה ויותר תחרויות. אבל זה הביצה והתרנגולת ביחס לכמות המתחרים. שאני התחלתי להתאמן בסידני היה מכון פאוורליפטינג אחד (!!!) כיום יש לפחות 30... הכל בגלל צמיחה של כמות המתחרים = ביקוש. אחת הדרכים שהספורט כאן שגשג בצורה יוצאת דופן זה תחרויות NOVICE, יש כאן המון, אפילו יותר מתחרויות איגוד לדעתי. תחרויות זולות, כיפיות, קלות ועם פחות לחץ כדי שאנשים יוכלו להכנס לספורט.

לגבי הארץ: זו יוזמה של כמה אנשים פרטיים שבא להם להרים תחרות ואני מסכים עם מה ש@hanan כתב למעלה (מצד שני אני לא כ"כ יודע איך נראות תחרויות היום, כמה אנשים מגיעים וכד',מניח שפחות מפעם כי אין את ההייפ שהיה פה אחרי/לפני תחרות)

אנקדוטה - בארץ לא משלמים ל״אלוף אירופה״ ו״אלוף עולם״ - כי אף אחד מהם לא באמת כזה. מי שמתחרה ומבין משהו בתחום - יודע את זה.

אם הייתי מקבל שקל על כל לאטח שפגשתי שמתאמן אצל "אלוף" או "מיס פיטנס" בפיתוח גוף הייתי יכול לפתוח קרן צדקה שהייתה יכולה להמשיך להתקיים רק מריביות.
יש דברים שמוכרים, מראה חיצוני מוכר הרבה יותר מביצועים ספורטיביים וזה לא הולך להשתנות כל עוד רוב האנשים שדורכים בחדר כושר באים בשביל להיראות טוב יותר (ולא נראה שיש מגמת שינוי כלשהי ויסלחו לי הכמה אלפי חובבי קרוספיט שחושבים שהם משנים את העולם).

 

[incin]

@PowerLifting אושר, אחד המשפטים השנואים עליי כשלא היו לי ילדים. היה ״שיהיו לך ילדים תבין״.
אז אני לא אשתמש בו...
אבל כמות המטלות, זמן השינה, כוח וחשק להתאמן משתנים דרסטית.

גם אני לא סבלתי את המשפט הזה, אני עדיין לא אוהב אותו - השרשור לא מדבר על ללכת לחדר כושר פעמיים בשבוע לשעה אלא על להתאמן בצורה תחרותית בנוסף לעבודה שאיתה אתה מפרנס את המשפחה 4 פעמים בשבוע במשך שעתיים לא כולל נסיעות והתארגנות לחד"כ בגילאים "מתקדמים" של 35-45.
רוב האנשים שהגיבו בשרשור לא נמנים על האוכלוסיה הזו ולכן לומר לנו שתמיד אפשר למצוא זמן ולישון פחות פשוט לא רלוונטית, אם הייתי הולך עכשיו לחד"כ 4 פעמים בשבוע לשעתיים אשתי היתה מתגרשת ממני ובצדק - אני לא צוחק.

מס׳ 1 הטוטאל הגבוה באוסטרליה - נהג משאית
מס׳ 2 הטוטאל הגבוה באוסטרליה - נהג מלגזה
שניהם עם ילדים. מה התירוץ שלך?

יש עבודות מסויימות שנותנות יותר חופש ודורשות פחות מעבודות אחרות, בתור עובד הייטק בסביבה מאוד תחרותית שנמדד שנתית לפי הביצועים אני לא יכול לבוא לעבודה כאילו דרסה אותי משאית כמו שהייתי בא בארץ אחרי אימון של קורטה. הילדים שלי יהיו גאים בי גם אם הסקוואט שלי יהיה רק 220 וגם עם בנץ' של רק 160 - לא חושב שזה ישנה להם יותר מדי אם אני אצליח לשפר את זה בעוד 10 ק"ג ואני לא חושב שזה שווה את ההקרבה.

אני מכיר הרבה ליפטרים מובילים עם ילדים, במיוחד תינוקות - ברור שזה לא קל. ברור שצריך למצוא דרך להתפשר ולבלות מעט פחות במכון, לישון פחות ולהיות יותר יעילים עם הסדר יום שלך והניהול זמן שלך.

בשביל זה צריך משפחה מאוד תומכת או שהאישה לא תעבוד/תעבוד חצי משרה. לומר לי שאני לא נעלם 8 שעות בשבוע לחד"כ בשביל להיות תחרותי כי אני לא אפקטיבי עם הזמן שלי זה פשוט אבסורד.

להורים הטרודים אני אומר, אתם צריכים 10 דק' ביום לכל פעילות גופנית כדי שתהיו הורים טובים יותר ואנשים מאושרים יותר.

אני לא חושב שמישהו דיבר כאן על 10 דקות ביום לפעילות גופנית או ללכת פעמיים בשבוע לשעה לחדר כושר. תקן אותי אם אני טועה, אבל אתה איש משפחה - כשאתה ואישתך חוזרים הביתה אחרי יום עבודה עמוס (נניח שבע בערב, מניח שאשתך גם עובדת במשרה מלאה) והתינוק שלך בוכה/צועק/חולה, מה אתה עושה? אתה אומר לה "ביי, אני הולך לחדר כושר לשעתיים - לא יכול להפסיד אימון" ונוטש אותה להתמודד לבד?

 

[AQUANGEL]

בום! חיים כהן!

 

[hanan]

@incin אתה צודק לגמרי. הכוונה שלי הייתה לגבי אימונים לתחרות שלפחות מבחינתי דורשים התחייבות ל 16 שבועות בהם אני יכול לעקוב אחרי תוכנית של 3 אימונים שבועיים לפחות כמעט בלי לפספס.
וזאת התחייבות הרבה יותר קשה בהשוואה לאימונים לא מוכווני תחרות בהם אם לא ישנתי טוב אני אעשה התאמה באימון או אוותר עליו וכאשר זה עלול לקרות פעם בשבוע בגלל בתל״מים כאלה ואחרים אז הישימות של תוכנית תחרותית היא כמעט אפס.

 

[frozen]

יש לך 24 שעות ביממה
אתה עובד 8-10 שעות?
ישן 8 שעות,
יש לך עוד 6-8 שעות לאימונים / פנאי אחר.
וכמובן שלא כל יום אתה תתאמן 3 שעות.

ציטטת מהנאום של ארנולד במקרה?

עריכה -
עכשיו ראיתי שגם העלית סרטון שלו..

תותח על,מת על הנאומים שלו

 

[elchonon]

אני לא חושב שמישהו דיבר כאן על 10 דקות ביום לפעילות גופנית או ללכת פעמיים בשבוע לשעה לחדר כושר. תקן אותי אם אני טועה, אבל אתה איש משפחה - כשאתה ואישתך חוזרים הביתה אחרי יום עבודה עמוס (נניח שבע בערב, מניח שאשתך גם עובדת במשרה מלאה) והתינוק שלך בוכה/צועק/חולה, מה אתה עושה? אתה אומר לה "ביי, אני הולך לחדר כושר לשעתיים - לא יכול להפסיד אימון" ונוטש אותה להתמודד לבד?

יש לי המון דברים שקודמים לאימונים שלי מלבד אשתי, גם הדת והבריאות שלי.
רק אתמול וויתרתי על אימון בשביל לבלות עם אישתי כל היום.
יום ראשון לא התאמנתי בגלל צום.
היום קיצרתי אימון כדי להיות בבית.

אדם דתי ממוצע מתפלל בין שעה לשעה וחצי כל יום.
חרדי ממוצע לומד בערך 3 שעות תורה כל יום (וכסף מכולל ל 3 שעות לימוד זה יוצא 20 ש"ח ביום), זה וויתור על דברים חשובים בשביל משהו שחשוב בלי להזניח משפחה.
אני לא חושב שמישהו חושב שאנשים דתיים מפקירים משפחה.

אז למרות ה 7 שעות ביום שאני משקיע בדת שלי, 3 שעות 3 פעמים בשבוע באימונים שלי, והכנת אוכל, קניות ולדאוג לבית מתפקד אני מוצא זמן להיות עם משפחה וחברים.

ואני מאמין שהאימונים שלי יותר מוצלחים ואפקטיבים בגלל שאני דואג לכל השאר מסביב.

האימון הוא לא דבר שאני צריך לפנות זמן בשבילו, זה דבר שאני צריך כמו שינה. לפעמים אני מפסיד שינה בשביל דברים חשובים. אבל בסופו של דבר הוא צריך להתקיים גם אם מעט.

אני טוען שתרבות הספורט בארץ משקף את ההסתכלות הישראלית של חוסר חשיבות לבריאות וספורט.
ואני חושב שזה דבר שצריך להשתנות.
וככל שהספורטאים ישקיעו יותר בבריאות שלהם, הם יהיו דוגמה לאחרים ובכך נשנה תרבות.
ואני מבין אנשים שאין להם מספיק שינה ואוכל, ובתוך העומס שלי אני גם דואג להתנדב ולנסות לעזור לאחרים.
אז אני מבין אנשים שאין להם זמן לאימונים, במיוחד בעוני הישראלי. אבל אפשר לעשות שינוי.

 

[incin]

יש לי המון דברים שקודמים לאימונים שלי מלבד אשתי, גם הדת והבריאות שלי.
רק אתמול וויתרתי על אימון בשביל לבלות עם אישתי כל היום.

זה כבר מקטלג אותך בתור מתאמן חובבן, בדיוק כמו חנן, יבגני או כמוני. לא על זה מדבר השרשור. אנשים כאן כותבים שאין בעיה ללכת 4 פעמים בשבוע שעתיים כל פעם כשאתה לא יכול להפסיד אימון כי אתה מתכונן לתחרות, אפילו עם ילדים, משפחה, עבודה של 9 שעות ביום וכו'.

אלא אם כן הפרנסה שלך תלויה בזה - חדר כושר הוא תחביב מהנה וכיפי שיש לו יתרונות רבים. לתחביבים יש מקום מאוד חשוב בחיים, אבל יש דברים יותר חשובים ובהתאם לכך הלך הרוח של "יש לי אימון ואני חייב ללכת לחדר כושר לא משנה מה קורה" זה לא משהו נפוץ בגילאי 35+ כשיש משפחה וקריירה.

היחס כאן בארה"ב לספורט הוא מאוד שונה מהארץ, והרוב המוחלט של האנשים עושים פעילות גופנית כלשהי - אבל מכאן ועד להפוך את זה למרכז החיים שלך המרחק גדול. האנשים שממשיכים להתאמן במשך עשרות שנים הם האנשים שיודעים שלא קורה כלום אם מפספסים אימון מסיבה זו או אחרת אם אם יש תקופה בחיים שאי אפשר להתאמן בה. האובססיביות לאימונים בגילאי ה-20 גורמת לאותם אנשים בגילאי ה-30 להישאר על הספה בבית (כי אם אני לא יכול להתאמן X פעמים בשבוע בתוכנית מסודרת במשך Y שעות - בשביל מה בכלל להתאמן).

 

[MasterSplitter]

אני לא יודע את המספרים ברמת הפרטים הקטנים מאחורי התחרות.
אני יודע שבArnold's שבו הושקו המוטות והפלטות של Titan לדוגמה תרמו לתחרות ציוד ששווה יותר מ30,000$ חינם (לפחות- בסטים מלאים של 400KG תחרותיים כולל מוטות וסוגרים- ואני לא מחשיב את הציוד של החימום, ביגוד ודברים אחרים כי אני לא יודע מה נתנו ומה לא).
לא הייתי בתחרות, לא מכיר כמה חברות נוספות נותנות ספונסרינג וכמה כסף הם מכניסים/מוציאים בכל תחרות, אבל מה שאתה מתאר כ-2000-3000 דולר תרומה לתחרות גדולה זו פיקציה או ארגון לקוי, אני יודע בוודאות שמדובר בסכומים הרבה יותר גדולים.


שוב, אנשים שמתחרים פעם בכמה חודשים שהיחידים שמכירים אותם זה כמה מאות אוסטרליים לא יקבלו שקל כי אין שום סיבה שיקבלו, זה שהם מתחרים באינטנסיביות ומתאמנים רציני וטסים 4 פעמים בשנה לתחרות לא מעניין אף אחד חוץ מאותם כמה מאות אוסטרליים שסביר להניח לעולם לא יוציאו דולר לטובת הספורטאי (תמיכה שמסתכמת בכמה פוסטים בפייסבוק וצילומי סלפי).

כמו כל פרסום מוצרים, חברות יתנו ספונסרינג למי שיכול לייצר להם מכירות, אם אתה יכול לייצר לחברה 5000$ הם יתנו לך ספונסר של 500$.
מהסיבה הזו יש הרבה יותר ילדים שמקבלים ספונסרינג ושעושים סטרימינג לפורטנייט במדינת ניו יורק מכל מתחרי הPL ביחד בכל העולם.

לא טענתיי שכל המתחרים מתאמנים, כמו שלא כל המתחרים בשחיה (או כל ענף אחר) מאמנים. מה גם שלא ציינתי שמתחרה טוב הוא מאמן טוב (אין פה שום לוגיקה, אלה 2 דברים שלא תמיד הולכים יד ביד).

אבל: אפשר להסכים שרוב המתחרים המוכרים עוסקים באימון (בתור הכנסה ובתור ספורט) ויכולים להתפרנס מזה, לפחות כמשרה חלקית.
חלק לוקחים את זה לכיוון של חנויות מוצרים, חלק עושים ייעוץ, חלק בונים מכוני כושר, חלק עושים סדנאות ואימונים כל אחד ומה שבא לו.

לגבי הארץ: זו יוזמה של כמה אנשים פרטיים שבא להם להרים תחרות ואני מסכים עם מה ש@hanan כתב למעלה (מצד שני אני לא כ"כ יודע איך נראות תחרויות היום, כמה אנשים מגיעים וכד',מניח שפחות מפעם כי אין את ההייפ שהיה פה אחרי/לפני תחרות)


אם הייתי מקבל שקל על כל לאטח שפגשתי שמתאמן אצל "אלוף" או "מיס פיטנס" בפיתוח גוף הייתי יכול לפתוח קרן צדקה שהייתה יכולה להמשיך להתקיים רק מריביות.
יש דברים שמוכרים, מראה חיצוני מוכר הרבה יותר מביצועים ספורטיביים וזה לא הולך להשתנות כל עוד רוב האנשים שדורכים בחדר כושר באים בשביל להיראות טוב יותר (ולא נראה שיש מגמת שינוי כלשהי ויסלחו לי הכמה אלפי חובבי קרוספיט שחושבים שהם משנים את העולם).

לגבי הארנולדס - אתה מדבר על אחת התחרויות הגדולות בעולם, זה לא מדד לענף. אם הייתה לך תחרות בגודל הזה ובכמות צופים שיש לארנולדס - היית מקבל משהו סביר מספונסרים (כמו קרוספיט למשל).
לגבי תרומת ציוד - זה עוזר למארגן המתחיל, לא לUSAPL. באמת אתה חושב שחסרים להם פלטות וציוד של כל חברה אחרת שמאושרת IPF? ממש לא. ברגע שמארגן מגיע לכמות ציוד X (שזו השקעה התחלתית) - ״ספונסר״ של ציוד לא עוזר למארגן. רק לספונסר.
אני אומר לך בוודאות, הסכומים (מזומן) שספונסרים נותנים לתחרויות - הם מגוחכים. להוציא אולי את IPF WORLDS שיש להם הסכמים וחוזים רב שנתיים עם חברות כמו אליקו.
ביגוד וציוד לא משנה את המצב של הספורט. רק כסף מזומן. הרי גם בארץ מצליחים להשיג ספונסרים שיתנו דברים חינם - מוצרים לשיער, תכשיטים, תוספים, ביגוד וכו׳ וכו׳ - זה לא עוזר לאף אחד, לא למארגן ולא לספורטאי. זה סתם נחמד לקבל.

ברור שאין הצדקה (כרגע) לתת לאנשים צ׳קים חודשיים. אבל מה שאני אומר לך - שהמצב בארץ לא שונה מהמצב באוסטרליה. לא מקבלים כסף מזומן. גם בארה״ב וגם בכל מדינה אחרת. לכן זו לא סיבה למה ״רמת הפאוורליפטינג בארץ״ - נמוכה יחסית.

חלק מהמתחרים מצליחים להשיג הכנסה כלשהי מזה, חלקם לא. גם בארץ יש לך מתחרים מובילים שמקבלים לקוחות רק בגלל שהם חזקים. אפילו אני קיבלתי הצעות לאמן אנשים שאני לא מאמן בכלל. אתה מפספס את הפואנטה, מאמנים (ושאר בעלי מקצוע ישירים) מקבלים הכנסה מהתחום - כי יש לקוחות. לא בגלל שהם חזקים. בארץ אין הרבה היצע של לקוחות, לכן אין הרבה הכנסה לעשות.

בארץ בדיוק כמו באוסטרליה - יוזמה של כמה אנשים פרטיים שבא להם להרים תחרות. מה ההבדל? באוסטרליה יש יותר אנשים כאלה. למה? כי יש יותר מתחרים, שחלקם רוצים להרים תחרות.

שוב, מי שרוצה להראות טוב לא ילך למאמן פאוורליפטינג. זה לא רק בארץ. מאמני פאוורליפטינג (לרוב) לא נראים כמו ״גוף מטרה״. אתה מפספס (שוב) אתה הנקודה - אין הכנסה כי אין מתחרים. עוד מתחרים = עוד הכנסה וזה חוזר חזרה לספורט. זה הכל.

שים לב שהנושא הוא ״רמת הפאוורליפטינג בארץ״ אני חושב שצריך להתמקד בנקודות (לדעתינו) למה הספורט בארץ ברמה X ובמקום אחר הוא ברמה Y. להגיד דברים שרלוונטים לכל מקום (כמו אנשים מתאמנים כדי להראות טוב) זה לא רלוונטי לדיון.

 

[MasterSplitter]

גם אני לא סבלתי את המשפט הזה, אני עדיין לא אוהב אותו - השרשור לא מדבר על ללכת לחדר כושר פעמיים בשבוע לשעה אלא על להתאמן בצורה תחרותית בנוסף לעבודה שאיתה אתה מפרנס את המשפחה 4 פעמים בשבוע במשך שעתיים לא כולל נסיעות והתארגנות לחד"כ בגילאים "מתקדמים" של 35-45.
רוב האנשים שהגיבו בשרשור לא נמנים על האוכלוסיה הזו ולכן לומר לנו שתמיד אפשר למצוא זמן ולישון פחות פשוט לא רלוונטית, אם הייתי הולך עכשיו לחד"כ 4 פעמים בשבוע לשעתיים אשתי היתה מתגרשת ממני ובצדק - אני לא צוחק.



יש עבודות מסויימות שנותנות יותר חופש ודורשות פחות מעבודות אחרות, בתור עובד הייטק בסביבה מאוד תחרותית שנמדד שנתית לפי הביצועים אני לא יכול לבוא לעבודה כאילו דרסה אותי משאית כמו שהייתי בא בארץ אחרי אימון של קורטה. הילדים שלי יהיו גאים בי גם אם הסקוואט שלי יהיה רק 220 וגם עם בנץ' של רק 160 - לא חושב שזה ישנה להם יותר מדי אם אני אצליח לשפר את זה בעוד 10 ק"ג ואני לא חושב שזה שווה את ההקרבה.


בשביל זה צריך משפחה מאוד תומכת או שהאישה לא תעבוד/תעבוד חצי משרה. לומר לי שאני לא נעלם 8 שעות בשבוע לחד"כ בשביל להיות תחרותי כי אני לא אפקטיבי עם הזמן שלי זה פשוט אבסורד.



אני לא חושב שמישהו דיבר כאן על 10 דקות ביום לפעילות גופנית או ללכת פעמיים בשבוע לשעה לחדר כושר. תקן אותי אם אני טועה, אבל אתה איש משפחה - כשאתה ואישתך חוזרים הביתה אחרי יום עבודה עמוס (נניח שבע בערב, מניח שאשתך גם עובדת במשרה מלאה) והתינוק שלך בוכה/צועק/חולה, מה אתה עושה? אתה אומר לה "ביי, אני הולך לחדר כושר לשעתיים - לא יכול להפסיד אימון" ונוטש אותה להתמודד לבד?

הרבה אנשים גם באוסטרליה מורידים הילוך ברגע שיש ילדים, לכל הפחות בחודשים הראשונים. זה הגיוני כמובן.
אפשר להתווכח אם לעבוד בהיי טק או להיות פועל בניין יותר תובעני מבחינת פאוורליפטינג, בסופו של יום להרבה מתחרים יש עבודות תובעניות, חלקם מצליחים לשמור על איזון בין החיים לעבודה. ספציפית באוסטרליה אני יכול להגיד שמעבידים אכן מתחשבים יותר מהרגיל בצרכים מחוץ לעבודה של עובדים.

אני חושב, שהילדים שלך יהיו גאים בך אם אתה הולך אחרי החלומות שלך. זה לא חייב להיות פאוורליפטינג כמובן, זה יכול להיות כל דבר. זה לא עניין של מי הכי חזק, אלא ללמד אותם שאם ממש רוצים, אפשר להשקיע בעצמך, פיתוח אישי, הישגי וכו׳ וכו׳.

כמובן, כל זמן שאתה משקיע באימונים מגיע על חשבון משהו אחר - שינה, עבודה, משפחה, חברים וכו׳. יש אנשים שיעדיפו לוותר על משהו.

שוב, זה לא קל, הרבה אנשים מורידים הילוך, אבל איך תסביר את זה שרוב החבר׳ה בטופ - יש להם ילדים, משפחה עבודה והתחייבויות. הרי הטופ לא מלא בילדים בני 23? בסופו של דבר, אנשים מצליחים (בטווח הארוך) לוותר ולנהל חיים שמשלבים גם וגם. אני לא אומר שזה שווה את זה או מצדיק את זה או מה יותר חשוב, אני אומר שיש אנשים שעושים את זה. בארץ יש הרבה פחות כי חינכו אותנו מגיל 0 שכסף זה הכל ומה שלא מביא כסף אפשר לוותר עליו.

איך זה יכול להיות שיש אנשים שעובדים 12 שעות ביום אבל לא הגיוני שיהיו אנשים שיעבדו 8-9 ויתאמנו שעתיים שלוש אחרי זה? הרי מי שעובד 12 שעות ביום, זה הסדר עדיפויות שלו. הוא מצליח לעבוד ככה. האם זה נכון? אפשר להתווכח. חלק ממי שעובד 12 שעות ביום היה אולי יכול לקצץ את זה אם היה יותר טוב בניהול זמן בעבודה וכו׳ ולא משתעבד לעבודה שלו.

 

[yujinius]

גם אני לא סבלתי את המשפט הזה, אני עדיין לא אוהב אותו - השרשור לא מדבר על ללכת לחדר כושר פעמיים בשבוע לשעה אלא על להתאמן בצורה תחרותית בנוסף לעבודה שאיתה אתה מפרנס את המשפחה 4 פעמים בשבוע במשך שעתיים לא כולל נסיעות והתארגנות לחד"כ בגילאים "מתקדמים" של 35-45.
רוב האנשים שהגיבו בשרשור לא נמנים על האוכלוסיה הזו ולכן לומר לנו שתמיד אפשר למצוא זמן ולישון פחות פשוט לא רלוונטית, אם הייתי הולך עכשיו לחד"כ 4 פעמים בשבוע לשעתיים אשתי היתה מתגרשת ממני ובצדק - אני לא צוחק.

גם לא אהבתי ולא אוהב את המשפט הזה, אבל ממה שאני רואה בשרשור אלה שיש להם עבודה במשרה מלאה ומשפחה די מסכימים על הנושא ומי שיוצאים כאן בהצהרות מנותקות מהמציאות מדברים די "באוויר".

יש עבודות מסויימות שנותנות יותר חופש ודורשות פחות מעבודות אחרות, בתור עובד הייטק בסביבה מאוד תחרותית שנמדד שנתית לפי הביצועים אני לא יכול לבוא לעבודה כאילו דרסה אותי משאית כמו שהייתי בא בארץ אחרי אימון של קורטה. הילדים שלי יהיו גאים בי גם אם הסקוואט שלי יהיה רק 220 וגם עם בנץ' של רק 160 - לא חושב שזה ישנה להם יותר מדי אם אני אצליח לשפר את זה בעוד 10 ק"ג ואני לא חושב שזה שווה את ההקרבה.

חוץ מעבודות שדורשות יותר או פחות, יש גם אנשים עם סדרי עדיפויות שונים, ראיתי כאלה שיעשו מה שהם יכולים בשביל להיות בבית כמה שפחות כי הם לא סובלים להיות עם המשפחה, אז הבנאדם שמתאמן בוולקן שעתיים וחצי 4 פעמים בשבוע ויש לו משפחה ועובד במשרה מלאה, הוא לא מהווה מבחינתי דוגמה כל עוד אני לא מכיר אותו, כי וואלה אולי זה מה שהוא בחר להתמקד בתחביב ולהזניח את אישתו והילדים מי יודע...

אז למרות ה 7 שעות ביום שאני משקיע בדת שלי, 3 שעות 3 פעמים בשבוע באימונים שלי, והכנת אוכל, קניות ולדאוג לבית מתפקד אני מוצא זמן להיות עם משפחה וחברים.

אפשר לשאול במה אתה עובד/עוסק לפרנסתך? וכמה שעות ביום זה גוזל ממך? מתנצל מראש אם לדעתך זה לא במקום

 

[elchonon]

זה כבר מקטלג אותך בתור מתאמן חובבן, בדיוק כמו חנן, יבגני או כמוני. לא על זה מדבר השרשור. אנשים כאן כותבים שאין בעיה ללכת 4 פעמים בשבוע שעתיים כל פעם כשאתה לא יכול להפסיד אימון כי אתה מתכונן לתחרות, אפילו עם ילדים, משפחה, עבודה של 9 שעות ביום וכו'.

אלא אם כן הפרנסה שלך תלויה בזה - חדר כושר הוא תחביב מהנה וכיפי שיש לו יתרונות רבים. לתחביבים יש מקום מאוד חשוב בחיים, אבל יש דברים יותר חשובים ובהתאם לכך הלך הרוח של "יש לי אימון ואני חייב ללכת לחדר כושר לא משנה מה קורה" זה לא משהו נפוץ בגילאי 35+ כשיש משפחה וקריירה.

היחס כאן בארה"ב לספורט הוא מאוד שונה מהארץ, והרוב המוחלט של האנשים עושים פעילות גופנית כלשהי - אבל מכאן ועד להפוך את זה למרכז החיים שלך המרחק גדול. האנשים שממשיכים להתאמן במשך עשרות שנים הם האנשים שיודעים שלא קורה כלום אם מפספסים אימון מסיבה זו או אחרת אם אם יש תקופה בחיים שאי אפשר להתאמן בה. האובססיביות לאימונים בגילאי ה-20 גורמת לאותם אנשים בגילאי ה-30 להישאר על הספה בבית (כי אם אני לא יכול להתאמן X פעמים בשבוע בתוכנית מסודרת במשך Y שעות - בשביל מה בכלל להתאמן).

אני לא חושב שלמי שיש סדר עדפויות תקין בהכרח חובבן.
אפשר להיות ברמה מאוד רצינית גם עם סדר עדיפויות תקין.
זה נכון שלהתכונן לתחרויות צריך להיות מוכן ולהתמסר לאימונים בצורה מאוד עיקבית, אבל גם פאוורליפטינג בכללי דורש עקביות מטורפת.
אבל בתוך מסגרת העקביות אפשר למצוא גמישות, כמו השעה שתתאמן יכולה להשתנות לפי הצורך. אפשר להיות גמיש עם היום, במקום ראשון, שלישי, חמישי. ראשון, רביעי, שישי. פשוט לוותר על אימון ולהשלים אותו.

אני מזמן חושב שכדי להיות ספורטאי טוב יותר, צריך חיים מסביב פוריים.
עכשיו בחופש שאין לי את המקומות שאני רגיל ללמוד שם כל יום, ויש לי כאילו יותר זמן במהלך היום האימונים שלי ירודים יותר.
האימונים הכי טובים שלי היו כשהיה לי יום עמוס והצלחתי לדחוף שעה וחצי אולי שעתיים שלוש פעמים בשבוע בשביל האימונים.

להיות ספורטאי מקצוען (לפחות בפאוורליפטינג), לא דרוש בדרך כלל חמש שעות אימון כל יום.
פגשתי ספורטאים שהקדישו את עצמם לגמרי לאימונים, והתוצאות שלהם היו פחות אפקטיביות משל סטונדטים שמתאמנים בלימודים.

הרבה מהאנשים שפגשתי שאין להם זמן להתאמן, שורפים את הזמן שלהם אחרי העבודה עד מאוחר בלילה, ואז קמים מאוחר ועייפים ואין להם זמן וכוח להתאמן.

האימון מקנה לאדם הרגשה טובה, ויכולת להשים לעצמו גבולות, פתאום הוא מסוגל ללכת לישון מוקדם יותר ומיד קיבל עוד 3 שעות ביממה שלו, פתאום הוא לא צריך את אותם פעולות שורפות זמן שהיו לו בעבר.

אנשים חושבים שבשביל שיהיה להם יותר זמן ביום, צריך לפנות את הסדר יום כמה שיותר. זה בדיוק הפוך. אדם ללא סדר יום, לא מעריך את הזמן ושורף אותו.
בתוך הסדר יום העמוס תמצא 10 דקות שלוש פעמים בשבוע להתאמן, ואני מבטיח לך שפתאום זמן יתחיל לצוץ ותראה שיש לך כמה שעות להתאמן.

עדיין מידי פעם תצטרך לוותר על אימון, אבל יותר זמן וודאי יהיה לך.
זמן הוא דבר שממציא את עצמו למי שמשתמש בו בתבונה.

 

[PowerLifting]

זה כבר מקטלג אותך בתור מתאמן חובבן, בדיוק כמו חנן, יבגני או כמוני. לא על זה מדבר השרשור. אנשים כאן כותבים שאין בעיה ללכת 4 פעמים בשבוע שעתיים כל פעם כשאתה לא יכול להפסיד אימון כי אתה מתכונן לתחרות, אפילו עם ילדים, משפחה, עבודה של 9 שעות ביום וכו'.

אלא אם כן הפרנסה שלך תלויה בזה - חדר כושר הוא תחביב מהנה וכיפי שיש לו יתרונות רבים. לתחביבים יש מקום מאוד חשוב בחיים, אבל יש דברים יותר חשובים ובהתאם לכך הלך הרוח של "יש לי אימון ואני חייב ללכת לחדר כושר לא משנה מה קורה" זה לא משהו נפוץ בגילאי 35+ כשיש משפחה וקריירה.

היחס כאן בארה"ב לספורט הוא מאוד שונה מהארץ, והרוב המוחלט של האנשים עושים פעילות גופנית כלשהי - אבל מכאן ועד להפוך את זה למרכז החיים שלך המרחק גדול. האנשים שממשיכים להתאמן במשך עשרות שנים הם האנשים שיודעים שלא קורה כלום אם מפספסים אימון מסיבה זו או אחרת אם אם יש תקופה בחיים שאי אפשר להתאמן בה. האובססיביות לאימונים בגילאי ה-20 גורמת לאותם אנשים בגילאי ה-30 להישאר על הספה בבית (כי אם אני לא יכול להתאמן X פעמים בשבוע בתוכנית מסודרת במשך Y שעות - בשביל מה בכלל להתאמן).

לדעתי אין הבדל משמעותי בין 4 פעמים בשבוע x שעתיים אימון,
לבין 3 פעמים x שלוש שעות אימון.
אישיתי בתקופות שהייתי מתאמן 4 פעמים שעתיים הספקתי הרבה יותר דברים אחרים, לעומת תקופות הss שכל אימון לקח 3 שעות.

 

[elchonon]

אפשר לשאול במה אתה עובד/עוסק לפרנסתך? וכמה שעות ביום זה גוזל ממך? מתנצל מראש אם לדעתך זה לא במקום

לא אפרט לגמרי.
אני בעיקר מלמד, אני מלמד בערב בישיבה. ומידי כמה ימים בצהריים.
אני גם מטפל בתחום מסוים, ויש לי כמה קליינטים בשבוע.
בחודש האחרון התמסרתי המון לסטודיו לפאוורליפטינג שפתחתי באזור שלי.

קשה לדעת כמה זה גוזל ממני, כי אני מתעסק בהם גם מחוץ לזמן שאני שם.
לדוגמה, אני חייב להכין את החומר הנלמד בישיבה, צריך לשבת לפעמים כמה שעות ולהתעסק בנושאים שקשורים למטופלים.
והסטודיו נמצא בראש שלי כל היום. תמיד חושב איך לשפר אותו, וגם יש לי ברוך ה' המון מתאמנים שם כבר ולכל אחד נדרש זמן בתוך ומחוץ לסטודיו.

אז אני חושב שנכון לומר שהתעסוקות עצמם הם בערך 8 שעות ביום, אבל ממש לא יציב, זה לפעמים 4 לפעמים 12.

 

[MasterSplitter]

ברור לי שיהיו לי ילדים הסדרי עדיפויות ישתנו, אין ספק בכלל. הנקודה שלי היא, שיש אנשים שמוצאים זמן ומתאמנים בצורה סבירה לחלוטין. ברור שאי אפשר להיות במכון אותה כמות זמן וכו׳... אבל אפשר להיות מאוד יעילים עם הזמן - להתאמן בהפסקת צהריים, להתאמן בבוקר, להתאמן בבית, להשתדל למזער את המרחק בין המכון לעבודה ולבית וכו׳.

מעבר לזה, הילדים לא נשארים תינוקות כל החיים שלהם. ילד בן 10-15 דורש פחות זמן מילד בן חודשיים. ראיתי גם אנשים שלוקחים את הילד למכון (תלוי בגיל). יש מכונים (גדולים, לא פאוורליפטינג) עם שירות בייביסיטר וכו׳ וכו׳ וכו׳...

העניין הוא שאנשים מוצאים זמן לעשות דברים אחרים בזמן הזה - לראות הרווק, לשחק בטלפון, להיות בשירותים חצי שעה, לראות כדורגל, לפגוש חברים וכו׳ וכו׳... אפשרי למצוא זמן סביר להתאמן.

 

[hanan]

ברור לי שיהיו לי ילדים הסדרי עדיפויות ישתנו, אין ספק בכלל. הנקודה שלי היא, שיש אנשים שמוצאים זמן ומתאמנים בצורה סבירה לחלוטין. ברור שאי אפשר להיות במכון אותה כמות זמן וכו׳... אבל אפשר להיות מאוד יעילים עם הזמן - להתאמן בהפסקת צהריים, להתאמן בבוקר, להתאמן בבית, להשתדל למזער את המרחק בין המכון לעבודה ולבית וכו׳.

מעבר לזה, הילדים לא נשארים תינוקות כל החיים שלהם. ילד בן 10-15 דורש פחות זמן מילד בן חודשיים. ראיתי גם אנשים שלוקחים את הילד למכון (תלוי בגיל). יש מכונים (גדולים, לא פאוורליפטינג) עם שירות בייביסיטר וכו׳ וכו׳ וכו׳...

העניין הוא שאנשים מוצאים זמן לעשות דברים אחרים בזמן הזה - לראות הרווק, לשחק בטלפון, להיות בשירותים חצי שעה, לראות כדורגל, לפגוש חברים וכו׳ וכו׳... אפשרי למצוא זמן סביר להתאמן.

זמן סביר להתאמן לא שווה לזמן להתאמן בצורה תחרותית ברמה גבוהה

 

[MasterSplitter]

אפשר בהחלט לשמור על רמה סבירה ועדיין להתחרות, כמובן שזה לא יהיה אותו דבר כמו זמן בלתי מוגבל. אבל זה תקף לכל דבר.

 

[elchonon]

אפשר בהחלט לשמור על רמה סבירה ועדיין להתחרות, כמובן שזה לא יהיה אותו דבר כמו זמן בלתי מוגבל. אבל זה תקף לכל דבר.

אני לא חושב שמי שבטופ יש לו זמן בלתי מוגבל.

 

[MasterSplitter]

אני לא חושב שמי שבטופ יש לו זמן בלתי מוגבל.

ברור שלא.

עכשיו אחד הליפטרים המובילים בעולם (דילן הלריגר) נולד לו בן ממש לא מזמן. נראה איך ילך לו בביג דוגס.

 

[PowerLifting]

ברור שלא.

עכשיו אחד הליפטרים המובילים בעולם (דילן הלריגר) נולד לו בן ממש לא מזמן. נראה איך ילך לו בביג דוגס.

ולאד עשה את ה500 עם ילדה בת כמה חודשים
ואת ה525 כשהיא בת שנתיים בערך, כשאישתו בהריון שני.

 

[incin]

ולאד עשה את ה500 עם ילדה בת כמה חודשים
ואת ה525 כשהיא בת שנתיים בערך, כשאישתו בהריון שני.

בתור אב טרי לתינוקת בת שלושה חודשים, אני אחלוק עצה שקיבלתי לא מזמן מחבר בארץ (נשוי+2) כשאמרתי לו שממש קשה עם התינוקת - הוא אמר לי שכשהילדים שלו היו קטנים אמא של אשתו פשוט עברה לגור אצלם כמה חודשים בסלון, הוא עבר לחדר נפרד בשביל שהתינוקת לא תפריע לו לישון בלילה ובא שלום על ישראל. אשתו עבדה חצי משרה לפני ההריון אז כמובן שהיא נשארה בבית והוא מעולם לא החליף אפילו חיתול אחד.
העצה שהוא נתן לי היא לעבור לחדר נפרד בבית בשביל שלא יפריעו לי לישון ולתת לאשתי לטפל בזה כי היא ב"חופשת לידה" ובכל מקרה אני לא יכול לעשות כלום כי היא מניקה אז גם אין לי מה לעשות בבית כשהיא בוכה - פשוט לתת לאשתי לטפל בזה.

אז כן, זה אפשרי לשבור שיאים ולא להפסיד אימון עם ילדה בת כמה חודשים, בסופו של דבר אתה צריך להחליט איזה סוג של אבא ובעל אתה רוצה להיות לפי סולם הערכים שלך.