הגעת למגבלת הצפייה למשתמשים שאינם רשומים באתר
  • נשמח אם תצטרפו לקהילה שלנו. הרשמה לאתר תקנה לכם את האפשרות לשאול שאלות ולהגיב לשרשורים באתר ללא כל עלות
  • טופס ההרשמה לאתר נמצא כאן למטה ולוקח פחות מ-30 שניות למלא אותו (כן, בדקנו עם סטופר 🤓)

רמת הפאוורליפטינג בארץ

בתור אב טרי לתינוקת בת שלושה חודשים, אני אחלוק עצה שקיבלתי לא מזמן מחבר בארץ (נשוי+2) כשאמרתי לו שממש קשה עם התינוקת - הוא אמר לי שכשהילדים שלו היו קטנים אמא של אשתו פשוט עברה לגור אצלם כמה חודשים בסלון, הוא עבר לחדר נפרד בשביל שהתינוקת לא תפריע לו לישון בלילה ובא שלום על ישראל. אשתו עבדה חצי משרה לפני ההריון אז כמובן שהיא נשארה בבית והוא מעולם לא החליף אפילו חיתול אחד.
העצה שהוא נתן לי היא לעבור לחדר נפרד בבית בשביל שלא יפריעו לי לישון ולתת לאשתי לטפל בזה כי היא ב"חופשת לידה" ובכל מקרה אני לא יכול לעשות כלום כי היא מניקה אז גם אין לי מה לעשות בבית כשהיא בוכה - פשוט לתת לאשתי לטפל בזה.

אז כן, זה אפשרי לשבור שיאים ולא להפסיד אימון עם ילדה בת כמה חודשים, בסופו של דבר אתה צריך להחליט איזה סוג של אבא ובעל אתה רוצה להיות לפי סולם הערכים שלך.
מזל טוב.

כל זה יפה אם אתם לא מתמודדים עם דיכאון אחרי לידה, זה ילד ראשון או שני, יש לכם הורים בקרבה שלכם שמסכימים וזורמים.
בקיצור, לרוב האנשים בעולם כשהמשפחה גודלת יהיה קצת קשיים. חשוב לחפש דרך להתנהל למרות הקשיים ולכל אחד יש את הפתרונות שלו.
אבל אין משהו לכולם.
אני כן חושב שיש כאלה שלא יכולים להתאמן ברמה מספקת כשיש להם משפחה גודלת באופן זמני. אבל הרבה עדיין יכולים.
 
מזל טוב.

כל זה יפה אם אתם לא מתמודדים עם דיכאון אחרי לידה, זה ילד ראשון או שני, יש לכם הורים בקרבה שלכם שמסכימים וזורמים.
בקיצור, לרוב האנשים בעולם כשהמשפחה גודלת יהיה קצת קשיים. חשוב לחפש דרך להתנהל למרות הקשיים ולכל אחד יש את הפתרונות שלו.
אבל אין משהו לכולם.
אני כן חושב שיש כאלה שלא יכולים להתאמן ברמה מספקת כשיש להם משפחה גודלת באופן זמני. אבל הרבה עדיין יכולים.

מסכים, אשתי ואני לבד כאן מבחינת משפחה. ברור שאם היינו בארץ היה הרבה יותר קל במובן הזה אבל עדיין לא הייתי אומר לאשתי "טוב, אני הולך לחדר כושר" כשהתינוקת צורחת ולאשתי יש מבט של יאוש בעיניים אחרי יום שלם איתה.

אם אני אחזור שניה לנושא השרשור ואשווה את זה למה שאני רואה כאן - מגיל צעיר מאוד ילדים מתחנכים בארה"ב שספורט זה חשוב, בסיורים בגני ילדים כאן ראיתי את הגננת מפעילה ילדים בסביבות גיל 3 ונותנת להם לשחק בווריאציה של פוטבול (!). כשהייתי בקבוצה החובבנית של סופטבול במסגרת העבודה שנה שעברה ראיתי קבוצת ילדים (אפילו לא בני 10) משחקים בייסבול ופוגעים בכדור הרבה יותר טוב ממני.

אפילו בחדר כושר יש הבדלים - נניח בארץ היו שואלים אותי אם אני פאוורליפטר (אני לא, רק מתאמן חובבן בחדר כושר), כאן אנשים שואלים אותי באיזה ספורט אני עוסק - כי חדר כושר זה לא נחשב ספורט אלא רק הכנה לספורט. כמות האנשים שעושים כאן סקוואט במשקל סביר (נניח מעל 3 פלטות) היא עצומה - בארץ זה נחשב משהו יוצא דופן ו"מתאמן רציני".

בגלל שבגיל צעיר החינוך לספורט ולכושר גופני כל כך דומיננטי וכולם צריכים לעשות סקוואט ובנץ' בתיכון יוצא שהרמה כאן הרבה יותר גבוהה מהארץ. אני הייתי בטוח בתיכון שהסיבה העיקרית ללכת לחדר כושר היא בשביל להיראות טוב יותר - אפילו לא חשבתי בכיוון של ללכת לחדר כושר בשביל להתחזק. לפעמים אני תוהה כמה מהאנשים שאני רואה בחדר כושר היו מתאמנים אם לחדר כושר לא היתה כל השפעה על המראה החיצוני שלהם - בארץ התשובה שונה לחלוטין מארה"ב.
 
מסכים, אשתי ואני לבד כאן מבחינת משפחה. ברור שאם היינו בארץ היה הרבה יותר קל במובן הזה אבל עדיין לא הייתי אומר לאשתי "טוב, אני הולך לחדר כושר" כשהתינוקת צורחת ולאשתי יש מבט של יאוש בעיניים אחרי יום שלם איתה.

אם אני אחזור שניה לנושא השרשור ואשווה את זה למה שאני רואה כאן - מגיל צעיר מאוד ילדים מתחנכים בארה"ב שספורט זה חשוב, בסיורים בגני ילדים כאן ראיתי את הגננת מפעילה ילדים בסביבות גיל 3 ונותנת להם לשחק בווריאציה של פוטבול (!). כשהייתי בקבוצה החובבנית של סופטבול במסגרת העבודה שנה שעברה ראיתי קבוצת ילדים (אפילו לא בני 10) משחקים בייסבול ופוגעים בכדור הרבה יותר טוב ממני.

אפילו בחדר כושר יש הבדלים - נניח בארץ היו שואלים אותי אם אני פאוורליפטר (אני לא, רק מתאמן חובבן בחדר כושר), כאן אנשים שואלים אותי באיזה ספורט אני עוסק - כי חדר כושר זה לא נחשב ספורט אלא רק הכנה לספורט. כמות האנשים שעושים כאן סקוואט במשקל סביר (נניח מעל 3 פלטות) היא עצומה - בארץ זה נחשב משהו יוצא דופן ו"מתאמן רציני".

בגלל שבגיל צעיר החינוך לספורט ולכושר גופני כל כך דומיננטי וכולם צריכים לעשות סקוואט ובנץ' בתיכון יוצא שהרמה כאן הרבה יותר גבוהה מהארץ. אני הייתי בטוח בתיכון שהסיבה העיקרית ללכת לחדר כושר היא בשביל להיראות טוב יותר - אפילו לא חשבתי בכיוון של ללכת לחדר כושר בשביל להתחזק. לפעמים אני תוהה כמה מהאנשים שאני רואה בחדר כושר היו מתאמנים אם לחדר כושר לא היתה כל השפעה על המראה החיצוני שלהם - בארץ התשובה שונה לחלוטין מארה"ב.
מסכים.
תרבות הספורט בארץ צריכה להשתנות.

לדעתי למרות שבארה"ב יש מודעות גדולה יותר לספורט, המזון המהיר שם מגיע לכולם.
אחוז ההשמנה שם הרבה יותר גבוה וקיצוני מהארץ.
נראה לי שיש גם מה לשפר שם מבחינת בריאות.
 
מסכים.
תרבות הספורט בארץ צריכה להשתנות.

לדעתי למרות שבארה"ב יש מודעות גדולה יותר לספורט, המזון המהיר שם מגיע לכולם.
אחוז ההשמנה שם הרבה יותר גבוה וקיצוני מהארץ.
נראה לי שיש גם מה לשפר שם מבחינת בריאות.

דווקא אני חייב לומר לגבי קליפורניה - מקדולנדס בדעיכה, כנ"ל קולה ומשקאות תוססים. עישון בכלל אסור כמעט בכל מקום וקשה מאוד למצוא מקומות שמוכרים סיגריות (ברוב הסופרים לא מוכרים).

כמובן שזה לא המצב בכל רחבי ארה"ב ונכון רק לבועה הקטנה שלי פה. ירקות גם עולים משמעותית הרבה יותר מבשר או ממתקים אז זה גם תורם להשמנה של האוכלוסיות היותר חלשות - אתה יכול לקנות שני המבורגרים במקדונלדס עם שתיה בלתי מוגבלת במחיר של פלפל אדום אורגני אחד.
 
דווקא אני חייב לומר לגבי קליפורניה - מקדולנדס בדעיכה, כנ"ל קולה ומשקאות תוססים. עישון בכלל אסור כמעט בכל מקום וקשה מאוד למצוא מקומות שמוכרים סיגריות (ברוב הסופרים לא מוכרים).

כמובן שזה לא המצב בכל רחבי ארה"ב ונכון רק לבועה הקטנה שלי פה. ירקות גם עולים משמעותית הרבה יותר מבשר או ממתקים אז זה גם תורם להשמנה של האוכלוסיות היותר חלשות - אתה יכול לקנות שני המבורגרים במקדונלדס עם שתיה בלתי מוגבלת במחיר של פלפל אדום אורגני אחד.
קלפורניה מזמן הפרידה את אצמה תרבותית מארה"ב, במיוחד כשטראמפ נבחר.

המחירים הזולים של מזון מהיר הוא הרועץ שלכם.
כשאני בחו"ל אני מתגעגע לירקות של הארץ.
כשאני בארץ אני מתגעגע לפירות של חו"ל.
 
כשאני בחו"ל אני מתגעגע לירקות של הארץ.
כשאני בארץ אני מתגעגע לפירות של חו"ל.

הבעיה היחידה עם הפירות והירקות כאן היא המחיר, מבחינת איכות (ואמא של אשתי הסכימה איתי כשהיא היתה כאן) - הכל פי כמה יותר טוב מהארץ.
זה תקף גם לגבי הבשר, העוף והדגים (שעולים אותו דבר או יותר זול מהארץ).
 
בתור אב טרי לתינוקת בת שלושה חודשים, אני אחלוק עצה שקיבלתי לא מזמן מחבר בארץ (נשוי+2) כשאמרתי לו שממש קשה עם התינוקת - הוא אמר לי שכשהילדים שלו היו קטנים אמא של אשתו פשוט עברה לגור אצלם כמה חודשים בסלון, הוא עבר לחדר נפרד בשביל שהתינוקת לא תפריע לו לישון בלילה ובא שלום על ישראל. אשתו עבדה חצי משרה לפני ההריון אז כמובן שהיא נשארה בבית והוא מעולם לא החליף אפילו חיתול אחד.
העצה שהוא נתן לי היא לעבור לחדר נפרד בבית בשביל שלא יפריעו לי לישון ולתת לאשתי לטפל בזה כי היא ב"חופשת לידה" ובכל מקרה אני לא יכול לעשות כלום כי היא מניקה אז גם אין לי מה לעשות בבית כשהיא בוכה - פשוט לתת לאשתי לטפל בזה.

אז כן, זה אפשרי לשבור שיאים ולא להפסיד אימון עם ילדה בת כמה חודשים, בסופו של דבר אתה צריך להחליט איזה סוג של אבא ובעל אתה רוצה להיות לפי סולם הערכים שלך.
בדיוק. זה עניין של בחירה. אין בחירה נכונה או לא נכונה, יש את הבחירה שמתאימה לך.
 
מסכים, אשתי ואני לבד כאן מבחינת משפחה. ברור שאם היינו בארץ היה הרבה יותר קל במובן הזה אבל עדיין לא הייתי אומר לאשתי "טוב, אני הולך לחדר כושר" כשהתינוקת צורחת ולאשתי יש מבט של יאוש בעיניים אחרי יום שלם איתה.

אם אני אחזור שניה לנושא השרשור ואשווה את זה למה שאני רואה כאן - מגיל צעיר מאוד ילדים מתחנכים בארה"ב שספורט זה חשוב, בסיורים בגני ילדים כאן ראיתי את הגננת מפעילה ילדים בסביבות גיל 3 ונותנת להם לשחק בווריאציה של פוטבול (!). כשהייתי בקבוצה החובבנית של סופטבול במסגרת העבודה שנה שעברה ראיתי קבוצת ילדים (אפילו לא בני 10) משחקים בייסבול ופוגעים בכדור הרבה יותר טוב ממני.

אפילו בחדר כושר יש הבדלים - נניח בארץ היו שואלים אותי אם אני פאוורליפטר (אני לא, רק מתאמן חובבן בחדר כושר), כאן אנשים שואלים אותי באיזה ספורט אני עוסק - כי חדר כושר זה לא נחשב ספורט אלא רק הכנה לספורט. כמות האנשים שעושים כאן סקוואט במשקל סביר (נניח מעל 3 פלטות) היא עצומה - בארץ זה נחשב משהו יוצא דופן ו"מתאמן רציני".

בגלל שבגיל צעיר החינוך לספורט ולכושר גופני כל כך דומיננטי וכולם צריכים לעשות סקוואט ובנץ' בתיכון יוצא שהרמה כאן הרבה יותר גבוהה מהארץ. אני הייתי בטוח בתיכון שהסיבה העיקרית ללכת לחדר כושר היא בשביל להיראות טוב יותר - אפילו לא חשבתי בכיוון של ללכת לחדר כושר בשביל להתחזק. לפעמים אני תוהה כמה מהאנשים שאני רואה בחדר כושר היו מתאמנים אם לחדר כושר לא היתה כל השפעה על המראה החיצוני שלהם - בארץ התשובה שונה לחלוטין מארה"ב.

הנה התשובה לשאלה של הדיון, ככה מגיל צעיר מתחנכים ילדים שספורט (חובבני ו/או תחרותי) זה דבר מאוד חשוב, ככה הרבה מהם גדלים לכל הפחות עם ספורט בתיכון, חלקם ממשיכים הלאה לקולג׳ וכו׳ והמעבר לפאוורליפטינג הוא מאוד קל. בניגוד לארץ שכמעט כל מי שהתחיל - בלי עבר ספורטיבי בכלל.

זה לא קשור ללידה, משפחה, כסף וכו׳ וכו׳. חינוך ותרבות שהם משפיעים על סולם העדיפויות העתידי שלך.
 
הבעיה היחידה עם הפירות והירקות כאן היא המחיר, מבחינת איכות (ואמא של אשתי הסכימה איתי כשהיא היתה כאן) - הכל פי כמה יותר טוב מהארץ.
השאלה היא איך אתה מודד את האיכות של הפירות.
הפירות והירקות יותר גדולים וחלקים עם יותר צבע.
אבל הטעם של הפירות הישראלים יותר עשירים לדעתי (לא כל הפירות).
התפוחים הישראלים מהגולן טעימים יותר אבל לא נראים אדומים ומבריקים כל כך כמו בחו"ל.
האבוקודו בחו"ל נמצא בעונה לעיתים קרובות יותר מהארץ, כאן יש כמה חודשים בלבד שאפשר לקנות אבוקדו.
אוכמניות ותותים הרבה יותר טעימים בחו"ל ונמצאים על המדפים יותר מהארץ.
אבל הגזר, מלפפון, גמבה ועגבניות לדעתי יותר עשיר בטעם בארץ למרות שהם פחות גדולים ומבריקים.

אני לא יודע אם זה נכון גם לגבי קליפורניה, כי לא הייתי שם, אבל ניו יורק, שיקאגו, אטלנטה וכל מקום אחר שהייתי בארה"ב, זה היה ההתרשמות שלי.
 
העגבניות חד משמעית יותר טעימות כאן - ואני מסוג האנשים שאוכל עגבניה כמו תפוח. מלפפונים באמת עדיף בארץ.
גזר אני באופן כללי לא כל כך אוהב, הגמבה פחות או יותר אותו דבר, תפוחים כאן יותר טובים - אם תיקח את הממוצע שאני קונה בסופר לעומת הממוצע של הירקות שהיו בשופרסל ליד הדירה שלי בחיפה - ארה"ב מנצחת בגדול.

על בשר ודגים אין מה להתווכח, הרמה בארץ מאוד נמוכה לעומת מה שיש כאן בסופר השכונתי.
 
אני לא אוכל בשר בקר ישראלי כי הוא זבל.
הדגים פה באמת גרועים, אבל אני לא חושב שיש הבדל בעוף אולי רק במחיר, וגם זה לא משמעותי (לפחות בכשרים).
 
אחד הדברים הכי טובים באוסטרליה זה הבשר, הייתי אומר ככל הנראה השני הכי טוב בעולם מהידע שיש לי (אחרי יפן).

המחירים מאוד זולים אם יודעים איפה לקנות, לדוגמא:
בקר טחון רמת שומן גבוהה - 9.5 ש״ח לקילו
בריסקט - 29 ש״ח לקילו
פיקאניה - 36 ש״ח לקילו
פילה / אנטריקוט - 43 ש״ח לקילו
זה במבצעים משתלמים מאוד כמובן, מחירים רגילים זה פי 1.5-2.

מעבר לזה יש כאן זמין תמיד וואגיו ברמות שיוש גבוהות (אם מישהו מכיר) והקצבים הטובים מחזיקים דריי אייג׳, גראס פד, גריין פד ושאר פרמטרים שמשפיעים על איכות הבשר מעבר לאיזה חלק בפרה זה.

בתפריטים של מסעדות ברמה בדר״כ מציינים מאיזה עדר או לכל הפחות האיזור שהפרה מגיעה.
 
אחד הדברים הכי טובים באוסטרליה זה הבשר, הייתי אומר ככל הנראה השני הכי טוב בעולם מהידע שיש לי (אחרי יפן).

המחירים מאוד זולים אם יודעים איפה לקנות, לדוגמא:
בקר טחון רמת שומן גבוהה - 9.5 ש״ח לקילו
בריסקט - 29 ש״ח לקילו
פיקאניה - 36 ש״ח לקילו
פילה / אנטריקוט - 43 ש״ח לקילו
זה במבצעים משתלמים מאוד כמובן, מחירים רגילים זה פי 1.5-2.

מעבר לזה יש כאן זמין תמיד וואגיו ברמות שיוש גבוהות (אם מישהו מכיר) והקצבים הטובים מחזיקים דריי אייג׳, גראס פד, גריין פד ושאר פרמטרים שמשפיעים על איכות הבשר מעבר לאיזה חלק בפרה זה.

בתפריטים של מסעדות ברמה בדר״כ מציינים מאיזה עדר או לכל הפחות האיזור שהפרה מגיעה.

עשית אותי רעב באחת בלילה, אני חייב לומר.
 
בתור אב טרי לתינוקת בת שלושה חודשים, אני אחלוק עצה שקיבלתי לא מזמן מחבר בארץ (נשוי+2) כשאמרתי לו שממש קשה עם התינוקת - הוא אמר לי שכשהילדים שלו היו קטנים אמא של אשתו פשוט עברה לגור אצלם כמה חודשים בסלון, הוא עבר לחדר נפרד בשביל שהתינוקת לא תפריע לו לישון בלילה ובא שלום על ישראל. אשתו עבדה חצי משרה לפני ההריון אז כמובן שהיא נשארה בבית והוא מעולם לא החליף אפילו חיתול אחד.
העצה שהוא נתן לי היא לעבור לחדר נפרד בבית בשביל שלא יפריעו לי לישון ולתת לאשתי לטפל בזה כי היא ב"חופשת לידה" ובכל מקרה אני לא יכול לעשות כלום כי היא מניקה אז גם אין לי מה לעשות בבית כשהיא בוכה - פשוט לתת לאשתי לטפל בזה.

אז כן, זה אפשרי לשבור שיאים ולא להפסיד אימון עם ילדה בת כמה חודשים, בסופו של דבר אתה צריך להחליט איזה סוג של אבא ובעל אתה רוצה להיות לפי סולם הערכים שלך.
נשמע שהחבר שלך הוא יותר "תורם זרע" מאשר אבא.
אמא ואחות של אישתי גרים קומה מעלינו, מעולם לא ביקשנו מהן ולא עלה על דעתנו להטריד אותן בלילה (יש עזרה מהן כמה שעות ביום כשאישתי בעבודה ואנחנו אסירי תודה מעל ומעבר). הבעל והאישה מחליטים להביא ילד, לא האישה ואמא שלה, וזה צריך להיות באחריות בלעדית של הבעל והאישה לטפל בו (לא רק של האישה) גם כשזה נורא קשה ולא נוח.
בגלל זה אמרתי שדוגמא של מישהו שהוא כביכול איש משפחה ועובד משרה מלאה ומספיק הכל, בין אם 10 שעות אימון בשבוע וכל מה שזה דורש או כל דבר אחר, זה לא דוגמא כי אנחנו לא יודעים בפועל מה קורה שם.
בדיוק. זה עניין של בחירה. אין בחירה נכונה או לא נכונה, יש את הבחירה שמתאימה לך.
בעיני יש ועוד איך בחירה נכונה או לא נכונה. הבחירה הנכונה היא לקחת אחריות על בחירות שעשית, אם בחרת להביא ילד הוא שלך תמיד, לא כשטוב הוא שלך וכשקשה מגלגלים את האחריות לאישה, אמא, חמות... הזמן הפנוי והתחביבים באים אחר כך
הנה התשובה לשאלה של הדיון, ככה מגיל צעיר מתחנכים ילדים שספורט (חובבני ו/או תחרותי) זה דבר מאוד חשוב, ככה הרבה מהם גדלים לכל הפחות עם ספורט בתיכון, חלקם ממשיכים הלאה לקולג׳ וכו׳ והמעבר לפאוורליפטינג הוא מאוד קל. בניגוד לארץ שכמעט כל מי שהתחיל - בלי עבר ספורטיבי בכלל.
זה תשובה לשאלה למה בישראל מעט מדי אנשים מייחסים חשיבות לפעילות גופנית בכללי, אבל כל הדיון כאן על להתעסק בזה ברמה גבוהה ומה שזה דורש, זה לא ממש תשובה לדיון.
זה לא קשור ללידה, משפחה, כסף וכו׳ וכו׳. חינוך ותרבות שהם משפיעים על סולם העדיפויות העתידי שלך.
די תמוה שאחרי כל מה שכתבתי אני, INCIN, חנן אתה עדיין אומר שזה לא קשור לשום דבר חוץ מחינוך ותרבות
אחד הדברים הכי טובים באוסטרליה זה הבשר, הייתי אומר ככל הנראה השני הכי טוב בעולם מהידע שיש לי (אחרי יפן).

המחירים מאוד זולים אם יודעים איפה לקנות, לדוגמא:
בקר טחון רמת שומן גבוהה - 9.5 ש״ח לקילו
בריסקט - 29 ש״ח לקילו
פיקאניה - 36 ש״ח לקילו
פילה / אנטריקוט - 43 ש״ח לקילו
זה במבצעים משתלמים מאוד כמובן, מחירים רגילים זה פי 1.5-2.

מעבר לזה יש כאן זמין תמיד וואגיו ברמות שיוש גבוהות (אם מישהו מכיר) והקצבים הטובים מחזיקים דריי אייג׳, גראס פד, גריין פד ושאר פרמטרים שמשפיעים על איכות הבשר מעבר לאיזה חלק בפרה זה.

בתפריטים של מסעדות ברמה בדר״כ מציינים מאיזה עדר או לכל הפחות האיזור שהפרה מגיעה.
עשית אותי רעב באחת בלילה, אני חייב לומר.
עשית אותי רעב ב 11 בבוקר, שוקל לעבור לאוסטרליה 😆
 
זה תשובה לשאלה למה בישראל מעט מדי אנשים מייחסים חשיבות לפעילות גופנית בכללי, אבל כל הדיון כאן על להתעסק בזה ברמה גבוהה ומה שזה דורש, זה לא ממש תשובה לדיון.

די תמוה שאחרי כל מה שכתבתי אני, INCIN, חנן אתה עדיין אומר שזה לא קשור לשום דבר חוץ מחינוך ותרבות

זה מה שאתה כנראה לא מבין. זה הכל מתחיל מחשיבות לפעילות גופנים באופן כללי. אתה לא יכול לקחת אוכלוסיה שבאופן כללי לא אוהבת להתאמן ולצפות שאחוז X ממנה ילך להתחרות בספורט. זה יקרה רק באוכלוסיה שבאופן כללי מתאמנת, להתאמן זה הבסיס להתחרות.

שרוב האוכלוסיה מתאמנת, זה ה״נורמה״ ללכת להתאמן נגיד שעה וחצי, שלוש פעמים בשבוע גם שיש ילד. אז הנקודת התחלה שלך יותר גבוהה לעומת אוכלוסיה ונורמה שאנשים בני 30 אומרים ״בואנה אין לי כוח לכלום״.

לגבי מה ״נכון ומה לא נכון״ - זה סובייקטיבי ותלוי תרבות. יש תרבויות שכמו שאמרו האמא עוברת לגור בסלון ויש תרבויות שהאמא רואה את הנכדים פעם בשבוע גג בארוחת שישי.

העניין הוא, שמשום מה אתה חושב שזה רק עניין של גברים, גם נשים מתחרות, ובאופן ספציפי באוסטרליה הרמה של הנשים ביחס לעולם - יותר גבוהה. גם הן יולדות וחוזרות להתחרות (בדר״כ) ולפעמים נשואות לבעל שגם הוא מתחרה, אז מה התירוץ כאן?

אין ספק, לפעמים לוקחים הפסקה קצרה שתינוק נולד, כי זו העדיפות העליונה. אבל חוזרים לזה אחרי זה שהלו״ז נהיה פחות תובעני.
 
זה מה שאתה כנראה לא מבין. זה הכל מתחיל מחשיבות לפעילות גופנים באופן כללי. אתה לא יכול לקחת אוכלוסיה שבאופן כללי לא אוהבת להתאמן ולצפות שאחוז X ממנה ילך להתחרות בספורט. זה יקרה רק באוכלוסיה שבאופן כללי מתאמנת, להתאמן זה הבסיס להתחרות.

שרוב האוכלוסיה מתאמנת, זה ה״נורמה״ ללכת להתאמן נגיד שעה וחצי, שלוש פעמים בשבוע גם שיש ילד. אז הנקודת התחלה שלך יותר גבוהה לעומת אוכלוסיה ונורמה שאנשים בני 30 אומרים ״בואנה אין לי כוח לכלום״.
אני לא דיברתי על אלה שלא אוהבים ולא מבינים את החשיבות של פעילות גופנית מלכתחילה. מבחינתי זה מאוד חשוב לעסוק בפעילות כלשהי ואין דבר כזה שאין זמן בכלל לשום דבר. אני דיברתי על רמה תחרותית, להתאמן 10+ שעות בשבוע ולעשות כל מה שאמרת בהתחלה (מסג'יסט, פיזיו, וכו' וכו') שמכאן התחילה הטענה שלי.
לגבי מה ״נכון ומה לא נכון״ - זה סובייקטיבי ותלוי תרבות. יש תרבויות שכמו שאמרו האמא עוברת לגור בסלון ויש תרבויות שהאמא רואה את הנכדים פעם בשבוע גג בארוחת שישי.
שוב, מה שהכון מבחינתי זה להיות אחראי לבחירות שאני עושה בחיים גם כשזה קשה ולא נוח. ה"תרבויות" שהאמא עוברת לגור בסלון זה כי האמא חלשת אופי ולא יודעת להגיד "לא" לילדים והילדים מנצלים את זה, אני רואה לא מעט כאלה.
העניין הוא, שמשום מה אתה חושב שזה רק עניין של גברים, גם נשים מתחרות, ובאופן ספציפי באוסטרליה הרמה של הנשים ביחס לעולם - יותר גבוהה. גם הן יולדות וחוזרות להתחרות (בדר״כ) ולפעמים נשואות לבעל שגם הוא מתחרה, אז מה התירוץ כאן?
ממש לא דיברתי רק על גברים. לא יודע מה התירוץ כאן או אם יש תירוץ, אם אתה מכיר אנשים כאלה מקרוב אשמח שתספר איך הם מספיקים הכל ומה הם עושים בחיים.
בתור אחד שאשתו גננת ראיתי ושמעתי מקרים של הורים שכביכול מספיקים הרבה, ה"סוד" הוא שהם זורקים את הילדים במסגרות מ 7:30 עד 17:00, ויש כאלה שמסיימים לעבוד די מוקדם, אז מספיקים הכל חוץ מלהיות עם הילדים, מאוד הגיוני סה"כ, ככה שזה לא אומר לי הרבה כשאומרים לי שמישהו עושה א, ב וג ומספיק הכל.
 
כמה אנקדוטות...
- באוסטרליה הלימודים מסתיימים די מאוחר, סביב 3 אחה״צ. הרבה תלמידים נשארים לחוגים וכו׳ (מאוד פופולרי לילד כאן ללכת ל3+ חוגים כולל הכל מהכל).
- באוסטרליה הלימודים הם 5 ימים בשבוע
- באוסטרליה יש תרבות שמרנית קצת, זה נחשב ״הזנחה״ לשים את הילד בגן 5 ימים בשבוע. רוב הנשים או שלא עובדות בהתחלה או שעובדות במשרה חלקית (נגיד 3 ימים בשבוע) כי מעבר לזה לא רוצה לשלם הון תועפות לגן ילדים
- באוסטרליה חינוך ציבורי מתחיל מגיל 5, לפני זה - עולה המון כסף
 
אני לא דיברתי על אלה שלא אוהבים ולא מבינים את החשיבות של פעילות גופנית מלכתחילה. מבחינתי זה מאוד חשוב לעסוק בפעילות כלשהי ואין דבר כזה שאין זמן בכלל לשום דבר. אני דיברתי על רמה תחרותית, להתאמן 10+ שעות בשבוע ולעשות כל מה שאמרת בהתחלה (מסג'יסט, פיזיו, וכו' וכו') שמכאן התחילה הטענה שלי.

אתה כנראה לא ירדת לסוף דעתי, גובה הפירמידה תלוי ברוחב הבסיס שלה.

(אני זורק מספרים אקראיים)
ככל שיש לך יותר אנשים שעושים ספורט באופן כללי (100%)
יש לך יותר אנשים שהולכים למכון כושר (50%)
יש לך יותר אנשים שעושים סקוואט בנץ׳ דדליפט (25%)
יש לך יותר אנשים שמבצעים תכנית כוח (12%)
יש לך יותר אנשים שמתחרים באופן כללי (6%)
יש לך יותר אנשים שמתחרים ברמה ארצית (3%)
יש לך יותר אנשים שמתחרים ברמה עולמית (1.5%)

ככל שהאוכלוסיית בסיס שלך יותר גדולה, ככה האוכלוסיה בטופ של הפירמידה תהיה יותר גדולה. אתה לא יכול לצפות שמס׳ נמוך של מתאמנים כולם ילכו להתחרות.

מעבר לזה, כמו שאמרתי, יש כאן תרבות שמעודדת אותך ללכת קצת יותר רחוק בתחום שלך. בארץ בזמנו שהתחריתי ובאתי לצפות - כמעט אין צופים (כי אף אחד לא חושב שזה חשוב לתמוך) פה אתה רואה תחרויות של מתחילים, של נשים בלבד, התחרויות הכי ״שכונה״ שיש והמכונים מלאים בצופים חברים ומשפחה, זה חלק מהעניין. בארץ רק יזלזלו בך וישאלו בשביל מה זה טוב. אני לא מדבר על זה בכלל בעבודה והבוס שלי והקולגות שלי כל כמה שבועות שואלים אותי איך האימונים מתי מתחרה וכו׳. זה הכל מתחבר ביחד חינוך לספורט וספורט תחרותי + סביבה תומכת = ספורטאים מוצלחים.
 
אתה כנראה לא ירדת לסוף דעתי, גובה הפירמידה תלוי ברוחב הבסיס שלה.
אוקיי מסכים עם זה
מעבר לזה, כמו שאמרתי, יש כאן תרבות שמעודדת אותך ללכת קצת יותר רחוק בתחום שלך. בארץ בזמנו שהתחריתי ובאתי לצפות - כמעט אין צופים (כי אף אחד לא חושב שזה חשוב לתמוך) פה אתה רואה תחרויות של מתחילים, של נשים בלבד, התחרויות הכי ״שכונה״ שיש והמכונים מלאים בצופים חברים ומשפחה, זה חלק מהעניין. בארץ רק יזלזלו בך וישאלו בשביל מה זה טוב. אני לא מדבר על זה בכלל בעבודה והבוס שלי והקולגות שלי כל כמה שבועות שואלים אותי איך האימונים מתי מתחרה וכו׳. זה הכל מתחבר ביחד חינוך לספורט וספורט תחרותי + סביבה תומכת = ספורטאים מוצלחים.
גם עם זה.
יש לך יותר אנשים שמתחרים ברמה ארצית (3%)
יש לך יותר אנשים שמתחרים ברמה עולמית (1.5%)
ועדיין לא קיבלתי הסבר איך אותם אנשים פיזית מוצאים את הזמן להשקיע גם באימונים ברמות האלה (שזה אימונים פלוס מה שצריך בשביל להתאושש) גם להשקיע בזוגיות גם להשקיע במשפחה וכל זה בזמן שיש מה שנקרא day job שגוזל לפחות 10 שעות ביום במקרה הטוב (כולל הדרך).
ההסבר היחיד שלי הוא שאותם האחוזים הבודדים או שמתפרנסים מספורט, לא ישירות מהתחרויות אלא מאמנים, עובדים/מחזיקים מכון, מעבירים סמינרים וכו', או שיש להם עבודה בשעות סופר נוחות, או שהם מזניחים כמעט את כל הדברים בחיים בשביל להתחרות.
 
אוקיי מסכים עם זה

גם עם זה.

ועדיין לא קיבלתי הסבר איך אותם אנשים פיזית מוצאים את הזמן להשקיע גם באימונים ברמות האלה (שזה אימונים פלוס מה שצריך בשביל להתאושש) גם להשקיע בזוגיות גם להשקיע במשפחה וכל זה בזמן שיש מה שנקרא day job שגוזל לפחות 10 שעות ביום במקרה הטוב (כולל הדרך).
ההסבר היחיד שלי הוא שאותם האחוזים הבודדים או שמתפרנסים מספורט, לא ישירות מהתחרויות אלא מאמנים, עובדים/מחזיקים מכון, מעבירים סמינרים וכו', או שיש להם עבודה בשעות סופר נוחות, או שהם מזניחים כמעט את כל הדברים בחיים בשביל להתחרות.
אוקיי קודם כל, זה טוב שהסכמנו על רוב הדברים החשובים.

לגבי ״איך מוצאים זמן?״
התשובה היא כמו לכל דבר אחר בחיים - שילוב של ניהול זמן אפקטיבי פלוס הקרבה של משהו אחר שאנשים כנראה יגידו שחשוב, כמה דוגמאות:

- חלקם ישנים פחות (למרות שזה זוועה לספורטאי עלית)
- חלקם לוקחים את הילד למכון מדי פעם
- חלקם מתאמנים בבית
- חלקם האישה לא עובדת / משרה חלקית
- חלקם מאמנים / בעלי מכון
- חלקם עובדים און ליין ונהנים מגמישות רבה
- חלקם עובדים בסופ״ש גם (לדוגמא מאמנים) ככה שיכולים לעבוד פחות
- חלקם בעלי עסקים שלא צריכים פיזית לעבוד 40 שעות בשבוע (לעומת זאת חלקם בעלי עסקים שעובדים 80 שעות בשבוע...)
- חלקם מבלים פחות זמן עם האישה / ילדים
- חלקם מתאמנים עם האישה / ילדים (אני למשל הייתי מתאמן קבוע עם חברה שלי, כרגע עדיין מתאמן איתה בדר״כ 1-2 פעמים בשבוע)

זה לא קשור לפאוורליפטינג זה קשור לכמה זה חשוב לך. מישהי שאני מכיר פרסמה פוסט לא מזמן על אנשים שלא מוצאים זמן להתאמן, שהיא מאמנת מנכ״לים ועובדים מאוד עסוקים ובכירים שמוצאים זמן, קמים יותר מוקדם בבוקר, מתאמנים בין פגישות, בהפסקת צהריים וכו׳ וכו׳ וכו׳.

ההבדל לדעתי, זה לא שספורטאי עלית כאן מעולם לא לוקחים הפסקה, אני מכיר הרבה חבר׳ה שהורידו הילוך ל1-3 שנים למשל שנולד ילד, או מצב אחר בחיים שדורש יותר זמן, התאמנו בנתיים בצורה מאוד בסיסית (נגיד כמו אנשים רגילים) ואז שהחיים שלהם אפשרו להם - חזרו להתאמן ולהתחרות ברמה גבוהה.
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית